אז אנחנו אוהבים את האינטרנט. באמת שאוהבים. כל מה שאפילו מזכיר לנו את האינטרנט, גורם לנו לחייך. אתרים כמו nomorelol, באדיבות רי"ה, גורמים לנו אושר. הם שם כי המנגנון מאפשר אותם. הם שם כי יש איפשהו אדם
שחושב את אותה מחשבה כמו שלך, והוא כותב קצת HTML וקצת מלים באנגלית, ומשמח את עצמו, את חבריו, ואותך, שהוא בכלל לא מכיר.
אז החלטנו לעשות ערב כזה, של אהבה לאינטרנט. אבל מה? עוד פעם נדבר על נושאים גדולים וחשובים? שוב נפריח תיאוריות גדולות ונגבה אותן בדוגמאות קטנות? כמה כבר ערבי שירה אדם יכול לעשות בחיים שלו? ערבי שירה sucks.
אז התחכמנו. זה מה שאנחנו עושים. מתחכמים. הכרזנו על ערב שבו ידברו על השמדת האינטרנט. וישבנו, שלושתנו, ונהנינו מאד מלהעלות את כל הגורמים שמרכיבים את האינטרנט לאוויר. להגיד לעצמנו: stumbleupon ולצחקק באושר מהמחשבה שמשיהו ישמיד את זה. עברו שעה, שעתיים, וזה עדיין הצחיק אותנו.
אז פנינו לכל מיני אנשים. והם גם חשבו שזה מצחיק. ונהייתה רשימת דוברים. כזאת שאנחנו חושבים שתהיה בעלת ערך. ערך והומור. ונבוא לצימרמן. ויבואו עוד כל מיני אנשים. וקצת נתחכך, כמו שעושים בערבי שירה אמיתיים. וקצת נגיד דברים מצחיקים. ותהיה, לרגע, תחושה שהעולם נסבל.
וזה הקטע עם להשמיד את האינטרנט.
לא אומרת בעלי. מביך, נו. מה אני, גברת?
לפעמים אומרת אבל רק במבטא של מורה או של פרחולה צעירה מאשדוד (לא אני. אני ערסית, לא פרחה).
לא אומרת בנזוגי, לא החצי, לא זוגי, לא אישי ולא אין לי עוד דוגמא. זה גם מביך.
לפעמים אומרת "בעל" או "הבעל" בקול מזרה אימים, לפעמים אומרת בעליל ולפעמים אומרת בעל הנס, כשהוא מתנהג יפה. לפעמים אומרת "ההוא שהתחתנתי איתו, שלא לומר בעלי", ובדרך כלל אומרת פשוט שי.
בעלי לא אומרת כמעט אף פעם. פדיחה, נו.
וגם פרינציפ, מה לעשות? תעמדי את עם הינומה בזוועתון הזה המכונה חתונה דתית, בידיעה מוחלטת שאת עושה משהו שנוגד את כל מה שאת מאמינה בו רק כדי שלא תהיה התאבדות המונית בלייב. אז כן, כך בחרתי, בעיה שלי, יכולתי אחרת הכל נכון. אז תני לי לפחות להימנע מהביטוי המלעון הזה. מה אכפת לך? הרי לא מפריע לך שלא שיניתי את השם, וזה סופר פרינציפ, שמעצבן על בסיס יומי לפחות שני אנשים שיש להם מה להעיר על זה.
אני אומרת כל עוד את לא מגיעה להתחכמויות חנהנוה לייק של "בעלי לשעבר הבא" או "בעלי הראשון" אז את בסדר.
אני מבינה מה מביך בבעלי, אבל אני דווקא די מרוצה מאשתי. אבל באמת זה מסיבות אחרות. וחוץ מזה, שאני עוד לא עברתי את העניין עם ההינומה. אבל אני בהחלט מתכננת. שנים אני כבר הולכת עם ענת בצפון דיזינגוף ובוחרת לי שמלות. אני רוצה מחוך שירים לי את הציצים לגרון. רק לא מתכוונת להתחייב לשום אהבת נצח.
וחוץ מזה, השם שלך הוא שלך. זה הכי לא פרינציפ בעיניי. את תמר קפלנסקי. הוא שי צברי. אני מיטל שרון. נעים מאד.
לא כל כך יודע מה להגיד על כל מה שקרה כאן. רק שאין לי מושג מאיפה בדיוק אני הולך לדבר, ואיך בדיוק אני אצליח לדבר אחרי כל המשקל העודף שהדיבור הזה צבר. ועוד אחרי שמלכתחילה לא לגמרי הבנתי מה בדיוק הקטע אבל נשמע לי מעניין מספיק בשביל להגיד כן ולא לתהות מי יהיו הדוברים האחרים.
אז עכשיו אני תקוע בין ציפיות בלתי אפשריות להיות אחד מחבורת המילואימניקים המגרבצים של האינטרנט שבאו להעביר ערב של צחוקים לבין איזה רצון מעורפל להביא דיבור אחר שאין לי מושג מה הוא אמור להיות, לבין התכנית המקורית שלי שלא מתאימה לא לזה ולא לזה ושאני רק מתחזק באמונתי בצדקתה כמו גם בפחד הנורא ממנה.
ומעל כל זה מרחף החשש שיום אחד יפסיקו לקפוץ התראות במייל על תגובות חדשות בפוסט הזה, וזה אולי לא יהיה הסוף המוחלט של האינטרנט, אבל בקטן זה יהיה די דומה.
'סדר, לא ההינומה היא העניין, הרי.
האמת, עזבי. דונט גט מ סטארטד על הרבנות ועל הטקס ועל הרב ועל האמו. אנחנו מסכימות כמובן.
ואפרופו דיזנגוף, כן, סיבה אחת להתחתן: סטרפלס. מתי עוד בחיים זה היה יוצא לי, מתי?
לתמר – הפוסט על ההיברידיות נראה לי רדוד בזמנו, אבל עובדה שהוא שקע ונשאר אצלי. לגבי השאר – בעייה נוספת עם גיל 41, מלבד דליפת שתן אקראית בשעת צחקוק או בכי – שהזכרון לא איי איי איי. התחלתי לקרוא את המניפסט, ועד שהגעתי לסוף כבר לא זכרתי מה כתוב בהתחלה. אני מייצגת את עצמי בלבד. מפה אתם נראים די דומים, מהלעשות. אני מנסה להבדיל ביניכם, לא כל כך מצליח לי.
טוב אז פה היה המ.ש.ל האמיתי, נראה לי.
LOL!!
א. במקום בו יש פמיניסטיות, תמיד תהיינה (!) תגובות נוספות.
ב. עזוב אותך. תבוא. תגיד מה שבא לך. יהיה בסדר.
טוב, אם תסלחי לי, אנשים משלמים לי כסף ואני בתמורה מאכילה את מפלצת האפיונים הרעבה תמיד.
אכןרמב"ם, קו קו קאג'ו!!!
המ.ש.ל. האמיתי מסתתר תחת האופי החלקיקי או הגלי הסמוי של קבוצת אנשים לכאורה אקראית המתכנסת תחת URL מסויים, ומחשבות מה חזק יותר, הדעה או המינגלינג, ואיזה סיכוי יש ליחיד מול רבים הזה, בלי סיוע של כוח עליון מהאגפים ובלי פירוטכניקה של שרפת חזיות מאידך. במילים אחרות, נשבר לי הזין מלהקליד קילומטרים, הפרישה שלי היא לא מתוך הכרה בצדקת הדאחקה אלא מתוך ייאוש הנובע מאי היכולת שלי לתרגם תחושות לפסקאות קצרות וקריאות.
זה מ.ש.ל שהבאת מהבית. לא צריך היה להוכיח את זה, באת עם זה מוכח.
ולכן לא משנה כמה קילומטרים היו מקלידים לך – אלה שלי בטח לא שינו, כי לא קראת. לו קראת היית אולי שומעת שמה שאמרתי זה היי, ה"רבים" הזה שאת אומרת הוא לא בהכרח מה שאת חושבת.
אבל נגד דעה קדומה אין מה לעשות, ולכן בתגובתך אמרת פשוט מה שאומרים בכל יום גברים ונשים גזעניים, ואני כוללת בזה גם שוביניסטים: א. אני מייצגת רק את עצמי, כאילו ש"היחיד" הזה לא יכול להיות גזען או בעל דעות קדומות. ו-ב'. אני באמת לא מצליחה לראות אתכם, כי הסטריאוטיפים שלי מעוורים אותי. זה המ.ש.ל שעליו דיברתי.
את מה שכתבתי לך בהרבה מילים (הגיגי זקנה בטרם עת זה אתנחתא קומית, אבל לא תירוץ לחוסר הקשבה, בטח לא ממישהי יעני עם אג'נדה) – כתבת בעצמך במשפט. רואה? הנה, את יכולה לתרגם תחושות, גם אם לא שלך, למשהו קצר וקריא.
מירי, את קראת לי סטודנט?
תמר, בפשטות – הדיבור האלים שלך מכבה אותי ומוציא ממני כל טיפת חשק להגיב לך. זה מה שניסיתי להגיד לך גם קודם. אם לא אכפת לך, הערב נישן גב אל גב, אחרי מה שכתבת כאן אני לא רואה סיכוי למייקינג אפ סקס.
גדי – התכוונתי בערך לכותבים הקבועים בבלוג הזה, אבל אם זה עושה לך נעים לא אכפת לי לקרוא גם לך סטודנט.
המממ. סוף קצת עצוב. במיוחד בשביל הזמנה לערב דאחקות.
טוב, תורי. והנה: למה כל אקט אמור להיות ייצוג של כלל האקטים האפשריים והסוכנים האפשריים? ונגיד וה"ההם" הוא קבוצה של סטודנטים מגרבצים, והם פונים לעשות ערב שפונה לנושאי העניין של סטודנטים מגרבצים. איפה כאן, בעצם, הקושי? מן הסתם תחומי העניין של אנשים מתעצבים לפי כוחות חברתיים שמסננים על פי מגדר, מעמד, עדה, וכך יוצא שיש דברים מסוימים, או אופנים מסוימים לעשות דברים, שמושכים יותר אנשים ממגדר, עדה או מעמד מסוים. זה בלתי נמנע שהומוגניות של עניין תשוקף בהומוגניות דמוגרפית, במידה זו או אחרת. מירי בעצמה טוענת שהערב הזה הוא משחק שלא מעניין, נגיד, נשים. אז יש לנו כאן קבוצה של גברים-סטודטניאליים שרוצים להפגש כדי לעשות משהו שמעניין גברים-סטודנטיאליים. האם יש סוג חדש של אחריות מוסרית מטאפיזית, לפיו לא ראוי לעשות דברים שלא תמצא כמות שווה של מתעניינים בהם בכל חתך דמוגרפי אפשרי?
פלאי – לא טענתי שהמשחק לא מענין נשים (מאיפה הבאת את זה?) וכבר אמרה אקס בחכמה שאילו לא עניין נשים, צפוי מצב בו לא תהיינה נשים בקהל, וברור שלא זה מה שיקרה.
כן טענתי שגם אם אין כאן פעולת הדרה מכוונת, יש הדרה בפועל. אולי צריך להבדיל בין הדרה פסיבית לאקטיבית. אולי קל לקבל הדרה פסיבית, בבחינת לא אמרנו להן לא לבוא. יש מי שלא יכנה זאת הדרה, זה לא מפריע לו, לי זה בהחלט מפריע. נוכחתי שיש פה עוד כמה שהנושא מעסיק אותם. נסיתי לברר, בחוסר הצלחה, מה יש בחיבור אינטרנט+זוטות+ערב בנוכחות קהל שמרתיע נשים מלהשתתף. יכול להיות שהתייחסות בנוסח, בנות, מה יש אם הגברים רוצים לגרבץ ביחד בפומבי, היא חלק מאותה הדרה סמויה. מפריע לי שזה לא מפריע לכם שאין שם מספיק נשים, מפריע לי שאתם רואים בזה מצב טבעי. הרי משם התחלנו, אי שם בעבר הרחוק. ההגמוניה הגברית הייתה פעם המצב הכי טבעי.
חשוב בעיניי – לנסות לעורר מודעות לכך שיש באינטרנט הזדמנות לעשות את הדברים אחרת, בתוקף היות האינטרנט טרה אינקוגניטה לשני המינים באותה מידה (או שגם זו הנחת יסוד חסרת בסיס?). צריך רק רגישות ונכונות. טענתי שזוטות נשיות קיימות במקביל, גם באינטרנט. אמרתי שהמראה של הבמה שמלאה כמעט אך ורק בגברים הוא מראה שמשקף באופן לא הוגן את תרבות הרשת, זוטרה או לא. שיש לתת על כך את הדעת, זה הכל.
אוף איתך. מאוד אהבתי את שני הפוסטים שכתבת בבלוג הזה, והצדקתי לגמרי את הכעס שלך על התגובה של מירי לפוסט ההיברידיות, אבל אני חושבת שכאן את מאוד לא הוגנת. זאת את שמעוורת את עצמך לעלבון של אדם אחר, ועוד מציגה זאת כאילו הוא העיוור והכוחני ולא את. סוג של קוזאק נגזל. מרגיז.
אבל הנקודה שאם השילוש אינטרנט+זוטות+קהל אכן מרתיע נשים, אז ממה היא ההדרה? כלומר, אם עצם העניין ממש הוא הדבר שלא מושך נשיות כאן, לא ברור לי כיצד ניתן להדיר ממנו.
פלאי, המהלך החשיבתי שלי הפוך לשלך – אם אין די נשים בפאנל סימן שיש מחסום כלשהו שמונע מהן מלהשתתף. כדאי לנסות לברר מהו אותו מחסום, ודאי לנסות לנטרל אותו, והניטרול הוא באחריות שני המינים אם אנחנו מעוניינים בחברה שיוויונית. בעוד אתה פוטר את העניין באמירה שאם אין די נשים סימן שהנושא לא מושך אותן. בוא נעזוב רגע את ההדרה בצד, אחזור אליה אחר כך:
כותרת המפגש הייתה: "אנחנו אוהבים אינטרנט." אין מחלוקת על כך שגם נשים אוהבות אינטרנט, נכון? הרכיב השני הוא רכיב ההופעה מול קהל. יש לא מעט נשים שמופיעות מול קהל, במגוון נושאים, כך שנדמה לי שלא כאן הבעייה. נשאר הרכיב השלישי, זוטות. מכיוון שתחום הדיון לא צומצם ל'זוטות שמעניינות גברים' (לא כופרת בכך שיש זוטות שאולי מעניינות רק גברים, אם כי קשה לי למנות כאלו כרגע), אני מניחה שלא שם הבעייה.
נותר לבדוק את עניין הייצוג הנשי הנוכחי בתרבות הרשת, או הבניית הזהות הנשית בתרבות הרשת. יש לבדוק האם איננו מאמצים חלילה את הנורמות הישנות ומעתיקים אותן גם לפה. האם אני צודקת בקביעתי שההשתתפות הנשית ברשת נכון לעכשיו מוגבלת לתחומים נשיים 'קלסיים', כמו מערכות יחסים עם בני זוג, אימהות, תחביבים, פדגוגיה, יחסי אנוש במקום העבודה וכו'? מעטים הבלוגים, או לפחות אני לא מכירה מספיק כאלו, בהן הנשים מוצגות כמקור של כוח וידע מקצועי, ומצומצמים עוד יותר הבלוגים של נשים כאלה מתחום המיחשוב בכלל ותרבות הרשת בפרט. אולי יש המון בלוגים כאלו, ואני פשוט לא מספיק מכירה. בהחלט יתכן. אני יכולה להעלות בדעתי את הבלוג של חנית מוורדפרס, למשל. ושוב עולה בראשי שמן של וולווט וכרמל ויסמן. לעומתן, ניתן למנות המון בלוגים גבריים שעוסקים בזה באופן אינטנסיבי למדיי.
באותם בלוגים גבריים, נשים תופענה בדרך כלל באזור התגובות, אם בכלל, על הסקאלה שבין מעריצה למהנהנת, לעיתים רחוקות נחשפים לדעתנות נשית נחרצת (מבססת את הקביעה הזו על סמך שיטוט לא ממוקד ב'רשימות'). יש יותר נשים שמופיעות כשואלות מאשר כמשיבות, יותר נשים שמופיעות כמהנהנות מאשר כמערערות.
גיליגן למשל טוענת שקיימים הבדלים בין החשיבה המוסרית הנשית לזו הגברית – גברים על פי גיליגן עסוקים יותר בהגדרת נורמות התנהגות כלליות ונוטים אל המופשט, בעוד נשים עסוקות בחשיבה צמודת אדם וקונטקסט.
אני חוזרת אל ההדרה. יתכן, שהצגת הנושא בדרך שנבחרה, נטתה יותר אל המופשט והכללי, ופחות אפשרה מקום לחשיבה האחרת, הנשית.
את יודעת, זה פשוט מדהים כיצד המהותנות שלך מתקפת את עצמה במעגליות בלתי נלאית, בלי שום קשר לעובדות. ואני מצטער אם אני מאבד קצת את עצבי, אבל נראה לי שכל העניין עבר את הגבול לפני 40 תגובות בערךץ את מדברת על חשיבה נשית, צמודת אדם וקונטקסט, והנה את דווקא נהנית לקחת את האדם ואת הקונטקסט, ולזרוק אותו מאחורי גבך במרוץ אחר התאוריה.
קצת עובדות:
3 אנשים יושבים בבית קפה, ואומרים "בואו נעשה ערב". הם חושבים, ומישהו מציע את המילה "פאנל". הם מתבעסים, מרגישים מבוגרים לרגע, יומרניים מדי אפילו לעצמם. והם חושבים וחושבים, ובסוף מישהו אומר "אולי נוותר על זה", אבל הם חושבים עוד קצת, ואז עולה להם רעיון אחר. הם עושים רשימת שמות. אחת מהם מבקשת להכניס יותר נשים. הם מוסיפים נשים לרשימה. ואז הם צריכים להתחיל לסנן. והם מגלים שרשימת נשים יש, אבל חלקן ימאנו להופיע, ולגבי השאר – אין להם מושג איך הן ידברו. ויש עוד קצת נשים, שלא נכנסו מסיבות אחרות, אישיות יותר, שלא זה המקום לדון בהן. והם מתבעסים קצת, אבל אומרים יאללה.
קצת תיאוריה:
הביטי רגע על התגובה שלך. את באמת מאמינה שנשים לא יכולות להופיע בערב הזה? את באמת מאמינה שאינטרנט, מחשבים, טכנולוגיה או זוטות הם מחוץ לטווח החשיבה הנשית? שבנושאים הללו נשים נידונות להופיע "כשואלות" ו"כמהנהנות"? וזה, את חושבת, הופך אותך לפמיניסטית?
תביא דוגמאות נגדיות, שאשכיל.
אחת מהן, למשל, היא ממייסדי הבלוג הזה, ושתיים מהן את הצעת. אחת נוספת נכנסה בך לפני כמה הודעות, ועוד שתיים אמרו לך שהן לא מוכנות להשתתף בערב. אבל מבחינתך, אני מניח, זה תמיד יהיה היוצא מן הכלל שמוכיח את הכלל. ללא ספק, חשיבה צמודת עובדות והקשר.
חשבתי שתעלה שמות שאני לא מכירה.
מיטל באמת יוצאת דופן. ז'ניה וזו ש רק מוכיחות המנעות, לא נאמר פה בכל השרשור הארוך והמייגע אך הלא מיותר בעיניי, שנעשתה פניה לוולווט ולכרמל, ולגבי זו שנכנסה בי, יש לה שם, נכון? אבל לא יכולת לוותר על ההנאה שבלסנן, זו שנכנסה בך.
ז'ניה וזוש לא הוכיחו הימנעות בגלל "חשיבה נשית" דווקא, אלא בגלל חוסר רצון להופיע מול קהל. לא נעשתה פניה לוולווט ולכרמל, אבל הן, בעצם מוכיחות את ההפך מכפי שאת רוצה לטעון, לא כך?
ולא, לא יכולתי לוותר על ההנאה שבלסנן. אחרי פליימינג מיותר לגמרי, שבאחריות לרובו את נושאת, הרשיתי לעצמי את ההנאה הזו.
ועכשיו, הביטי אחורה. ראי איך עברת מהטיעון שאין מספיק נשים בערב לטיעון הפוך: הערב לא מתאים לנשים. איך עברת מטיעון הדרה קונקרטי לטיעון הדרה כללי, ואיך הטיעון הכללי מצדיק את ההדרה הקונקרטית. וזו, מירי, הדרה שאת עושה, לגמרי לבד, לגמרי בלי עזרה, לגמרי בלי עובדות, כמו פרפטום מובילה שיצא מכלל שליטה.
הדבר היחיד אליו שמתי לב, איתמר, שהמתקפה שלכם עתירת עלבונות. האם העלבתי אותך או מי מהנוכחים כאן?
שוב, לא טענתי שהערב לא מתאים לנשים. הטענה הייתה שהגדרת התכנים/ההזמנה נוסחה בדרך שאינה מתאימה לנשים. אני חושבת שאי אפשר לנתק את זוש וז'ניה מהמכלול אותו הצגתי, בנוגע להבניית הדימוי הנשי בכלל וברשת בפרט. האם זה מקרי לדעתך ששתי נשים חכמות ומוצלחות נמנעות מלדבר בפני קהל?
אולי אתם צודקים ואני טועה. בכל אופן, חלק גדול מחדוות הויכוח מולכם התפוגג. אתם לא נעימים לויכוח. כאמור, את המינוי עליכם ביטלתי כבר כך שאני מניחה שלא נשוב להיפגש על המים. כל טוב ובהצלחה בערב המדובר.
רק חידוד של מה שאמרתי:
אין מספיק נשים בערב כי נוסח ההזמנה הוא נוסח שיש בו הדרה סמויה בעצם הצגת הנושא בדרך שהוצג. זו הטענה שלי, וכל ניסוח 'את אמרת' כזה או אחר הוא שלכם, לא שלי.
אבל מירי, לא קיבלת את נוסח ההזמנה. את לא יודעת איך ההזמנה נוסחה בכלל. על סמך מה את טוענת את הטיעון הזה? ולמה שתי נשים שמשתתפות בערב הזה אינן מספיקות בשביל להוכיח את טעותך?
לגבי זוש וז'ניה, את בעצמך אמרת שנשים לא נמנעות מלדבר מול קהל. אז למה את מתעקשת להפוך, שוב, דבר מה קונקרטי לתיאוריה מופשטת? למה את מזנקת להכללה המטורפת הזו?
ואולי המתקפה הזו עתירת עלבונות. בעצם, לא אולי. היא מעליבה, והיא נוסחה כך במכוון. לא נעים, אבל את התחלת. כשכתבתי לך את העובדות בשקט, בחרת להתעלם מהן ולטעון שמדובר בתגובה פוליטיקלי קורקטית. את זה, אגב, אמרת לא מתוך ולא מבחוץ, אלא מבלי בכלל להגיב לי. כי גבר, כידוע, לא ראוי לתגובה. ואם נדמה לך שהתעקשותך למצוא הדרה, מראש, מבלי לשאול ומבלי להתייחס לעובדות, אינה עניין להיעלב ממנו… ובכן, כנראה שטעית.
אני רק לתקן: מסכימה לטענתך על ההדרה הסמויה שהיתה כאן – פחות בהגדרת הנושא ויותר בדגש הנחרץ על האופי הדחקאי של הערב וההומור הפנימי שלו. אבל לא נראה לי שהעובדה שלא פנו אלי, ושלא הייתי מסכימה גם אילו היו פונים, היא דוגמה לזה. אני מתקשה לחשוב על ערב פומבי אחר בנושא אחר שהייתי רוצה לדבר בו לפני קהל.
אולי המעצורים שלי מלדבר בפומבי קשורים לדימוי נשי ואולי לא. אני מפקפקת בזה. אבל גם אם כן, זה לא משהו שהגדרה אחרת של נושא הערב היתה פותרת, ולא נראה לי לעניין לתלות את האחריות לזה במארגנים.
אני מצטער שאני תורם להמשכיות השרשור (ההרבה יותר מדי ארוך הזה), אבל עלה לי רעיון בונה לערב:
תכינו שלטי טוקבקים לקהל, משהו בסגנון:
"פחחחחח"
"איפה הקול הנשי המושתק?"
"אני ראשון!!11"
וכו'. הרי אפשר להחליף חלקים גדולים בשרשור הזה במשפטים המוכנים מראש האלו, ובסוף הערב יהיה אפשר להשמיד את השלטים.
ושוב, את לא עונה לשאלה: והיה ואכן *הצורה הזאת לדבר על האינטרנט* אינה מושכת נשים. מה זה אומר? שלא אמורים לעשות דברים שלא מושכים נשים? את אומרת "הדרה", אבל אמצעי ההדרה והדבר ממנו מדירים חד הם במקרה הזה.
מלכתחילה לא התכוונתי להגיע לערב הזה.
כמייצג, הדי בודד, של קהילת יוצאי האלביגנזים באינטרנט העברי, מחיתי על חוסר ייצוג לקהילה הנכבדה, שתרמה רבות למושג המרד נגד סמכות והנחילה לנו את מושגי "ממסד=עשיר=רע" מול "מרדני=מסוגף=רוחני" שכולנו משתמשים בו. לאחר והובהר לי שלא אוכל לנאום בלטינית מדיוואלית, ושבכל מקרה הנושא שבו רציתי להתמקד – ה-endura, המוות ברעב שמקבל עליו ברצון כל מאמין מושבע – מדכא את התחת, הגעתי למסקנה שהערב הזה לא רק מדכא אלביגנזים, הוא גם במהותו לא מתאים להם. אז אני לא מגיע.
שיט, רגע אז את כבר לא בתור לנישואים?
האמת היא שלא חשבתי להגיב, אבל אני אגיב למה שאמרת כי… ובכן, ככה.
התגובה הראשונה שלי למירי נגעה לזה שהיא שמה באותה "חבורה" אנשים שהיא כלל לא מכירה. היא לא יודעת עליהם דבר וחצי דבר, אבל תוחבת את כולם לאותה שקית של "הם" שמדיר אותה.
כנ"ל כשהיא מציעה אותי ואת הפוסט ה"מצוין" שלי, שהיא ממש לא חשבה עליו את זה, פשוט כי כרגע היא מוכנה למחוק את כל שאר האטריביוטים שלי ולשים אותי בשקית אחרת, נגיד של "הן".
הנקודה העיוורת שבה האחר לא רואה את האחר שלו עצמו היא מעניינת תיאורטית, אבל לא רק תיאורטית ולא רק מעניינת: אני לא אוהבת שמשתמשים בי, ולא שהופכים אותי לגוש אמורפי וחסר זהות. גם זה פמיניזם.
או אחרת: *זה* פמיניזם.
את החלק הזה איתמר כתב בהרבה פחות מילים ובקצת יותר כעס, בתגובתו פה למטה, בחלק של "קצת תיאוריה". אולי זה היה יותר נהיר כשהוא כתב את זה, אולי לא.
החלק השני של מה שאמרתי בתגובה שלי היה קשור לבלוג הזה ולמה שהוא מזמין – סוג מסוים של דיבור, יעני תיאורטי וגבה מצח. לדעתי לא הדאחקות שלו מרתיעות נשים. קודם כל אני אני לא מוכנה לסבול את ההשוואה הזו: נשים=יאבשות לא מצחיקות, שלא לדבר על זה שהדאחקות פה לא תמיד מצחיקות, מה לעשות. מה שהבלוג הזה אולי מרתיע, הם אנשים שההגיגנות האקדמית לא מדליקה אותם ושלא משחקים את המשחק האקדמי מספיק טוב. לבלוג הזה יש איזה פוזת "איכות", שנלווית למרבה הצער למחשבה תיאורטית ולאקדמיה, ויש אנשים שזה מרתיע אותם. זו הסיבה שהעליתי את העובדה שהפוסט המצוין שלי לא היה מצוין אז בעיני מירי. הוא לא היה מצוין מהסיבות האלה.
אלה שני הדברים שכתבתי. נכון, זה היה ארוך, אפילו ארכני. אחת לא יודעת לסתום את הפה. אבל זה לא תירוץ לעובדה שמירי לא באמת קראה. פשוט לא. וזה, ז'ניה, מעליב. למה זה מעליב? כי ממישהי עם אג'נדה, לא אג'נדלה, אג'נדה – הייתי מצפה לפחות לקרוא. זה כבוד מינימלי שאני נותנת למי שטורח וכותב לי תגובה.
ואיך אני יודעת שהיא לא קראה? א', כי היא אמרה, ותירצה את זה בזוקן, ו-ב', כי כל הדבר שאמרתי לא הזיח אפילו במילימטר את הטענות שלה. זה רק גרם לה לחזור שוב על אותו הדבר: אתם חבורה, אני יחיד מול רבים, אתם דחקה ומינגלינג, אני דעה ובריקדות. אה, ולמקרה שלא היה ברור היא גם הוסיפה: יו אול לוק דה סיים טו מי. ממש הקולוניאל מתבוננת בילידים.
אז כן, זה היה לצמצם את כל התגובה הנורא ארוכה שלי לפסקה חדה, ברורה והרבה יותר נהירה: "אני לא שומעת מה את אומרת בכלל בכלל. בהתחלה זה כי אני זקנה, אחר כך זה כי את אלימה".
אז ז'ניה, אני לא קוזאק. אני סתם מצטערת ששיחתתי את מילותיי ואת זמני על מישהי שלא קוראת, משום שהיא כבר החליטה מראש מה אמרתי ואיפה עובר הגבול בין המחנות. בעיניי זה מצער.
ומה שסתם מכוער בעיניי זה טרור הנעלבים. אני חושבת שהביקורת של מירי זכתה פה לאוזן קשבת במקרה הרע ולהזדהות ועידוד במקרה הטוב, אבל זה לא מפריע לה להיעלב, ובשם העלבון הזה אין לה בעיה להגיד: לא קראתי, לא מעניין אותי, לא משנה מה תגידו, אני בשלי ואתם דופקים אותי ואתם אלימים. אני, עם כל הדיבור האלים והמכבה שלי, לא הייתי מעיזה לנהוג ככה באחרים. פשוט לא.
אולי הייתי צריכה לסתום מראש, למלא את פי פיקסלים, כי מה שאמרתי באמת לא שינה.
אני אמרתי "שימי לב, ה'אתם' הזה שאת תוקפת הוא קצת יותר מורכב וקצת יותר מעורער ממה שאת אומרת פה, הוא דבר אלייך, תקשיבי". ותמורת זה קיבלתי אתם ואתם ואתם, יחיד מול רבים ומינגלינג. אז וואלה. בסדר.
לא חושבת שזה הופך אותי לקוזאק נגזל.
לתמר
מתוך כל מה שכתבת כאן, הקריאה שלך אותי כל כך משונה, לא מתכוונת לפתוח הכל מחדש – רק בעניין הפוסט ההיברידי, מרגישה שאני חייבת לך הסברים. הייתי מעדיפה לשלוח אותם במייל, אלא אם כן את מתנגדת לזה.
קודם כל לעניין הנשים, היובש והדחקות, רק כדי להוריד את זה מהשולחן, אני מצטטת בקופי-פייסט מתגובה של מיטל, אי-אילו קילומטרים במעלה הדף הזה:
"אם אנחנו כבר באווירת נשים-מהפופיק-גברים-מהתחת, תני לי לומר לך שנשים לא אוהבות קלות דעת. העולם קשה להן יותר, והן צריכות לעמוד על המשמר, והכל נכון. אבל זה ערב דאחקות, וקפיצות-תחת היא לא תכונה מוערכת בדובר בערב דאחקות."
הדבר העיקרי שלא אהבתי בירידה שלך על מירי היה שניצלת את הרגע שבו היא היתה פה בעמדת מיעוט והותקפה מכל הכיוונים (ואני לא מסכימה לניתוח הקונצנזואלי שהיא אחראית במאה אחוז למצב הזה – לדעתי הסיפור קצת יותר מורכב), והשתלחת בה במה שנראה לגמרי כמו נקמה על התגובה שלה (המעצבנת, כבר אמרתי) לפוסט ההוא שלך.
לעצם העניין, אני לא בטוחה שאת מודעת לרמת הקליקאיות שהבלוג הזה משדר. הגרעין הקשה פה הוא של אנשים שישבו יחד בקפיטריה של גילמן כמות שעות שמספיקה לראות 10 פעמים את הסופראנוס ועוד יישאר עודף, עם הומור פנימי וקודים פנימיים משלהם. זה שאת אומרת מבפנים "הדאחקות לא מצחיקות", זה לא תמיד מרגיע את מי שעומד מבחוץ ומרגיש שמדובר במועדון סגור שאולי מארח מדי פעם דוברים מבחוץ אבל קשה מאוד לפצח באמת את הקודים שלו. והדינמיקה שנוצרה פה בתגובות היתה שבתגובה להאשמה (המוצדקת, מה לעשות) "אתם מדירים נשים", הועלתה הטענה "לא, אנחנו רק לא רוצים שיעלו לבמה אנשים לא מצחיקים". שזה קצת כמו שבאוקספורד ובקיימברידג' לא רצו להכניס אנשים שלא למדו יוונית ולטינית בתיכון, ולא אשמתם שיוונית ולטינית למדו רק באיטון ובהארו. ומנקודת מבטו של מי שנשאר בחוץ, להגיד שהדחקות ממילא לא מצחיקות זה כמו להגיד שממילא אוקספורד וקיימברידג' זה לא כזאת מציאה.
לעניין ה"כולכם נראים אותו דבר" – אז כן, מי שמרגיש שהוא עומד לפני מועדון סגור, באמת פחות רגיש לניואנסים הפנימיים בתוך המועדון הזה. את צודקת שהעיוורון להבדלים הפנימיים הוא במידה מעטה או רבה הבניה פנטזמטית, אבל אפשר להיות קצת יותר אמפתית לתחושת הדחייה והעלבון שממנה הפנטזמה(? עבר הרבה זמן מאז שדיברתי לאקאניאנית) הזאת נובעת.
איזה נאחס כל הדיון הזה. באמת שהייתי מעדיפה להישאר ברמת ההרשמה לתור לנישואים. את רואה, לפחות את לא היחידה שמצטערת שפתחה את הפה
אה, וסליחה שלקח לי זמן לענות – רק הערב ראיתי ת'תגובה שלך.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=355435
ITT:הפמיניזם הפוסט מודרניסטי מקבל הדרה- מהמציאות.
תגידו, אני עובדת עם אקספלורר, XP. למה אני לא מצליחה לשרשר תגובות? ה Reply to this comment לא לחיץ אצלי בכלל.
רק עכשיו הגעתי כי רציתי להיזכר איפה בכלל הערב היום בערב.
אבל מהתגובות לעיל התעורר בי החשד שהיה כאן איזה דיון שהתשמש במילים מתוך שדה הפמיניזם הפוסטמודרני (יענו, "ג'נדר"), ושהושמעו הוא האשמות כבדות בנוגע למידת פמיניסטיותם של המארגנים.
אני רק רוצה אם כן להבהיר חד משמעית למירי ולכל מי שתוהה: מכבסת מילים זו אכן. איתמר ומיטל מכסים על האמת העצובה, והיא שאני הטלתי וטו חסר פשרות על השתתפות נשים בפאנל. או אני או הן אמרתי. לא אוהב נשים, לא מעוניין לשמוע נשים, מעוניין לדכא נשים, מעוניין לשמור על עמדת הכוח שלי מול נשים. מלבד זה, קול באישה ערווה, ויש להפריד ולחצוץ כדי לא לבוא לדבר עבירה, ודי לחכימא.
אין נשים כי אני מיזוגן ושוביניסט, ומפחד שלא יעמוד לי אם הן תהיינה חזקות. מיטל שם רק כדי לכסות על האמת הזאת (יענו, "token"), אבל הנה היא נחשפה.
קראתי ושועשעתי.
ואז מצאתי משהו קלאסי לתרום לדיון:
http://xkcd.com/322/