קו 14 (סיפור)

אחותי הכירה נהג מרוצים שזכה פעם במקום השני באליפות קנדה, אבל נפצע בתאונה כשנדרס בידי אופנוע, וכשעלה לארץ התקבל לעבודה ב"דן", ונהג בקו 24 שנים על גבי שנים, בשום אופן לא הסכים לעבור לקו אחר, עד הפעם הראשונה בה בגלל תקלה באוטובוס שלו לקח את קו 14, שמסלולו חופף חלקית את זה של קו 24, ונוסע, שחשב – היות שזיהה את הנהג הקבוע שלו – כי היה זה קו 24, צלצל וצלצל בפעמון, אבל הנהג האיץ פתאום והמשיך לנסוע ולא עצר בתחנה של הקו שהכיר טוב כל כך, עד שהנוסע, שהיה זמר אופרה נודע שעלה לארץ ממוסקבה אחרי שנפצע בתאונת דרכים בזמן חופשה בבולגריה, הִטה גרונו ולראשונה אחרי עשרים שנות שתיקה – העלבון על הפיטורין מבית האופרה המוסקבאי היה מר, כל יום תסס ופעפע – ופרץ ב"עצוווורררר" אופראי מסתלסל, טנורי, שהִכה את יושבי האוטובוס בתדהמה והעלה דמעות בעיני אחותי, שהייתה על האוטובוס הזה והבינה פתאום עד כמה קרובה היא למוות, אבל הנהג לא עצר.

(הסיפור פורסם לראשונה כאן)

6 תגובות “קו 14 (סיפור)”

  1. לפני שנים רבות, כשבכביש היה חור ומסלולי האוטובוסים היו אחרים, הייתי שותפה לדיון ארוך ומעמיק בשאלה אם קו 19 בירושלים היה מגיע לאוניברסיטה, האם הוא עדיין היה קו 19.
    ואתה יודע מה מצחיק? היום קו 19 בירושלים מגיע לאוניברסיטה.

  2. קו 24 של דן הוא הקו האהוב עלי.
    מיטל – בדן לפחות, לכל נהג אוטובוס יש אוטובוס משלו (ברוב המקרים הוא לא הבעלים אבל הוא 'חתום' עליו) וב-90% מהמקרים הוא נוהג רק בקו אחד. לפעמים מבקשים ממנו להחליף או שפעם בשבוע הוא עושה קו אחר, אבל כאמור, ברוב הכמעט מוחלט זה קו אחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>