תגית: ארנסט המינגווי

ספרותי

כשלמדתי באוניברסיטה, דיברו אתי לא פעם על "הספרות". הכריחו אותי לקרוא בכתב העת "הספרות" על "הספרות כרב מערכת", למשל. שעממו אותי עד מוות בקורס "ממרכזים למרכז, תולדותיה של הספרות העברית", דוגמה נוספת. וזה גרם לי לדמיין את "הספרות" הזאת. "הספרות" שהם דיברו עליה הייתה זקנה מיובשת שיושבת חמוצה על כסתותיה בדרך מפולין בעודה עוברת בחריצי כרכרה ישרים ולא סוטה ממסלולה אלא כדי לפגוש במסלולים ישרים אחרים. זה התמיה אותי, בגלל שהספרות שלי, זו שהכרתי בשנותיי כקוראת, הייתה אישה בת חמישים ככה עם שיער לבן ארוך, כפות רגליים שמנמנות מתפנקות, שכבר ראתה הכל בחייה, ובגלל זה היא מוכנה לצחוק על הכל, למזוג לעצמה כוס ברנדי בערב ולסלוח על הכל. אבל אף אחד לא רצה לדבר על הספרות שלי, אז הקשבתי למה שהם אמרו על "הספרות" שלהם.
והם נתנו בה סימנים, ישרים גם הם. ז'אנר כזה. ז'אנר ההוא. ספרות של עם כזה. ספרות של תאריך כזה. ספרות של עם כזה בתאריך ההוא. מעבר חד כזה מז'אנר כזה לז'אנר ההוא. המעבר הרך ההוא מז'אנר כזה לז'אנר ההוא. רק על חלוקה אחת ברורה ויעילה הם לא דיברו כלל. ככל שהקשבתי להם יותר, הבנתי למה הם שותקים. החלוקה שאני הכרתי לא עובדת תמיד. יש לה חריגים. אפשר לפסול אותה אקדמית בקלות. אבל כל פעם שהזכרתי את החלוקה הזו לאנשים, הם הבינו על מה אני מדברת. לא תמיד הסכמנו לאן לשייך כל ספר, אבל אני לא חושבת שנתקלתי באנשים שלא הבינו בכלל מה הם הקווים הגסים של החלוקה. אין לי ספק שאם גברת שיער לבן ספרות אכן קיימת, היא הייתה תומכת בחלוקה שלי.
אני מדברת על חלוקה בין ספרים של בנות לספרים של בנים. רגע, לפני שאתם רצים למטה לתגובות כדי להגיד לי שאני מהותנית ושוביניסטית ואהבלה באופן כללי, אני רוצה לתת סימנים גם בחלוקה הזו. ספרים של בנים הם ספרים שבהם רבה העלילה יותר מתעצומות הנפש. ספרים של בנים הם ספרים שבהם אנשים משרטטים גבולות. ספרים של בנים הם ספרים שבהם יש יותר פרטים גדולים מפרטים קטנים. ספרים של בנים נוטים יותר להיות אלגוריה. ספרים של בנים לא בהכרח נכתבו על ידי בנים. ספרים של בנות הם כל זה, אבל להיפך. בנים נוטים לאהוב ספרים של בנים, אבל בימינו, עם כל הבנות עם זיפי הזקן והבנים עם החזה החלק, לך תדע מה זה בכלל אומר.
וגברת ספרות שיער לבן היא אוהבת את כולם. ספר של בנים יכול להיות טוב או רע. וגם ספר של בנות. ולפעמים, בת, נגיד אני, יכולה לקרוא ספר של בנים, ולהגיד לעצמה שהיא יודעת שהוא טוב, אבל זה ספר של בנים, וזה לא הקטע שלה. וגם להיפך, ברור. ולמה אני אומרת את כל זה? כי לאחרונה קראתי שני ספרים מובהקים: של בנים ושל בנות, שהם שניהם ספרים טובים (אחד מהם הוא מעולה ממש, ואחד מהם קראתי בזכות ג'יימס), ואני יכולה סוף סוף לתת דוגמה, בלי להוציא דיבתו של אף סוג.

דוגמה אחת

"היינו שקטים זמן-מה ולא דיברנו. קתרין ישבה על המיטה ואני הבטתי בה, אבל לא נגענו זה בזה. היינו מרוחקים כמו בשעה שמישהו נכנס לחדר וכולם נעשים פתאום נבוכים. היא הושיטה את ידה ולקחה את ידי.
'נכון שאתה לא כועס, אהובי?'
'לא.'
'ואתה לא מרגיש שנפלת למלכודת?'
'אולי קצת. אבל לא בגללך.'
'לא התכוונתי בגללי. אל תהיה טיפש. התכוונתי למלוכדת באופן כללי.'
'תמיד מרגישים לכודים מבחינה ביולוגית.'
במשך זמן רב היא ישבה מבלי לנוע או להזיז את ידה.
'תמיד זאת לא מלה יפה.'
'אני מצטער.'
'בסדר. אבל תבין, אף פעם לא ילדתי ואפילו לא אהבתי אף אחד מעולם. וניסיתי להיות כמו שאתה רוצה ופתאום אתה אומר לי תמיד.'
'אני אכרות לעצמי את הלשון,' הצעתי.
'הו, אהובי!' היא חזרה מהמקום שבו היתה. 'אל תשים לב אלי.' שוב חזרנו להיות יחד והמבוכה נעלמה. 'בעצם אנחנו איש אחד, ואסור לנו לא להבין זה את זה בכוונה.'
'זה לא יקרה.'

מתוך "הקץ לנשק", ארנסט המינגווי, תרגום יואב כ"ץ, עמ' 160

דוגמה שתיים

"מגדלנה חתכה המון כרוב. בעזרת ידידה הסכין. ידה האוטומטית מוצאת את הדרך אל נקודות החיתוך המדויקות, מילימטר אחר מילימטר מנסר הלהב החד את ראש הכרוב הגונח לפרוסות דקיקות. בעצם שטות היא לבצע עבודת חיתוך רבה כל-כך בלי מקצוע. אבל מגדלנה עושה זאת בשמחה. מגדלנה מוצאת את הדרך חזרה אל שיווי-המשקל הפנימי. מגדלה מחתכת את גידולי רגשות הפרא המאיימים, שיקוב חשף בה לאחרונה, חתך אחר חתך, מן הכרוב. כשראש הכרוב המוצק והנוקשה הופך לערמת סרטי כרוב, חדלים ההרגשות להעיק ולחנוק, כאילו האוויר שבין חתכי הכרוב הוא שהיה חסר למגדלנה לנשימה… הפחד והחרדה שהתעוררו נסוגים. מגדלנה אינה תופסת מה טרף ×–×” עתה את נשימתה. בשקט ובשוויון-נפש מקרקש הלהב על הקרש. שקטה ובקצב אחיד נושמת מגדלנה. שוקולד ודג נחים במחבוא שלה. כמו הפחד והחרדה. שלווה בכל"

מתוך "המכורה לשינה", אלפרידה צ'ורדה, תרגום אברהם כרמל, עמ' 19.

הנה, פעולה ושיחה, רגשות וסכין, ובכל זאת, ברור לכולם מה הוא מה. עכשיו אתם יכולים ללכת לתגובות ולהגיד לי שאני מהותנית ואהבלה. ברינג איט און.