אחד הדברים שמאפיינים בצורה הטובה ביותר את בנות משפחת שרון הוא כפות הרגליים. מהאימא ועד אחרונת הבנות, לכולם יש בדיוק את אותו זוג. יש במחזה ×”×–×” משהו מבעית; ארבע נשים פושטות את רגליהן על שולחן הסלון, והכל נראה בדיוק אותו דבר, עם הבדלים קטנים של פגעי הזמן. ולכן, השער של הגיליון האחרון של "מסמרים" הוא הברקה. שניים מסדרת הצילומים "אמא ואבא, אחי, אחותי, אחותי הקטנה, אני והבן שלי…” של שפי בלייר, מעטרים את השער הקדמי והאחורי, וממסגרים היטב, בלי מילים ועם פגיעה ישירה במציאות, את הדיון בגיליון: משפחתי.

שער הגיליון הנוכחי, מתוך האתר

לא במסמרים אחת הבעיות הקשות ביותר מבחינתי בכתבי-עת היא הברורות מאליה. פתחו כל גיליון של "מטעם”, עברו על כל דף ועל כל כותרת, על כל איור ועל כל הערת שוליים, וברור לכם ×›×™ היא מתיישבת ישוב היטב עם האידיאולוגיה שמנחה את שולחן העורכים. כשאני מדמיינת את המערכת של "מטעם”, אני מדמיינת שולחן גדול עמוס במאפרות, שלטי חד"ש מההפגנה האחרונה זרוקים בפינה, ואת יצחק לאור – בזכרוני, תמיד לבוש במכנסי ×’'ינס בגוון ורוד. אין לי מושג למה – מוסיף את המילים כיבוש/צה"ל/אפרטהייד במקומות אסטרטגיים בטקסט. לעומת זאת, במסמרים, העולם רחב יותר. ×–×” כמובן לא אומר שאין העדפות אידיאולוגיות, ושאי אפשר לעשות רשימת מכולת של מותר ואסור, אבל ×–×” אומר שהבחירה הברורה ביותר שעולה מן הגיליון היא ניקיון. אין טעויות ×”×’×”×”. מעט מאד משפטים מסורבלים יתר על המידה. הטקסט מסודר על הדף בצורה נעימה, והצילומים עושים חסד עם הטקסטים. כמה פשוט לכאורה, ×›×›×” נדיר המציאות. כן במסמרים הטקסט ×”×–×” של צבי טריגר (עמ' 159) שבה מייד את לבי: "אבות הם דבר מדכא. הם קונים מכשירי חשמל, הם מחברים מכשירי חשמל, הם מפעילים מכשירי חשמל ובסוף הם חוזרים לעבודה. מכל הטיפוסים האנושיים, אבות הם הדבר ×”×›×™ מדכא". והיתר? יש טובים יותר, יש טובים פחות. המוסד התרבותי ושמו המשפחה מפורק, לפי אופנת השנים האחרונות, פרוק וחזור. גבולות המוסד מתרחבים ומתכווצים; ציונות לצד רוחניות וכלבים לצד אימהות חסרות שיער. אבל ריח האקונומיקה של הניקיון חריף יותר מריח הקפה ההפוך של הברנז'×”. ועל כך – תודותיי.

ותודות רבות מגיעות בכל זאת לתומר ליכטש, עופר רון, יאיר מהללאל ואבנר קשתן, שבזכותם אנחנו בכלל כאן.

הקדמה: למה אנחנו עוזבים את ישראבלוג? ישראבלוג היה נחמד אלינו. אנחנו מודים לו על כך: הוא היה קל, הוא היה פשוט, הוא היה ראשוני. אבל ישראבלוג הוא כמו חבר נעורים. ברגע שאתה מגיע לצבא או לאוניברסיטה, אתה מבין שזה לא שאתה לא אוהב אותו, פשוט יש כל כך הרבה דברים שאין בו. וישרא סובל מבעיית דימוי. אם אתה רוצה להיות בלוגר של העולם הגדול, בלוגר שמשפיע, אתה צריך לפתוח בלוג משל עצמך. נכון, אתה יכול להשפיע גם מתוך ישרא או מתוך רשימות, אבל תמיד יסתכלו עליך עקום. בעולם של היום, מספיק שאתה פותח מקום שהוא רק שלך, כדי להיראות חשוב יותר. ואנחנו רוצים להיראות חשובים יותר. אנחנו רוצים לצאת את דלת אמותינו ולהניע דיון אמיתי ומקיף בשאלות תרבות. ומתוך ישרא זה כמעט בלתי אפשרי. הסיפור האמיתי והמזעזע של פתיחת בלוג בוורד-פרס קודם כל קונים דומיין. אחר כך צריך להעלות כל מיני קבצים על השרת. איך עושים זאת? יש קובץ שמסביר, אבל אדם שלא מדבר הטמלית לא יודע לעשות זאת. והקובץ של הוורדפרס עצמו, זה שצריך להעלות על השרת, מכווץ, כמובן. וכמובן שהוא מכווץ בסוג תוכנה לא קונוונציונלי, קוד-פתוח סטייל, שאפשר להוריד חינם ברשת, אם רק תצליח להבין איזה קובץ להוריד מבין עשרת הקבצים החינמיים שבוהים בך בבוז. אז ביקשנו מתומר שיעשה זאת. וורדפרס מותקן. ואז מגלים כמה דברים. ראשית, כדי לעצב את וורדפרס צריך להתעסק בקוד. אתה רוצה להחליף כותרת? קוד. אתה רוצה להחליף ברי ניווט? קוד. אתה רוצה להבעיר גיבוי מישראבלוג? עכשיו אתה באמת בצרה. יש תוסף מיוחד בקוד פתוח שמעביר מהטמל של ישראבלוג לקסמל של וורדפרס. אלא ששלושה אנשים שונים עברו על התוסף הזה והוא לא עובד כראוי. מובן שאף אחד מהשלושה אינם אנחנו, כי זה לא תוסף למאותגרי קוד. ככה יצא שאחרי איקס מאד ארוך של זמן ושלושה אנשים שונים שניסו לעזור לנו, אין ארכיון, בר הניווט מצ'וקמק וגם הלוגו לא משהו. והעיצוב, לקחנו מן המוכן. אומרים שאנשי הקוד הפתוח מאד שמחים לעזור, אבל אחרי שראינו את התוצרים שלהם, קצת פחדנו מהעזרה הזו. העבודה הנפלאה שעושים אנשי הקוד הפתוח אז מבחינתנו, אנשי הוורדפרס צריכים ללכת להזדיין. אנחנו בטוחים שהם עושים עבודה נהדרת, וקוד פתוח זה נפלא. פיירפוקס אנחנו אוהבים, וגם האופן-אופיס הוא כבר מוצר לבני אדם. הוורדפרס, בשלב שבו הוא נמצא היום, הוא פשוט לא. אי אפשר לשנות את הרשת אם אתה מצפה מבני אדם לדעת הטמל ו-css ו-php. ואם מישהו תהה איך זה שמרבית הבלוגים בוורדפרס הם של אנשי מחשבים, אז זו הסיבה. כל זה היה עוד בסדר, אם היו מספרים לנו את זה מראש. אנחנו, למשל, לא מנסים לפתוח קו אופנה, כי אנחנו יודעים שאנחנו לא מבינים בזה. אבל אחרי שאנשי הוורדפרס אומרים בכל פינה שהוא לכולם, פשוט, ידידותי ויוזר פרנדלי, אז כך גם ציפינו שהוא יהיה. ולא כך הוא. זה מותר לחסום יישומים מסוימים לאנשים עם ידע מסוים, אבל אל תשקרו בקשר לזה. כל אותם אנשי הוורדפרס שעכשיו נוחרים בבוז ולא מבינים מה אנחנו רוצים, יכולים להפסיק. איננו מתכנתים וחלקנו אפילו לא רוצה להיות. וזו אחת הבעיות המרכזיות של הרשת כיום. כולם צריכים מקום משלהם אם הם רוצים להשפיע. המקום הזה לא יכול, במצב העניינים הנוכחי, להימצא תחת בלוגוספירות גדולות כמו ישרא תפוז או מייספייס. ולא רק בגלל שיסתכלו עליך עקום, גם בגלל שעל חלקם שולטים אנשים שלא כדאי לסמוך עליהם. למה הגיבוי של ישרא שומר את התוכן שלכם רק בהטמל ולא בקסמל? כדי שלא תלכו למקום אחר; למה תפוז לא הודיעו לאף אחד על שינוי הסכם השימוש באתר? כדי שאפחד לא ידע. אז צריך חדר משלך, והחדר הזה, מסתבר, נגיש עדיין רק לאנשים עם ידע מסוים או הון מסוים שמאפשר לקנות את הידע. וזה מבאס. נכון, מהלך השינוי התחיל, אבל הוא רחוק מסיום. סיכום אז כאן אנחנו. לא כמו שציפינו, אבל זו התחלה. ואם יש מישהו שחושב שהוא רוצה לעזור לנו, אתם יודעים איך למצוא אותנו.