reclaim the streets

1.
זה פוסט בשבילי. כן, אתם יכולים לקרוא אותו. אתם מוזמנים גם להגיב. אבל לכתוב אותו אתם בהחלט לא יכולים. פשוט לא יכולים.

2.
זה המקום שלי. ושל איתמר, כמובן. נהיו בו כל מיני חוקים. ומניפסטים. ואורחים חשובים. ואירועים. אבל זה המקום שלי. ואם בבית שלי אני לא יכולה להשאיר בחוסר הגיון מוחלט את רוטב היוגורט המדהים במקרר עד שהוא מרקיב ונקרש, ומצחין את כל המקרר ואת כל הבית, אז איפה אוכל? אז זין על חוקי כתיבת הפוסט במקום הזה. המקום שלי.

3.

 

 

 

 

ותודה לפנקס
 
4.
מירנדה ג'ולי היא כל כך מהממת בסרטון הזה שהיא עושה לי חשק לקפוץ ראש לתוך המסך, לאסוף את הביטים שלה מהרשת ולהרכיב אותה מחדש אצלי בבית.

5.
הסרטון הזה הוא גם מקסים. והוא מקסים כי הוא פועל על פי כל חוקי הז'אנר. ובכל זאת, שקרי לחלוטין. מדהים כמה מדויק היא עושה את זה, אה?

6.
וזה מזכיר לי את me you and everyone we know, שזה הסרט שג'ולי כתבה וביימה וגם מככבת בו. בסרט יש את רובי שהוא ילד בן 6, שמצ'טט עם איזו בחורה. הוא לא כל כך יודע לכתוב ובעיקר עושה קופי פייסט. בין היתר הוא מספר לה שם על הפנטזיה שלו לחרבון הדדי נצחי, שבו אני מחרבן לתחת שלך ואתה מחרבן שלי, וכך לעד. הוא עושה זאת בעזרת הציור הצ'אטי המופלא הזה: ))<>((. 
בעולם שלו זה הגיוני. הוא בן שש. הוא אוהב חרא. בעולם שלה, לעומת זאת, זה לא הגיוני בעליל. ובכל זאת, היא לא מרימה קול זעקה. להיפך, היא מבקשת להיפגש אתו. אלו החוקים בעולם הצ'אט: כל אחד זכאי לפנטזיה שלו. היא מצייתת לחוקים, ובכל זאת עושה מעשה טיפשי לחלוטין.

7.
חוקים הם בעייתים משום שלכאורה מאחורי הציות לחוקים מסתתרים הסדר הטוב והאמת. למעשה, מסתתר שם רק הכאוס שמאפיין גם את העולם נטול החוקים. ולכן, את החוקים צריך לשבור מדי פעם.

8.
אין סיכום. אין תובנה מהפכנית. אין פאנץ' ליין. סוף.

24 תגובות “reclaim the streets”

  1. איזה יופי!
    סרט מקסים ופוסט מקסים.
    (אגב, לא הצלחתי לראות את הסרט במסך שהבאת, והייתי צריך ללחוץ על ה- get link ולעבור לשם, לידיעת המתקשים האחרים.)
    בקשר לחוקים, הרי מה שעושה מירנדה ג'ולי (היא באמת מאוד חמודה) זה שימוש צורני בשפה של החוק (הז'אנר, כפי שאמרת) כדי להעביר מסר שהוא "לא חוקי" ברמה תוכנית. והבלבול הזה אצלנו ("אה, איך יכול להיות מסר כל כך טיפשי שמועבר בצורה חכמה?!?"), נדמה לי, הוא מה שעושה את הסרטון כל כך מענג. כמובן, יש לזה גם ערך חינוכי ("אה, האם ייתכן שמסרים טיפשיים אחרים מועברים אלינו בצורה חכמה, ואנחנו לא שמים לב?").
    כאמור, מקסים.

  2. אין דבר יותר חברי מלהזמין מישהו לבית מלוכלך בלי צורך להתנצל.

    תודה.

  3. אני דוקא חשבתי שזה פוסט על זה שבמידה מסויימת אנחנו חייבים לציית לחוקים. שהרי בסעיף 8 כתבת "אין סיכום, אין פאנץ' ליין", אבל בעצם זה מה שהיה סעיף 7. למעשה, הפוסט הזה, בניסיונו להבהיר כי לעתים יש לסטות מהחוקים, מתפקד לגמרי לפי כללי כתיבת הפוסטים פה, עד כמה שקורא (נאמן!) כמוני רואה: הקדמה, יצירת אמנות (סרטון), קישור ליצירת אמנות אחרת (ציון סרט), מסר.
    האם יכול להיות שכללים זה דבר טבעי? שלא ניתן להתחמק ממנו? זה לא ממש מעניין אם הכללים נמצאים שם בחוץ או שאנחנו מלבישים אותם על הרשמים שלנו (הלו קאנט, הלו בודהא) אבל נראה שגם כשאנחנו מנסים לשבור חוקים אנו יוצרים חדשים. לכאוס חוקים משלו. לא?
    אה, וסרט מקסים, ופוסט חמוד לאללה :)

  4. זה בדיוק מה שאני חשבתי!
    אבל אז אמרתי לעצמי שהתובנה היא כל כך זעירה, שהיא לא נחשבת תובנה :)

    אבל לא הייתי מרחיקה לכת עד כדי מסקנות על העולם ועל טבע האדם. אני חושבת שהעניין נעוץ בעובדה שאני כבר שלוש שנים כותבת פוסטים בסיפור האמיתי. ואיכשהו, הוורד לא נפתח לי אם אין לי את המבנה איפשהו בירכתי הראש. חבל.

  5. המממ. אז בעצם כן היה סעיף סיכום שבו היית אמורה לתת את התובנה הסופית. והורדת אותו. אז קצת סדקת את החוקים בכ"ז. המממ.

    ואגב, מסקנות על העולם וטבע האדם זה החוקים שלי לתגובות באינטרנט. יום אחד ארחיק לכת מעבר לכך.

  6. מירנדה ג'ולי אלילה. ואהבתי את הקישור בין הסרטון לסעיף 7. את צריכה לכתוב עוד פוסטים בשביל עצמך.

  7. כל מה שאמרת, ויותר מזה – מירנדה ג'ולי היא כל כך מהממת בסרטון הזה שאני מוכנה לבנות תיאוריות שלמות על שבירת חוקים רק כדי להסביר למה הסרטון הזה כל כך מוצא חן בעיני.
    יכול להיות שאני קונספירטיבית במיוחד הערב, אבל יש לי הרגשה שאנחנו מוכנים להתענג על השימוש המושכל במבנה "חוקי", על מנת להעביר מסר "לא חוקי" גם בגלל שמעבירה אותו אישה צעירה ואטרקטיבית ומגניבה. אתמול ישב ברכבת איש מבוגר ומשוגע ולא אטרקטיבי (גם הריח שלו לא היה אטרקטיבי במיוחד) והשתמש במסגרות חוקיות כדי לעשות מעשים לא חוקיים בעליל. הוא עשה מין הצגה והעביר לי את הנסיעה יופי, אבל גם אם הוא היה מופיע בוידאו נטול ריח הוא לא היה מגניב כמו הסרטון שפה בפוסט. לעומת זאת, אם מירנדה ג'ולי היתה עושה את ההצגונת שהוא עשה היה יוצא לה משהו הרבה יותר מגניב מהכפתורים, מקסימים ככל שהם יהיו. מסקנה? למעלה.

    נ.ב – זה לא רוטב היוגורט שאני הכנתי, נכון? ואם כן, בבקשה תגידי לי שזרקת אותו ממש מזמן, ושזה נכתב בדיעבד.

  8. מצד אחד, ברור שזה בגלל שהיא מגניבה.
    מצד שני, אני נשבעת בקעקוע שלי שבהיתי בה ובעניבה שלה ושאלתי את עצמי עם מי היא שוכבת בימים אלו רק שתי דקות מתוך הסרטון, וביתר שתי הדקות ממש חשבתי על מה שהיא עושה בסרטון.

    תהיתי אם תזהי אותו, את רוטב היוגורט שלך, שנזרק לפני כשבוע, באקט נדיר של אומץ לב. את לא מאמינה כמה מסריח הוא היה בסוף :)

  9. סליחה על האיחור, אבל רק עכשיו הצלחתי להפעיל את הסרט –

    איזה פוסט מעולה!
    איזו מהממת מירנדה ג'ולי!!!

    ושמתם לב איך ממש לקראת סוף הסרט (ספוילר!) כשהיא יושבת מול הגבינה הצהובה, יש את הקטע שהיא אומרת 'טוב, זה לוקח זמן, אז נצטרך לעשות קאט כמו שעושים ב, אתם יודעים, תוכניות בישול'?

    זה לא הכי מצחיק? דיסוננס כפול, מישהו? דיסוננס אחד-נקודה-שבע, בעצם? כי הרי זה לא שהיא נמצאת בתוכנית בישול, ומעמידה פנים כאילו היא בתוכנית מפעל, ואז אומרת "איזה קטע זה היה אם הייתי בתוכנית בישול"; היא פשוט משחקת עם אוכל. אז מהדיסוננס הכפול הגדול יורד עוד דיסוננס כפול קטן וזה נהיה הרבה יותר מגניב. בסדר, אני אלך לישון.

  10. למה שלא תנסו לקרוא את הסיפורים הקצרים שלה (MIRANDA JULY )
    בקובץ ששמו
    NO ONE BELONGS HERE MORE THAN YOU
    ואז באמת יהיה לכם משהו (בפירוש בלתי נשכח) לנעוץ בו את התפעלותכם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>