מניפסט לכתיבה משתהה

נתקלתי ברשת למניפסט מופלא ל-slow blogging. תרגמתי אותו ברשותו הנלהבת של כותב המניפסט, ואחר כך היו לי עוד הרבה מחשבות עליו. אבל אני לא רוצה להפריע. המחשבות האלו יתפרסמו מחר באותה השעה בדיוק.

1.
כתיבה משתהה היא דחיית המיידיות. היא אישור לכך שלא כל הדברים הראויים לקריאה נכתבים במהירות, וכי מחשבות רבות מוטב להן שיושמעו לאחר שנאפו לחלוטין ונוסחו בטמפרטורת החדר.
2.
כתיבה משתהה פירושה לכתוב מתוך מחשבה שהפוסט שלך הוא באמת חשוב, שהפיקסלים שמעניקים למלים שלך צורה הם יקרי ערך ונדירים. זו המוכנות להניח לאירועי היום-יום לחלוף מבלי להעיר עליהם. כתיבה משתהה פוסעת בקצב מכוון, ועוצרת את צעידתה עבור מקרי חירום דחופים בלבד. ואולי אפילו לא עבורם, משום שרוב מקרי החירום אינם משתהים, ומקומות בהם שולט הקצב האהוב והמרגיע עשויים להיות לנו לעזר הרב ביותר דווקא במקרים אלו.
3.
כתיבה משתהה היא האי-היטמעות בשורות השנונות ובניסוח המפתיע שמהווים את השלב המוקדם בחייהם של הרעיונות הטובים ביותר. זהו תהליך שבו זיקוקי רעיונות מבזיקים ואז מפנים את מקומם כחלק מתהליך נרחב יותר. כתיבה משתהה אינה מנציחה עצמה על הקלף השברירי והנצחי לפני שברור כי הרעיונות שלנו הם בעלי ערך מתמשך.
4.
כתיבה משתהה היא המוכנות להיוותר דומם בינות להתפרצויות וההתרגשויות היומיות שממלאות רגעים בודדים בזמן, אותן התפרצויות והתרגשויות המלהטטות במרווח הצר שמותירות הכותרות בין הבנאליות, שברון הלב המוחץ והחדווה הפסיכוטית של סוף העולם. אותו דבר שהצטערת שלא אמרת בשבוע שעבר יכול להיאמר בחודש הבא, או בשנה הבאה, ואתה תיראה רק חכם יותר.
5.
כתיבה משתהה היא התגובה והדחייה של דירוג העמוד של גוגל (Pagerank). דירוג העמוד – אותה מפלצת מכוערת-יפהפיה שעומדת מאחורי רבים מהווילונות של גוגל – קובע את רמת הסמכותיות של הבלוג שלך ואת הרלוונטיות שלו לחיפושים. אם תפרסם קודם פוסטים, אם תפרסם הרבה פוסטים, גוגל יזכה אותך בפרס. אם תרתום את העצמי היצירתי שלך לתדירות הסמויה, תמצא עצמך מוערץ בידי גוגל; אתה תופיע במקום בו כולם מחפשים – בעמודים הראשונים של התוצאות. אם תלך בקצב שלך תגלה כי העבודה שלך לעולם אינה מופיעה בתוצאות החיפוש; אם תסרב לקבל את טובות ההנאה של דירוג העמוד, העבודה שלך תידחף כמו בידי גל גדול אל המים העמוקים של התוצאות הבלתי מובחנות. דירוג העמוד, עם המחשבה המעוותת שלו על טובת הציבור, הפך את עצמו לאויב המאיים של ההמונים, וקבע קצב שאוסר על ההתבוננות העצמית, זו שהכרחית כדי לנוע אל מעבר להווה לכיוון המורשת.
6.
כתיבה משתהה היא האשרור של המכונה כזו שמניעה את יכולת הביטוי האנושית, ולא כזו שמשמשת ככלי קיבול או כשוט מצליף. זוהי העצירה המכוונת של גלגל האוגרים שנע במהירות האור ומכתיב את חוקי הכתיבה היעילה. זוהי אכיפה של זמניוּת לא מסונכרנת, שבה איננו מקלידים מהר יותר כדי לעמוד בקצב של המחשב, שבה קצב האחזור אינו בהכרח קצב הצריכה, שבה יצירות טובות ורעות נוצרות בזמן המתאים להן.

23 תגובות “מניפסט לכתיבה משתהה”

  1. אוח, אשה, מזמן לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך, אבל הנה עוד הזדמנות. ובמיוחד אני אוהבת את השתהותך עם המחשבות על. מעורר השתהות.

  2. בתור מי שעובד ממש כרגע על פוסט שהתחלתי לפני קצת יותר משנתיים ושהזמן הממוצע אצלו מרעיון לפוסט הוא שלושה-ששה חודשים אני אומר: אכן.

    ישנו באמת רגע בו תהליך ההתפתחות של מחשבה הגיע לנקודה שבה הדבר הנכון ביותר הוא לחלוק אותו עם החוץ כי הגעת עד לגבולותייך עם עניין מסוים ורק דיאלוג יפתח אותו עוד. אבל הרגע הזה לעולם מגיע הרבה אחרי שנדמה. כלל אצבע מנסיון שלי עם עצמיי: אם לא עברת לפחות שתי קפיצות הבנה ביחס לעניין, זה כנראה מוקדם מדי. קפיצת הבנה = להביט לאחור על מה שחשבת לפני כן ולחייך בסלחנות.

    ועם כל זה – לפעמים גם בריא להוציא מהר, רישומי, להחבט ולחזור פנימה.

    ועוד אחרון – כל מה שאמור על כתיבה מושהיית נכון בעיני גם לדיבור. למה אתה אומר בתוך שיחה, לכמה מהר אתה עונה ומה המוטיבציה שלך (גם שם פועל מנגנון דומה ל-pagerank ברמה הבינאישית). בשיחה זה רק הרבה יותר קשה להשהות, הכל מהיר יותר וישנו שוט המבוכה המונף כל העת מעל.

  3. אולי כי אני לא כותבת למחייתי, אבל-

    דאא. (אני לא יודעת, משהו במניפסט הזה מאוד פשטני בעיני-

    לכן, אולי, מניפסט.

    שני הגורמים היחידים שמובאים כאן בחשבון הם הקצב הפנימי (וכל מה שהוא מגלם. כל… מה בעצם?) לעומת הקצב החיצוני (והpageranking) של גוגל – כשלמעשה – כל סוג של כתיבה מגלם בתוכו הליכים הרבה יותר מורכבים, שיש בהם הרבה מעבר להשתהות לצורך בוננות פנימית מול חפזון נוכח פטיש-חמישה-קילו בדמות (הכנס סיבה רלוונטית: _______ ). החפזון הוא לא בהכרח מן השטן או מן המנחה, הוא גם מן האינטרקציה עם הקורא, הוא גם מתחושת הדחיפות הפנימית או גודש הרעיונות שממלא אותי לפרקים-

    לפעמים רישום מהיר הוא טוב ויותר ומדויק יותר דווקא משום שמדובר ברישום של חמש דקות.

    טוב שאפשר להרות טקסט במשך תשעה חודשים, להצמיח מילים ולהרוג אותן, אבל טוב גם שאפשר להקיא פוסט בשעה וחצי. (ואולי אנשים רוצים להזכיר לעצמם ש…?)

  4. אני לא יודעת אם אני מסכימה עם החותכנות הברורה הזאת. צריך לנסות אולי להקשיב לרעיונות ולראות אם הם כאלו שצריכים להיות מפורסמים עכשיו או לחכות לאחר כך.

    זה יפה: שוט המבוכה המונף כל העת מעל :)

  5. אני אחשוב על כל העניין הזה ואגיב בעוד שנה.
    לא ברצינות, תמיד חשבתי על כל עולם הספרות כהתכתבות איטית מאוד בין אנשים, לעיתים לוקחת מאות שנים, כשכל הודעה מנוסחת כספר עב כרס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>