החברים של ג'ורג'

פרוייקט 300: משטרת ישראל נגד מתנגדי משטר

מה אפשר ללמוד על תפקידה של המשטרה משיחת האזהרה של הבלוגר נועם ר.

הבלוגר נועם ר., שמפעיל את הבלוג o139, קיבל אתמול (ב’) זימון לחקירה ממפקד תחנת משטרה. הקצין לא אמר לו במה הוא חשוד, רק מסר לו את הטלפון של החוקר שאמור לחקור אותו. כשהגיע נועם לחקירה, הוא הופתע לגלות מולו את “רונה” הידועה לשמצה מהשב”כ, כמו גם רכז שב”כ אחר, ושוטר על תקן עציץ.

נועם, בקצרה, זומן לשיחת אזהרה על ידי השב”כ; הפעילות שלו, כמסתבר, היתה לצנינים בעיני המשטר הציוני. בשום שלב לא הוקראה לו האזהרה שהיתה הופכת את הפגישה לחקירה באזהרה, והנוכחים אמרו לו שהוא לא חשוד. עוד, אפשר לקרוא כאן.

בשיחה עם נועם, הוא מעריך – בעקבות חלק מהשאלות – שהחוקרים הגיעו אליו בעקבות ציוץ מסוים שכתב בטוויטר. הזהות האמיתית שלו לא חשופה שם, כך שזה צריך להדליק נורות אזהרה אצל מי שחושב שיש לו איזושהי אנונימיות ברשת. אבל חלק ניכר מהשאלות הוקדש דווקא לפעילות הפוליטית של נועם. בשב”כ, כמסתבר, לא אוהבים כתיבה על עצירים מנהליים ושביתות רעב.

זו, בקצרה, לא היתה חקירה. זו היתה שיחת הטלת אימה. בין השאר, נאמר לנועם שאם הוא ימשיך, מקום העבודה שלו בסכנה – בלי, נזכיר, שהוא נחשד בביצוע עבירה כלשהי. זה משהו שקורבנות הובר בשנות החמישים היו מכירים היטב.

אבל לא זה הנושא. לפני כמה שנים, בבלוג הזה היה באנר של “חקור אותי, יובל” – זכר לימים שבהם יקיר השמאל הציוני של היום, יובל דיסקין, הבהיר שהוא יסכל “פעילות חתרנית” של בל”ד, גם אם זו חוקית. העובדה שהשב”כ הוא משטרה חשאית פוליטית, שפועלת נגד מי שחורג יותר מדי מקו השורה של המשטר, היא הכל חוץ מסוד. שירות חשאי אחר, ה-MI-5 הבריטי – שנאלץ גם הוא להתמודד עם איום ניכר של טרור – הסיר מרשימת היעדים שלו את המאבק בחתרנות בתחילת שנות התשעים, אחרי שהגיע למסקנה שמדובר בהגדרה מעורפלת, שגוררת מעקב פוליטי אחרי פעילים לא אלימים שלא ביצעו שום עבירה על החוק. השב”כ, שצריך להגן על משטר אידיאולוגי, אם כי כזה שבדרך כלל כל כך מובן מאליו שהוא שקוף מבחינת רוב התושבים, עדיין נאבק ב”חתרנות.”

הסיפור, על כן, הוא לא השב”כ. הוא המשטרה. אילו היה נועם מקבל זימון לשיחה מ”רונה” בעלת המרתפים, הוא יכול היה להודיע לה בנימוס שממש לא בא לו ושהיא מוזמנת לעשות משהו אחר בזמנה. כמה פעילים שקיבלו שיחות כאלה עשו בדיוק את זה. אבל כשאתה מקבל זימון לחקירה משוטר, זה כבר סיפור אחר. לסירוב כזה יש השלכות – בין השאר, המשטרה יכולה, אם תסרב פעם שניה, להוציא נגדך צו מעצר.

אנחנו רגילים לחשוב על המשטרה כמין סוג של קרוב משפחה טמבל, לא מועיל אבל גם לא מי יודע מה מזיק; חסר יכולת באופן כללי, קצת מושחת, אבל לא פוליטי. אלימות משטרתית מופנית כלפי כל מי שמעצבן שוטרים, בין אם אלה מתנחלים או שמאלנים. אבל למשטרה הישראלית יש היסטוריה ארוכה של שימוש כמשטרה פוליטית. עיקר הפעילות הזו היתה, כמובן, מול הפלסטינים הישראלים, במיוחד בימי המשטר הצבאי – אבל לא מעט ממנה הופנה כלפי דיסידנטים באופן כללי.

עליית הליכוד ב-1977 ריסקה את משטר מפא”י, וסוף שנות השבעים ושנות השמונים היו תקופה של ליברליזציה יחסית במנגנוני האופל של המשטר. בשנות התשעים, המליץ השב”כ דרך קבע על יתר שילוב של פלסטינים ישראלים בתפקידי ממשלה ומשטר. השב”כ, שבימי בן גוריון ריגל אחרי מתנגדי מפא”י דרך קבע ושהאחראי עליו, איסר הראל, ישב בישיבות מרכז מפא”י, הפך ממלכתי. הוא ניסה להתנער מהדימוי מטיל האימה של הש”ב.

זה נגמר בבום באינתיפאדה השניה. והמשטרה תמיד שימשה כלי להטרדת מתנגדי הממשלה. פעילים מזרחיים, שהופללו פעם אחר פעם ונחקרו באלימות ולעתים אף בעינויים בשנות השבעים, למדו את זה על בשרם הרבה לפני שהמשטרה הפנתה את הכוח הגס שלה כלפי המחאה של 2012, אלימות שהתבטאה תקשורתית במעצר המופרך של דפני ליף. פעילי מחאה נחמדים פחות מליף ידעו שהם על כוונת רכזי המודיעין של המשטרה כבר ב-2011, והם מוטרדים תדיר גם כיום.

במקרה של ליף ונועם, המשטרה – ככוח הטלת אימה, ככוח סתימת פיות – הגיעה גם אל בעלי הפריווילגיות. לימדו-נא את הלקח: המשטרה איננה שם בשבילכם. במקרה הטוב אתם מבחינתה מטרד, במקרה הרע אתם חתרנים מסוכנים שצריך לדכא – גם אם לא ביצעתם שום עבירה.

וזו עוד סיבה – כפי שנכתב פה שוב ושוב – לפרק את משטרת ישראל.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    אפשר לדעת מה היה הציוץ המדובר של נועם? או במה עסק?

  • רון

    קראתי את הבלוג ומעולם לא חשתי מוטרד.

  • בריט

    אני חייב לחלוק על דבריך לגבי ה-MI5 שהם עדיין מעקבים אחרי מתנגדי המשטר הבריטי (שגם היא אידיאולוגית) כמו פעילים לאיכות הסיבה. אבל בעיקר אנשי שמאל בתחום יחסי עבודה להון. אדוורד סנודון חשף את הכל. לדעתי, אין הבדל בין MI5 לשב"כ. השמאל הישראלי צריך להפסיק להתיחס למושג הזה "מדינה מתוקנת" ולהשוות את ישראל למדינות המערב. אין מדינה מתוקנת מבחינת מעמדי הפועל (שזה כל אחד שמקבל תלוש משכורת) והמדינות המערב ביצועו פשע מלחמה וטרור ברחבי העולם. אנחנו כבר כמוהם

  • עמית

    "בשיחה עם נועם, הוא מעריך – בעקבות חלק מהשאלות – שהחוקרים הגיעו אליו בעקבות ציוץ מסוים שכתב בטוויטר"

    כך כותב גורביץ. כותב ולא מפרט. בכתבה בהארץ דווקא כן מפרטים. אותו נועם הוזמן לחקירה באזהרה בגלל שהוא פרסם טוויטר שבו הוא כתב:

    "וזה המקום להזכיר שאם מי מכם מכיר את זהותם האמיתית של רכזי השב"כ "סברי" מנפת קלקיליה, "דאוד" מירושלים, ו"אבו יוסף" מבית לחם, אני כאן".

    וטוב שיש כאן מישהו כדי להזמין אותו לחקירת אזהרה.

    • עמית

      ועשו לו טובה. טוב שהפחידו אותו קצת עכשיו, ולא נתנו לו לעלות עם הטיפשות שלו מדרגה נוספת, ולעבור על סעיף 19 לחוק השב"כ, הקובע את המובן מאליו: מי שחושף את זהותם של סוכני ביון שעובדים בשירות שירותי המודיעין של המדינה – דינו עד שלוש שנות מאסר בפועל.

      • מני זהבי

        וההנחה שנועם ר' עמד לפרסם את שמות הרכזים (שלא לדבר על כך שהוא היה מקבל אותם ממישהו) מבוססת על…?
        אם אני אפרסם ציוץ בטוויור בנוסח "אם מישהו יודע את שמות המאבטחים של מר בנימין נתניהו, אני כאן", לא נראה לי שיזמנו אותי לחקירה, למרות שמאבטחי ראש הממשלה הם אנשי השב"כ.

        • עמית

          אף אחד לא צריך להניח או להוכיח שהייתה לו כוונה לחשוף את שמות רכזי השב"כ. זה לא שכבר העמידו אותו לדין הרשיעו אותו וגזרו עליו שלוש שנות מאסר. כל מה שעשו זה להזמין אותו לחקירה תחת אזהרה במשטרה – צעד מתבקש ומובן מאליו במצב כזה.

          • מני זהבי

            אבל זימון לחקירה בגלל ציוץ בטוויטר שאינו מכיל שום מידע מדויק זה קשקוש.
            אלמלא הסלידה הטכנופובית שלי מכל "המדיה החדשה" הזאת, הייתי חושב על ארגון פלאש-מוב של ציוצים שלא יהיה בהם שום מידע אבל יטרטרו את רונה רבת הפעלים ואת שאר חברי הארגון שלה.

            • עמית

              שום קשקוש. יש כאן מישהו שפעיל בחוגי שמאל רדיקלי ובחוגים פלסטינים והוא מבקש לדעת מידע מסווג על זהותם של סוכני השב"כ בתפקידים הרגישים ביותר. אתה מתפלא שלוקחים את זה ברצינות?

              • חנן

                "…והוא מבקש לדעת מידע מסווג על זהותם של סוכני השב"כ בתפקידים הרגישים ביותר" – אתה צודק. להכות ילדים כבולים עד זוב דם, לחבר כבל מצברים למפשעה שלהם ולאיים עליהם באונס זה באמת תפקיד סופר רגיש.

                • עמית

                  לנהל את רשתות הריגול והמשת"פים של ישראל בגדה המערבית, אותן רשתות שעזרו לבלום את האינתיפאדה השנייה ולהציל את חייהם של מאות ישראלים, אותן רשתות שהמעורבים בהם משני הצדדים מסכנים את חייהם מדי יום וחשיפת זהותם תעמיד אותם וגם את משפחותיהם בסכנה ממשית – כן, הייתי אומר שזה תפקיד די רגיש.

                  • חנן

                    "אותן רשתות שעזרו לבלום את האינתיפאדה השנייה ולהציל את חייהם של מאות ישראלים" – קשקשן. מדובר בנסיון אלים של השב"כ לאתר ילדים זורקי אבנים.

                    ואגב, בינתיים מי שחשף בפומבי זהות של אנשי שב"כ היו ימניים:
                    http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-f473194e3788b21004.htm
                    http://alllies.org/blog/archives/28684#.U3tRjij58V4

                    • עמית

                      רכזי השב"כ הממונים על נפות קלקיליה ובית לחם עושים גם עוד כמה דברים חוץ מאיתור זורקי אבנים ובקת"בים (משימה ראויה בפני עצמה), אתה יודע.

                      אותו נער ימני שנחשד בחשיפת זהותו של איש החטיבה היהודית של השב"כ לא רק הוזמן לחקירה באזהרה, אלא נעצר. וזה על חשיפת זהותו של סוכן שפועל מול ישראלים, ולא מול אויב רצחני.

                    • חנן

                      "אותו נער ימני שנחשד בחשיפת זהותו של איש החטיבה היהודית של השב"כ לא רק הוזמן לחקירה באזהרה, אלא נעצר" – ונשלח למעצר בית… ו-?

                      "וזה על חשיפת זהותו של סוכן שפועל מול ישראלים, ולא מול אויב רצחני." – לול – ידוע שמתנקשים ישראלים יורים רק כדורי סרק.

                  • ארז הוכמן

                    אתה מבין שללא השמות האמיתיים של אותם סוכנים אי אפשר להתלונן עליהם וכך למעשה הם חסינים לכל ביקורת או תלונה נכון?
                    לא מדובר פה בבנאדם שמנסה לחשוף שמות סוכנים כדי לפרסם אותם בעיתון, מדובר באדם שמנסה להביא פושעים מסוכנים לדין פלילי.

                    • עמית

                      שטויות. בשביל להתלונן על סוכני שב"כ יש צינור מקובל אחד ויחיד וזה דרך משרד המשפטים. בשביל זה לא צריך לדעת את הזהות החשאית של אותם סוכני השב"כ. לא רק שזה לא חוקי לנסות באופן עצמאי לגלות את הזהות שלהם, זה גם לא נותן לך שום דבר. השימוש היחידי שאפשר לעשות בזה גם הוא לא חוקי.

                    • אמת מארץ

                      "יש צינור מקובל אחד ויחיד"

                      חחח
                      אתה קורא מה שאתה כותב לפעמים? כדאי לך. חומר טוב

            • אביבית

              עכשיו ב 103 עם גיא זוהר הבלוגר נועם עצמו אומר שנאמר לו בזימון ש'במידה ויפרסם מידע על סוכני השב"כ הוא עלול לעבור על החוק'.
              הוא גם אומר שטענתו היא שהזהירו אותו לא להתקרב לאנשים מסויימים ובזה הוא רואה התערבות פוליטית..

              • אביבית

                כלומר לא הציוץ אלא במה שעלול לבוא בעקבותיו- על זה הוזהר (או הופחד.. בחר את המילה החביבה עליך)

                • אמת מארץ

                  גם את אם תעשי דברים אסורים או נו נו נו
                  מה זו התמימות הזו? שף עינויים, ניסה לברר הלאה, קיבל שיחת הפחדה, כולכם תומכים
                  במענים לכאורה, בטח לא בו
                  יופי

                  • אביבית

                    אני יודעת שאנחנו חייבים חוב מוסרי גדול לאנשים כמו ר' ונועם.

                    • עמית

                      like it or not, כולכם חייבים חוב גדול בהרבה ל"סברי" מנפת קלקיליה, "דאוד" מירושלים, ו"אבו יוסף" מבית לחם.

                    • אמת מארץ

                      בטח עמית. "חוב מוסרי"
                      אולי מוסר הוני

        • זו לא הדחה לדבר עבירה אם הוא מעודד אנשים לחשוף את הזהויות האלה בפניו?

          • מני זהבי

            בשביל הדחה לדבר עבירה צריך, לכל הפחות, שיתקיים אדם ספציפי או קהל ספציפי שיש להם יכולת ונטייה לבצע את מה שנאמר.
            ציוץ שנזרק לחלל העולם בלי שלמישהו (כולל המצייץ עצמו) יש מושג מה ייצא מזה אינו הדחה.

          • עמית

            לא צריך ללכת כל כך רחוק ל"הדחה לדבר עבירה". הבקשה לאסוף מידע סודי אודות ארגון מודיעין ישראלי היא בפני עצמה לא חוקית. העונש על איסוף של ידיעה סודית שלא הוסמכת להחזיק בה הוא עד שבע שנות מאסר. ומכיוון שעל פי אותו דין: "קשר או נסיון לעבור עבירה לפי פרק זה, דינם כדין מעשה העבירה." אפשר להגיד שאם היו רוצים לדפוק אותו, היו יכולים.

          • אם הוא ביצע פשע, הם יכולים להגיש כתב אישום במקום לעשות שיחת הפחדה.

      • אופיר בלוז

        אתה מגוחך קצת יותר מהרגיל. גם אם נצא מנקודת ההנחה המופרכת שהיה צורך אמיתי להזהיר את נעם, כי כידוע לאנשים שכותבים על שירותי הבטחון שנים אין מושג מה מותר ומה אסור ומה החוק, הרי שהתוצאה של הזימון היא גול עצמי אדיר לשב"כ ולמשטרה. עכשיו במקום ציוץ של נעם שמדבר על הנושא במפורש יש לך פי 8 מקורות שמדברות על זה ו/או מבקשות את אותו מידע.

    • אם כבר אז כבר: מספר גדול של קטינים פלסטינים התלוננו שעינו אותם בשב"כ או איימו עליהם בעינויים, וציינו את השמות של שלושת החוקרים הללו.

      • אמת מארץ

        ולכן צריך לאסור את הקטינים הללו על כך שגילו מידע אסור. ואם צריך להפיעל לחץ פיזי, אדרבה
        חד-גדיא, חד-גדיא

  • אילן דרשוביצקי

    אין חובה להתייצב לכול חקירה. החובה היא להשיב על שאלות חוקרים. אדם יכול לומר למזמין – בוא אלי, או בוא ניפגש במקום כזה או אחר. מעשית, רצוי מאוד להתייעץ עם עו"ד ואף להתייצב לחקירה בליוויית עו"ד. יש מקום לחשוב על אירגון עורכי דין בעלי מצפון (מיעוט מבוטל, כמובן) שיתנדבו למשימה במסגרת המאבק במישטר מנגנון החושך של כנופיית רונה.

  • יעקב בן אריה

    גם לי יש שאלה, ואשאל אותה תוך לקיחת סיכון שהטורקמוודות של המוח'אבראת היהודי יזמנו אותי לאחד ממרתפיהם: מישהו יודע לאן נעלמו תאי המוח של אנשי השב"כ?

  • נתן

    מעניין איך החוקרים בשב"כ בוחרים לעצמם כינויים.

    יכול להיות שהחוקרת הזאת היא מעריצה של סמיר שוקרי ולאות מחווה החליטה לקרוא לעצמה על שם שירו הידוע ביותר?

  • מאיה

    כדאי לבוא לכל "פגישה" כזו עם אמצעי הקלטה ולהפעילו, לפחות נלמד משהו חיובי משולה זקן.
    האיום על אפשרות לאיבוד עבודתו חריג וראוי שנועם או אחרים במצבו יוכלו לגבות את עדותם ולמנוע אפשרות הכחשה.
    בכלל, יש הרגשה שהמצב כאן הולך ומתדרדר בהיבטי השחיתות הכלכלית וחופש הפרט ו"מפגשים" כאלו אף יחמירו בתדירות ובתוכן.
    להרגשתי, ביבי ונהייתו הקפיטליסטית והמגלומנית (מעון ומטוס ולעזאזל עם הרווחה) הוא הגורם, המכשיר ומתווה הדרך, איזו מדינה.
    בהתחשב בדמוגרפיה הישראלית, פנינו מהפח אל הפחת.

  • ygurvitz

    like it or not, כולכם חייבים חוב גדול בהרבה ל"סברי" מנפת קלקיליה, "דאוד" מירושלים, ו"אבו יוסף" מבית לחם.

    נמק, פרט והרחב. למה אנחנו חייבים להם משהו?

    • רון

      בהנחה ואתה לא רוצה להפוך לבשר שרוף ומפוחם אתה די צריך את סברי ודאוד, אלא אם כן נהיית דתי ואתה מאמין שה' ילחם לכם ואתם תחרישון 🙂

      • נתן

        אני לא יודע לגבי יוסי אבל "סברי" מקלקיליה "דאוד" מירושליים ו"אבו יוסף" מביל לחם גורמים לי דוקא לא לישון טוב בלילה ( מעבר לעובדה שהם מביאים לי חשק ללכת לנגב חומוס….)

    • ליברטריאן

      אתה מבין, יש בן אדם שאנחנו לא מכירים, עושה משהו שאני לא יודעים עליו, פועל לפי קוי מוסר שאני לא מסכימים איתם, בתהליך שכמעט כולו מחוץ לשליטתנו, מאחורי גבנו אבל במימוננו ובשמנו – ופתאום "אנחנו חייב לו חוב גדול".

      לי זה נשמע לא רק כמו סחיטה (אנחנו נגן על העסק שלך מפני פושעים, וגם מפנינו, תמורת תשלום שאין לך ברירה אלא לשלם), אלא גם כזו שבה מבקשים מהנסחט להודות לסוחט ולחשוב שהוא חייב לו משהו.