פיליפ הרביעי מצרפת היה מלך אביון. תמידית. הוא החל ברצינות בהקמתה של הביורוקרטיה המלכותית, וזה דרש כסף. מקורות מימון של ממש לא היו לו, לא בקנה המידה השאפתני שלו נזקק.

על כן, הוא פנה לעושק. תחילה, סחט את היהודים: הם נדרשו לשלם הון עתק כדי שיורשו להשאר בצרפת. לאחר ששילמו, גורשו. לאחר מכן, סחט מהם סכום נוסף כדי שיורשו לחזור – וגירש אותם שוב. ×–×” אושש קמעא את מצב אוצר המדינה, אבל בכך לא ×”×™×” די: פיליפ ×”×™×”, כמקובל, עסוק במלחמה חסרת תועלת ויקרה למדי עם אנגליה. בצר לו, פנה פיליפ לחפש מקורות הכנסה אחרים, ומצא את הטמפלרים.

מסדר האבירים העניים של ישוע ושל מקדש שלמה (או, כמו שכולם קראו להם, הטמפלרים) ×”×™×” שרוי בתחילת המאה ×”-14 במשבר זהות קשה. כעקרון, הוא הוקם בתחילת המאה ×”-12 כמסדר צלבני; אבל מסעות הצלב כשלו בזה אחר ×–×”, וב-1291 נבעט הצלבן האחרון מפלסטינה חזרה לאירופה. מסעות צלב חדשים לא נראו באופק, ונראה שהמסדר – כמו אחיו העוין, מסדר ההוספיטלרים – גמר את הסוס. היו דיבורים על איחוד בין שני המסדרים, או אף על פירוקם.

אלא שמאז הקמתו צבר המסדר יוקרה רבה – לא ברור על שום מה – ועושר רב לא פחות. הטמפלרים היו בין הראשונים לשבור את הטאבו הכנסייתי על הלוואה בריבית, ויש להם חלק בלתי מבוטל בפיתוח המערכת הבנקאית האירופאית. ארגונים כאלה לא מתפרקים מרצונם החופשי.

הלוואה בריבית היתה עסק מסוכן בימי הביניים, משום שהלווים יכלו להמלט ממקום למקום מבלי חשש לפגיעה מצד השלטונות, שכמעט לא היו קיימים, התחלפו כל כמה עשרות קילומטרים, ושמעו על שכנות טובה באגדות. בנוסף, במקרים קיצוניים היו הלווים פשוט מארגנים פוגרום כנגד המלווים (בעיקר יהודים ואיטלקים) – אף אחד לא אוהב מלווים בריבית. אבל הטמפלרים היו תאגיד בינלאומי וחמוש, שטכנית קיבל הוראות רק מהאפיפיור – וגם מאלה הם התעלמו לעיתים קרובות. כך שלגנוב מהם כסף ×”×™×” רעיון לא מי יודע מבריק.

אלא אם כן אתה מלך בעל ביורוקרטיה מפותחת יחסית. הטמפלרים הלוו לפיליפ סכומים גדולים לממן את ההרפתקאות האנגליות שלו, וכשהוא גילה שהוא לא יכול להחזיר את הכסף, הוא החליט לחסל אותם.

ב-13 באוקטובר 1307 עצרו שליחיו של פיליפ, במבצע חשאי מרשים, את כל הטמפלרים בצרפת. האשמות מפוברקות הוגשו נגדם, והאינקוויזיציה גויסה לחקירתם בעינויים – מהלך שהיה לא חוקי בעליל אפילו במונחי החוקיות הנזילים מאד של התקופה. אבל פיליפ בדיוק מינה אפיפיור משלו, כך שהוא לא חשש יותר מדי.

האבירים הטמפלרים ב-1307 לא ראו קרב ב-16 השנים האחרונות לפחות, ורובם היו מבוגרים והתעסקו בבנקאות הרבה יותר מאשר ברכיבה. חלק גדול מהחברים הכירו את המוסלמים רק משמועות. כך שכשהתחילה חקירת העינויים, הם הודו מהר מאד. האוצר שלהם התבזבז במהלך שבע שנים של משפט ארוך – כמקובל באותה תקופה, הם מימנו את כליאתם – שבסיומו הועלה ראש המסדר, ×–'אק דה מוליי הישיש, על המוקד, המסדר פורק רשמית, אדמותיו ושרידי אוצרו חולקו בין הכתר להוספיטלרים, רוב העצורים שוחררו ונמוגו אל ערפילי ההיסטוריה.

או, על כל פנים, זה מה שהם רוצים שתחשבו.

* * * * *

סיפור הטמפלרים הפך לתיאוריית הקונספירציה הגדולה ביותר של האלף השני. סביר להניח שזה לא ×”×™×” קורה אלמלא סצינת מותו של דה מוליי. כשעלה על המוקד, חזר בו האביר הישיש מכל הודאותיו, טען שהמסדר ×”×™×” ×—×£ מכל פשע – וזימן את המלך והאפיפיור לבית דינו של אלוהים בתוך שנה. כשהסתבר שפיליפ והאפיפיור קלמנטוס החמישי התפגרו שניהם בתוך שנה, נוצרה האגדה.

על פי בסיסה של הקונספירציה, פיליפ לא הצליח לעצור את כל הטמפלרים; חלק גדול מהם נמלט וירד למחתרת, יחד עם אוצרם. ומהמחתרת, הם מתכננים את נקמתם. מה היא אותה נקמה, ומה ×”×™×” האוצר – ×–×” משתנה מפסיכי לפסיכי; יש שיאמרו שמדובר בממון, אחרים באוצרות מיסטיים יותר; אחרים טוענים שמדובר בעבודת השטן (בה אכן הורשעו הטמפלרים). אבל כמעט כולם מסכימים שמטרת הטמפלרים כוללת את הפלת השלטון, לפחות ×–×” הצרפתי. מטרה ראויה לשמה, תאמרו; ועל פי אגדה רווחת, כאשר נערף לואי ×”-16 ב-1793, זינק אדם מן הקהל, נופף בראש נוטף הדם, וזעק: "×–'אק דה מוליי, נוקמת!"

תרומתו של משפט הטמפלרים לתיאוריות הקונספירציה המערביות לא תסולא בפז. כל האגדה על עובדי שטן הנמצאים בינינו ופועלים להחרבתנו מקורה במשפט ×”×–×”; ואף שהזוועה הזו לא תגיע לשיאה אלא בעידן החדש, הכל כבר שם. חלק מן האלמנטים נלקחו מעלילת הדם הרומאית הישנה – פגישות ליליות בסתר, שתית יין או דם, ויחסי מין פרועים (הומוסקסואליים, במקרה ×”×–×”); אחרים היו מקוריים יותר, כמו חילול צלב וסגידה לחתולים שחורים (כולל נשיקת עכוזם). מאז המשפט, הפך החתול למלווה הקבוע של המכשפה או עובד השטן; קודם לכן, ×”×—×™×” המועדפת על טיפוסים שליליים אלו היתה הארנבת או הכלב.

התפיסה של ארגון חשאי וחורש רע, הנתפס כבלתי קיים או מתחזה לארגון ידידותי, שיש לו שלוחות בינלאומיות, שרד היטב. לאורך המאות, נטען ×›×™ הטמפלארים עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית; שהם השתמשו בבונים החופשיים ובאילומינטי כמסווה; שהם עומדים מאחורי הבנקאות הבינלאומית, במיוחד משברים בבנקאות הבינלאומית; שהם חורשים להקים מדינת-על אירופית; שהם שואפים לאנרכיה כלל אירופית ולשפיכת דמם של השליטים; ובתוך כל הבליל הפרוע ×”×–×”, המילים "טמפלאר/בונה חופשי/אילומינטי/יהודי/קומוניסט" הפכו לבעלות משמעות ×–×”×”. סצינת המפתח של "הפרוטוקולים של זקני ציון" – הפגישה החשאית, הלילית, בבית הקברות של פראג – התועבה הזו היתה במקורה ימנית, נסיון נואש להתמודד עם העולם המודרני על ידי הטענה שהדברים אינם כפי שהם נראים, אלא שמדובר בקנוניה של גורמים נעלמים מאחורי הקלעים. במערב, היא איבדה מהלגיטימיות שלה: אם באמצע המאה ×”-19 יכול ×”×™×” ד'יזראלי לדבר על "אגודות סתרים מתחת לפני הקרקע בכל אירופה", ואם ב-1920 יכול ×”×™×” הטיימס הלונדוני לכתוב על "הפרוטוקולים" שנראה שיש בהם אמת רבה – היום טענות כאלה לא יישמעו יותר בחברה מכובדת.

אלא אם, כמובן, המדבר הוא מוסלמי. החברה המוסלמית אכולת הקונספירציות בלעה את המעשיה הטמפלארית על קרביה. המסמך המכונן של החמאס מזכיר את הקונספירציות של היהודים, הבונים החופשיים והרוטרי (!). כך גם "ספר הלוחמים" של אל קאעדה. 46% מהמוסלמים בלונדון היו מוכנים לומר לסוקרים בשנת 2006 שהתקשורת נשלטת על ידי קנוניה משולבת של יהודים ובונים חופשיים.

הווה אומר, 700 שנה לאחר מעצרם של הטמפלארים על ידי פיליפ ואנשיו, האגדה שלהם ממשיכה לעשן במוחות רדופים – וממשיכה להפיל קורבנות. הקונספירציה המוצלחת ביותר של האלף השני הצליחה לשרוד אותו, וממשיכה להפיל קורבנות.

עדכון: הוותיקן הודיע ×›×™ הוא ישחרר  את מסמכי משפט הטמפלרים.