החברים של ג'ורג'

ניצחו יהודים את הישראלים

המטען שתמיד היה בלב הציונות הופעל, והקונספט של ישראל הופך לקליפה ריקה. חמורו של משיח עשה את שלו

אחת השערוריות של השבוע האחרון היתה תקרית במהלך טקס חלוקת כומתות של חיילי שריון, שבמהלכו עשרות חמושי צה”ל פצחו בשירת ‘אני מאמין.’ הטקסט בן יותר מ-800 שנים, הוא נכתב על ידי הרמב”ם (חלק מי”ג עיקרים שלו), והוא פשוט ומוכר: “אני מאמין בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא.” השירה היתה חלק מובנה מהטקס, כפי שציין ניר גונטז’, שחשף את הסיפור. דובר צה”ל, שהבין שחיילי צה”ל – הם קליינטים קשים לכל ארגון יח”צ, גם לשקרן הממומן ביותר במזרח התיכון – שוב העלו אותו על מוקש, מיהר לשקר כהרגלו והודיע ש”מספר לוחמים ביקשו לשיר את השיר האמור. נציין כי השיר אינו נכלל בספר הבמה, עם זאת, הרס"ר נענה לבקשת החיילים לשיר את השיר בתום הטקס. אף חייל לא חויב לשיר את השיר.”

בשנים האחרונות אני נוטה להסתייג מתגובות חילוניות מתלהמות מדי, שלטעמי נובעות לעתים קרובות מחוסר הבנה או בורות. המקרה הזה הוא חריג. למה? לשם כך אנחנו צריכים לחזור למושכלות יסוד.

חופש דת הוא אחת החירויות שאנחנו נהנים מהן, למעשה אחת החירויות הראשונות המוכרות – תולדה של 250 השנים האיומות שאחרי מרטין לותר ומלחמות הדת של אירופה. במאה ה-18 כבר התבסס במערב אירופה הרעיון שדת היא לא משהו שהורגים עליו, ושדת היא משהו שהפרט צריך לשמור לעצמו, ושהיא איננה חלק מדיון פוליטי לגיטימי.

חשוב לציין שהרעיון הזה הוא במהותו פרוטסטנטי. הוא נשען, בין השאר, על ההבחנה שעושים הפרוטסטנטים בין אמונה ובין מעשים טובים: התפיסה של sola fide, “האמונה לבדה”, שקובעת שלמעשיו של האדם בעולם הזה אין השפעה על השאלה אם ייוושע או לא, אלא רק לשאלת אמונתו באל. ואם למעשיך אין השפעה אלא רק לאמונתך, ממילא אמונה היא עניין פרטי הרבה יותר מאשר ציבורי.

התפיסה היהודית-אורתודוקסית קוטבית לחלוטין. אין שום חובה להאמין באל. יש איסורים על עבודת אלים אחרים, ועל נשיאת שמו לשווא. אבל אמונה בו, כדבר מחייב? זה לא קיים. זה כנראה לא קיים משום שהיהדות האורתודוקסית התאבנה בדיוק ברגע שבו עצם שאלת קיומו של האל עלתה לדיון פתוח, אבל זה לא שם. כל זמן שאינך מפיץ את דבר כפירתך, ואתה מקפיד לבצע את המצוות שהאל דורש – פותח את היום בנעילת נעליים בסדר הנכון, “ינעול מנעל ימינה ולא יקשרנו, ואחר כך ינעול של שמאל ויקשרנו, ויחזור ויקשור של ימין” – אתה יהודי טוב. יהדות אורתודוקסית היא פעולה חברתית, לא פרטית: תפילות הן במניין אלא אם יש לך סיבה טובה מאד, והדגש הוא על הקהילה ולא על הפרט.

זו, בין השאר, הסיבה לכך שהתנועה החסידית התקבלה בכל כך הרבה עוינות בקרב יהודי מזרח אירופה, עד רמת הלשנה לשלטונות: החסידות (כל זמן שלא הסתיידה והפכה להערצת גורו) שאלה אלמנטים חזקים מן ה-pietism של תקופתה, ומהמהפכות הדתיות הגדולות של התקופה, שהיו במהותן פרוטסטנטיות. החסידות שמה דגש על הקשר האישי בין האדם לאל. הסיפור הידוע על הילד הרועה בבית הכנסת ביום הכיפורים, שחש את הרגשות הנוראים סביבו, הפחד המזועזע מיום הדין, אבל איננו יודע להתפלל, ועל כן, ביאושו, שורק כפי שהוא שורק לצאנו – והשריקה, אומר הרב החסידי, קרעה את הרקיעים והיא התפילה שהתקבלה; הסיפור הזה מנוגד לסדר הישר של האמונה האורתודוקסית, כי הוא מעמיד את האמונה התמימה של הילד, שאפילו להתפלל אינו יודע, אל מול תפילותיה של הקהילה כולה. אבל זה היה מזמן, והיום החסידים הם חלק לכל דבר מהקהילה האורתודוקסית – כל זמן שאינם מגזימים במשוגות האמונה ברבע שלהם, משוגה שכמעט והוציאה החוצה את חב”ד מקרב היהדות.

היהדות האורתודוקסית, יתר על כן, לא עברה את מהפכת החילון. למעשה היא התנגדות לחילון: הרגע שבו נוצרת האורתודוקסיה הוא הרגע שבו יהודים משכילים מנסים לבצע רפורמה ביהדות. היא בריחה הרחק מן הרפורמה ומן המדע.

כל דת מנוגדת, מהותית, לרעיון הדמוקרטי. התפיסה הדמוקרטית אומרת שהאדם הוא לא רק כלי, אמצעי, אלא בראש ובראשונה מטרה לעצמו. הקהילה הדמוקרטית היא זו שקובעת את דרכה על סמך התבונה של חבריה, לא על סמך אגדות על אנשים מזוקנים בשמיים. התפיסה הדתית בהכרח מעמידה מוקד אחר של סמכות: לא זו של קהילת האזרחים, אלא של האל – כמובן, האל כפי שהוא מפורש על ידי גברים, לעתים קרובות מזוקנים. כל הדתות קודמות למהפכת זכויות האדם, וכולן מכילות אלמנטים עוינים לה: חלק ניכר מהן שונאות זרים, רובן הגדול שונאות להט”בים (מרידה, כביכול, בסדר הטבעי שיצר האל), וכמעט בלי יוצא מן הכלל הן שונאות נשים.

אבל הקהילה הדמוקרטית מקבלת את כל אלה. אין לה קיום בלי נשים, להט”בים, זרים. אין לה קיום בלעדיהם משום שהזרה שלהם משמעה סתירה של העקרון הדמוקרטי הבסיסי: כל בני האדם נולדו שווים בזכויותיהם. השוויון הזה מובנה לעצם קיומם. כל קהילה דתית שלא קיבלה עליה את העקרונות של זכויות האדם היא, על כן, סכנה לכל משטר דמוקרטי. היא בהכרח תהיה עוינת לו: הוא בהכרח הסדר הלא נכון, הסדר שהוא חוצפא כלפי שמיא, הסדר שאל נוקם ונוטר, פוקד עוון אבות על בנים, בהכרח ישמיד באלימות מתישהו. ומי ששיתף פעולה עם המרד כלפי האל, ישלם את המחיר בעינויי אינסוף.

(כן, יהוה מאמין בעינויים לנצח. נזכיר שהוא קודם כל דמון.)

ועל כן כל מדינה דמוקרטית חפצת חיים חייבת להצמד לעקרון הפרוטסטנטי-משכילי: היה יהודי בביתך ואדם בצאתך. ככל שהיא תתיר חתירה דתית תחת העקרון הדמוקרטי, היא תעודד את הקנאים שבדתיים – והקבוצה הזו קנאית בהגדרה – לפעולות שפוגעות במשטר הדמוקרטי. צרפת, למודת מלחמות הדת והעימות על סף מלחמת אזרחים בין הרפובליקה ובין הכנסיה הקתולית במהלך משפט דרייפוס, נקטה עמדת קיצון בשאלה הזו: כל מבני הציבור שלה מטוהרים מדת. העמדה הזו מתנגשת לעתים קרובות עם עקרון חופש הדת. ארה”ב נקטה במהלך אחר: היא הפרידה את הדת מהמדינה ולמדינה אסור להתערב בדת. אסור לבתי ספר בארה”ב לקדם תפילות. תלמידים יכולים להתפלל, בזמנם החופשי, אבל אי אפשר לאלץ תלמידים להתפלל.

אפשר, כמובן, לטעון שהפתרונות האלה קיצוניים ביחס למקרה הישראלי. אני אטען את ההיפך: שמדינת ישראל נמצאת בסכנה חריגה של חיסול על ידי הדת היהודית. מלכתחילה מצבה היה קשה. הציונות ניסתה לקחת עיקר אמונה אחד ועיוותה אותו: אני מאמין בביאת המשיח ואין לי כוח להתבחבשות שלו, ועל כן אני אביא אותו בעצמי.

שהרי מהו בוא המשיח, על פי הרמב”ם (שכזכור, מחבר את ה”אני מאמין”) אם לא ביטול שעבוד המלכויות? הפסקת המצב של גלות, החזרת היהודים לארצם, ולקיחת כוח לחיים ולמוות בידיהם? זו המשמעות של ביאת המשיח; זו תמיד היתה המשמעות. המשיח הוא קודם כל מלך מנצח, משחרר. הרמב”ם רק זיקק את זה. על כן היו שטענו שהמשיח היה דוד בן גוריון: הוא הגשים את המטרה הבסיסית של משיח.

הציונות היתה מרד נגד היהדות, בעיקר נגד הפסיביות שלה. היא יצרה תזקיק מורעל של היסטוריה לקרימוסה – היסטוריית הסבל של היהודים – ותאוות נקם. וליהדות היתה הרבה מאד תאוות נקם. והציונות השיגה את מטרתה: יש לה מדינה, ויהודים רודים בה בלא יהודים. ויש לה את היכולת (פתח מנטרה) על פי מקורות זרים (סגור מנטרה) להביא את קץ האנושות.

ובסופו של דבר, אברהם קוק צדק: הציונים היו חמורו של משיח. הם הביאו למשיחיים היהודים, שהיו עסוקים יותר מדי בהלכות קורקבני עוף, את הגאולה. הם כבשו את כנען בסופה, בזמן שהמשיחיים הישנים אסרו את אלם ברצועות של תפילין.

אבל, משהשיגה את מטרתה, הציונות גילתה שהיא בנויה על מסד של חול. אלוהים, כפי שכתב גרשום שלום, לא יוותר אילם בשפה שבו השביעו אותו אלפי פעמים לשוב ולחזור אל חיינו: “המהפכה בשפה שקולו נשמע בתוכה, שאין למנוע אותה, – הרי זה הנושא היחיד שלא מדובר בו כאן בארץ. משום שמחדשי השפה העברית לא האמינו ביום הדין, שאותו הועידו לנו במעשיהם.”

והשבוע, בפקודה, עשרות חיילים בכוחות המזוינים הצהירו על אמונתם במשיח – כלומר, הצהירו על אמונתם שהמשטר הנוכחי זמני, חסר תוקף או לגיטימציה, ודינו לעבור מן העולם. הם הצהירו על כך בפומבי. לא ברור אם הם הבינו את המשמעות של מה שהם אומרים, כי הימין היהודי מסרס מזה 25 שנים את לימודי האזרחות: אבל הם הצהירו נאמנות למשטר זר, משטר אחר, משטר בלתי נבחר; משטר שידחוף את רוב אוכלוסיית ישראל חזרה למצב של חסרי מעמד אזרחי, משום שעצם המושג “אזרח” זר לו. וחשוב לציין: האנשים שהצהירו על כך הם חיילים. כלומר, הם חברים במוסד שממילא מהווה את הסכנה הגדולה ביותר לכל דמוקרטיה.

אם הייתי כותב את זה לפני 20 שנים, כנראה שהיו לי עצות איך להתמודד עם ההפיכה השקטה הזו, שקטה משום שהיא משתלטת קודם כל על הנפש. אבל, כרגע, נראה לי שהפתרון האיום האפשרי היחיד הוא אסון קטסטרופלי, כזה שיערער את עיקרי האמונה עד היסוד. משהו ברמה של חורבן בית שני.

אוי לנו מ”פתרון” כזה. ויש לקוות שאם יבוא, אף אחד לא ינסה עוד להקים מדינה יהודית. הכתובת היתה על הקיר מלכתחילה.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • הבדל בין חורבן בית שני לחלילה זה של השלישי שהפעם האנושות כולה תוחרב ותושמד על ידי ברירת שמשון. במיוחד אם שני חובשי כיפה יחזיקו יחדיו במשרות החשובות ביותר .

    • arik12341234

      א. לפי פרסומים יש לישראל כ400 פצצות אטום, לא קרוב להשמיד את העולם.
      ראה כאן
      https://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencepanorama/%D7%91%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A4%D7%A6%D7%A6%D7%94

      ב. לא רואה סיבה שמישהו(כולל חובשי כיפה מכל סוג) יגיב לתבוסה כלשהי בשליחת פצצות גרעיניות לכל העולם, אם חלילה יהיה מצב שהמדינה תיחרב או תאוים עד כדי כך שיחליטו להפציץ בנשק אטומי הוא יופנה לאיראן או למדינות ערב וכו'

      • Буран

        400? אני מכיר פרסומים באיזור 80.

        וכן, אתה צודק, אין סיבה להאמין ש"ברירת שמשון" המפורסמת תכוון כנגד מדינות שלא מעורבות בלחימה נגד ישראל.

        • AviKerem

          לכן חשוב לעצור את ההתגרענות האיראנית. מאחר שהאמריקאים תוקעים את המאמצים לעצור אותם ומאפשרים לאיראנים לעקוף, לשקר ולקדם את הפרוייקט שלהם, יש צורך חיוני שישראל תכין בגדול את העולם לאפשרות שהיא תתקוף לפתע את תשתיות הגרעין באיראן, ותחזיר את האיראנים לנקודת המוצא – בלי תשתיות ובלי ציוד רלוונטיים.
          ויפה שעה אחת קודם.

          • Буран

            זה לא יהיה טיול בפארק. חיל האוויר אולי יצליח לפגוע ואף להשמיד את התוכנית האיראנית, אך התגובה האיראנית עלולה להיות קשה מאוד. כוח האש שהם יכולים להפעיל על מדינת ישראל (באופן ישיר או באמצעות שליחיהם במזרח התיכון) הוא אדיר. אני לא בטוחשהעורף הישראלי יעמוד בזה.

            כמו כן, גם אם תוכנית הגרעין תהרס, האיראנים יוכלו לבנות אותה שוב, הפעם תחת התירוץ של "תראו, ישראל תקפה אותנו."

            תחת האילוצים הללו, אני לא בטוח שלא כדאי לתת צ'אנס לאופציה הדיפלומטית, גם כאשר ממשל ביידן על ההגה.

        • Wabbit

          האתר google.com מאוד שימושי אם אתה רוצה למצוא נתונים עדכניים. מומלץ.

          • Буран

            מכיר את האתר, ואם תחפש בו תראה שיש הסכמה רחבה של 80-90 עבור ישראל.

  • Y.

    ניתוח יפה, אבל סופו לא נראה לי מוכרח. יש מדינות תיאוקרטיות שבהן כוח הדת נחלש מטעמים מעשיים, למשל לחץ חיצוני: ערב הסעודית היא דוגמה לכך, והיא אחת שדתה, כאורתודוקסיה היהודית, נוצרה כתגובה נגד אימת החילון. איראן מנסה להמשיך להיות תיאוקראטית, למרות שחלק גדול מאזרחיה חילונים. מי ידע מה שיקרה כשחמנאי ילך לעולמו, אבל יכול להיות שממשלה חילונית תקום במקום הנוכחית. ארה״ב, למרות חוקתה, נאבקה במשך כל ימיה כדי להגדיר את החילונות, ואיסור התפילות בבתי הספר היא תופעה של המאה העשרים. רוצה לומר שאפילו אם תקום תיאוקרטיה ישראלית, יכול להיות שהיא לא תיפול ברעש, אלא תרקב בקול דממה דקה.

    • Nachshon Amir

      אבל אתה לא רוצה להיות כמו סעודיה, גם היא 'תתקדם' ותשתפר בעוד 95% (לא מוצא דרך אחרת לבטא את זה…). זו מדינה נוראית, נוראית.
      לגבי איראן – אזרחיה חילונים והשלטון דוחף לדת. לא יודע מה יהיה שם – אבל בישראל דווקא העם נהיה יותר דתי, גם בגלל קצב הריבוי הגבוה יותר של הדתיים, וגם בגלל שאנשים כביכול חילונים מתקרבים לדת, מנשקים קמעות ומשתתחים על קברים. אם אתה מסתכל על המגמה ולא רק מצלם תמונת מצב, זה מאד עגום.
      קשה להבין איך בעולם המודרני עם כל הידע והמדע, זו המגמה.

      • Y.

        הכל נכון, אני רק אומר שתיאוקרטיה ישראלית או כל אחרת לא בהכרח נגמרת במפץ (״משהו ברמה של חורבן בית שני״), כמו בתרחיש של יוסי.

  • arik12341234

    "והשבוע, בפקודה, עשרות חיילים בכוחות המזוינים הצהירו על אמונתם במשיח – כלומר, הצהירו על אמונתם שהמשטר הנוכחי זמני, חסר תוקף או לגיטימציה, ודינו לעבור מן העולם"

    זמני ודינו לעבור מן העולם(בזמן לא ידוע בעתיד) זה לא אומר חסר תוקף(בהווה).

    אגב, גם בלי אמונה במשיח קל להבין שהמשטר הנוכחי (בכל מקום, לאו דווקא בישראל) בוודאי עתיד לעבור מן העולם, וכי היה משטר נצחי?

    • AviKerem

      החיילים האלה נאמנים למדינת ישראל. אין פקפוק בדבר. הם חדורי אמונה ושלמים עם משימות הצבא להגנת אזרחי ישראל והמדינה היהודית והדמוקרטית.

  • AviKerem

    הציונות היא מרד נגד הפסיביות של היהדות. היא מרד נגד הגלות ולא נגד היהדות. היא תנועה להצלתץ היהודים, ומכאן שלהצלת היהדות.

    היהדות היא עם/לאום שיש לו דת ומולדת משלו. "השילוש הקדוש". הציונות היא השאיפה לממש את הריבונות במולדת, ולהחזיר את העם היהודי לנורמליזציה. הציונות אינה חריגה מהיהדות אלא אבן יסוד בה. אברהם אבינו היה ציוני בטרם היה יהודי, לפי המסורת היהודית. משה רבנו היה ציוני, הרצל קדום, ראשוני, שראה את הארץ מנגד ואליה לא בא או לא ראה את התגשנות חלומו. החרדים מסלפים וחוטאים ליהדות כשהם מחרימים היום את הציונות.

    • שחר כ.

      חשבתי שזה קרה כבר

  • כל פעם מחדש אני עומד נפעם מול יכולת ההכחשה הקוגניטיבית

    • Буран

      כל מי שלא מסכים עם דימוניזציה של יהודים מאמינים הוא מכחיש?

      • שחר כ.

        איזה דמוניזציה? מי הם המאמינים? אלה שמחרימים את הציונות? או אולי המתנחלים הדתיים שנשבעים בשמה של הציונות ומחרימים את הפלסטינים? מי שחושב שאלוהים הוא ציוני (זה שאומר שמשה רבנו היה הרצל קדום) אינו מאמין באלוהים אלא באליל כלשהו. האלוהים היהודי העיף מפה את היהודים, ונשארו עדיין הרבה כאלה שחושבים שחטא הוא להקים מדינה סוברנית בארץ ישראל.

        • Буран

          זו התייחסות להערה על "חובשי הכיפות" מלפני שבועיים שעלולים להשמיד את העולם.

        • Arindam Chakraborty