שני מסעות פרסום מהזמן האחרון ראויים לתשומת לב. בשניהם ניכר מאמץ אדיר להתנחמד ולהתחבב, בשניהם הדת משחקת תפקיד חשוב, ושניהם מגוחכים ומעוררי רחמים. ודאי לאנשים הטובים שקוראים וכותבים בבלוג הזה ומבינים בתקשורת יש דברים חכמים יותר ממני לומר על תופעת השימוש בהתיילדות בשני הקמפיינים הללו. ברשותכם אני אצביע בעיקר איך כל אחד מהם לוקח את הדת מכיוון הפוך ואל מקום אחר.
הראשון הוא מסע הפרסום החדש של מועצת יש"ע, כלומר הניסיון האחרון שלה לטעון בזכות הכיבוש ושמירת יהודה ושומרון בידינו. בקמפיין הזה מוצגים לפנינו ילדים חמודים חמודים שמייצגים דמויות תנ"כיות המוכרות לכולנו (אני מקווה), ומוסבר לנו שאותן דמויות מיוצגות חיו ופעלו בכל מני מקומות שמעבר לקו הירוק. כמובן, אז עוד לא היה קו ירוק, וגם פלסטינים לא היו. היו מואבים ואדומים ופלישתים, וחלק מאותן דמויות הראו להם את נחת זרועו החזקה והנטויה של הקב"ה. חלק אחר פשוט היה עם אלוהים ביחסים מאוד טובים, ובמקרה (טוב, אולי לא במקרה, לפחות על פי הסיפור) עשה את זה באדמות הטרשים הנידונות. משום כך כולן זכו למקום של כבוד במקרא, ומהווים חלק מהמטען התרבותי של כל אחד מאיתנו.
הקמפיין הזה הוא כמובן שינוי מוחלט, שלא לומר ניגוד גמור, של האסטרטגיה היחצ"נית של המתנחלים מזה עשורים. בעוד שבעבר נמנעו תושבי יש"ע מלזקוף את הדת לטובת מפעלם והתרכזו בטיעונים בטחוניים, הרי שהיום (כנראה כי גם את עצמם הם לא מצליחים לשכנע שהשטחים הם נכס בטחוני) מזכירים לנו שיהודה ושומרון הם בכלל יותר נכסי צאן ברזל מאשר נכסי דלא ניידי, יותר חשובים ללב מאשר לתחת, ושהעיקר בם הוא לא השטח עצמו, אלא מה שקרה עליו לפני 3000 שנה. אי לכך אנחנו מתבקשים "להתחבר" (כך!) אל המקומות שלמדנו עליהם (אני מקווה) בשיעורי תנ"ך בבית הספר, אבל שרובנו לא הניח עליהם את כף רגלו מעולם.
לבד מזה שאני בספק גדול אם איזשהו חילוני שלא היה מחובר קודם יקפוץ ויתחבר עכשיו למקומות שהוא ממילא מפחד לטייל בהם, ולבד מזה שאני לא מבין למה כדי שנתחבר למקומות זה אומר שצריך גם להשאירם תחת השלטון צבאי שלנו, הרי שלדעתי הקמפיין הזה מציג את מועצת יש"ע ואת קו מחשבתה כמנותקים לחלוטין מכל מציאות – האם אנשים מבוגרים ופקחים מסוגלים להעלות על דעתם להציג את בעיית השטחים הכבושים, אותו איבר מדמם ודואב של גוף המדינה שכמעט רק רוע ורשעות ראינו ממנו בארבעים השנים האחרונות ושאכל מבפנים את יסודות המוסר והחוק של המדינה – על ידי צילומים מתחנחנים של ילדים בתלבושות תנ"כיות?
"לכל עם יש את הסיפור שלו", דואגים לציין אנשי הקמפיין. אכן. אם כי אני מקווה שהם לא קונים את הסיפור הפלסטיני על היותם היבוסים, סיפור שערפאת היה אוהב לדקלם. הסיפור ההוא מגוחך לחלוטין. אבל עטיפת הכיבוש בעור כבש של ילדים חמודים בתחפושות, זאת כדי שנשכח כמה רע הוא גורם לנו ו"נתחבר" אליו – ניסיון כזה הוא מגוחך לא פחות, ועוד יותר חסר טעם.
במסע פרסום שני מככב מאיר פרוש, חבר הכנסת מטעם מפלגת יהדות התורה שמבקש להיות ראש עריית ירושלים. מכיוון שהוא חרדי, ומכיוון שהוא יודע שיש הרבה ירושלמים שמפחדים שהעיר מתחרדת באופן כללי ולפעמים גם מפחדים מחרדים באופן פרטי, הוא מנסה להרגיע אותם: "ירושלמים, אל תהיו חרדים" מציעה המודעה שלו, ואפילו נותנת לינק עם הבקשה "לחצו כאן כדי לא להיות חרדים". לחצתי, ושמעתי את פרוש מבטיח לשמור על הסטטוס קוו.
את הקמפיין כולו מלווה דמותו המצויירית של פרוש, לאמור: אני בסך הכל אדם נחמד שיודע לצחוק על עצמו! לא: אני לא אדם, אלא דמות מצויירת! אני ליצן, לא מפלצת! אני חרדי-מחמד ללא כל כוונות להזיק לציבור החילוני ולאינטרסים שלו, לא ולא!!! אני לא רוצה, חוזר: לא רוצה, שתתחילו לקיים מצוות, או אם אתם כבר מקיימים, שתהפכו לחרדים! מה פתאום! תישארו בדיוק כפי שאתם! ככה אתם אחלה! אני אוהב אתכם אוכלי שפנים ובועלי נידות!!!
בקיצור, מה שביש"ע מנסים להבליט, אצל פרוש מנסים להסתיר. הם רוצים שנתחבר למורשת הדתית, פרוש מנסה לנתק את עצמו ממנה בתודעתנו. הם נזכרו שכולנו יהודים, הוא רוצה שנשכח שהוא חרדי. הם מנגנים על העבר, הוא מכריז כי ההווה הוא מה שחשוב. פעם אחת הדת היא מה שאמור לקרב אותנו למוצר, פעם אחת היא מה שמפחדים שירחיק אותנו ממנו.
אבל האסטרטגיה בשני המקרים היא זהה: לכסות בהרבה סוכר את כל מה שמפריע, להתנחמד ולהתיילד ולעשות לנו חנדלך כדי שנחשוב שאנחנו חיים במדינה שכיף לחיות בה ושכולם אוהבים אותנו ואנחנו אוהבים את כולם. רק חסר עכשיו שאולמרט יציג את עצמו בתור דובון 'כפת-לי שפשוט אוהב לטוס מחלקה ראשונה, וקצב יהפוך לשדון ממזרי וחמוד שכל עוונותיו הם שהוא קצת חרמן – ואיך אפשר להאשים אותם בכך?
אחלה פוסט.
גם אותי הוא נורא עצבן, הקמפיין של החרדים. מניפולציות בשקל עשרים.
עוד על האתר של המתנחלים אצל ארז וולף
http://www.we-cms.info/blog/google-maps-wars/
וגם כדאי לראות מה הם כותבים על עצמם.
http://www.jstory.co.il/about
כדאי לדלג ישר לשם כי בכניסה לאתר יש דיבורים מעצבנים שמשתלטים על הרמקולים של המחשב.
הם אומרים שהם לא "מועצת ישע".
תודה מיטל, גם על סידור התמונות (אני משער) – קצת הסתבכתי איתן הפעם.
חנן: אני מסתמך על מה שכתבה נרי ליבנה: "את הקמפיין, שעלותו שלושה מיליון וחצי שקל, עיצב משרד הפרסום דרורי-שלומי והוא ממומן על ידי "יהודה ושומרון – מנהלת ההסברה", שהוא גוף חדש שיזם היו"ר החילוני החדש של מועצת יש"ע, דני דיין."
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1026970.html
יתכן והקמפיין לא יעיל, את זה קשה לי לאמוד. מה שבטוח זה שהוא לא מוצא חן בעיניך, ויש לך סיבות טובות לכך.
אני משער שהקמפיין הזה לא יוכל לתקן רצח אופי של שנים כלפי "המתנחלים", ויתכן שבכלל לא משנה מה יהיה הקמפיין – כנראה שלא תאהב אותו. ולא את המתנחלים.
אני חושב שהסיבה שהמסר היום בעיקר אינו בטחוני, היא שנסיון העבר מלמד, שחששות בטחוניים לא הפריעו לממשלה להתפרע ולקחת סיכונים שאינה יכולה לקחת (לדעתי, כמובן), והקמפיין מנסה לדבר לרגשות היהודיים של צופיו. אבל אני חושש שגם זה לא יועיל כלפי מי שהתנך לא מדבר אליו. השאלה היא לכמה מהציבור התנך והאמונה היהודית מדברת, על זה אין לי תשובה.
ישי,
אתה כנראה לא מכיר אותי. התנ"ך מאוד מדבר אלי. אם הוא לא היה, לא הייתי נעשה מורה לתנ"ך בתיכון. כמו כן התרבות היהודית בכללה, ואני מגייס את אותה עובדה כתימוכין. אני מאוד אוהב את היהדות ושמח בה. מה שאני לא אוהב הוא שמשתמשים בה כדי להצדיק דיכוי של מיליוני בני אדם.
אחלה פוסט. אבל נראה לי שקמפיין המתנחלים עובד. רוב הישראלים לא יודעים דבר על השטחים. רובנו לא יודעים כמה מתנחלים יש שם, כמה פלסטינים, ועוד פחות מכך אנו יודעים מה הקשר שלהם לתנ"ך. הקמפיין הזה מעלים את הביטחון, והופך את השטחים לאתר תיירות. זה מעצבן, אבל יש לזה סיכוי.
איתמר: זה לא "קמפיין המתנחלים" אלא קמפיין משרד החינוך.
באמת אחלה פוסט.
אחד הדברים שמשגעים אותי בקמפיין הזה, והשימוש בילדים בו עוסק הפוסט הוא חלק מרכזי ממנו, הוא הניסיון לטשטש את הפן הפוליטי ואת הפן האלים של הסכסוך. ההתעלמות הכמעט מופגנת מהפלסטינים שנמצאים שם מתחברת יפה מאוד לכל יתר הפרקטיקות של המתנחלים, שמבחינתם באמת הפלסטינים לא קיימים כבני אדם אלא כמתחרים שצריך להעלים – תודעתית ומעשית.
אז בשלטים לא יהיה אף פלסטיני, רק גבעות טרשים צחיחות. ולא יזכירו שיש עוד אנשים שם. הכל יהיה בסגנון המתנחמד והמתיילד, שבאמת משדר שאין שום בעיה עם או סוגיה אלימה שקשורה לנוכחות הישראלית שם ולאופי שלה.
לכן, לדעתי, הגרפיטי שדווח שרוסס על חלק מהשלטים (ואני ראיתי אחד כזה בביקור בתל אביב לא מזמן) הוא תשובה טובה. הגרפיטי הזה מנסה, וניתן להתווכח על עד כמה הוא מצליח, לחבר בכח חזרה את יהודה ושומרון למציאות היום. לזו של הכבישים ליהודים בלבד, המחסומים, הפקעות האדמות ויתר התופעות שלא כוללות ילדים מחייכים.
ההתעלמות הגורפת הזו מהמציאות וההגררות לאידיליות שהרבה יותר קל לארוז ולמכור היא כמובן לא נחלת המתנחלים בלבד. גם כל קמפיין של השמאל הציוני שמתרכז ב-"שלום" כקונספט מלא יונים ופרחים יפים חוטא באותה צורה. גם השיח סביב סוגיות אחרות נגרר בקלות לאותם מקומות. רק שכרגע הקמפיין הזה מחליא אותי בצורה יוצאת דופן.
אכן אחלה פוסט.
די מתבקש שמישהו יכין סטיקרים באותה השפה העיצובית של "יהודה ושומרון, הסיפור של כולנו", אבל עם תמונות של חבר'ה פלסטינים שהותקפו בחודשים האחרונים ע"י מתנחלים, וכיתוב של "יהודה ושומרון, הדיכוי של כולנו" או משהו דומה. בשביל זה יש אינטרנט, לא?
תומר, אתה צודק לגמרי כמובן, וגם לגמרי טועה. "אותו איבר מדמם ודואב של גוף המדינה שכמעט רק רוע ורשעות ראינו ממנו בארבעים השנים האחרונות ושאכל מבפנים את יסודות המוסר והחוק של המדינה" – זו עובדה ומציאות בשבילך וגם בשבילי, אך לא בשבילם. זאת לא עובדה שהם מנסים להסתיר, אם הם היו חושבים כך הם לא היו שם מן הסתם. אני חושבת שהקמפיין מתאר בצורה מאד אינפנטילית את נקודת המבט שלהם. (וכיוון שאני שתמיד נתפסת לפרטים שוליים שמתי לב שלמי שעומד בראש העסק קוראים כמעט דני דין)
דומה שכל התגובות מוקדשות לרשעותם של המתנחלים, איך הם מעיזים לחמוס אדמות לא להם וכולי. מה שמחדד אצלי את ההכרה בכך שאל לי לנסות לטעון והלסביר – את מי זה בעצם מעניין.
אולם, לגופו של קמפיין, רציתי כן לומר משהו. שוב, לא מצפה להבנה גדולה מאלה שהדת בשבילם היא אופיום להמונים שמנוצל בידי אליטות מדכאות, התורה היא אוסף של מיתוסים או כל מיני כאלה דברים שכותבים בספרי מחקר אקדמיים חשובים.
במהלך השנים האחרונות, במיוחד מאז פרץ חזון ה"שלום", מנסים המתנחלים (אשתמש בביטוי הזה לצורך הדיון) להסביר את טיעוניהם בעד ההתיישבות ונגד נתינת אחיזה פוליטית לארגוני מחבלים. נדמה היה פעם, שישנו "מחנה ימין" שניתן ללכת עימו, ולשם כך נעשה שימוש במיוחד בטיעונים בטחוניים. לא שאינם נכונים, אולם הם לא העיקר.
לאט לאט חדרה ההכרה, שאין באמת עם מי לדבר. נדמה שה"התנתקות" היתה דוגמה ברורה לכך ש"העם לא עם הגולן" (אם להשתמש בסלוגן הישן). ונדמה שההסברה ה"מתנחלית" מחפשת את עצמה.
הסיבה האמיתית לכך שחושבים אותם רשעים חומסי אדמות (המכונים בתגובות שלעיל "הם"), שיש הצדקה מוסרית לישיבתם בחבלי ארץ ישראל השונים, היא אכן שהם מאמינים שזו נחלת אבותיהם, ונדמה לי שהמקפיין המדובר אומר זאת באופן די ברור.
כבר מזמן טענתי, שאם לא הייתי דתי ומאמין, אולי הייתי שמאלני. שהרי מהי ההצדקה לכך שנגרש כפריים תמימים מביתם שבשיח' מוניס ונפלוש לבתיהם? (אז מה אם הם ניסו להשמיד את כולנו?)
אני מאמין באמת שישנה יותר הצדקה מוסרית לגור בקרני שומרון, בקרקעות שנקנו בכסף מלא מכפריים, מאשר ברמת אביב שהציונים פלשו אליה, גרשו את תושביה ונכנסו לבתיהם.
אמנם, אני מאמין שארץ זו שייכת לנו מכוח האמונה בתורה. זה לא עושה אותי בלתי פרגמטי, או חושב שיש לגרש מחר מבתיהם מי מתושבי עכו (או רמאלה), נדמה לי שהחלק הארי מה"מתנחלים" גם חושבים כך ואולי זו המשמעות האמיתית של הקמפיין הזה.
ילדותי? פסדר, שיהיה.
http://www.notes.co.il/berman/48639.asp
פורוש – אם תיכנסו לאתר של פורוש יש שם עמוד "10 דברים שלא ידעתם על פורוש". אחד מהם מספר שהוא אוהד מושבע של בית"ר ירושלים. מושבע. לא סתם.
אני מניח שהקמפיין הזה לא יעבוד, בעיקר כי אין בו שמץ של אמת.
קמפיין יהודה ושומרון הוא סיפור אחר לחלוטין. קודם כל אין כאן רתימה של אלמנטים דתיים אלא של אלמנטים היסטוריים ותרבותיים. העניין שם הוא ל א דוד המלך או יעקוב והסולם כדמויות דתיות אלא שאלו הדמויות שמהוות חלק חשוב מהקורפוס התרבותי. הקמפיין טוען שיהודה ושומרון הם חלק חשוב מהתרבות היהודית ההיסטורית. זה נכון לחלוטין. עכשיו נשאר להתווכח על המחיר שמשלמים על שימור/איבוד תרבות. הקמפיין הזה גם לא ממש מכוון למרבית קוראי הבלוג אלא לעמישראל לשכבותיו. הוא פונה לתחושת השייכות ההיסטורית-תרבותית והוא עושה את זה טוב. מה הקשר למחסומים או עוללות אחרות (עליהם יש דיון ציבורי ובצדק) או לאמירה מופרכת אם כי שגורה כמו " בעיית השטחים הכבושים, אותו איבר מדמם ודואב של גוף המדינה שכמעט רק רוע ורשעות ראינו ממנו בארבעים השנים האחרונות ושאכל מבפנים את יסודות המוסר והחוק של המדינה". הרי ידוע שבכל הרוע והרשעות אשם רון חולדאי.