פוסטפורום

מנחם בן כתב בנרג'י את הקטע הבא:

"עקרונית (אם יש בית דפוס שמוכן לזה) אפשר גם להפיק ספר אחד במשהו כמו 30 שקל, או 50 או מאה שקל נניח. כי היום ניתן להפיק ספרים בלי לוחות אלא באמצעות מדפסת בלבד, ישר מן המחשב. פשוט, צרור דפים שיצאו מהמדפסת, כתובים משני הצדדים (יש היום מדפסות כאלה, כידוע) פלוס כריכה (שגם היא אינה אלא שני דפים צבעוניים, מופקי מדפסת שהודבקו על כריכות קרטון מוכנות), וכורך שיסכים להדביק ספר אחד. וזהו זה. יש ספר. ב-50 שקל העותק! כן, כן."

(אני רוצה לתת לכם לינק, באמת שאני רוצה. אבל אני חייבת להזהיר אתכם קודם: הלינק מוביל לאחת הביקורות המרושעות ביותר שנכתבו על ספר מזה זמן רב).

הקטע הזה הבהיר לי שאני לא מצליחה להכריע מהי דעתי בעניין הוצאה עצמית של ספרים.

מצד אחד, ברור שקברניטי התרבות בארץ, אלו שמכריעים איזה ספר ייצא ואיזה לא, לא בדיוק מעוררים בי שמחה וצהלה, ואני לא סומכת על הטעם שלהם כלל וכלל (למעשה, כמה מן המנחמים האלו היו הסיבה לפתוח את המקום הזה).

מצד שני, להוציא ספר בעצמך, זה הכי "הילד השמן בכיתה שמחפש חברים".

מצד שלישי, לחשוב שזה "הכי הילד השמן בכיתה שמחפש חברים" זה הכי "באתי מפולניה, ואני מחפשת דיפלומה".

אז תגידו קצת מילים בנושא, בבקשה.

 

38 תגובות “פוסטפורום”

  1. ווי, זה אכן פוסטפורום. לי, אישית, קשה להתגבר על סינדרום "הילד הכי שמןבכיתה שמחפש חברים", למרות דעותי על המנחמים. מצד שני, הבלוג הזה הוא קצתבהוצאה עצמית, ואני לא מרגיש כל כך שמן איתו, אלא יותר כמו מרקסיסט רעב,שיורק טבק ללעיסה. אז אני לא יודע.

    ואולי אפשר לנסח את זה כך: אם אינך אוהב את הוצאות הספרים כיום, לך וייסדהוצאה. כך או כך, הוצא בהוצאה מיוסדת. גם חתרני, גם ממוסד וגם דל קלוריות.

  2. אגב מנחם בן, אני הפסקתי לקרוא אותו אחרי הקשקשת שלו על דארווין. מספיקלראות את האידיוט הזה מתהדר בבורותו בראש חוצות פעם אחת. והנה, נכנסתיללינק, ועכשיו שוב אני כועס סתם. אוף.

  3. מסכימה עם כל מה שאמרת בפיסקה הראשונה.
    ותוהה האם זה בהכרח מוביל למה שאמרת בפיסקה השנייה.

    נגיד שאני ואתה היינו מצליחים להוציא את התחת השמן שלנו מהמקלדת, לגשרעל הפערים הספרותיים בינינו, ולהסכים על ספר שצריך להוציא (של אחרים,לצורך העניין).
    האם לא היה עדיף להשתמש במנגנון ההדפסה, הכריכה, השיווק וההפצה של אחתמהוצאות הספרים המעפניות להוצאה עצמית, במקום לטרוח ולעצב לוגו ולהקיםדוכן בכל מפגש כזה של הוצאות קטנות?

  4. אוף,זאת באמת ביקורת אכזרית. (מנחם בן יודע בכלל מה הולך בחוגנו תנצב"ה?כלומר, אפשר שנהייתי כל כך פלצנית שהחמצתי את זה, אבל לא התרשמתי שמרביציםבנו נורמות ספרותיות בכלל, ואטומות-מתנשאות-מתייפייפות בפרט).
    לעניין הוצאה עצמית של ספרים: אותי בן משכנע. "הילד השמן בכיתה שמחפשחברים" הוא דימוי לא מחמיא, נכון, אבל מה מתאים יותר לסופר המתחיל מענווה?שומן זה מצוין בהקשר הזה, ומה גם שאני מאסכולת ה-O.A. של הגרפומניםשמבכרים לפרסם את בוסר-כתביהם ברשת, ומסתפקים בזה לגמרי. למה לא, בעצם?
    אבל זה לדיון אחר.
    (בקצרה, דעתי היא שאין פסול בפיזור של החומרים הטובים והרעים במעורבב, בליקאנון בכלל. בואו נאבד את המרכז, בשביל מה הוא טוב, למי זה עוזר).

  5. קשהלי להסכים עם קריאות ה"בואו נאבד את המרכז" הנלהבות. כלומר, אני לא חושבתשיכול מצב של בלי-מרכז, אבל אני מזדהה עם כוונתך הכללית.

    אבל אחרי שהסכמנו שאנחנו שתינו אנרכיסטיות מהממות, אני רוצה לשאול שאלהממוקדת יותר: את הולכת בחנות הספרים החביבה עלייך, ופתאום רואה ספר בהוצאתפקר, עם עימוד מכוער ושער בלתי ברור, האם את מתייחסת אליו באותו כבודראשוני שאת מתייחסת לספר בהוצאה ממוסדת (הוצאה ממוסדת, לצורך העניין, לאחייבת להיות הוצאת קונגלמורט)?

  6. בימינו,להוציא ספר בהוצאה עצמית זו יומרנות בלי כיסוי: יומרנות – מכיוון שאם אתהרוצה שיקראו אותך (הרי כסף לא תראה בכל מקרה), ואולי גם ידברו עליך, הרישהמקום לעשות זאת הוא ללא ספק הרשת. טקסט לא צריך נייר, הוא צריך קוראים.בלי כיסוי – בגלל שאם היית עונה מספיק לטעם הספרותי של "הממסד", לא הייתנאלץ לשלם מכספך על הוצאת ספר (שלהזכיר, יכולת לפרסם אותו באינטרנט בחינם)שאמורים לשלם לך על כתיבתו.

    בקיצור, זה לא הילד השמן בכיתה שמחפש חברים, אלא החנון הנודניק שמלקק למורה ולא מבין למה אף אחד – כולל המורה – לא סובל אותו.

    אבל בעצם זה יותר מסובך, וקשור לשאלה האם למדיום שאנחנו קוראים לו ספר ישבכלל קיום מחוץ למערכת המוסדית של התרבות הלגיטימית. יכול להיות שהאינטרנטמפתח צורות כתיבה חדשות (nodge nodge, wink wink, know What I mean) אשרהספר במתכונתו הנוכחית לא יכול להתחרות בהם, ואז כל נסיון לפרסם משהובפורמט של ספר אבל לא במסגרת הוצאה מוכרת הוא באמת סימן ללוזריות יומרנית(ולא חיננית).

    לא יפתיע אותי בכלל, האמת.

  7. אגב,חשבתי שהטקסטים שבן הביא כדוגמא לטקסטים איומים הם … לא מעולים, אבל לאבגלל או למרות שהשאיפות ההיפר-מודרניסטיות שלהן. הם טקסטים בסדר גמורשכאלה, לא מלהיבים מספיק או מרשימים מספיק, אבל פוטנציאל יש – מה שדרושהוא לא שינוי כיוון אל פשטות רגישה או וואטאבר, אלא סתם להיות מענייןיותר.

  8. 1. לא מסכימה. טקסט צריך גם נייר. הטכנולוגיה שנפוצה כיום לא מספקת אותי.אני לא יכולה לקרוא ספר באינטרנט. לא יכולה גם להדפיס אותו ולקרוא אותו -מה גם שזה לא משתלם כלכלית.

    2. לא מסכימה. העובדה שכתיבתך או טעמת הספרותי לא מתאימים לממסד לא אומר שאין להם מקום בספרות שמחוץ לרשת.

    3. מסכימה חלקית, אבל לא עם התוכן, רק עם יפי המטאפורה.

    4. מסכימה. האינטרנט בהחלט מפתח צורות כתיבה חדשות. ובעיקר מטשטש אתגבולות הז’אנרים המוכרים. אבל אני לא מבינה איך אתה מגיע מכאן לזה שפרסוםטקסט בפורמט של ספר אבל לא במסגרת הוצאה מוכרת הוא סימן ללוזריות יומרניתלא חיננית (כאמור, אני לא בטוחה שאני לא סכימה איתך בעניין הלוזריות, אבלאני פשוט לא מבינה איך אתה מגיע מא’ לב’)

  9. לא, הם לא איומים. כלומר, ברור לי שבן כתב את הביקורת שלו במיוחד עבור "בן משפחת בנאי" ו"חביבו של חנן חבר".
    אבל לטעמי יש בהם יומרנות בלי כיסוי.

  10. "האםלא היה עדיף להשתמש במנגנון ההדפסה, הכריכה, השיווק וההפצה של אחת מהוצאותהספרים המעפניות להוצאה עצמית, במקום לטרוח ולעצב לוגו ולהקים דוכן בכלמפגש כזה של הוצאות קטנות?".

    תלוי בחישוב של נזק מול תועלת. בעיקרון, לא. בדיוק כפי שכל אחד מאיתנויכול לפרסם את הגיגיו בבלוג משלו, ובוחר לעשות זאת כאן דווקא. רוצה לומר:לא מוצא חן בעינייך המנחם? קומי ושני.

    מצד שני (ותמיד יש צד כזה, מספרים), אם אנחנו לא בענייני אידיאולוגיה, אז עדיף כבר לפנות להוצאה ממוסדת. יותר סיכוי לפרוץ וכו’.

  11. אתצודקת, פחות או יותר- הבעיה היא לא שהוא קטל טקסט אדיר, אלא שההאשמות שלמנחם בן הם מגוחכות, ריאקציונריות, פרמיטיביות, ועוד כהנה וכהנה.

    אישית, אני מברך על זה שהטקסט ההוא גם מכוון למקום מסוכן וגם לא מברך אתעצמו תוך כדי- כלומר, יחס היומרנות לכיסוי הוא לא מקומם, אלא פשוט לאמספק, ומבחינתי עדיפים בהרבה טקסטים יומרניים שלא מצליחים מאה אחוז עלטקסטים שמכוונים מראש לבינוניות.

  12. לשוןאחר- מבחינתי כל הכוונות של הטקסט נכונות, כל האסטרטגיות מוצדקות, רק הואלא מספיק טוב לסוגו. אבל אני נורא בעד סוגו, ומנחם בן תוקף את סוגו במקוםלהלין על כך שלא מדובר בדוגמית משובחת מספיק.

  13. אנחנו (כלומר, אני) כן בענייני אידיאולוגיה. אבל זו אידיאולוגיה שכוללתמרכיבים רבים של עצלות. לפתוח בלוג משותף שבו נוכל להתבכיין על ענייניספרות, זה משהו אחר לגמרי מלהקים הוצאת ספרים.

    (פעם היה לי דיון בעניין עם אדם הרבה יותר רציני ממני. אם אני זוכרת נכוןאת המספרים, הוא טען שלהוציא ספר בהוצאה מיוסדת עולה משהו כמו 10,000שקל).

    אבל אני חושבת שבאופן עקרוני אני מסכימה איתך. ואולי הרתיעה שלי נובעת רק מזה שספרים בהוצאות האלו להוצאה עצמית נראים כל כך רע.

  14. אתה יודע שאני בדרך כלל שמחה לעל פוסט שלך, אבל בעניין בן, נראה לי שלהשחית עליו פוסט זה כמו לאונן עם קרם סירפדים.

  15. נכון.הכוונות והאסטרטגיות נכונות ומוצדקות. אבל בן אפילו לא תקף את הז’אנרבאופן ראוי. הוא תקף את בנאי כי לבנאי יש פרוטקציה ובנאי הוא חביב המבקריםבגלל ייחוסו המשפחתי. זה אפילו לא אנכרוניסטי, זה פשוט קטנוני ומעוררבחילה.

  16. פלאי, אני חותמת על כל מילה שלך ומגדילה בשקל עםמחיאות כפיים. ומיטל, אני מבינה את הסלידה ממניעיו המפוקפקים שלבן המתבכיין, אבל היי, שימי לב שמה שהוא עושה הוא יציאה (נכון, פתטית, כן,שקופה וילדותיית) כנגד המיינסטרימיזם, הקאנוניזציה וחבורתם. הבעיה,בקיצור: המרכז.

    מבחינה כלכלית, לא כדאי בכלל להקים הוצאת ספריםבעידן שבו התעקשותך על קריאה מדף נייר אינה עוד קונצנזואלית. אלא אם כן ישבאמתחתך רעיון להפצה אלטרנטיבית, כזו שתוכל להתחרות (לא מספרית, סקסאפילית)בדינמיקת שיווק הטקסטים ברשת ובהילה החנוטה של ספרי הוצאות הספריםהגדולות.

    ג’ני , 09:39 23/12/2005:
    רק לי זה נראה בעייתי שבדיון על ביקורת ספרותית מייחסים חשיבות גדולה לשאלה "הלנו הוא אם לצרינו"?

    זו לא שאלה קנטרנית. בהקשר אחר אני, למשל, מעדיפה בהרבה את אלן מור על פניגרנט מוריסון מפני שהוא הרבה יותר מתוחכם ומעניין פוליטית לטעמי ואנימזדהה פי אלף יותר עם העמדות שלו. אבל אני חושבת שאצלו התחכום הפוליטיהופך את הכתיבה להרבה יותר מעניינת ומורכבת, או אולי בעצם מתבטא בכתיבההרבה יותר מעניינת ומורכבת. לא יודעת מה קודם למה.

    מה שאני רוצה לומר הוא אולי זה: להגיד "אני בעדו כי הוא מבטא עמדותפוליטיות בסדר" זה קצת כמו להגיד "אני בעדו כי הדמויות שלו מוצאות חןבעיני". אפשר להגיד את זה מתוך קיטלוג אוטומטי, ואפשר להגיד את זה מתוךקריטריונים מורכבים יותר (הדמויות מעוצבות באופן שמעורר הזדהות שאיננהמובנת מאליה, למשל. העמדה הפוליטית נבנית מתוך ערנות לסכנות הפנימיותבתוכה, כמו אצל מור, למשל).

    ואשר לספרים בהוצאה עצמית, אין ספק שמנחם בן שיחק אותה עם הדוגמה החותמת את המאמר שלו.

  17. נו, זה עניין אידיאולוגי, לא כספי.
    זה יקרה רק אחרי שיהיה לי כסף לבזבוזים בדרך זו או אחרת.

  18. אני לא מבינה למה הדיון הזה הוא דיון בשאלה "הלנו הוא או לצרינו". הדיוןהוא בשאלה "האם אני אוהב את הטכניקות הספרותיות שבהן הוא משתמש?"
    לא?


  19. ובלי קשר:
    אתה יודע שהבלוג הזה מופיע שלישי בגוגל קו איל כאשר מחפשים את המילים"צירוף כבול"? וכמה מקומות אחריו, במקום התשיעי המכובד, מופיע בלוג שלאחד, ראוול.
    אני חושבת שזה אומר דברים על רמת השטנברגריות בדם שלך. (תיזהר, בסוף תצטרך להתחתן עם תואמת יעקובי).

  20. לא. לבחור בפואטיקה עמוסת מטאפורות וליריות, שמאחורי כל משפט שלה מסתתרת תיאוריה תרבותית-פוליטית, זו טכניקה ספרותית.
    לפחות חצי מהדיון פה הוא על הטקסטים של בנאי.

  21. בסדר, אבל אני הגבתי לתגובה של איה, שדיברה על מנחם בן ושיבחה אותו על כךשהוא תוקף את המיינסטרים. יש איזה כלל שאוסר להגיב למהשו שנאמר בתגובה גםאם זה לא הנושא העיקרי של הדיון?

  22. נראה לי שבמקרה הזה גוגל מעיד יותר על רמת השטרנברגיות הדלילה באינטרנטהישראלי מאשר על רמת השטרנברגיות בדם של עבדך הנאמן (צירוף כבול בתוך צרוףרומז!).

    וחוצמזה, הייתי מתחתן בכיף עם תואמת יעקבי. אבל זה לפעם אחרת.

  23. אני לא מבין את הרלוונטיות של טיעוני ה"ילד השמן" ו"הפולניות". אם יש מה להוציא, אז להוציא.
    מלבדהסיכון וההשקעה הכלכלית (הוצאות מימון), בתי הוצאה מספקים תהליכיםמקצועיים נחוצים: עריכה, טיפוגרפיה, עיצוב כריכה, הפצה ושיווק.
    כל אלה חיוניים. אם אינך מצליחה למצוא הוצאה שתרצה לפרסם את כתב היד, אומעוניינת במיזם פרטי בו את שולטת באחד או יותר מהתהליכים הנ"ל, ראוי לפנותלפתרון של הוצאה פרטית.
    יש ספרים שדרוש להם זמן מדף ארוך, שאין לקבלו בחנויות היום. אני זוכרשקראתי על יינן והסטוריון חובב שהוציא ספר על ההסטריה המקומית של זכרוןיעקב ומשווק אותו באנטרנט בדיוק מהסיבה הזו.
    אפשרות נוספת, שמאפשרת הוצאה עצמית בלי השקעה כלכלית, היא אתר http://www.lulu.com המאפשר הדפסה והפצה של עותק בודד בכל פעם. קראתי על האתר בבלוג של מואיז בן הראש ברשימות.

  24. לא, אין כלל כזה. אבל יש כלל שאומר שאסור לך להגיב תגובות שאני לא אבין למה הן מכוונות.

  25. אין אף ספר בעולם שהיית רוצה להוציא בעברית, כך שאתה תהיה זה ששולט בתהליכי הייצור שלו?

  26. רובה של העלות הכלכלית בהוצאת ספר, אינה מתרכזת בייצור ואפילו לא בהפצה, אלא דווקה בשיווק.
    כל אחד יכול לקחת הלוואה מהבנק, להדפיס 3000 עותקים מספרו "מטעמי גרניוםבהמשכים" ולחזר על פתחי חנויות הספרים. אולי אפילו יצליח להכניס לאיזוחנות אאוטלט, 13 עותקים בפינה השמאלית, ליד השירותים, במדף הגבוה,ממש ליד המוקדמים של עוז. זה לא יעזור לספר להמכר.
    מנגנון שיווקי מתוחכם ויחסי ציבור, יועילו יותר. להיות מוכן להחשף. להעביראיזו בשורה מפה לאוזן, להרצות במתנסים אולי אפילו הופעה קצרה אצל דודוטופז (חח טפי).
    בקיצור, המוציא את ספרו בעצמו, ראוי שינמיך צפיות. 30 עותקים למשפחה ולחברים הקרובים בהחלט יספיקו.
    הדימוי של השמן אולי מתאים אבל לא זה שרוצה חברים אלא זה המכריז "רזיתי".

  27. מסכימה איתך לחלוטין. בעיקר עם תיקון המטאפורה.
     
    אבל בשביל זה המציאו את האינטרנט – בשביל שיווק זול.

  28. את כל הדברים שיש לי לומר, כבר כתבו באופן רהוט וחכם ממני.
    (ובכלל, אנו יודעים כל כך הרבה על מה נכון ומה רע. הלוואי והיינו מיישמים עשירית).
    אילו הייתי מוציא ספר, הייתי מעוניין לשלוט בתהליכי היצור שלו אילו הייתי מאמין שאיכות התוצר הסופי נתונה בסכנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>