והפעם אנחנו בפינתנו "60 שניות על איך להוציא לאור פרוזה" ובכן, המדריך המלא לרשותכם. כולל הכתובות למשלוח. אני כתבתי, אז לא לעשות אזני חמור לדפים, אה? טה טה

מנחם בן כתב בנרג'י את הקטע הבא:

"עקרונית (אם יש בית דפוס שמוכן לזה) אפשר גם להפיק ספר אחד במשהו כמו 30 שקל, או 50 או מאה שקל נניח. כי היום ניתן להפיק ספרים בלי לוחות אלא באמצעות מדפסת בלבד, ישר מן המחשב. פשוט, צרור דפים שיצאו מהמדפסת, כתובים משני הצדדים (יש היום מדפסות כאלה, כידוע) פלוס כריכה (שגם היא אינה אלא שני דפים צבעוניים, מופקי מדפסת שהודבקו על כריכות קרטון מוכנות), וכורך שיסכים להדביק ספר אחד. וזהו זה. יש ספר. ב-50 שקל העותק! כן, כן."

(אני רוצה לתת לכם לינק, באמת שאני רוצה. אבל אני חייבת להזהיר אתכם קודם: הלינק מוביל לאחת הביקורות המרושעות ביותר שנכתבו על ספר מזה זמן רב).

הקטע הזה הבהיר לי שאני לא מצליחה להכריע מהי דעתי בעניין הוצאה עצמית של ספרים.

מצד אחד, ברור שקברניטי התרבות בארץ, אלו שמכריעים איזה ספר ייצא ואיזה לא, לא בדיוק מעוררים בי שמחה וצהלה, ואני לא סומכת על הטעם שלהם כלל וכלל (למעשה, כמה מן המנחמים האלו היו הסיבה לפתוח את המקום הזה).

מצד שני, להוציא ספר בעצמך, זה הכי "הילד השמן בכיתה שמחפש חברים".

מצד שלישי, לחשוב שזה "הכי הילד השמן בכיתה שמחפש חברים" זה הכי "באתי מפולניה, ואני מחפשת דיפלומה".

אז תגידו קצת מילים בנושא, בבקשה.