מזמן מזמן כתבה איילת, מהטובות שבבני האדם (ואין כאן טיפת אירוניה), על סלידתה מהסרט "סין סיטי". שווה לקרוא את הפוסט כולו, אבל הנה תקציר לעצלנים: הסרט מציג סטריאוטיפים נמוכים של נשים. או שהן חצי עירומות וטיפשות או שהן חסרות אונים. "כל הסיפורים מסופרים מנקודת המבט הגברית, בקולו של גבר, על גברים נלחמים בגברים על כבודן של זונות וזונות בפוטנציה". מזמן מזמן אני רוצה לענות לפוסט ההוא, ואף פעם אין לי כוח. אולי עכשיו, כשאת רוב הסרט כבר איני זוכר, זה הזמן הנכון. אז בתחילה: כן. הסרט מציג דמויות נשיות פלקטיות וירודות של נשים. למעשה, הוא ניגש למלאכה הזו מתוך דבקות ומסירות מרשימות. הנשים כולן הן זונות או חסרות אונים או שתי האפשרויות גם יחד, בהקצנה שהיה ניתן לקרוא לה פרודית לו לא היתה כה רצינית. להגנת הסרט, ראוי לציין שגם דמויות הגברים לא זוכות לייצוג מחמיא. הם כולם פסיכופטים, אלימים, וקבורים עמוק בתוך מערכת נורמות עתיקה ומעופשת, שגורמת להם לבחור ב"דבר הנכון" תמיד, גם כשזה מסתיים במותם. מצד שני, הם עדיין גיבורי הסרט הזה, והדבר הנכון הוא הדבר הנכון, ומותם אצילי. ובעצם, זה לא קו טיעון מעניין במיוחד. לא בגלל שאין בו ממש – המודל הגברי של סין סיטי הוא אבסורד בכסות אקדח – אלא בגלל שמעקב בלעדי אחר דינמיקת ייצוגי המגדר של הסרט פירושו וויתור על הסרט כולו, על ההקשר שחולש על הייצוגים המגדריים הללו, והופך אותם למשהו אחר, מעניין בהרבה. 
"סין סיטי" מבוסס על קומיקס באותו שם של פרנק מילר. הוראתה של המילה "מבוסס" כאן אינה רחבה כב"מבוסס על סיפור אמיתי". הסרט כל כך מבוסס עד שהוא כמעט קומיקס, עד שהבמאי לא הכין סטורי-בורד, ופשוט השתמש בקומיקס המקורי. מי שראה יודע שהתוצאה מדהימה. הבמאי, רוברט רודריגז, הצליח להכניס את קוביות הקומיקס לסרט. לא באמצעות גרפיקת מחשב זולה, אלא באמצעות שוטים מדויקים. הוא לקח את מדיום התמונה הנעה, ומבלי לשבור אותו לרגע החזיר אותו לימי הסטילס. אם לגלוש קצת מהנושא, נדמה לי שרודריגז הצליח לתפוס לגמרי את משמעות "הרגע הפרגננטי" של לסינג. לסינג טען שאמנויות כציור ופיסול, אמנויות מרחב, שתופסות רגע אחד בזמן, יכולות לגעת בשטף הזמן באמצעות ייצוג של רגע פרגננטי. רגע שבין פעולה לפעולה, שמשתמעת ממנו הפעולה הקודמת, ומשתמעת הפעולה הבאה. לאוקון ובניו, רגע לפני הרגע שאחרי. חלק ניכר מהשוטים בסרט תופסים רגעים כאלה, ומותחים אותם על חשבון הפעולה עצמה. למרות כל מה שקורה בו, חלק ניכר מהסרט הוא סטאטי. הדמויות עומדות זו מול זו, עומדות זו מעל זו, עומדות זו ליד זו. עומדות. מתכוננות לרגע הבא. ואם לחזור לנושא, סין סיטי אינו רק עיבוד של קומיקס, הוא מעין מימוש קולנועי שלו. קומיקס אינו רק מדיום אמנותי. הוא נושא עמו קונוונציות מסוימות, שאחת מהן היא האפשרות להגזים. קומיקס יכול להציג גיבור, שנפגע מעשרות כדורי רובה וממשיך ללכת. אולי זו ירושה מעידן גיבורי העל. כך או כך, אנו מתירים זאת. בכל עיבוד קולנועי אחר היו מרככים את הסצינות האלה, והופכים אותן לריאליסטיות יותר. לא בסין סיטי. 
הקומיקס של מילר שונה מהבחינה הזו. מילר לוקח את הפילם נואר, ומעביר אותו לקומיקס. המעבר הזה הוא לא מעבר חלק. מילר מקצין דמויות והתנהגויות, מקצין את חוקיות העולם ומקצין את הקוד המוסרי, שסביבו חג כל זה. הקומיקס סין סיטי הוא עיבוד של ממש, שמותח את עולם הפילם נואר לתוך קונוונציות קומיקס, ומחדד אותן אד אבסורדום. מכאן שהסרט סין סיטי הוא סיומו של מהלך אינטרטקסטואלי כפול: ז'אנר קולנועי שהפך לקומיקס, וחזר לקולנוע. אבל הסרט לא מחזיר את הקומיקס של מילר למקורותיו. בעצם היותו עיבוד כה מדויק של הקומיקס, הוא מציג את המהלך של מילר לראווה. שוב אין לנו קומיקס מול ז'אנר קולנועי (הקומיקס של מילר מול הפילם נואר), ואנחנו לא יכולים להצדיק את ההגזמה בקונוונציות הקומיקס. עכשיו עומד הפילם נואר אל מול סרט, אל מול דמות פניו, במראה עקומה וברוטלית. אני לא חושב שהסרט הזה שוביניסטי. אני אפילו לא בטוח שהוא קובע עמדה מוסרית של ממש. הוא סרט ריק, מהבחינה הזו. אבל לא ריק לגמרי. כי מהלך הציטוט הכפול הזה לא רק "חושף את התחבולה" הסגנונית, ומראה עד כמה סגנון מסוים הוא פרי קונוונציה, הוא גם חושף את התחבולה האתית. פילם נואר אינו רק קומץ שוטים אפלוליים ו-ווייס אובר של בלש ממורמר, הוא מכיל בתוכו גם תפיסה אתית-חברתית (ששאולה בעצמה, נראה לי, מהאבירות החצרונית). כאשר הסרט אומר "כל זה רק סגנון", הוא אומר זאת גם לגבי אותה תפיסה אתית/מגדרית/חברתית. כל האבירות המעושנת והממורמרת הזו, כל הנשים מגודלות המחשוף, פשוט מצטלמים נהדר בשחור לבן.
לא יודע לגבי התחבולה, אבל כשראיתי את הסרט ישבתי בפה פעור ועברה בי תחושה של חיות והרווחה, שאי אפשר לתאר אותה אלא במלה "נעורים".
.
פוסט מעולה. אני לא אוהבת את פרנק מילר (ששש), ולא השתגעתי על סין סיטי,אבל הדבר היחיד שבאמת אהבתי והתפעלתי ממנו בסרט תומך בתזה שלך: הרגעיםהמעטים שבהם התמונה הופכת למין פריים שחור-לבן דו ממדי, שנראה כמו מגזרותנייר או תיאטרון צלליות או התמונות ההן של האשליות האופטיות (גביע/שניפרצופים וכו’), שמצליחות לתמצת בדימוי ויזואלי חד אחד את המהות של הפילםנואר. בקיצור, אם פרנק מילר הוא רדוקציה של הפילם נואר, ורודריגז הוארדוקציה של פרנק מילר, אז הדימויים הבודדים האלה הם רדוקציה של רדוקציה שלרדוקציה, וזה מבריק.
הפוסט הזה עונה לשאלת הסגנון, ולשאלה מדוע לא רוכך הסגנון במעבר לקולנוע,"מתוך התחשבות", כפי שציינה איילת. אכן, לא ראוי שירוכך הסגנון, והמחשבהעל איך הסרט היה נראה אחרי "החתשבות" כזו גורמת לי לבחילה. זה סרטמדיוואלי במחשבתו, באופן מוצהר.
השאלה שלי האם אכן דמויות הנשים הן כה חלשות? מקריאה בקומיקס, אני נאלץלומר שלא. הן סקסיות, ומשתמשות במיניות שלהן כבפטיש חמש קילו, כלומר,חובטות בפניהם של אנשים במיניותן. אותן נשים חזקות ומיניות הן חשפניות,מלצריות, זונות – ובקרה אחד, שדווקא לא נכנס לסרט, ארכי-נווליות. מיהו,שגם עליה יצאה קיצפה של אילת, היא המקבילה הנשית למארוו, ומצילה את הגיבורמספר פעמים ממוות בטוח. למעשה, היא כלל לא מקבלת ממנו הוראות, אלא רקמגייל, מנהיגתה.
הגיבור הגברי לא "מציל את הנשים המסכנות". הנשים מפעילות עליו מניפולציות,בלי יוצא מן הכלל. הן מנצלות את חוש הצדק שלו, את ההתמכרות שלו לנשים, אתהעובדה שהוא יעשה הכל עבור אישה (בוכיה) כדי לגרום לו להגן עליהן (מארוו)או לשמור להן נאמנות לאורך שנים ולבסוף להתאבד עבורן (הארטיגן) – ולא, קשהלי להאמין שהי
שהיא האמינה שהוא "יסדר את הכל", כדבריו.
מארוו אידיוט ומנוצל גם לאחר מותה של זו שרצתה את הגנתו, על ידיאחותה, היורה בו, דורסת אותו, משצמשת בו, ולבסוף, מעמדת כוח, מעניקה לוחסד אחרון.
ננסי רחוקה מלהיות חלשה – אחד הנקודות בסרט היא שאסור לה לצעוק, ואסור להלבטא חולשה, והיא אכן מעולם לא צועקת. היא קורבן, כן, אך היא קורבן ליצורשהוא פארודיה על גבריות, שפעמיים במהלך הסרט "מפורק מנשקו", שאין לו שוםכוח עליה, פרט לניסיון העקר לגרום לה לצעוק.
אני יכול להפליג בדוגמאות נגדיות, אבל נראה לי שזה מספיק… נראה לי שאילתפשוט לא הבינה את רוח הסרט – גברים טפשים ומנוצלים, נשים מיניות ומנצלות.
לא ראיתי את הסרט. אבל קונבציות אני מכירה.
האמירהשלך היא בעייתית משום שלהיות טיפש ומנוצל לא קשור בשום אופן לגוף שלך.נשים צריכות להשתמש בגוף שלהן כדי להשיג את שלהן, בשיטה שציינת. וזוהבעיה.
ואיתמר, יפה אמרת.
האמתהיא שהקטעים האלו בסרט שווים פוסט בפני עצמם. מילר לוקח את אמנות הצלליותשל הפילם נואר, ומייצר ממנה פואטיקה קומיקסית מדהימה. הדמויות מצוירותמתוך המתח שבין שני הצבעים הללו, אין גוונים. הסרט לוקח את זה הלאה,וברגעים מסוימים הופך גם הוא לסרט שחור לבן מושלם, ללא שום צבע אחר.השחור-לבן, שסימן בהתחלה את הקשר בין הקומיקס לבין הפילם נואר, מסמן,כשהוא מוקצן, את הקשר שבין הסרט לבין הקומיקס. אוף.
ותודה.
אני מסכים לגמרי. אף מין לא יוצא יותר מדי טוב מהסרט הזה.
בהנחהשהתייחסת לתגובה של רן, אני לא חושב שהוא תומך בשיטה החברתית שהסרט מציע,הוא פשוט טוען שהנשים אינן חסרות אונים, ושהגברים אינם מרשימים כל כךלעומתן.
נראה לי
תודה
א.פוסט מעולה. וניתוח מגניב ממש.
ב. זו בכל זאת, איננה תשובה ראויה לאיילת ברטוב ולקייס הפמיניסטי. כי איןבאמת דבר כזה סרט ריק מבחינה מוסרית. אולי סרט על גינון. בטח לא סרט עלרציחות וירקות דומים. אולי הסרט ריק מבחינת האמירה המוסרית המכוונת שלו,אבל זה עניין אחר לגמרי.
משום שכאשר אתה מייצר דימוי חזק במוח של צופה או צרכן אומנות, נניח ברוסוויליס תולש לצהוב ההוא את הביצים, הדימוי הזה שורד לעיתים קרובות הרבהיותר מאשר הקונטקסט בו הוא נוצר.
כאשר אתה מייצר את העולם המחריד של סין סיטי, בו הגברים הם מפלצות והנשיםהן, נניח, זונות או חסרות ישע, אז הדבר הראשון והיחידי שבטוח שעשית, הואלייצר את העולם הזה או את האפשרות שלו בתודעה של הצופה.
האם הוא יבין שבסך הכל ניסית להעמיד מראה מעוותת מול היצירה של מילר שבסךהכל ניסה לקחת את חוקי הז’אנר עד לקצה? זו כבר שאלה אחרת לגמרי. עובדה שזההיה מורכב מספיק כדי להצדיק פוסט בסיפור האמיתי והמזעזע
אישית, אני יצאתי מהסרט הזה מזועזע. התרשמתי מאוד מכל מה שהרכיב אותו- זהסרט מבריק באמת- אבל הזדעזעתי מהניוולות האיומה שלו. הדרך בה הוא מציג בניאדם.
זה הזכיר לי קצת, אגב, את קיל ביל. שניהם.
שוב, סרט מבריק, עם עמדה מוסרית מעוררת גועל. ולא איכפת לי שטרנטינו קורץלקהל שלו (אם כי במקרה שלו אני לא בטוח עד כמה הוא מאמין לקריצות שלועצמו). זה נשאר מגעיל באותה מידה שזה נשאר מבריק.
סרטים מהסוג הזה, באופן כללי, ממלאים אותי בחשק למחוא כפיים ולקוד קידהלגאונות של היוצר, ואז, כמה שיותר מהר, לתת לו את טיפול הזפת והנוצותולהעיף אותו לעזעזל מהעיירה שלי. אני לא צריך טיפוסים כאלה בשכונה
זפתונוצות? לגרש אמנים והוגים מהפרובינציה המחשבתית שלך רק כי לפיתפישת-העולם שלך הם "בלתי-מוסריים"? האם העמדה המוסרית הזו – שנלקחה ישרמעיירת-כורים אמריקאית – לא מעוררת בך גועל?
כמובן, יכול להיות שלא התכוונת לזה באופן מילולי. יכול להיות שהשתמשת בזפתכסמל ובנוצה כדימוי. יכול להיות שהקצנת דברים. יכול אפילו להיות שזפתונוצות פשוט מצטלמים טוב בשחור-לבן של ישראבלוג. אבל יכול להיות שמילרורודריגז עשו בדיוק את אותו הדבר, לא?
כך או כך נראה לי שהצלחת להחטיא את העיר.
י.
איתמר, זה בול מה שרציתי להגיד.
(עם הסתייגות מהמשפט "עובדה שזה היה מורכב מספיק כדי להצדיק פוסט בסיפור האמיתי והמזעזע")
הסרט זיעזע גם אותי. אבל האם זה אומר, כמו שטענת בהודעה הבאה, שצריך לגרש את רודריגז ומילר מהעיר? אני לא בטוח בכלל.
והעניין הוא שאתה צודק לגמרי. הסרט נוטע בך כמה דימויים אכזריים מאוד,ורוב הסיכויים שמרבית הצופים לא לקחו מהסרט הזה יותר מאותם דימויים.ועדיין, מה שאתה מציע הוא דילול הרוח בשם הזהירות, חסימה של סוגי אמנותמסוימים בגלל שהם מסוכנים חברתית. לא רק שזו אם כל המדרונות החלקלקים, זוגם הבעת חוסר אמון ביכולתם של אנשים להפריד בין הסרט לבין העולם עצמו. מעטמאוד אנשים הולכים ורוצחים מישהו בגלל שהם ראו את זה קודם בסרט, ונראה לישכל שהם נזקקו לו היה תירוץ מסוגנן, כזה או אחר.
לאסא, כמובן, זכות התגובה.
אבל אני לא מבינה למה אתה וי. כל כך מתעצבנים. הבן אדם אמר שהוא רוצה לקוד קידה ואז לעשות את כל העניין עם זפת ונוצות.
כן, האמנות מבריקה, המוסריות מבחילה.
למהזה חייב להיות אחד מהם? וממתי זה שאתה מסתייג מעמדה מוסרית של סרט אומרשאתה חושב שמי שראה אותו יילך וירצח? מישהו ראה בקהל רפובליקני?
זהו,שאני לא חושב שזו המוסריות של הסרט. ממה שאסא אומר משתמע שכל סרט מורכב,שמציג עולם מזעזע מצד אחד וטענה תמטית אחרת מצד שני, הוא סרט לא ראוי. אלתחשבי על סין סיטי, חישבי על מנדרליי (שלא ראיתי, ואני בטח מאיית את השםשלו באופן מביך במיוחד).
ומאחר שלא נראה לי שאסא הסתייג מהטענה המוסרית של הסרט, אבל עם זאת הסתייגמהסרט עצמו, עולה השאלה למה. והנחתי שהתשובה עליה היא כי הסרט מסוכןחברתית. עניתי למה שנראה היה לי שהשתמע מהדברים.
אתה ואפלטון יכולתם להיות אחוקים.
לאו דווקא. לאפלטון לפחות היתה אירוניה.
לכל מי שהזדעזע מה"זפת והנוצות". שימו לב טוב טוב למשפט שכתבתי. כתבתי שזהממלא אותי ב"חשק" לגרש אותם מהעיר. לא הצעתי בשום אופן לעשות את זה הלכהלמעשה.
חופש אומנותי כרוך לבלי הפרד בחופש הדיבור והינו דבר קדוש בעיני. איננימציע להתנקש בו. להיפך, אני מוכן לצאת לרחובות עם שלטים בשביל הזכות ליצורסרטים כאלה ולהקרין אותם.
אבל מותר לי להביע את הגועל שלי מהם ומיוצריהם וגם את החשש שלי מהדימויים שהם מחדירים למערכת ההדמיות התרבותיות שלנו
ממליץ לאסא לראות את
http://www.imdb.com/title/tt0290673/http://www.imdb.com/title/tt0290673/">http://www.imdb.com/title/tt0290673/>
"כי אין באמת דבר כזה סרט ריק מבחינה מוסרית. אולי סרט על גינון. בטח לאסרט על רציחות וירקות דומים. אולי הסרט ריק מבחינת האמירה המוסרית המכוונתשלו, אבל זה עניין אחר לגמרי." – אני לא לגמרי מבין מה המשפט הזה אומר.
א. הערכתי המלאה על שתפסת אותי במילה
ב. בניגוד ליוצרי סין סיטי, אני יודע לאן הדימוי שלי מכוון. אני יודע אל מי אני מדבר כאן בבלוג.
ב. ראה תשובה למטה.
זה אומר שייתכן שיוצרי הסרט לא מתכוונים לייצר אמירה מוסרית, אבל המעשיםשהם מראים טעונים מאוד מבחינה מוסרית בפני עצמם. הם אינם יכולים להימנעמלעסוק בהם גם כשלעצמם ולא רק כחלק מהז’אנר/הסגנון שאותו מצטט הסרט
אבל מדוע המעשים שהם מראים טעונים מאוד מבחינה מוסרית?איך נכנס כאן בכלל אלמנט מוסרי? ואם הם טעונים לא "בפני עצמם", אלא ביחסלהתנהלויות של צופים שהם אנשים המתנהלים, המזהים "את הטובוהרע" [ואינני טוען כאן למה שקרוא "יחסיות"] – מדוע הם אמוריםלעסוק "בהם כשלעצמם"? ובכלל, מדוע הם צריכים לעסוק בזה, אם הם לאמתכוונים לייצר אמירה מוסרית?
אני לא מיתמם, אני ממש לא מבין אותך. קוגניטיבית כזה. ראה את שאלותי לא כביקורות אלא כשאלות מנחות.
א. ראה תגובה שלי למטה, אינני מציע שום דבר כזה.
ב. כן, אני מטיל ספק ביכולת של אנשים להפריד בין בדיון ומציאות. אתה לא?
ג.ההשפעה של בדיון עוצמתי והרסני על בני אדם איננה כל כך פשטנית ומגוחכת כמו"ללכת לרצוח כי ראיתי את זה בסרט". ההשפעה היא סובטילית הרבה יותר. היאמחדירה הצעות קטנות לתוך ראיית העולם שלך. דברים כמו: "אולי השכן שלי הואגם כן פסיכי במסווה של בן אדם נורמלי? זה לא סביר, אבל זה יכול להיות,לא?" (המסורת המכובדת של סרטי השכן הנורמלי לכאורה, שהוא למעשה רוצחפסיכי).
ההשפעה איננה מיידית כל כך, אלא מתבטאת בהפנמה לאוך זמן של רעיונות כללייםאודות החוקיות של העולם ושל החברה בה אתה חי. שוב, אינני מציע כפיתרון אתהסילוק של אמנות חולנית, אני חושב שהנזק יהיה רב על התועלת, אני רק טועןשיש חשיבות קריטית לכך שאנישים שחשים גועל מדברים כאלו, כמוני, יביעו אתהגועל שלהם. ובקול רם ככל שניתן.
האלמנט המוסרי נכנס בכל פעם שאנו מראים תמונה של, או מדברים על בן אדםשפוגע באופן חמור בבן אדם אחר. הוא נכנס משום שכולנו מונעים במידה זו אואחרת בידי הרצון להימנע ממצוקה וכולנו, בהכללה, חרדים מפגיעה גופנית חמורהאו מוות מעל כל חרדה אחרת.
מה שאני רוצה לומר הוא, שבעיטה בביצים שאתה רואה על המסך, גורמת לכלהגברים בחדר להתכווץ. וזה לא משנה אם זה בתוך פארודיה, קומדיה רומנטית אוסרט אימה.
הבעיטה גוררת עימה זיכרון בעיטות שחטפת אתה, בלי קשר לפונקציה שהיא ממלאת אצל היוצר בסרט
כן! – את זה אני מבין.. אבל דיבור על בעיטות בביצים, על כל הכאב או הצחוק(לפעמים) – ויש גם התייחסויות אחרות בהקשרים רבים, אינו תמיד, כך נראה לי,מהול בתכנים מוסריים (או נורמטיביים), הקשורים בשפיטה מוסרית שלנו אובהתייחסות כזו או אחרת מן הבחינה המוסרית. – או אולי אני לאמבין איך אתה רואה את העניין.
אוקיי,אבל כדי לייצר את חלק מהאפקטים הרגשיים שהסרט מייצר: פחד, אימה, גועל, הואמציג באופן גרפי ומוחשי מאוד מעשים שיש להם, בתרבותנו, השלכות מוסריותמרחיקות לכת.
מקובל שרצח הוא טאבו בתרבותנו. בתור אדם שיש לו חברים שהורשעו ברצח, אני יכול להעיד על עוצמת הטאבו התרבותי הזה.
לא משנה באיזה קונטקסט מוצג רצח בכוונה תחילה, הוא נותר רצח בכוונה תחילה.ולמושג "רצח" בתרבותנו יש השלכות מוסריות רציניות מאוד בלי כל קשר לכוונהשל היוצר. כך, יוצר יכול להתכוון להציג רצח בתור אובייקט אסתטי בלבד, אבלאם הוא מציג את זה לפני צופים בני תרבות הרואה ברצח מעשה לא מוסרי, אז הואמציג מעשה לא מוסרי, ולא משנה מה הייתה כוונתו המקורית.
לא נכון
נ’. [email protected], 12:49 21/2/2006:
(נקטע אז אמשיך:) ושאל את מדוע ההבדל בין הסרטים הללו, מבחינת תגובת הצופים, הוא הבדל הוא הבדל אלמנטרי.
אצטרך לראות את הסרט ההוא לפני שנוכל להמשיך בדיון הזה. אני אעשה זאת ונדבר.
אסא וולפסון [email protected], 21:19 21/2/2006:
נסלח, כמובן.
סתם מתוך סקרנות: מה העמדה המוסרית המנוגדת (או שונה) שבה אתה תומך ?
אסינק’ה, שים לב מה עשית. השתמש בדימוי מוגזם (זפת ונוצות) בהנחה שיבינואותך. לא הבינו אותך, ולכן באת והסברת יפה. באת ואמרת: "זה לא שאגרש אותםמהעיר, אלא שיש לי חשק כזה". עכשיו, אולי במקום להביע גועל נפש מסרט שאתהמסכים שאינו "אלים" (או איך שתרצה לקרוא לזה), פשוט תבוא ותאמר לכל אלושלא הבינו: תשמעו, לא הבנתם. הסרט בעצם עושה כך וכך. למה להביע גועל נפשמסרט טוב ונבון, רק בגלל שכמה אנשים עלולים שלא להבין אותו?
אוי באמת.
למילה "רצח" יש משמעות לא מוסרית בתרבותנו, והנה אתה השתמשת בה עכשיו שובושוב, מבלי להניד עפעף. אולי בגלל שסמכת על אותו קונטקסט חמקמק, שכה מיהרתלהיפטר ממנו קודם?
כאשר אתה מציג מעשה לא מוסרי, זה לא בהכרח אומר שאתה טוען טענה לא מוסרית.עצם העובדה שסרט מציג אלימות לא הופכת אותו לסרט שמטיף לאלימות.
לאאיתמרינק’ה, לא הסברתי מכיוון שהשתמשתי בדימוי מוגזם. הסברתי בגלל הנטייהשל אנשים להתרשל בהבנת הנקרא שלהם כשנדמה להם שהם מבינים משהו שמקומם אותםנורא.
ולרגע לא אמרתי שאני מסכים שהסרט איננו "אלים". הוא אלים מאוד, בלי מרכאות. וסרט טוב, אפילו גאוני מבחינה אסתטית, איננו בהכרח נבון
יפה, אנשים התרשלו בהבנת הנקרא, ואתה הסברת. לא הלכת ועשית לעצמך "טפו, יא מכוער". למה אותה אופציה אינה אפשרית לגבי הסרט הזה?
ושאלה נוספת: האם אתה חושב שהסרט הזה מתייחס באהדה לאלימות שמופיעה בו?
אוי באמת אתה בעצמך
לא זה מה שטענתי ידידי, אל תתבלבל ותבלבל. כל מה שטענתי הוא שסרטשמתייחס לנושא כזה אינו יכול להיות "ריק מבחינה מוסרית". כלומר, ייתכןשהוא מטיף לרצח וייתכן שהוא אומר משהו כנגדו. בכל אופן, נייטראליות איננהאופציה.
וזה, כמובן מייתר את שאר הטיעון שלך כאן.( שהשתמשתי שוב ושוב במילה רצח בלי להניד עפעף – חצוף שכמוני)
שתי תשובות:
א. משום שהמדיום של הסרט איננו מאפשר את זה ואילו המדיום האינטרנטי כן.סרט הוא הרצאה, בלוג הוא שיחה. וגם משום שאני השתמשתי בביטוי ואילו הואמשתמש בגרפיקה מתוחכמת ומדהימה שתומכת בתפיסת עולם שלמה ומגעילה שאפילומקבלת ריח של ריאליזם בגלל הנטייה שלנו להחליף רוע במציאותיות.
ב. בהחלט כן. אני חושב שהסרט עושה אוואנטות של מודעות ז’אנרית וכדומה, אבלאין ספק שהיוצר מתלהב מהאפשרות שלו להראות עקירת ביצים, יד שאכלו אותה,עיניים שנמחצות אל תוך הגולגולת במחווה דרך אגבית.
כי זה מגניב. באמת. זה מגניב גם אותי, את המנצ’קין הקטן שבי. את שחקן התפקידים בן ה-12 שבי.
זה מלהיב גם את הדבר המכוער בנו שנמשך לתמונות של זוועה ואלימות.
"וצר יכול להתכוון להציג רצח בתור אובייקט אסתטי בלבד, אבל אם הוא מציג אתזה לפני צופים בני תרבות הרואה ברצח מעשה לא מוסרי, אז הוא מציג מעשה לאמוסרי, ולא משנה מה הייתה כוונתו המקורית"
מלים שלך.
ועכשיו, בוא נלך רגע למלים שלי (בפוסט עצמו): "הוא סרט ריק, מהבחינה הזו.אבל לא ריק לגמרי. כי מהלך הציטוט הכפול הזה לא רק "חושף את התחבולה"הסגנונית, ומראה עד כמה סגנון מסוים הוא פרי קונוונציה, הוא גם חושף אתהתחבולה האתית".
כלומר, הסרט אינו "ריק" מבחינה מוסרית. הוא מציג אלימות, הוא מציג נשיםברוכות דדיים, אבל הוא לא עושה זאת מכיוון שהוא מאמין שכך ראוי, והוא לאעושה זאת רק בגלל שהוא טוען "זה מגניב".
א. בלוג אינו שיחה. אם כבר, בלוג הוא שיחה פתוחה, שיחה שנותרת. כלומר, זואינה שיחת בית קפה ששניים עדים לה, וסופה להיעלם שניות לאחר שנאמרה. מההטענה? על יצירות אמנות נאמרים דברים. אנשים קוראים את הדברים האלו, אנשיםאומרים את הדברים האלו. לדברים האלו, לעתים, יש הד. מדוע, במקום להיאבק עלכוחו של ההד, אתה מעדיף לומר "נו נו נו" ליוצרים?
ב. אני לא מסכים בכלל. חלק מהתשובה שלי מופיעה בתגובה למטה, וחלק בפוסטעצמו. ואם כאן נעוצה אי ההסכמה בינינו, אז דייני. כלומר, אם אינך מסכים עםהפרשנות שהוצעה, אז ה"נו נו נו" מובן לחלוטין, ומתבקש. אני, כאמור, חושבשאתה טועה או טועה למחצה. אני חושב שהיוצר נגנב מהאלימות, אבל אינו מציעאותה כאופציה, ואינו רוצה בה. ונראה לי שהסרט הרבה יותר ביקורתי כלפיהאלימות שמופיעה בו מכפי שאתה מאמין.
ניפגש לראות את הסרט שוב?
כמובן!!!
על זה כבר דיברנו ואין טעם לחרוש את זה שוב. דעותנו לגבי "כוונת הטקסט" כאן, שונות
ובכן, השחתנו מלים לריק. גם זו לטובה.