החברים של ג'ורג'

הקוד האתי של השטינקרים של אם תרצו

שתי הערות על מצב הדמוקרטיה הישראלית

לפני 25 שנים בערך, ב-1993 או 1994, למדתי באוניברסיטת תל אביב ולקחתי כמה קורסים בפילוסופיה. יום אחד, לקראת קורס באולם המרכזי של גילמן שהעביר יוסף אגסי, הגיעו כמה סטודנטים נרעשים מאד. לדבריהם, הם יצאו הרגע מקורס של אסא כשר, שבו הציג להם שאלה פילוסופית: האם מותר להעניק טיפול רפואי לאריאל שרון. הטיעון של כשר – ואני חייב להודות שאני לא זוכר מה היו המסקנות שלו – היה שמאחר ויש ודאות קרובה שאריאל שרון יוביל למותם של חפים מפשע, הרי שלגמרי לא ברור שיש ערך לשימור החיים שלו.

לשם הבהרה, אני סבור שכל אדם ראוי לטיפול רפואי. אפילו אסא כשר – למרות שזה האחרון, כמו שרון בשעתו, אחראי בוודאות קרובה למותם של רבים. בשנים האחרונות, כשר מפתח את התיאוריה שחיילים מסתכנים מספיק מעצם היותם חיילים ואשר על כן אין סיבה שהם יסתכנו סיכון נוסף על מנת שלא לפגוע באזרחי אויב. אני מאד מקווה שיום אחד אסא כשר יצטרך להסביר את הדברים שלו בבית דין בינלאומי, כפי שנאלץ אלפרד רוזנברג, כי כשאתה שומט את העובדה שאזרחי אויב הם קודם כל אזרחים, אתה פותח את השער לרצח עם נוסח סמוטריץ’. (מעניינת כאן במיוחד הצורה שבה כשר, שאיננו משפטן, נתן לעצמו פטור מהמשפט הבינלאומי.)

(לידיעת חמושי צה”ל: אסא כשר הוא גם זה שניסח את נוהל חניבעל, שמתיר למפקדים שלכם להרוג אתכם אם יש חשש שתשבו (הוא טוען שמפקדי צה”ל לא הבינו אותו), וזה שאישר לעשות בכם ניסויים ואפילו להסתיר ממכם את המידע שיאפשר לכם לקבל החלטה מושכלת בשאלת הניסויים.)

בימים אלה, סיים כשר לנסח “קוד אתי” לאקדמיה. המשמעות של הקוד האתי של כשר היא חיסול החופש האקדמי, כלומר החופש של מרצים להעלות לדיון דברים שמקוממים את הציבור. החופש האקדמי הוא זה שמאפשר לשיח האנושי לנוע קדימה ולא להתקבע. כשר, שכבר שנים משרת את המערכת המסתאבת של המדינה הציונית, ממש לא אוהב את הרעיון.

סעיף ג’ בהגדרה “פעילות פוליטית” של כשר קובע ש”כל פעילות שיש בה תמיכה ישירה בעמדה מסוימת במחלוקת ציבורית מוכרת, הבאה לידי ביטוי מתמשך בכנסת ובשיח הציבורי, בזיקה ברורה למפלגה או למפלגות, בכנסת או מחוצה לה, או התנגדות ישירה לעמדה כזו, באופן מפורש.” הטקסט לא בהיר: ניסוח זהיר יותר היה מציב, לפני “בזיקה ברורה למפלגה או מפלגות”, תנאי: “ו/או” או “ובתנאי שיש.” מהטקסט כפי שהוא כעת – אולי רצוי היה שידרשו מכשר יותר דיוק במסמכים שהוא כותב עבור המדינה – משתמע שכל “תמיכה ישירה או התנגדות ישירה” ל”עמדה מסוימת במחלוקת ציבורית מוכרת” היא עשיה פוליטית בלתי ראויה מצד חבר אקדמיה. בסעיף ב’ של “פעילות אקדמית” קובע כשר שפעילות אקדמית היא פעילות המתבצעת על ידי חבר אקדמיה גם מחוץ לכותליה, ובלבד שהוא מציג את עצמו כמבר המוסד.

במילים אחרות, כשהפרופסור מאוניברסיטת תל אביב אסא כשר דן בשאלה האם מותר להעניק טיפול רפואי לאריאל שרון, הוא עובר על כללי האתיקה שלו-עצמו. לרוע המזל, בישראל השאלה למי להעניק טיפול רפואי היא שאלה שנמצאת בדיון ציבורי סוער. האם כשר יפסול את עצמו בעתיד מתפקיד אקדמי כלשהו?

כמובן שלא. האתיקן המכובד הוא חזיר שפורש טלפיו ואומר “כשר אני.” לקוד האתי שלו יש מטרה אחת: להקל על השטינקרים של אם תרצו לחסל את הדיון בישראל. מרצה שידון בשאלת הטיהור האתני שביצעה ישראל ב-1948 – וזו עובדה שאין עליה מחלוקת רצינית – יגלה שסטודנטים זועמים ילשינו עליו. מרצה שיעסוק בשאלת הקיפוח של הפלסטינים הישראלים, כנ”ל. מרצה שידבר על השסע החברתי בישראל יקבל תזכורת לא נעימה לכך שאם תרצו השתתפה בהפגנות נגד המחאה החברתית ב-2011. יהיה מעניין כשטרולים דתיים יתחילו להתלונן על לימודי אבולוציה וידרשו להציג מנגד את התפיסה הבריאתנית, וכשטרולים ליברטריאניים יסתמו את הפה למרצים שידברו על התחממות גלובלית. שטינקרים מטיבי לכת יוכלו לארוב בפקולטות לאסטרונומיה ולזעוק שלא יעלה על הדעת שלא מעלים לדיון את האסטרונומיה התלמאית, שהרי היא מגובה בתנ”ך וב”שמש בגבעון דום.” וכמובן, מרצים למשפטים שיעזו לומר שישראל מנהלת כיבוש בשטחים ייגררו לפני ועדות אתיקה.

אפשר להתנחם בכך שסביר להניח, כמו שקורה כמעט תמיד, שהמהפכה הזו תטרוף את בניה ותוך זמן לא רב כשר עצמו יידרש להסביר את דבריו לוועדת אתיקה, אבל זה הומור גרדומים.

האקדמיה נעמדת על הרגלים האחוריות, אם כי כפי שציינה היטב תמר רוטמן היא לא עשתה זאת כאשר הוכרז שמרצות הן אקדמאים סוג ב’. בכל זאת, אנחנו מדברים פה על זכויותיהם של גברים. סביר להניח שאם הקוד האתי של כשר יתקבל, תוך זמן קצר מרצים לא יוכלו לעמוד על הנקודה הזו, שהרי היא שנויה במחלוקת ציבורית. אוניברסיטה שמכבדת את עצמה ואת המסורת של חופש אקדמי תכנס את הסנאט שלה ותפטר את כשר, כמי שחותר לשלול את החופש האקדמי של שאר חברי המוסד. אבל ספק אם עוד נותר בה האומץ.

[…]

השבוע השתתפו השר ישראל כץ וחברי הכנסת דוד ביטן ומיקי זוהר, כולם מהליכוד, בכנס לכבוד הספר “הנסתר והגלוי בערביי ישראל.” כץ נאם, ביטן וזוהר השתתפו בפאנלים. הספר, שנכתב על ידי אחד רפי ישראלי, תוהה מדוע בעצם הפלסטינים הישראלים לא מוחזקים במחנות ומדוע מותר להם לדבר בציבור. במהלך הכנס נשמעו קריאות להחזרת המשטר הצבאי על ערביי ישראך.

כאן יש להזכיר שחרות (לימים גח”ל, לימים הליכוד) היתה אחת המפלגות שבעקביות הצביעה עם המפלגות הערביות בעד ביטול המשטר הצבאי, עד לביטולו ב-1966; להזכיר שהתפיסה הז’בוטינסקאית הבסיסית דיברה על מדינה דו לאומית ועל שוויון זכויות בין אזרחיה – תפיסה שהנשיא ריבלין מחזיק בה עד היום; ולומר שלמראה יורשיהם הרוחניים, סביר להניח שמנחם בגין ויוחנן באדר, שלהם יש מניות יסוד בדמוקרטיה (פגומה ככל שתהיה) הישראלית, מתהפכים בקברם.

אפשר להתווכח עם ישראלי, למשל על טענת העוני של ערביי ישראל. אפשר לתהות איך באמת קרה שאוכלוסיה שלמה הפכה לעניה, ואז להזכיר – בקרוב, לא תוכלו לעשות זאת באוניברסיטה – שמדינת ישראל הלאימה את רוב הקרקעות של ערביי ישראל ואז חילקה אותם ליהודים; שהיא מקפידה לא לספק לעיירות ערביות שטחים לפיתוח, או אפילו תכנית מתאר; שהיא הקפידה להזניח את החינוך של אזרחיה הפלסטינים, ושקצת קשה להקים חברות הייטק למי שבתי הספר לא מספקים לו את הכלים ללמוד את התחום, ושעיקר ההייטק הישראלי צומח מן הצבא ומיחידה 8200, ושלשם עיסוק בו צריך לעתים קרובות סיווג בטחוני; אבל באמת חבל על הזמן המוקדש לאנשי הקש האלה.

מה שאנחנו רואים פה הוא את שר המודיעין של מדינת ישראל ושני ח”כים במפלגת השלטון משתתפים בכנס שמטרתו המוצהרת היא הדרה – בשלל תירוצים – של 20% מאוכלוסיית המדינה, כמו גם השאיפה לכלוא אותם במחנות, שאיפה שכרגיל מנומקת בפשע של מעצר היפנים-אמריקאים במהלך מלחמת העולם השניה.

אלה פעמוני אזהרה לקראת טיהור אתני או השמדה. נוכחות של בכירים במפלגת השלטון בכנס כזה היא לגיטימציה לשלילת זכויות של אוכלוסיה לא בשל מעשים של פרטים מתוכה, אלא בשל עצם השתייכותם אליה. בקצה הדרך ניצבים סמוטריץ’ וספר יהושע, אבל את המסילה אליה מניח ישראל כץ.

[…]

בטורו השבועי, כמו בכל טור שבועי, כתב אתמול (ו’) בן דרור ימיני שמצב הדמוקרטיה הישראלית שפיר והכל טוב ותראו, יש ימין קיצוני בשוודיה.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

מה שאם תרצו ורונן שובל מעדיפים שתשכחו

פסק הדין הסופי בפרשת אם תרצו השבוע הוא נצחון לחופש הביטוי – והוא מזכיר לנו שהתנועה הזו נקטה מלכתחילה בבריונות וסתימת פיות

תאונת הרכבת הארוכה של רונן שובל הסתיימה השבוע. הוא היה רוצה שתאמינו שהכל בסדר ולא קרה כלום. כמו תמיד אצל השרלטן הפוליטי הזה, הוא משקר.

בית המשפט העליון נתן השבוע פסק דין סופי בתביעת הדיבה של הארגון הפולקיסטי אם תרמו נגד קבוצת הפייסבוק “אם תרצו תנועה פאשיסטית.” פסק הדין, שניתן במה שנוהג בית המשפט לכנות “הסכמת” הצדדים והיה בפועל כיפוף יד פרוע מצד השופטים, הוצג על ידי אם תרצו כנצחון.

רק שהעובדות, כרגיל, לא בצד של שובל ואם תרצו.

עובדות:

שני הצדדים ערערו על הפסיקה של בית המשפט המחוזי. זו, כזכור, מצאה א. שיש סממנים פאשיסטיים באם תרצו,ֶ ספציפית בהגותו של רונן שובל, וב. שהאמירה שאם תרצו היא תנועה נאצית היא דיבה ואיננה חוסה תחת הגנת “אמת דיברתי.”

אם תרצו ערערו על הקביעה שהם פאשיסטים. הנתבעים ערערו בעיקר על העדר פסיקת ההוצאות, שהיו מבחינתם כבדות מאד, אבל גם על הקביעה שקישורה של אם תרצו לתורת הגזע הוא דיבה.

בית המשפט העליון מחק את פסק הדין כולו, לשני צדדיו, תוך שהוא פוסק שמלכתחילה לא היה צריך לדון בתביעה של אם תרצו. בדיון, אמרו השופטים שוב ושוב שבית המשפט המחוזי טעה כשבכלל הסכים לדון בתביעה, כי לא היה לה מקום; השופט עמית אמר שהתביעה של אם תרצו נראית כמו תביעת SLAPP, שזה כמובן מה שהיא.

אם תרצו הסכימה למחיקת ההליך, תוך שהיא מתחייבת לשלם 30,000 ש”ח לעמותת “תנו לחיות לחיות.” למה דווקא “תנו לחיות לחיות”? כמו בבדיחה ההיא על “למה חתול”, כי במקור היא אמורה היתה לשלם למעון לנשים מוכות, אבל אז החליטה אם תרצו שלא לעשות זאת, כי מעונות לנשים מוכות נתמכים על ידי הקרן החדשה לישראל ולא היה להם כוח למצוא מעון לנשים מוכות שלא זוכה לתמיכה כזו.

אז עם מה נשארנו? אם תרצו טוענת שנמחקה הפסיקה שאומרת שהיא פאשיסטית. זה נכון – אבל בו זמנית נמחקה הפסיקה שאומרת שלומר עליה שהיא נאצית זו דיבה. אפשר מעכשיו לקרוא לאם תרצו בשמה הנכון – פולקיסטית, כלומר לא כזו שמעריצה את המדינה, אלא כזו שחושבת שהמדינה צריכה להעניק זכויות יתר לבני קהילת הדם – בלי חשש תביעה.

זה נצחון גדול לזכות הדיבור בישראל, ונצחון עוד יותר גדול למאבק בבריונות המאורגנת. ספק אם יש הרבה יותר מעשים של בריונות מאשר הגשת תביעה על סך 2.6 מיליוני שקלים כנגד קבוצת פייסבוק בטענה שהיא קראה לך בשם לא יפה; המטרה של התביעה הזו שהגיש רונן שובל היתה הטלת אימה.

וזה נגמר. לא יהיו יותר תביעות כאלה. הפסיקה של העליון מחסלת אותן: היא קובעת ש”בית משפט זה מביע עמדתו כי ראוי לתביעה כגון דא שלא היתה מוגשת מלכתחילה, וראוי, כהנחיה נורמטיבית לעתיד, כי בתי המשפט יתנו דעתם לנושט ההוצאות בתביעות כגון דא.” בפעם הבאה שרונן שובל ירצה להטיל אימה על מישהו באמצעות תביעת דיבה, דרכו תהיה חסומה.

וצריך להזכיר עוד משהו שאם תרצו ושובל מעדיפים לשכוח: שהטלת אימה היא חלק בלתי נפרד מדרך הפעולה של אם תרצו מראשיתה. לפני ששובל תבע את קבוצת הפייסבוק, הוא איים בתביעה על ויקיפדיה העברית, אם זו תעז לכתוב שאם תרצו היא תנועת ימין; ויקיפדיה נבהלה, ובדין נבהלה. זה מפחיד. זה הרבה כסף.

אבל היו גיבורים שלא נבהלו, או – ליתר דיוק – נבהלו גם נבהלו, אבל בלעו את הפחד; ידעו שאומץ לב איננו העמדת פנים שהפחד לא שם, אלא התגברות עליו; ונכנסו לקרב שכלל לא היה ברור איך יסתיים. הגיבורים האלה – רועי ילין, ארי רמז, יובל ילין, עידן רינג, דוד רמז, נעם לבנה, טל ניב ואחרים – נחלו השבוע נצחון למען כולנו מול בריונות פוליטית.

הבריונות הפוליטית של אם תרצו לא הסתיימה בתביעה שהגישה: כנגד הח”מ, הגישה התנועה שתי תלונות שווא במשטרה. שום דבר לא יצא מזה. אבל להגיד שזה לא היה מפחיד? זה יהיה שקר. ואני לא היחיד. זה לא נעצר בתלונות שווא: שובל נאלץ להודות בבית המשפט שהוא שכר חוקרים פרטיים ושיסה אותם ביריביו. עד היום לא ברור איך מימנו אותם, אגב.

אבל מעל לכל, המשפט הזה הוא האסון הגדול של השרלטן רונן שובל. הוא התחיל אותו כאינקוויזיטור הגדול ומטיל האימה, ואז חטף נוקאאוט כשהוא הוכרז כפאשיסט. כן, הפסיקה הזו איננה בתוקף יותר – אבל, כפי שאמר הקיסר קלאודיוס כשהעניק חנינה לאדם אשם, הסימן נשאר. בדרך, הגיש שובל תקציר שקרי לבית המשפט כשאמר שאם תרצו היא תנועת מרכז – וגילה שהשקר הזה שב לרדוף אותו בפריימריז של הבית היהודי, שם מיהרו יריביו לנפנף בשקר הרשמי של שובל כדי לטעון שאיננו ימני מספיק. שובל התרסק בפריימריז, לא לפני שהפסיד שם 150,000 ש”ח מהכספים שלו ושל פאפא שובל. זה היה זמן קצר אחרי ששובל דילג לבית היהודי מישראל ביתנו.

חמש שנים אחרי התביעה, אם תרצו היא תנועה גוססת, מפרפרת; שובל הוא שרלטן שהצליח להכתים את שמו לנצח כאדם היחיד בישראל שבית משפט קבע שהוא פאשיסט, ושנאךץ השבוע לחגוג על פסק דין שקבע שמותר לקרוא לו נאצי; וחופש הביטוי בישראל זכה לנצחון ניכר. מותר לשמוח קצת.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

למה “אם תרצו” מקבלת כסף ממחבלים?

סוגרים את 2014 בעוד יעף על ארגון השרלטנות המוביל של הימין, והפעם: לא תאמינו ממי “אם תרצו” מקבלים כסף

היום הוא היום האחרון של שנת 2014, ימח שמה, ואין יום טוב מזה להתעסק בדו”ח הכספי השנתי של “אם תרצו” לשנת 2013. ובכן, ניגש בקצרה לנקודות הפחות חשובות. הדעיכה שכולנו הבחנו בה בפעילות ובחשיבות של “אם תרצו” מתבטאת גם בסכום התרומות: אם בשנת 2012, גרפה “אם תרצו” 1,685,694 ש”ח, בשנת 2013 הסכום יורד בחדות ל-1,093,662 ש”ח – ירידה של יותר משליש.

וכמו בדו”ח הקודם, “אם תרצו”, שבנתה את עצמה על הטענה שארגוני זכויות האדם אינם שקופים, מקפידה על שקיפות מינימלית ומספקת מינימום מידע על התורמים שלה. כמו ב-2012, היא ביקשה וקיבלה חסיון על זהותו של אחד התורמים. איך עמותה שטוענת שמטרתה חשיפת אי שקיפות מרשה לעצמה צעד כזה? לא ממש ברור.

התורמת העיקרית של “אם תרצו,” כרגיל, היא מיודעתנו ה-Central Fund for Israel, שתרמה ב-2013 561,300 ש”ח לעומת 769,750 ב-2012. כלומר, כמו בשנים קודמות, עיקר התרומות של “אם תרצו” מגיע מחו”ל, מאנשים שאינם אזרחים ישראלים.

עמותות ימין אחרות – קרן נחלת עצמאות, קרן ישראל אחת – שהופיעו בדו”ח של 2012 מופיעות גם בדו”ח של 2013. הארגון המסתורי קרן קינג ג’יי, שאי אפשר היה למצוא אותו לפני שנה ואין עליו שום מידע זמין גם כעת, תורם שוב ב-2013.

ל”אם תרצו” יש שני תורמים חדשים בשנת 2013: אחד הוא יצחק זיוון, שתורם לה סכום נכבד של 88,075 ש”ח ושעליו קשה למצוא פרטים נוספים. השני מוכר הרבה יותר: זוהי הקרן לטיפוח הרעיון הציוני, והיא מעלה את התרומה השניה בגודלה ל”אם תרצו”, 200,000 ש”ח.

ופה יש סיפור מעניין. שמה המלא של הקרן לטיפוח הרעיון הציוני הוא “הקרן לטיפוח הרעיון הציוני והגשמתו המלאה על יסוד שורשי היהדות.” גם המטרות שלה מעניינות (הן נלקחות מהאתר של העמותה בגיידסטאר):

“פעילות חינוכית למען שיבה מחודשת אל מעינות הרוח ומקורות התורה והאמונה של עם ישראל. חינוך והסברה להתעוררות חלוצית מחודשת.מתן עזרה לאנשים הזקוקים לשירותים רפואיים במטרה לקבל את השירותים הרפואיים, להם הם נזקקים, בתוך הזמן הקצר ביותר. מתן סיוע בהקמה ובאחזקה של שירותי בריאות לשעת חירום, בהתאם לחוק ובהתאם לדרישות משרד הבריאות. עידוד התיישבות חוקית נעבר לקו הירוק. מתן סיוע ברכישת מיגון אישי לתושבי אזורי עימות ו/או לאנשים השוהים ו/או המבקרים ביישובים המצויים באזורי עימות, למעט כלי נשק ו/או כל דבר העלול לשמש בשימוש התקפי ו/או האסור לפי חוק. מתן סיוע למימון שמירה ביישובים המצויים באזורי עימות, ובלבד ששמירה, כאמור, מתבצעת בהתאם לחוק ו/או בהתאם לדרישת צה"ל ו/או בהתאם משטרת ישראל. מתן סיוע בהקמה ובהפעלה של משמר אזרחי ביישובים המצויים באזורי עימות בכפוף לקבלת האישורים הדרושים מרשויות המדינה המוסמכות בנושא.לפעול למען ההגנה על זכויות האדם והאזרח בישראל. לפעול לשמירה על איכות הסביבה בישראל למען הכלל.”

ההדגשה שלי, והיא נעשתה בעיקר כדי ללעוג לטענה של “אם תרצו” שהיא פועלת למען “זכויות אדם.” הימין מאשים את השמאל בכך שהוא הזנה את זכויות האדם והפך אותן לנושא פוליטי; כמו תמיד בימין היהודי, הוא מאשים אחרים במה שהוא עושה בעצמו. כפי שאפשר להבין, זו עמותת מתנחלים פר אקסלנס: זו אחת מעמותות הדגל של המתנחלים. וכשמגיעים למייסדים ולמנהלים שלה, עולות שאלות רציניות ביותר באשר לאמינותה של “אם תרצו.”

אחד המייסדים (את רשימת המייסדים אפשר למצוא כאן) הוא המחבל היהודי נתן נתנזון. הלז הורשע בפיגוע, המטנת מטען חבלה ברכבו של ראש העיר הפלסטיני בסאם שקעה בראשית שנות השמונים. כפי שגילתה טל שניידר ב-2013, נתנזון הוא יועץ פוליטי של נפתלי בנט. האחרון, כמובן, לא התנצל.

מייסד אחר הוא אורי אליצור (”יחיאל אוריהו אליצור” במסמכי העמותה), מי שקרא לפגוע בחיילי צה”ל במהלך ההתנתקות. מייסד שלישי הוא הבוגד אורי אריאל (”אורי יהודה אריאל”), שהודה שהוא ניצל את מעמדו כדי להעביר מידע על תנועות חיילי צה”ל לנוער הגבעות. מייסד רביעי הוא פנחס ולרשטיין, שירה למוות בנער הפלסטיני רבאח ר’אנם אחמד בינואר 1988; אבל לא נראה לי שב”אם תרצו” יתרשמו במיוחד מהרג נער פלסטיני.

והיהלום שבכתר הוא יו”ר העמותה, זאב חבר (לשעבר “זאב פרידמן,” המוכר בכינוי “זמביש.”) חבר הוא האדם שחתם על הצ’קים שעברו ל”אם תרצו,” וגם הוא מחבל יהודי. כחלק מן המחתרת היהודית, וכמו נתנזון, חבר הטמין מטען חבלה ברכבו של ד”ר אחמד נטשה. גם חבר ישב בכלא, אם כי זמן קצר (הוא טען שיש לו בעיות בריאות) בשל הפעולה הזו.

imti3112

אז, לסיכום, “אם תרצו” לקחה 200,000 מעמותה שאחד המייסדים שלה הוא מחבל יהודי; שהיו”ר ואחד ממורשי החתימה שלה הוא מחבל יהודי; שאחד המייסדים שלה קרא לתקוף את חיילי צה”ל בנשק קר; ושמייסד רביעי שלה העביר מידע על תנועות חיילי צה”ל.

שזה מרשים בצביעותו, כי בדו”ח שהוציאה “אם תרצו” בשנת 2008, היא טענה כלפי ארגון NDC שהוא מממן את הטרוריסט שעואן ראתב עבדאללה ג’בארין ושעל כן התמיכה של ה-NDC בארגוני זכויות אדם בישראל פסולה. אממה, ג’בארין מעולם לא הורשע בדבר. הוא הוחזק במעצר מנהלי, וזה הכל. אף אחד לא יודע במה הוא מואשם, כי הוא לא הואשם.

בניגוד ל-NDC, “אם תרצו” מקבלת כסף ישירות לפחות ממחבל יהודי אחד, זאב חבר. זה כנראה בסדר, כמו שזה בסדר לומר שאתה תומך בחיילי צה”ל ואז לקחת כסף מעמותה שאחד המייסדים שלה קרא לתקוף את חיילי צה”ל בנשק קר.

שלחתי שאילתה בנושא לדובר “אם תרצו.” אם אקבל תשובה, אעדכן. עד אז, צריך לזכור של”אם תרצו” אין בעיה לקחת כסף מטרוריסטים. תלוי רק את מי הם ניסו לרצוח.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

פרוייקט 300: “אם תרצו”, משקרים כהרגלם

בשבוע שעבר נערכה בכנסת ישיבה של “השדולה למאבק בדה-לגיטימציה,” מה שזה לא יהיה. אל הישיבה הזו הגיעה, איך לא, תנועת “אם תרצו,” ובין השאר היא הציגה לח”כים ההמומים, המומים (הכינוס היה על טהרת הימין) שקופית, שבה היא האשימה את ארגוני זכויות האדם בשלל דברים.

imti1

דא עקא, שברוב המקרים, ההאשמות היו שקריות, לפחות חלקית. הפוסט הזה הצריך המון שיחות טלפון, כמות חריגה של מאמץ בשביל האוויר החם של “אם תרצו,” אבל בכל זאת.

“אם תרצו” חילקה את האשמות ה”דה לגיטימציה” שלה לארבעה תחומים: “גולדסטון,” קרי אספקת מידע לדו”ח גולדסטון; “רדיפת בכירים בחו”ל,” מה שזה לא יהיה; “נגב,” קרי ההתנגדות לתכנית פראוור; ו”מסתננים”, קרי תמיכה בפליטים. סעיף חמישי, “שירות לאומי,” מציין האם הארגון רשאי לגייס לשורותיו בני שירות לאומי.

לפני שנתחיל, נבהיר שלא לי ולא לאף אחד מהארגונים שהעבירו מידע לדו”ח גולדסטון יש בעיה עם זה. אם ידוע לך על חשד לפשע, ואם הממשלה שלך מסרבת לחקור, חובה עליך להעביר את המידע שיש לך לידי מי שבכל זאת מבצע חקירה. בכל מקום אחר, זה היה מובן מאליו.

טוב, נתחיל. הארגון הראשון ברשימה הוא בצלם. הוא מואשם בכך שהוא סיפק מידע לדו”ח גולדסטון, רדף בכירים, וסייע לפליטים. מבצלם נמסר בתגובה שהם אכן העבירו מידע לוועדת גולדסטון, שאין להם מושג מה זה “רדיפת בכירים” אבל הם לא עושים את זה, ושהם כלל לא מתעסקים בנושא הפליטים. הם מתעסקים בפלסטינים. לשאלת הבלוג, מסרה דוברת בצלם שרית מיכאלי עוד כי היא איננה חברה כעת ולא היתה חברה בעבר במפלגה הקומוניסטית. בתיאור של בצלם יש, אם כן, שקר מובהק אחד (נושא הפליטים) ושקר עמום יותר (”רדיפת בכירים.”)

מארגון “שוברים שתיקה”, שמואשם בכך שהוא מסר מידע לדו”ח גולדסטון ושהוא מסייע לפליטים, נמסר בתגובה שכן, הם העבירו מידע לדו”ח גולדסטון שגולדסטון לקח מידע מהאתר שלהם, שהם העלו כחלק מקריאה לחקירה ישראלית – אבל הם בכלל לא מתעסקים בפליטים – התחום שלהם הוא חיילים שמשרתים בשטחים. צריך לומר שלא היה צריך להיות גאון הדור כדי לדעת את זה. כאן יש לנו שקר מובהק אחד, נושא הפליטים, ושקר מובהק פחות בנושא גולדסטון.

הארגון הבא הוא עדאלה, שמואשמים בכל ארבעת הסעיפים. לא הצלחתי לתפוס אותם, אבל בואו נאמר שאם עדאלה מתעסקים בסיוע לפליטים, זה יהיה מפתיע מאד, בלשון המעטה. שקר אחד.

הארגון הרביעי ברשימה הוא האגודה לזכויות האזרח, שמואשמת בכל ארבעת הסעיפים. מהאגודה נמסר בתגובה שהיא מסרה לוועדת גולדסטון מידע תוך הדגשה שמדובר במידע שיש לחקור, וזאת לאחר שהיא העבירה את המידע לממשלת ישראל פעמיים, בדרישה להקים חקירה עצמאית בהובלת גורמים ישראלים שמחוץ לצבא, ללא תועלת. כל המידע שהועבר לוועדת גולדסטון הועבר קודם לכן לממשלה. בתגובה לשאלה האם היא רודפת בכירים בצה”ל, ענו באגודה שלא היה ולא נברא. שקר אחד.

הארגון הבא הוא המוקד להגנת הפרט, שהואשם בכך שהוא מסר מידע לדו”ח גולדסטון ושהוא “רודף בכירים.” מהמוקד נמסר בתגובה שכן, הם העבירו מידע לוועדת גולדסטון, כן, הם מאמינים שצריך לפרסם מידע על הפרות זכויות אדם, ולא, הם לא רודפים בכירים ישראלים – אם כי הם היו שמחים אם הבכירים הללו היו חושבים מראש על המעשים שלהם. שקר אחד.

הוועד נגד עינויים הואשם – הורשע, למעשה, כי כמו כל הארגונים הוא לא קיבל הזדמנות להציג את עמדתו – על ידי “אם תרצו” בכך שהוא העביר מידע לוועדת גולדסטון, שהוא רודף בכירים בחו”ל, ושהוא מסייע לפליטים. מהוועד נמסר בתגובה שהוא אכן העביר מידע לוועדת גולדסטון, שהוא לא רודף בכירים, ושהוא מעניק סיוע פורנזי לפליטים – הוא מספק להם שירותים משפטיים שמאפשרים להם להתגונן נגד מעצרים שרירותיים. לזה קוראת “אם תרצו” “סיוע למסתננים.” שקר אחד (”רדיפת בכירים.)

הארגון הבא ברשימה הוא “יש דין” (גילוי נאות: הח”מ כותב עבורו בלוג בתשלום.) הצלחתי, במאמץ מסוים, לקבל את תגובתה הרשמית של הדוברת. כן, הארגון העביר מידע לוועדת גולדסטון. לא, הוא לא עסק ולא עוסק בסיוע לפליטים, אלא מצמצם את הפעילות שלו לסיוע לפלסטינים, ועוד כאלה שגרים בגדה. שקר אחד (פליטים). הלאה.

המטרה הבאה ברשימה של “אם תרצו” היא ארגון רופאים לזכויות אדם. הוא מואשם בכל ארבעת הסעיפים, אבל למרות שהוא מתעקש שלכל בני האדם יש זכות לטיפול רפואי, ולמרות שהוא מסר את המידע שברשותו לוועדת גולדסטון, הארגון מבהיר שהוא לא רודף בכירים ישראלים. מה שזה לא יהיה. שקר אחד.

ארגון “גישה” מואשם בכך שהוא העביר מידע לוועדת גולדסטון ושהוא סייע לרדיפת בכירים. הארגון מסר בתגובה להד”ם על ההאשמה השניה, ובקשר לוועדת גולדסטון – שהוא העביר לה מידע על השיבושים בהעברת הסיוע ההומניטרי לרצועה במהלך “עופרת יצוקה.” שקר אחד.

ארגון במקום, שעוסק בתכנון ובשילוב זכויות אדם בתכנון בישראל, מואשם בכל ארבעת הסעיפים. מהארגון נמסר בתגובה שהוא כלל לא העביר מידע לוועדת גולדסטון, כי היא עסקה ברצועת עזה והוא לא פועל שם; עיקר פעילותו היא בישראל. כן, הוא מעורב בסיוע לבדואים בנגב. ובאשר לפליטים – הוא לא מגיש להם סיוע פרטני, אבל הארגון הגיש הסתייגויות לבנייתם של מחנות המעצר שלהם, בדרישה שהתנאים במחנות יתאימו לצרכים הבסיסיים של העצורים. כלומר, דרישה שהמחנות א. יעמדו בתקן הישראלי וב. יאפשרו תנאי מחיה בסיסיים, חיבור לביוב ועוד. זה נקרא אצל “אם תרצו” סיוע למסתננים. שני שקרים (סיוע לגולדסטון ורדיפת בכירים), ומבט מועיל על התנועה הפאשיסטית “אם תרצו”: אם אתה דורש שעצירים יקבלו זכויות בסיסיות, אתה נחשב למסייע להם.

אחד הארגונים היותר מעיקים מבחינת “אם תרצו”, ומבחינת שדולת הדה-לגיטימציה בכלל, הוא “רבנים לזכויות אדם: שומרי משפט”, כי הוא מראה שאפשר להיות יהודים גם אחרת. הוא מואשם בכל הסעיפים, אבל הארגון אומר חד משמעית שא. הוא לא רודף בכירים בחו”ל, מה שזה לא יהיה, וב. הוא לא העביר מידע לוועדת גולדסטון, פשוט משום שהוא לא פעיל ברצועת עזה ולא היה לו מידע אמין מספיק על מה שקרה שם. כן, השם של הארגון שורבב לדו”ח גולדסטון – תוך ציטוט של פסקי דין של בג”צ, שהיו זמינים פומבית, בעתירות שהגיש הארגון בשל אירועים שהתרחשו בגדה המערבית. כלומר, אם “רבנים” אשמים במשהו, הרי זה בהגשת בג”צ. שני שקרים. הלאה!

ארגון “איתך-מעכי” הואשם בשלושה סעיפים (העברת מידע לגולדסטון, סיוע לבדואים וסיוע לפליטים), ומסר בתגובה שהוא “רואה בחומרה את הפעילות בעלת הסממנים הפאשיסטיים והלא דמוקרטיים של השדולה למאבק בדה-לגיטימציה. צר לנו כי השדולה מקבלת במה במקום שאמור היה להיות שמור לדמוקרטיה הישראלית. הטענות שהועלו אינן מבוססות ונכונות ומדובר במק’ארתיזם לשמו.”

קואליציית נשים לשלום הואשמה בכל הסעיפים, פרט לסיוע לפליטים. היא מסרה בתגובה שכן, בהחלט, היא מעורבת בפעילות בנגב, ושזה נושא מרכזי באג’נדה שלה; שהיא לא מסרה מידע לוועדת גולדסטון, אבל כן שלחה מכתב פומבי לגולדסטון לאחר שנטען שהוא חזר בו; ושבאשר לרדיפת בכירים – היא יזמה והשתתפה בקמפיין שמטרתו להחיל שיפוט אוניברסלי על חשודים בפשעי מלחמה, ושספציפית היא התייחסה לציפי לבני. שקר אחד (העברת מידע לוועדת גולדסטון.)

לא הצלחתי להשיג את הטלוויזיה החברתית, שהואשמה בכל הסעיפים, אבל יש לי ספק רציני באשר לטענה שהיא העבירה מידע לדו”ח גולדסטון. ובהתחשב בשקרים הקודמים של “אם תרצו” על הטלוויזיה החברתית, צריך להתייחס בסקפטיות ניכרת לכל אמירה שלה כלפיה.

ממחסום ווטש, שהואשמה בהעברת מידע לוועדת גולדסטון, ברדיפת בכירים בחו”ל, ובסיוע לפליטים, נמסר שא. הארגון כלל לא העביר מידע לוועדת גולדסטון, זה לא במנדט שלו (הוא פעיל במחסומים בגדה), ב. שהארגון עצמו איננו מסייע לפליטים (אם כי חברות בו עשויות להתנדב בכך) ואת ההאשמה ברדיפת בכירים דחתה הדוברת שלו בבוז מעורב בעלבון. שלושה שקרים.

אז בואו נספור. 17 שקרים מכילה הטבלה הזו של “אם תרצו.” לא מעט לטבלה אחת, ודי אומר לנו מה שווה “אם תרצו” בנושא שהיא מתיימרת להתמחות בו, קרי פעילותם של ארגוני זכויות האדם. ואלה שקרים, לא טעויות. פעם אחר פעם, ארגוני זכויות אדם שפעילותם בגדה המערבית מואשמים בסיוע לפליטים, תחום שהם לא נוגעים בו; השקר הזה חזר על עצמו ארבע פעמים (במקרים של בצלם, שוברים שתיקה, יש דין ומחסום ווטש.) זו לא טעות. זו עלילה.

לזכותה המפוקפקת של “אם תרצו” אפשר לומר שאץ השקרים שלה היא טפלה באזני קבוצה שמאד רצתה לשמוע אותם, ה”שדולה לדה-לגיטימציה”, שכפי שהוגדרה היטב על ידי “איתך-מעכי” היא השיבה השניה של הסנאטור מק’ארתי.

פעם אחר פעם, בהכנת הפוסט הזה, נתקלתי בהלם טוטאלי מצד אנשי הארגונים. למה אתה עושה את זה לעצמך, נשאלתי יותר מפעם אחת. עניתי שאני מתעקש לחשוב ששקרים לכנסת הם עדיין משהו בלתי קביל בחברה דמוקרטית. למה אתה מתעסק בזבל הזה, שאלה אותי אחת הדוברות. עניתי לה שזו עבודה מלוכלכלת, אבל מישהו צריך לעשות אותה. אולי הייתי צריך לומר שכבר התרגלתי לריח שמפיצה “אם תרצו.”

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלו שתי תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה, אחת מהן גדולה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

פרוייקט 300: “אם תרצו”, שלב המחזור

ואי אמירת האמת. החברים של ג'ורג' מציג: פירוק “דו”ח” חדש של אם תרצו – לפני שהוא מתפרסם

אם תרצו עומדים להוציא לאור דו”ח חדש. הוא כבר ברשת (זהירות, מסמך), אבל הם עוד לא התחילו את הקמפיין, כך שאתם קוראים עליו כאן לראשונה.

נתחיל בדבר היחיד החדש והמרענן ב”דו”ח” הזה: זו הפעם הראשונה שמישהו מוציא דו”ח בפורמט של ספר לילדים. אני רוצה להודות לאם תרצו על פריצת הדרך הסגנונית הזו, ולברך אותם על הגרפיקאי החדש. עם זאת, פרט לחידוש הסגנוני הזה, למרבה הצער ה”דו”ח” הוא גבבה של שקרים, ובעיקר מחזור של חומרים. אין בו שום טענה חדשה, שום דבר שלא נאמר בשלוש השנים האחרונות. האם אם תרצו סובלת מהסתיידות עורקים? יש לקוות שכן.

ויאללה, לפירוק.

בעמוד השני של הדו”ח, שצבוע בצבעים הראויים לאם תרצו – אדום ושחור – נכתב ש”חוברת זו מפרטת את פעילותם של בכירים וארגונים הנתמכים על ידי הקרן נגד המדיניות של ישראל ונגד צה”ל.” כפי שנראה מיד, כרגיל אצל אם תרצו, אין שום טענות על “פעילות” של בכירי הקרן עצמה. יתר על כן, מאחר ובעליל נראה שכותבי הדו”ח הם בוגרי שיעורי האזרחות של הקומישר סער, צריך להזכיר להם עובדה שכנראה תפתיע אותם: במדינה חופשית, מותר לאזרחים לפעול נגד מדיניות הממשלה וצבאה. למדינות שבהן אסור לאזרחים לפעול נגד מדיניות הצבא והזרוע המדינית שלו יש שמות אחרים, סימפטיים פחות. מחאה נגד הממשלה ונגד הזרוע הצבאית שלה – וצה”ל, שכחו באם תרצו, הוא לא רשות רביעית, נפרדת, אלא בסך הכל הזרוע הממשלתית שלה ניתן מונופול על אלימות – היא זכות בסיס בחברה חופשית. כשאם תרצו יוצאת נגד השימוש בזכות הזו, היא בעצם טוענת שישראל היא דיקטטורה צבאית (עוד על כך, בהמשך).

כאן המקום לציין שראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ידע היטב כיצד לפעול נגד מדיניות הממשלה: כשממשלת רבין השניה פעלה בארה”ב להצבת כוח אמריקאי ברמת הגולן, כחלק מתכנית שלום אפשרית עם סוריה, נתניהו אץ לגבעת הקפיטול כדי לשבש את התכנית של ממשלתו הנבחרת. נתניהו אף עשה שימוש עילאי בחסינות הפרלמנטרית שלו, כדי לחשוף את “מסמך שטאובר,” התכנית הישראלית שפירטה את הוויתורים אליהם מוכנה ישראל להגיע. אזרח פשוט שהיה עושה תרגיל כזה היה מועלם, ומועמד לדין אחרי כמה חודשים בבית דין בדלתיים סגורות בשל ריגול חמור; המסמך היה החלום הרטוב של המודיעין הסורי. ובדיוק בשביל זה יש לחברי הכנסת חסינות: כדי שהם יוכלו לחשוף מידע סודי שמביך את ממשלתם, אם זו מקדמת מדיניות שבוחריהם מתנגדים לה. מסתבר שיש מדיניות של ממשלת ישראל (וצה”ל – שטאובר היה תת אלוף שהכין מסמך לרמטכ”ל) שמותר להתנגד לה.

ונעבור למסמך עצמו. בעמ’ 6, העמוד הראשון בפרק “האשמת צה”ל בפשעי מלחמה,” יש לנו שקופית של נעמי חזן, אז נשיאת הקרן, שמסתבר שחתמה על עצומה נגד המשך הטבח של צה”ל ברצועה במהלך עופרת יצוקה, עצומה שבה נאמר “אנו דורשות לעצור מיידית את ההתקפה של כוחות הצבא הישראליים בעזה, אשר כבר גרמה למותם של מאות. השחיטה הזו יכולה רק ללבות את הסכסוך.” זה אולי סנטימנט שאם תרצו לא מסכימים איתו, אבל לא הבנתי איפה פה ההאשמה בפשע מלחמה. אגב, אם תרצו קצת מלבים את האש, כשהם מתרגמים את slaughter המקורי של העצומה ל”שחיטה”; תרגום מקובל יותר יהיה “הרג” אן “טבח,” אבל בהתחשב בסילופים האחרים שבדו”ח, זה באמת בקטנה.

מיד אחר כך, בעמ’ 7, אם תרצו חוזרת על העלילה כנגד “יש דין” (גילוי נאות: אני כותב עבורם בלוג בתשלום), כביכול “יש דין” “תכננה להדביק את המונח פשעי מלחמה לפעולות צה”ל.” לנושא הזה כבר התייחסתי בהרחבה כאן. אציין שלושה דברים, בקצרה: ראשית כל, שצריך לחיות בעולם פנטזיה כדי לחשוב שצה”ל לא מבצע פשעי מלחמה – פשעי מלחמה הם תוצאה של כל מלחמה; שנית, שהדו”ח שלנו מדבר על העדר תחיקת פשעי מלחמה בצה”ל, לא “מדביק פשעי מלחמה לפעולות צה”ל”; ושלישית, שההמלצות שלנו נכתבו כמעט אחת לאחת על ידי ועדת טירקל, כפי שנאלץ להודות בחוסר רצון בן דרור ימיני.

הלאה. בעמ’ 8 מביאה אם תרצו את המקורות שלה. אחד מהם בלתי צפוי. מסתבר שעומר ברגותי, מראשי תנועת ה-BDS, מאשים את ישראל בפשעי מלחמה. איך זה קשור לקרן החדשה? זה לא קשור. קוראים לזה אשמה באמצעות קרבה.

הלאה. בעמ’ 10, ציטוט של עו”ד מיכאל ספרד (גילוי נאות: הוא היועץ המשפטי של “יש דין” וידיד), בזו הלשון: “פשעי מלחמה הם פשעים בינלאומיים… המשפט הבינלאומי מחייב את כל מדינות העולם בחקירתם ובהעמדתם לדין אם יש די ראיות… אם לא ישראל, אז אנגליה, אם לא בג”צ אז בית הלורדים.” על פי אם תרצו, מכאן “משתמעת קריאה להעמדת קציני צה”ל לדין בחו”ל.”

קודם כל, לא ברור מה לא בסדר בזה. אני מניח שאפילו באם תרצו יודו שאם בוצע פשע, הרי שהפושע צריך לבוא על עונשו. מעבר לכך, זה סילוף גס של הדברים של ספרד. מי שיטרח לחפש את המאמר המקורי שבו נאמרו הדברים, יופתע לגלות שכותרת המשנה של המאמר היא “חקירה ראויה של פשעי מלחמה בישראל יכולה לחסוך את התביעות בחו”ל,” והמאמר מסתיים במילים “כל עוד הפרקליט הצבאי הראשי ושופטי ישראל לא יבינו שחקירות ראויות באירועים שבהם עולה החשד כי בוצעו פשעי מלחמה, ומיצוי הדין עם האחראים, הוא לא רק הדבר המוסרי שיש לעשותו אלא גם הדבר הנכון מבחינה פטריוטית, ייאלצו יותר ויותר קציני צה”ל לבלות את חופשותיהם בנחל הזוויתן ובאילת.” מי יכול להתווכח ברצינות עם הפסקה הזו? אבל אם תרצו לא רוצים להתווכח, הם רוצים שנכנס לפרכוס של “הוא אמר פשעי מלחמה! הוא אמר פשעי מלחמה!”

נמשיך. בעמ’ 11 אומר ישי מנוחין דברים דומים מאד: “אנחנו קוראים לחיילי צה”ל מפה: אל תקחו חלק בפשעי מלחמה! ומי שלוקח חלק, שיחכה לבית משפט. ואם לא בארץ, אז בחו”ל.” שוב, מה הבעיה? האם אם תרצו רוצה להשמיע את הקריאה ההפוכה לחיילי צה”ל – “קחו חלק בפשעי מלחמה”?

בעמ’ 12, מצוינת העובדה שמנכ”ל עדאלה, חסן ג’בארין, שלח חוות דעת לבית משפט בספרד, שבו הוגשה תביעה כנגד שורה של בכירים בצה”ל. ו…? מה נאמר שם? לא ברור. אם תרצו מפנה לדו”ח אחר שלה, שמצטט את חוות הדעת, אבל גם שם לא ברור מה לא בסדר בחוות הדעת, מעבר לעובדה שהיא הוגשה לבית דין מחוץ לישראל. מסתבר שזה סוג של פשע. אלא שכפי שנראה מאוחר יותר, גם הפניה לבית משפט ישראלי היא סוג של פשע. ושוב, בעמ’ 12 אנחנו רואים שבכירים ב-BDS חושבים שישראל מבצעת פשעי מלחמה. איך זה קשור לקרן החדשה? זה לא קשור.

בעמ’ 14, בפרק של “קריאה לחרם ולסנקציות בינלאומיות,” מצטטת אם תרצו את פעיל השמאל הוותיק גדעון ספירו כאומר “והקהילה האירופית תכפה על ישראל את סיום משטר האפרטהייד בלי מלחמה. חרם רציני יספיק.” כרגיל, אם תרצו משמיטה את החלקים הלא נוחים: מי שיקרא את ספירו במקור, יגלה שהוא כתב “אני מקווה שהגולן יוחזר לסוריה בלי מלחמה, ושהכיבוש יחוסל בלי מלחמה.” אז מגיע הטקסט שמצטטת אם תרצו. בקיצור, ספירו רוצה קץ למשטר ההפרדה בלי אלימות. מה לא בסדר בזה?

אם תרצו לא טורחים להסביר. ברור, מבחינתם, שעצם הרצון בחרם על ישראל או על ההתנחלויות הוא מבחינתם פשע. מה שמצחיק כאן הוא השיוך: ספירו מתואר כ”חבר ועדת הביקורת לשעבר של ארגון ‘רופאים לזכויות אדם’”. וואלה. אתם באמת רוצים לזרוק אבנים בבית זכוכית?

אחד המקימים של אם תרצו הוא ארז תדמור. תדמור הוא עבריין שהורשע בגניבת אמל”ח מצה”ל – לטענתו כדי להגן על ההתנחלות שלו במקרה של התקפה. לא ברור, אם כן, מדוע הוא גנב גם לבנות חבלה. על פי ההגיון של אם תרצו ביחס לספירו, כל חברי הארגון הם עבריינים ותומכי פשיעה, שהרי המייסד שלהם הוא עבריין מורשע.

בעמוד שאחר כך, חוזרת אם תרצו על העלילה נגד הטלוויזיה החברתית. טיפלתי בה כבר כאן. הלאה.

בעמוד הבא, עמ’ 16, מואשמים “שוברים שתיקה” בכך שהם “מחזקים את הבסיס לקמפיינים של חרם, משיכת השקעות וסנקציות” באמצעות “האשמות חוזרות ונשנות בדבר ‘פשעי מלחמה’ ו’הפרות של המשפט הבינלאומי’” – האשמות שאם תרצו מעולם לא ניסתה להפריך, כי אין לאל ידה. זו כנראה ההאשמה המשונה ביותר בדו”ח. ‘שוברים שתיקה’ לא הביעו עמדה בעד חרם על ישראל – אבל עצם ציון העובדה שישראל מבצעת פשעי מלחמה היא כבר תמיכה בחרם. וואלה.

החלק הבא עוסק ב”פעילות משפטית נגד מדינת ישראל.” הדוגמא הראשונה לפעילות כזו, בעמ’ 18, היא עתירת הבאס קורפוס כנגד הממשלה, כדי לחייב אותה לומר איפה ובשל מה מוחזקים עצורי המשט.

זה השלב שבו נשמטת הלסת. על פי אם תרצו, העובדה שמישהו מנסה למנוע מממשלת ישראל להעלים עצורים ולוודא שהעצורים הללו יקבלו יצוג משפטי, היא “פעולה משפטית נגד מדינת ישראל.” כלומר, הסדר התקין של מדינת ישראל הוא זה של דיקטטורה צבאית, שרשאית להעלים אנשים – ועצם הנסיון להעניק לאנשים הללו זכויות בסיסיות הוא “פעולה משפטית נגד המדינה.” אני שמח לשמוע שאם תרצו הצטרפה לקמפיין הדה-לגיטימציה, אבל אני חושב שהיא קצת הגזימה. אנחנו עדיין לא לגמרי בדיקטטורה צבאית, אם כי אנחנו בהחלט בדרך.

הלאה. עמ’ 19 מביא עוד “פעולה משפטית נגד מדינת ישראל”: עתירה נגד הריסת ביתו של מחבל. כלומר, הדרישה להעניש רק את מבצע הפשע, ולא את המשפחה שלו, היא פעולה נגד מדינת ישראל, שהיא כזכור דיקטטורה צבאית, שהפעם מואשמת על ידי אם תרצו בכך שהיא נוקטת בענישה קולקטיבית כדרך נורמה, ושסטיה מן הנורמה הזו היא פשע.

בעמ’ 20, מציגה אם תרצו את העובדה שמספר ארגוני זכויות אדם עתרו כנגד מניעת יציאה של שעוואן ג’ברין מהגדה, זאת בשל “מידע סודי” נגדו שמעולם לא נבחן בכלים משפטיים, כעוד “פעולה משפטית” נגד הדיקטטורה הצבאית הישראלית, שמרשה לעצמה לשלול זכויות יסוד של אדם ללא משפט ומבלי שיוכל להתגונן כנגד הטענות של המשטרה החשאית נגדו. כפיים!

באותו העמוד, מגיע הדו”ח לשפל חדש: אם תרצו מקשקשת משהו על טריבונל ראסל, ואחר כך מבהירה ש”טריבונל ראסל למען פלסטין איננו קשור לקרן החדשה.” אז מה הקשר? סתם, אולי זה יידבק.

בפרק “יצירת לחץ בינלאומי על ישראל,” טוענת אם תרצו (עמ’ 22) שמעריב פרסם ידיעה על כך ש”למעלה מ-90% מהמידע השלילי שנמסר לוועדת גולדסטון … מקורו ב-16 ארגונים שנתמכים על ידי הקרן החדשה לישראל.” מעבר לעובדה שאם תרצו מעולם לא הפריכה את המידע הזה, היא עושה כאן תרגיל הונאה: הפרסום במעריב הוא פרסום של הדו”ח שלה, על ידי האידיוט המועיל שלה בן כספית (שגונה לאחרונה כאנטי-ציוני על ידי רונן שובל. האידיוט עשה את שלו, האידיוט יכול ללכת. אני מקווה שכספית מרוצה.)

בפרק על “ביטול זכות הקיום של מדינה יהודית,” שבה אם תרצו ומשקרת את השקר המקובל לגבי ההתבטאות של חדווה רדובניץ’. הלאה. בעמ’ הבא, 27, מצטטת אם תרצו את אברום בורג: “הנוסחה המדינית הבאה שתחליף את שתי המדינות לשני עמים תהיה נוסחה אזרחית. לכל אדם בין הירדן לים יש זכות שווה לשוויון, צדק וחירות. במילים אחרות, יש סיכוי סביר מאד שבין הירדן לים תהיה רק מדינה אחת, לא שלנו ולא שלהם, אלא משותפת.” רגע, אם תרצו חולקים על הבסיס לתפיסה של בורג? הם חושבים שיש בין הירדן לים שתי אוכלוסיות, שאחת מהן לא זכאית באופן שווה לשוויון, צדק וחירות? כי אם כן, הם תומכים בטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד, כלומר הם מאמצים טענה מרכזית של “תנועת הדה-לגיטימציה” וה-BDS, ועל כן אני מצפה מהם להתפוגג בעננת הגיון. לא שהם מסוגלים לו.

לקינוח, בעמ’ 28 טוענת אם תרצו ש-67% מחותמי הצהרת חיפה ב-2007 הם “עובדים בקרן או בכירים בארגוניה.” היא לא מספקת ראיה לכך ואני חושב שאין שום סיבה שנאמין לה בלי ראיות. הניסוח של אם תרצו מעניין כאן: היא כותבת שהצהרת חיפה “מיועדת לשינוי אופיה של מדינת ישראל מיהודית לדמוקרטית.” מכאן נובע שמדינת ישראל איננה דמוקרטית ושאם תרצו נחרדת מהרעיון שהיא תהפוך לכזו. מי שזוכר שעד שעדי אלקין תפסה אותם, הצהרת הכוונות המקורית של אם תרצו התייחסה לישראל כאל “מדינה יהודית” ותו לא, לא צריך להיות מופתע.

אז זה מה שאם תרצו מסוגלת לו היום: אסופת שקרים מביכים, מופרכים בקלות (הפוסט הזה לקח לי שעתיים), שאף אחד מהם לא בן פחות משלוש שנים? העלאת גירה בלתי פוסקת על ימי הזוהר של פעם, כשאידיוטים מועילים כמו בן כספית העלו את הארגון לגדולה? לא חבל על כל הכסף הזה? אפשר היה להעביר אותו למישהו שאשכרה היה עושה איתו משהו מועיל.

הקרן החדשה, למשל.

הערה מנהלתית: פאק, זה היה ארוך. לא בדיוק 300 מילה.

הערה מנהלתית ב’: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

כשסיוע לעיוורים הוא סיוע לאויב: מכספתים את "אם תרצו"

התנועה הפאשיסטית הישראלית, "אם תרצו," הוציאה בסוף השבוע את אחד הטקסטים שהיא נוהגת לקרוא להם "דו"חות." הפעם, הוא עוסק ב"פוליטיזציה בקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה."

כרגיל, הפרסום של "אם תרצו" לווה בסיוע של אתר הבית של התנועה, נרג. קלמן ליבסקינד פרסם אייטם שפשוט בלע את הטענות של "אם תרצו" בלי בדיקה; למעשה הוא השתמש בטקסט כאילו היה הודעה לעיתונות וקיבל אותו כלשונו. זה משונה, כי בדרך כלל הוא עיתונאי חוקר. כנראה ש"אם תרצו" פועלים באזור העיוורון שלו. התועמלן החביב על הבלוג, בן דרור ימיני, פרסם טקסט רווי השמצות – אבל, כהרגלו, לא נקב בשמות האנשים המושמצים. יש עדיין חוקי דיבה בארץ הזו.

אז הלכתי לקרוא את ה"דו"ח" (אפשר למצוא אותו כאן.) אוי ואבוי. מאיפה להתחיל? נתחיל מעמ' 8. שם טוענת "אמתי" (“אם תרצו,” אין לי כוח לכתוב את הצירוף הזה שוב ושוב) שיש בישראל "10,000 אסירים שמתוכם 132 (כאחוז אחד) הם אסירים בטחוניים מקרב ערביי ישראל." הם מביאים זאת בתלונה על כך שהקליניקה לזכויות האסיר טיפלה בשמונה מקרים של אסירים בטחוניים, כאשר לזוועתם במקרה של איסמעיל טראבין, "במקרה זה הקליניקה מייצגת אדם שאיננו אזרח ישראלי." הזוועה, הזוועה.

המספר של "אמתי" על "10,000 אסירים שמתוכם 132 אסירים בטחוניים מקרב ערביי ישראל" הוא, כרגיל, הטעיה. על פי נתוני בצלם, אותם הם מקבלים מדי חודש מהשב"ס, יש בישראל כרגע 5,046 אסירים בטחוניים, מתוכם 208 אסירים ישראלים. השב"ס לא מפרט, אבל אני בספק אם יש כרגע יותר מ-20 אסירים בטחוניים יהודים. חשובה הנחת היסוד של "אמתי," שתחזור כחוט השני לאורך כל הדו"ח: שאם אתה לא יהודי או ישראלי, אין לך ולא צריכות להיות לך זכויות.

התפיסה המרכזית של הדו"ח היא שאם אתה חורג מהמיינסטרים הציוני וחושב שישראל צריכה שינוי יסודי, אתה פסול מלפעול בישראל. אחד הנספחים הארוכים – והשקריים, עוד אגיע אליו – מונה שורה של ארגונים שלא מוצאים חן בעיני "אמתי" ושעל פי המק'ארתיזם שלה אם אתה חבר בהם או תומך בהם, אתה פסול מלשמש בתפקיד כלשהו.

מהי קליניקה משפטית? קליניקה משפטית היא ארגון שמטרתו לאפשר לאנשים שבדרך כלל לא זוכים לייצוג לקבל כזה, בדרך כלל כאשר סטודנטים למשפטים עושים את העבודה המשפטית השחורה כמו איסוף חומר. מטבע הדברים, כלומר מעצם ההכרה בכך שהמערכת פגומה בכך שהיא לא מאפשרת לכל אדם יצוג ראוי – אם כך היה, לא היה צורך בקליניקות – אלה ארגונים שאומרים שהמצב טעון תיקון. ככאלה הם ארגונים חברתיים, לא מלחכי פינכה של הממשלה שאומרים "הכל טוב."

מה עושה "אמתי"? נתחיל מעמ' 9 בדו"ח. שם אנחנו מגיעים למסקנה המדהימה שאם השם שלך הוזכר בתקשורת, כולל מגנטי קהל ידועים כמו "מגזין הכיבוש", האתר של עדאלה ובמרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, הרי שאתה לא "חסר קול." וואלה. באותו העמוד, אנחנו שומעים גם תלונה על כך שהאסיר מחמוד מגאדבה "הפך לעותר סדרתי." הם נמנעים מלציין שהמקור שאליו הם מפנים מצא שחלק ניכר מהעתירות שלו התקבל.

בואו נחשוב על זה רגע. הסיבה שמגאדבה יכול היה בכלל לזכות בעתירות שלו היא העובדה שיש קליניקה משפטית שמייצגת אותו. "אמתי" היתה רוצה שזה ייפסק. היא רואה את הייצוג של מגאדבה כדבר מגונה. למה? הוא הורשע בשורה של מעשי אונס לפני 15 שנים. אפשר היה לראות את השימוש שהוא עושה בעתירות כסוג של שיקום. מה מפריע ל"אמתי" בכך שמגאדבה זוכה לייצוג? הוא הרי איננו אסיר בטחוני. אה, הבנתי: הוא ערבי. מה שמפריע ל"אמתי" הוא שלאסירים ערבים יש יצוג. למה לא אמרתם מראש?

בעמ' 10, טוענת "אמתי" שראש הקליניקה לזכויות האסירים, עו"ד עביר באכר, "מופיעה בשם עדאלה בכנסי הסתה ורדיפה אנטי-ציוניים ומגישה עתירות בשם הארגון. כמו כן כתבה בשיתוף עם ענת מטר ספר המשבח מחבלים מרצחים פלסטינים." לא התעצלתי ונכנסתי לקישורים של "אמתי."

הנה מה שהיה לכנס לומר על עצמו, על פי הקישור שסיפקה "אמתי":

" הכנס קורא לשלב כוחות של אירגוני זכויות אדם, אירגוני מחאה ואירגוני שלום- ערבים ויהודים לצאת בקריאה משותפת וברורה ולפעול ביחד:

clip_image001 לסיים את המצור על עזה.

clip_image001[1] להפסיק את ההסתה נגד פלסטינים בישראל, והמדיניות הגזענית כלפיהם.

clip_image001[2] להפסיק את רדיפת המבקרים והמתנגדים למדיניות הממשלה.

clip_image001[3] לחתור לסיום הכיבוש בצורה מתמשכת ואפקטיבית.

המאבק המשותף בין אירגונים ערביים ואירגונים יהודיים על בסיס רעיונות ברורים- מטרתו לעורר את כל אלו הרוצים לפעול למען שינוי. אין שינוי ללא מאבק עיקש וממושך ובפעילות מאוחדת גדלים הסיכויים להצלחתו."

אין ספק שכל זה לא מוצא חן בעיני "אמתי." עם זאת, לא מצאתי את ה"הסתה והרדיפה האנטי-ציוניים" ש"אמתי" טוענת שנמצאים שם. הלאה. נכנסתי גם לקישור של הספר שלכאורה "משבח מחבלים מרצחים פלסטינים." המדובר במאמר ביקורת על הספר, ולא מצאתי שם שום דבר כזה. לא קראתי את הספר – אבל אני מעז לומר שגם כותבי הדו"ח לא קראו. במילים אחרות, "אמתי" משקרים בהערות השוליים שלהם ומקווים שאף אחד לא יטרח לברר. ליבסקינד בעליל לא טרח, והוא כותב שבאכר היא "פרקליטה בכירה בארגון עדאללה (שגיאה במקור – יצ"ג) ולפי הדו"ח 'כתבה ספר המשבח מחבלים מרצחים פלסטיניים.'"

שמתם לב לתרגיל שעשה כאן ליבסקינד? הוא מרחיק את עצמו פעמיים. הוא מציין שהדברים הם "לפי הדו"ח," כלומר לא דבריו-שלו, ואז מצטט במרכאות את הטקסט של "אמתי." זו שיטה שכנראה תמנע ממנו תביעת דיבה. האם היא הוגנת באיזושהי צורה כלפי עו"ד באכר? לא משנה, היא ערביה.

עדכון: עו”ד ידין עילם הפנה את תשומת לבי לכך ש”אמתי” שיקרו גם כאן. הם הביאו בעמ’ 10 שני קישורים לכך שעו”ד בכר (ולא באכר) היא בכירה בעדאלה, אבל לא קישרו לאתר של עדאלה עצמו – וזאת משום שבכר לא עובדת שם כבר שלוש שנים.

נמשיך. אנחנו אמורים להיות מופתעים (עמ' 10) מכך שאדם שייסד קליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני חושב שיש בישראל אפרטהייד. "אמתי" מציינים את העובדה לגנותו, כמובן מבלי להתייחס לשאלה האם יש בישראל משטר אפרטהייד. הרי זה לא יכול להיות.

בעמ' 11 אנחנו למדים את העובדה המזעזעת שהקליניקה לזכויות האדם עבדה בשיתוף פעולה עם האגודה לזכויות האזרח. אכן, איפה נשמע כדבר הזה, שהארגון החשוב ביותר לזכויות אזרח בישראל ישתף פעולה עם קליניקה משפטית? רגע, מה יש ל"אמתי" נגד האגודה? ובכן, בעמ' 26 אנחנו למדים שהיא התייחסה לכביש האפרטהייד כאל כביש האפרטהייד ("כביש 443"), שהיא טענה שישראל סיפחה באופן לא חוקי את מזרח ירושלים (טענה שאיתה מסכימות כל מדינות העולם – זה לא מקרה שאין אף שגרירות בירושלים), שהיא חושבת שהרעיון של הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית "בעייתי", שהיא מתנגדת לקריטריון של שירות צבאי כתנאי לקבלת עבודה, ושהיא סבורה שישראל ביצעה פשעי מלחמה במהלך "עופרת יצוקה." שומו שמיים. איך זה אמור לפסול את האגודה מלפעול בתחום זכויות האדם – אלא אם, כמובן, אתה בכלל לא מעוניין בזכויות אדם, אלא אם מדובר בשלילתן ממי שלא מוצא חן בעיניך?

עוד בעמ' 11, "אמתי" מודיעה לנו בתדהמה שהקליניקה לזכויות האדם היא חלק מהקואליציה לדיור בר השגה, ומוסיפה הערה בסוגריים: "גוף פוליטי." וואלה. בניגוד, למשל, ל"אמתי", שהיא לא גוף פוליטי אלא "תנועת מרכז ציונית"?

באותו העמוד, אנחנו למדים שהקליניקה למשפט ושינוי חברתי עתרה נגד הרשות השניה בדרישה ליצוג גבוה יותר של תכנים בערבית. למה זה חשוב? למה זה משהו שיש לציין לגנאי? אה, כן – כי "אמתי" סבורה שרק יהודים הם אזרחים שווי זכויות ורק להם מגיע יצוג. כזכור, במצע הראשון של הארגון – עד שתפסו אותו – "אמתי" הגדירה את עצמה כתומכת בישראל כ"מדינה יהודית," תוך השמטת העמדת הפנים של "ודמוקרטית." אחר כך הם מיהרו לומר שמדובר בטעות.

על הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני אומרת לנו "אמתי" בעמ' 14 ש"עצם שמה של הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני יכולה (שגיאה במקור – יצ"ג) ללמד על סדר יומה." מי היה מאמין. ארגון שהשם שלו מעיד על סדר היום שלו. למה לא עשיתם את הדבר המקובל בקרב פאשיסטים והסוויתם את עצמכם כ"תנועת מרכז ציונית"? וכמובן, מובלעת כאן ההנחה ש"זכויות המיעוט הערבי-פלסטיני" הן משהו פסול. בעמ' 11 אנחנו למדים שהקליניקה תמכה ב"הורדת גיל המינימום במקצועות פרא-רפואיים." למה זה דבר שלילי? אה, כי כך האקדמיה הישראלית פוגעת ביכולת של סטודנטים ערבים ללמוד רפואה. לעתודאים היא מתירה ללמוד את המקצועות הללו בגיל 17-18, אבל מסתבר שלסטודנטים ערבים אין את הבגרות הנפשית הנדרשת ללמוד את הנושא לפני גיל 21. אם אתה פועל כנגד האפליה הזו, אתה פסול. העמוד שלה, אומרים לנו בזעף, מעוצב בתמונות שהגיעו ב"אדיבות אקטיבסטילס." הארגון החביב הזה (עמ' 27) מתואר כארגון עוין. במסגרת השקרים השקופים של "אמתי", היא שכחה לציין את העובדה שהיא הפסידה במשפט לאחד הצלמים של אקטיבסטילס, אורן זיו, ושנאלצה לפצות אותו על הפרת זכויות היוצרים שלו. נו, למה אתה מצפה, לגילוי נאות? עוד לא הבנת שאנחנו תנועת מרכז ציונית?

בעמ' 12 נאמר לנו שהקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני פעלה ל"קעקוע מעמדו של ההמנון הלאומי בקרב הערבים." אני מניח שגם מבקרת המדינה לשעבר, מרים בן פורת – שמגיעה מבית רוויזיוניסטי – היתה נכנסת לרשימה השחורה של "אמתי", אחרי שאמרה שהגיע הזמן למצוא המנון שאשכרה ייצג את כל אזרחי המדינה.

ובעמ' 15 הגיע הקטע שבו הלכתי לעשות משהו אחר ורק במאמץ חזרתי לקריאת הדו"ח: נאמר שם שבין הפרוייקטים העיקריים של הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני, אחרי הנסיונות לצמצם שימוש במידע חסוי ("אמתי" בעד מידע חסוי, הוא מבטיח שלעציר לא תהיה יכולת ראויה להתגונן), והסיוע לכפר הבלתי מוכר דאר אל חנון (או, כפי ש"אמתי" מגדירה זאת, "פגיעה נוספת בהתיישבות יהודית למען כפר ערבי"), ואחרי שלמדנו שהקליניקה כתבה מזכר "בסוגיית 'הייצוג ההולם' של בני המיעוט הערבי בשוק התעסוקה בישראל" ("אמתי" נגד, כמובן. עבודה הם רוצים, החלאות?), אנחנו מגיעים לפצצה הכבדה מכולן. רגע, אני אקח פאוזה דרמטית.

הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני – אתם יושבים? שתיתם משהו מרגיע? – פועלת לזכויות עוורים ערבים. זה לא אני אמרתי, זה "אמתי" אמרה.

עד כדי כך. הארגון החתרני והמסוכן הזה מעז לפעול למען שוויון זכויות לאנשים נטולי ראיה שאיתרע מזלם להדפק לא רק בכך שהם עיוורים, אלא שהם נולדו למיעוט מדוכא במדינת כל גזעניה. והפעילות למען זכויות עוורים ערבים היא, כמובן, עילה להאשים את אוניברסיטת חיפה – שלזכותה ייאמר שהיא נעמדה על רגליה האחוריות – בכך שהיא משתפת פעולה עם ארגונים שלטענת "אמתי" קוראים להחרבת מדינת ישראל (אחת ההמלצות של "אמתי", בעמ' 20 היא ש"על הגורמים האמונים לקבל החלטה נורמטיבית במסגרתה ייאסר על האקדמיה לשתף פעולה עם ארגונים שאינם מכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ושפועלים לבטל את זהותה זו, הפועלים להעמדה לדין של חיילי צה"ל ובכירים בערכאות בינלאומיות, הקוראים לחרם, משיכת השקעות או סנקציות על מדינת ישראל או אזרחיה, התומכים במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל ובמי שביצע זאת").

יש עוד כמויות חריגות של זבל ב"דו"ח" הזה, כנראה הטקסט הבזוי ביותר שהוציאה "אמתי" מימיה – אפשר לציין את העובדה שבעמ' 27 "אמתי" תוקפת את ד"ר ענת מטר תוך ציון הפעילות של בנה, חגי מטר, כלומר מגלגלת את "חטאיו" של הבן על האם, במה שאמור להיות דו"ח רשמי (!) על הטיה באקדמיה – אבל זה היה מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל. סיוע לעיוורים ערבים הוא משהו שעלה על הכוונת של "אמתי." זה אומר כל מה שצריך לומר: שהארגון הפאשיסטי הזה הוא לא רק פאשיסטי, הוא פולקיסטי. הוא שולל את זכויות קיומם של לא-יהודים בישראל. עצם ההגנה על זכותם של עיוורים לא-יהודים להתקרב למשהו שדומה לשוויון הוא משהו שמבחינת "אמתי" ראוי להכנס לרשימת האיומים הגדולים על המולדת.

ואת אות הקין הזה אסור להניח ל"אמתי" להסיר מעליה. בכל פעם שהיא תטען שהיא "תנועת מרכז ציונית", שאין לה בעיה עם ערבים כל זמן שהם כמובן ימירו את דתם לציונות, צריך יהיה להזכיר לה את זה: סיוע לעיוורים ערבים נכלל אצלכם כסיוע לאויב בדו"ח רשמי. בפרחיכם נכיר אתכם.

הערה מנהלתית: פרויקט גיוס הכספים של "איך נפלו גיבורים" ממשיך לצעוד קדימה: עברנו את שלב ה-15,000 ₪ ואנחנו צועדים איתנות לעבר קו ה-20,000 ₪. בסוף השבוע אוזכרנו, עדי אלקין ואני, במוסף "הארץ." אם קומיקס בלשי עברי חשוב לכם, אנא הצטרפו אלינו.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

עדכון "אם תרצו" (קצר ביחס)

"לתרומות של 'אם תרצו' אין לך מה לדאוג, עם ישראל עומד מאחורינו ברבבותיו," אומר רונן שובל, ומשקר כהרגלו. על פי הדו"ח הכספי של 'אם תרצו' לשנת 2012 (זהירות, מסמך), היא קיבלה תרומות בסך 1,685,694 ש"ח. מתוך אלה, 1,528,007 ש"ח הגיעו מקבוצה של עשרה תורמים. התורמת העיקרית, כרגיל, היא מיודעתנו קרן הימין הקיצוני Central Fund for Israel, עם 769,750 ש"ח.

כלומר, סך כל התרומות שקטנות מ-20,000 ש"ח שקיבלה "אם תרצו" בשנת 2012 עומד על 157,687 ש"ח. אם ל"אם תרצו" יש "רבבת" תומכים, אז כל אחד מהם שם פחות מ-16 ש"ח בממוצע. הניחוש שלי: יש שם כמה וכמה תרומות של 19,999 ש"ח, שקל אחד פחות מחובת הדיווח, כדי ש"אם תרצו" לא תצטרך לדווח על זהות התורמים.

גם השנה, ממעיטה "אם תרצו" לספק מידע על התורמים שלה: הם שם ותו לא. זו טקטיקה קבועה של "אם תרצו", שמטרתה להסוות את זהותם של התורמים ולרוקן מתוכן את משמעותו של דו"ח פומבי. אחד מהם נקרא פשוט "רשת", ועכשיו לך תברר מי זה. גם זהותם של אחרים לא ברורה: לא ברור מה זו "קרן קינג ג'יי", או "אי וי דימונס." מה שברור הוא שמשנה לשנה, "אם תרצו" מתקשה לשמור על התורמים הוותיקים שלה. עמותת British Friends of Messorah Heritage, שתרמה ל"אם תרצו" ב-2011, לא תרמה שוב ב-2012. כך גם ה-Israel Independence Fund.

אלא אם הם המשיכו לתרום אבל דרשו להסתיר את זהותם, אולי משום שהם לא רוצים להיות מזוהים עם ארגון שהוגדר ככמו-פאשיסטי על ידי בית המשפט. זהותם של שלושה מתוך עשרת התורמים של "אם תרצו" לשנת 2012 חסויה. שניים מהשמות פשוט מחוקים בדו"ח, ועל השלישי היא קיבלה אישור מרשם העמותות להסתיר את זהותו.

זכרו את זה בפעם הבאה, כשהקרקס המעופף של רונן שובל ינסה לטעון שדווקא ארגוני זכויות האדם מסתירים את המימון שלהם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

חוסר השקיפות והצביעות של "אם תרצו": עדכון

ארגון הימין הקיצוני "אם תרצו," זה שמנהיגו רונן שובל קובע שמי שמוותר על הר הבית מפסיק להיות ציוני, פרץ לכותרות אחרי שטען – טענה שקרית, כמקובל במופע השרלטנות הפוליטי הזה – שארגוני זכויות האדם מסתירים את מקורות הכספים שלהם. כפי שכבר ראינו, "אם תרצו" הסתירה את התרומות שלה ב-2008, ומסיבה טובה: חלק מהכסף הזה הגיע ככל הנראה מלשכתו של בנימין נתניהו, דרך מפעיל הארגונים שלו, יואב הורוביץ.

עברתי בימים האחרונים על הדו"ח השנתי לשנת 2011 של "אם תרצו" (אפשר למצוא אותו כאן – זהירות, מסמך). התורם העיקרי של "אם תרצו," עם 312,536 ₪, היתה ונשארה מיודעתנו ה-Central Fund of Israel, המסלקה של עמותות הימין הקיצוני. במקום השני עמד ה-Middle East Forum, עם 189,887 ₪. אני לא יודע מהו ה-Middle East Forum, כי "אם תרצו" מקפידה שלא נדע פרטים שוליים כאלה, אבל אני אניח שמדובר בארגון הדמה הזה, שמופעל על ידי האיסלומופוב דניאל פייפס, שטען בין השאר שברק אובמה הוא מוסלמי נסתר.

במקום השלישי מבחינת התרומות ניצבת ה-British Friends of Messorah Heritage, עם 68,325 ₪. ככל הנראה מדובר בעמותה בריטית של ה-Mesorah Heritage, ארגון שוחר טוב שמקדם מצוינות בתרבות יהודית, בעיקר בהוצאת ספרים. האם השגיאה הזו בשם – שני ה-S – מקרית? או שהיא מיועדת למנוע בירורים איך לעזאזל הצליחה "אם תרצו" לקלף אלפי דולרים מארגון שמקדם תרבות – כפי שמכרה בשעתו לתורם אחר שלה, ג'ון הייגי, שהיא עוסקת בחינוך ותרבות?

במקום הרביעי נמצא תורם אנונימי. הוא השליש ל"אם תרצו" 56,625 ₪. במקום החמישי נמצאת ה-Israel Independence Fund, עם 43,700. המדובר בארגון אמריקאי שמה שהוא עושה בחיים הוא לממן ארגונים שנאבקים ב"התקפה השמאלנית על התודעה הישראלית." אורי בלאו דיווח ב-2011 שמדובר בארגון שמממן גם את עמותות הימין רגבים והשומר החדש – ושהאיש שעומד מאחורי הארגון הוא קנת' אברמוביץ', שמופיע ברשימת המיליונרים של בנימין נתניהו. שוב בנימין נתניהו. כמה מעניין. במקום השישי, שוב חסר שם, יש תורם שהעביר ל"אם תרצו" 33,950 ₪.

ועכשיו למשהו מעניין אפילו יותר: בעמוד ה-Guidestar של "אם תרצו" מופיעה תמיכה, בשנת 2012, תמיכה ממשלתית בסך 25,000 ₪. היא מגיעה, לכאורה, ממשרד התרבות והספורט. דא עקא, שרישומי התמיכה של משרד התרבות לשנת 2012 (כאן – מסמך) לא מכילים שום אזכור לתמיכה ב"אם תרצו." וזה כבר בכלל מעניין.

govsup

שוחחתי עם דוברת משרד התרבות. היא לא הכירה תמיכה כזו ושלחה אותי לדבר עם רשם העמותות. דיברתי עם רשם העמותות. שם שלחו אותי לדבר עם משרד התרבות. שיתוף פעולה מרשים, אין מה לומר. יצוין ששרת התרבות לימור לבנת אמורה לנאום בכנס השנתי של “אם תרצו,”שייערך ב-25 בחודש. נשאיר את השאלה ל"אם תרצו": היא מסרבת לדבר איתי, אבל לציבור היא חייבת תשובה.

כלומר, היתה חייבת תשובה אלמלא היתה ארגון ימין צבוע ושרלטן, שמקפיד להסתיר את התורמים שלו מהציבור. מה יש לרונן שובל וחבר מרעיו להסתיר? האם מה שהם מסתירים הוא עוד העברות כספים ממקורבי ראש הממשלה, שמנסה להשאיר את ה-GONGO שלו בחיים? לגזור ולזכור, לקראת הפרסום הבא שלהם.

עדכון: בעמוד של “אם תרצו” בפייסבוק נכתב בתגובה כי התמיכה ממשרד החינוך היא בעצם הסכום שבו זכתה “אם תרצו” בתחרות סרטונים ציוניים.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

מכונת העשן של "אם תרצו"

לימין היהודי יש בעיה: תוך זמן לא רב, כל מה שהוא נוגע בו הופך לרדיואקטיבי. כך הפך הביטוי "מתנחלים", שפעם נושאיו השתמשו בו בגאווה, לכל כך רעיל שהמתנחלים נושפים חומצה גופרתית לעבר כל מי שמעז להמשיך ולהשתמש בו, ונעמדים על רגליהם האחוריות בדרישה שישתמש בביטוי "מתיישבים." פעם הם דיברו בהתפעמות על "מפעל ההתנחלות," אבל ברגע שהציבור קיבל דימוי ברור של איך נראה מתנחל, המתנחלים עצמם מיהרו לנסות לתקוע יתד בלב המותג. הם לגמרי לא לבד כאן: שלושים שנים של שלטון הימין בישראל גרמו למשרד החוץ של ליברמן להורות על פתיחת קמפיין חשאי, שהמטרה שלו היא הפצת מסרים של ישראל – קרי: של הימין היהודי – כשהם מגיעים לא ממשרד החוץ הישראלי או מכל גוף ישראלי רשמי, משום שאף אחד לא מאמין להם יותר, ובצדק.

תהליך דומה עובר על התנועה הפולקיסטית "אם תרצו." פעם, היא היתה יכולה למכור את הזבל שלה ישירות ל"מעריב", בדרך כלל דרך בן כספית, ולפרסם אותו פחות או יותר כפי שהוא. הבעיה היא ששלוש שנות קיומה הציבורי (הפרסום שהזניק אותה היה הקשקוש על הקרן החדשה לישראל, ש"מעריב" שימש לו שופר, ב-2010) שחקו את הדימוי שלה. כשבן כספית כתב על רונן שובל בהתפעמות ב-2010, הוא כתב עליו כעל איש הייטק, איש מרכז, סתם מילואימניק טוב שכזה. היום אנחנו יודעים ששובל הוא מתנחל; שכל מקימי "אם תרצו" היו מתנחלים; שהם קודמו על ידי משרד הפרסום של קלוגהפט שטשטוש האמת בכל מה שקשור להתנחלויות הוא אמנותו; ששובל היה ראש "תא כתום" בזמן ההתנתקות; שהוא היה מועמד לכנסת מטעם "הבית היהודי"; בקצרה, ש"אם תרצו" היתה אחת ההונאות הפוליטיות הגדולות של העשור האחרון. ל"אם תרצו" היו יותר מדי פליטות פה בשנים האחרונות, והיא נשרפה כתנועה "א פוליטית."

אז "אם תרצו" פועלת כמו משרד החוץ: היא מפיצה את המסרים שלה באמצעות כלים אחרים. במארס האחרון, פרסם אתר חדש יחסית בשם "מידה" מאמר מאת מיודענו ארז תדמור, גנב האמל"ח שמשמש כמנכ"ל התנועה, ובו נטען שעבדכם הנאמן, ככותב בקולקטיב +972, נטש את הקורא הישראלי כדי להתמקד בקוראים מחו"ל. לטענה הזו, כמו גם לטענה הדומה שהופנתה כלפי הכותבים האחרים של +972, לא היה בסיס – כפי שאפשר לראות, למשל, מריבוי הפוסטים בבלוג הזה. זה בפני עצמו לא היה מעניין; מה שכן מעניין הוא שיממה לאחר פרסום המאמר של תדמור, הופיע בנרג מאמר של אחד איתי ראובני, שחזר על אותה התזה בדיוק: ארגוני שמאל מואסים בציבור הישראלי ומעדיפים לדבר עם הקהל הבינלאומי. ראובני הוא חוקר (?) בנגו מוניטור, ארגון שעיקר כתיבתו באנגלית, אבל לו זה כנראה מותר.

בין נגו"מ (שעל איכות התוכן שלו אפשר לקרוא כאן), בין ארגון האב שלו "המכון לאסטרטגיה ציונית" ובין "אם תרצו" מתנהלים כבר שנים יחסי גילוי עריות אינטלקטואליים שהיו גורמים ליוקסטה לזקוף גבה. מנהיגי "אם תרצו" הם בוגרים של קורסים של המכון לאסטרטגיה ציונית וחלק ניכר מה"דו"חות" שמפרסמת "אם תרצו" הם בעצם גרסה מדוללת של פרסומים של נגו"מ או של מל"צ. "מידה" מסתמן ככלי תעמולה נוסף של "אם תרצו", עוד כלי להפצת טענות של "אם תרצו" מבלי שהתנועה תצטרך לחתום עליהן – כי, כזכור, המוניטין שלה כבר מפוקפק. של "מידה" עוד לא.

לפני כשבוע, פרסם "מידה" עוד מאמר של תדמור, הפעם בטענה שהקצונה המרושעת של צה"ל תוקעת סכין בגב החיילים וכובלת את ידיהם במאבק ב"טרור העממי" בגדה. אגדת הסכין בגב הזו איננה חדשה: צבאות משמיעים אותה על בסיס קבוע כשהם נאלצים לרסן את כוחם. בישראל היא מושמעת שוב ושוב מאז מלחמת לבנון הראשונה, ובמיוחד באינתיפאדות. "אם תרצו" נולדה מהניצול של מאבק המילואימניקים על ידי לשכת נתניהו, ותמה מרכזית של מאבק המילואימניקים היתה אגדת הסכין בגב: הפוליטיקאים המרושעים והקצינים הפחדנים שלא נתנו לצבא לנצח. תדמור בעצם חוזר כאן למקורות.

וראה זה פלא, שבוע לאחר הפרסום של תדמור, מפרסם גם נרג – שתדמור הוא עכשיו ראש הדסק הפוליטי-מדיני שלו; גילוי עריות אינטלקטואלי כבר אמרנו?כתבה שנראית דומה מאד (מישהו הזכיר גילוי עריות?) למה שכתב תדמור ב"מידה." אותה אגדה על חיילים שידיהם כבולות, כולל קצין שמתלונן שהוא לא קיבל אישור לירות ירי חי לעבר משליכי אבנים, כולל קצין שהושפל מכך שפלסטיני נענע מולו את אבר המין שלו בעת הפגנה, ולא מבין איך לא נותנים לו לפוצץ לפלסטיני את הצורה: "בן אדם שעושה לך דבר כזה מול הפרצוף, התגובה צריכה להיות חריפה […] הוא אמור להירתע ממך, והוא פשוט מראה לך בדיוק מה הוא מרגיש כלפיך." אין ספק: כשבן הגזע הנחות נוקט בפעולה כזו, הקולוניאליסט הנאור חייב להבהיר לו את מקומו. איכשהו, היללות האלה על חיילים שלא נותנים להם לבצע טבח נדרש אף פעם לא מציינות את הקורבנות הפלסטיניים הרבים (מי שרוצה לראות את ה"איפוק" של קלגסינו החמודים מוזמן להצטרף להפגנת יום שישי באחד מכפרי ההתנגדות העממית; אשמח לסייע בארגון הנסיעה), כמו למשל נאג'י בילביסי, שחמוש צה"ל הרג אותו בירי בגבו.

עם הפרסום בנרג, מיהרה "אם תרצו" לברך עליו, תוך שהיא מוסיפה את הקשקוש הרגיל על "דה לגיטימציה" של לוחמי צה"ל והקרן החדשה לישראל. ספק אם יש משהו שמסוגל לבצע "דה לגיטימציה" לצה"ל כמו הרעיון שלקצין ישראלי מותר להעניש ב"תגובה חריפה" – קרי אלימות – פלסטיני שמתחצף אליו, אבל ב"אם תרצו" עוד לא קלטו את הקטע וספק אם יוכלו להבין אותו אי פעם. יתר על כן, המאמצים למנוע חיכוך בגדה – עד כמה שהם קיימים – לא נובעים מחשש ל"דה לגיטימציה" אלא מהחשש שקצת יותר הרוגים פלסטינים ממה שצה"ל רגיל לנפק בדרך כלל, ותפרוץ פה אינתיפאדה שלישית גם בלי שמישהו יתכנן אותה. חמושי צה"ל לא מבינים, מעולם לא הבינו, שתפקידם הוא לשרת את הדרג המדיני ושאם הוא חפץ בריסון האלימות, תפקידם לרסן אותה.

אז מה היה לנו פה? פרסום של ארז תדמור ב"מידה", שמתורגם תוך שבוע לפרסום בנרג (שם, במקרה, תדמור הוא ראש דסק), וזוכה תוך שעות לקידום נלהב מצד "אם תרצו." האם זה מעיד על כך ש"אם תרצו" הבינה שהיא הצטרפה לשורות המוטנטים של הימין, ושכשהיא מפרסמת משהו עדיף לה להלבין אותו דרך צד שלישי – או, במקרה הזה, דרך שני צדדים כאלה? יש לקוות שכן – ויש לפקוח עין לקראת הופעת יצור שדומה מאד ל"אם תרצו" בזירה הציבורית, אולי אפילו עם אותם אותן הדמויות עצמן, אבל תחת שם אחר, לוגו אחר ומוטו אחר.

למה כל זה טוב? די פשוט. "אם תרצו" יכולים להשען על הפרסום בנרג ולהצביע עליו כעל תמיכה בעמדה שלהם, כשהם מקווים שאף אחד לא יעלה במעלה השרשרת ויגיע ל"מידה" ותדמור. כך "אם תרצו" יכולה לטעון שמקור חיצוני העניק לגיטימציה לטענות שלה, גם כאשר המקור הזה לא היה מי יודע מה חיצוני; רוב הציבור לא מודע לכך. זה אותו התרגיל עצמו שבוצע עם הפרסום של ראובני ותדמור על +972: "מכון מחקר" עאלק עצמאי, למעשה חלק אינטגרלי של אותה מכונת העשן עצמה, מספק לגיטימציה לטענות של אנשי "אם תרצו."

ההונאה הזו עשויה לעבוד על כמה אנשים. אבל, כפי שמעידה העובדה ששקרני "אם תרצו" צריכים כעת להרחיק את עדותם מעצמם, לא להרבה זמן. זו רק שאלה של זמן עד ש"מידה" וכנראה גם נרג ייראו לרוב הציבור השפוי כמו היצור מהביצה. אז יבנו לנו תדמור וחבריו יצור חדש, הישר מהמעבדה של ד"ר אדלסון.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

עדכון: תלונה כנגד “אם תרצו”

(בעקבות הודאתו הפומבית של יו"ר "אם תרצו," רונן שובל, כי שלח חוקרים פרטיים למשרדו של עו"ד מיכאל ספרד, ובעקבות שורה של תקריות אחרות מצד התנועה, פנה עו"ד יהונתן קלינגר לרשם העמותות בדרישה לחקור האם העמותה משמשת ככלי לעבור על החוק. המכתב שלו מופיע כאן בהסכמתו. – יוסי גורביץ)

לכבוד:

רשם העמותות,

מחלקת פיקוח ואכיפה.

באמצעות דואר אלקטרוני: [email protected]

הנדון: עמותת אם תרצו- ציונות להיות או לחדול (ע"ר) מס' 580471662.

א.ג.נ,

הריני לפנות אליכם בנוגע לעמותה בסימוכין לאור מספר פריטי מידע שפורסמו לאחרונה המעלים חשש כי העמותה פועלת בניגוד לחוק ובניגוד לתקנונה. על פי תקנון העמותה, מטרות העמותה הינן "קידום הרוח הציונית בחברה הישראלית"1; אולם, לאור פרסום בעיתון 'הארץ' לאחרונה2 מסתמן כי העמותה פעלה לא לקידום הרוח הציונית, אלא לביצוע פעולות חקירה אשר הינן, לפחות לכאורה, בניגוד לחוק.

כפי שעולה מהכתבה, בפרוטוקול הדיון בתביעת דיבה אשר העמותה מעורבת בה (ת"א 42868-05-10 אם תרצו נ' ילין ואח'3) עולה כי העמותה פגעה בחסיון עו"ד לקוח כאשר שלחה חוקרים פרטיים למשרדו של בא-כח הנתבעים לצורך נטילת מסמכים ממנו. בפרטיכל החקירה (עמ' 24, ש25 ואילך) נשאל מר רונן שובל, יו"ר העמותה, לגבי מידע שהושג ממשרדו של בא-כח הנתבעים וענה כי השיג מידע ממשרדו כיוון ש"אנו רואים בך אדם המתעסק באופן שיטתי בפגיעה בחוסנה של מדינת ישראל". למותר לציין כי תשלום לאותם חוקרים פרטיים לא דווח בדוחותיה השנתיים של העמותה4.

אי פירוט הדרך בה השיג שובל את המידע מעלה חשש כבר כי המידע הושג בדרכים לא כשרות, וכי אותו מידע הושג בפעולה שאינה חוקית בצורה מובהקת.

כידוע לכם, לתאגיד אין יכולת אלא לפעול בהתאם לחוק (ת"צ 38194-07-10 ספיר נ' פלאפון תקשורת בע"מ, ת"צ 1847-09 קסטנבאום נ' פלאפון תקשורת בע"מ). בעניין קסטנבאום פסק בית המשפט כי "רשיון משמעו זכיון או היתר לבצע עיסקה, וכשזה לא ניתן לאישיות משפטית נתונה, – כי אז אין לה כח (במובן של טבלת הופלד) לבצע את הפעולה".

כך גם בעניינו: רשם העמותות נתן לעמותה זכיון לפעול לקידום הרוח הציונית בחברה הישראלית, וכל פעולה הנמצאת מחוץ לתחומי זכיון זה יכולים להוות עילה לסגירתה של העמותה. בעניין בג"צ 1398/04 איתי בן-חורין ואח' נ' רשמת העמותות ואח' פסק בית המשפט העליון כי "רק התנהלות בלתי-חוקית מתמשכת, המהווה חלק דומיננטי מפעילותה של העמותה, יש בה כדי להצדיק נקיטה בסמכות הנקובה בסעיף 50 לחוק העמותות".

דומה כי פעילותה של העמותה, כפי שעולה מדיווחים בתקשורת, נוגדת לא אחת את מטרותיה המוצהרות: כך לדוגמא, עולה כי חברי תנועת אם-תרצו השתתפו בהפגנה תוך שימוש פסול במדי חיילי צה"ל5 בחודש אפריל 2010, וכן גם עולה כי התנועה היוותה בסיס לפעילויות אחרות שאינן חוקיות כמו הפרת זכויות יוצרים (תא 9916-10-10 אורן זיו נ' עמיר בניון ואח').

יתר על כן, בהפגנה שאורגנה על ידי העמותה, בחודש נובמבר 2012, לתמיכה בתושבי הדרום, לוותה שירת התקווה בקריאות "מוות לערבים"6, המהוות לא רק הסתה לאלימות וגזענות אלא חריגה מחופש הביטוי המותר במדינתנו.

אכן, להפעלת הסמכות לפי סעיף 49 לחוק העמותות ישנן דרישות קיצוניות, אולם, עולה כי התנהלותה של התנועה בניגוד לתקנונה אינה פעילות אקראית: השליחה של חוקרים פרטיים, כעניין שבשגרה, לצורך עשיית דין עצמי ונטילת מסמכים מארגונים אחרים, של שימוש במדי צה"ל לצורך קידום מטרות העמותה ועוד, כולן מהוות חשש של ממש כי העמותה מהווה כסות לפעילות שאינה חוקית.

אודה לך על תשובתך המהירה,

בברכה,

עו"ד יהונתן י. קלינגר

1http://www.guidestar.org.il/organization/580471662

2http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1909705

3http://www.court.gov.il/BookReader/getbook.asp?path=\\IDCNFSV01\idc_repository2\796\185\0464b2e044764f4a0300000094b92aa3&OlvDataProto=file&Language=Hebrew&Hebrew=1&ReaderStyle=ILCourts&h=8B3D06EF7152C89A08B6F9426D8E6248&OnePageMode=1

4http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2701

5http://www.blacklabor.org/?p=18555

6https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=MNfHmlKI6-Q

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter