"אבל גם את הדברים הבאים לא הייתי רשאי לומר אלמלא הייתי בטוח בעצמי ואילו מעמדי על בימות הבידור של העולם התרבותי לא היה מבוצר עד שאינו ניתן לערעור" – דין וחשבון לאקדמיה / קפקא
• דבר העורך, דבר השופטים והסיפור שזכה במקום הראשון • הסיפור השני • הסיפור השלישי • הסיפור המומלץ • כאן ועכשיו: ספרות פוליטית • ספרות התלונה *אין שום קשר בין תחרות הסיפור הקצר והמזעזע ובין תחרות הסיפור הקצר של "הארץ" <כל הציורים הם פרי עמלה של איה מרקביץ'. הבו לה תשואות>
דבר ראשון, שאפו.
זה בגלל שלמדתי צרפתית באוניברסיטה ולהשתמש בה היא מצווה. אלור;
דבר שני, בקרוב הפורטרטים (בלילה בלילה, כנראה) של הנפשות הפועלות. אולי גם של המחבר המובלע (שחוף ומשתעל בתוך ביצה, משהו כזה).
לבסוף, יואב: ראה מה עשית בסיפוריך הקצרים והמזעזעים של הארץ – איחדת את האסכולה. ומילאת לי את החדר בפירורים של פיצה.
כל הכבוד, טוב מאד.
טוב,אני אמשיך בתפקיד פרקליטו של השטן ואומר: עם כל סלידתי מהז’אנר שהוא (בצדקמוחלט) מושא הפרודיה בפוסטים של י.א., בעיניי חשוב מאוד להבחין בין ספרותפוליטית ובין ספרות מגוייסת. אני חושבת שהמאמר של איתמר, וגם הויכוח שלואתי בתגובות, משך לכיוון שמעדיף ספרות נשגבת שמרחפת מעל הכאן והעכשיו, וגםנרתע מפרשנות שקושרת ספרות הנתפשת כטובה לכל סממן פוליטי. אני לא מסכימהעם זה. אני חושבת שהאדם הוא יצור פוליטי, וכמו שספרות טובה יכולה להתייחסלכל ממד של הקיום האנושי, כך גם לממדים הפוליטיים. ובהתאם לזה, גם קריאהפוליטית של יצירה (אפילו כזו שיש לה ממדים אחרים) היא לעתים במקומה. לאמוכרחים להיות פוליטי, אבל זו גם לא בושה – אם עושים את זה טוב.
בפוסט הקודם הגבתי לקרן, ואשמח אם תקראי גם את התגובה הזו. בינתיים, אומר רק כמה דברים שלא אמרתי שם:
א.ניסיתי, ניסיתי מאוד, שלא להכניס את העדפותי האישיות לתוך הפוסט. הטענהשלי אינה שספרות פוליטית היא ספרות רעה בהכרח, אלא שהניסיון ליצור ספרותכמעשה פוליטי נוטה ליצור ספרות רעה. ושוב, לא בהכרח.
ב. אישית, אגב, קשה לי עם פרשנויות תמטיות ככלל. זה לא תמיד המצב, אבלבד"כ זה נכון. זה לא קשור לפוליטיקה ולא לכאן ולעכשיו. זה פשוט כך, ואיניטוען לרגע שזה מחייב את שאר בני האדם.
ג. אני חושב, כמוך, שניתן לייצר ספרות פוליטית טובה, ויש גם לא מעט דרכיםלעשות זאת. יותר מכך, אני חושב שניתן לייצר ספרות טובה על הכאן והעכשיו,ואפילו על הכיבוש. אבל גם אם נטען שקפקא או אליוט כתבו על איזה כאן ועכשיומסוים, אותם כאן ועכשיו הם מופשטים ורחבים מספיק כדי להחזיק אותם גם כיום.כאשר אני קורא את אליוט, למשל, אני מרגיש שהוא רלוונטי עדיין, ולא רקלבריטניה של תחילת המאה העשרים.
אוי, אני זוכרת במעומעם שהסברת לי פעם מה זו פרשנות תמטית, אבל לא מצליחה להיזכר מה זה היה…
בכל אופן, אני אגיד פעם אחרונה, אולי יותר ברור מקודם: פוליטי לא בהכרחשווה משהו שכבול לכאן ולעכשיו. האדם הוא יצור פוליטי. זה חלק מההוויההאוניברסלית שלו, לא רק מהנסיבות הקונקרטיות שהוא נתון בהן. ספרות פוליטיתנוגעת בפן הפוליטי של ההוויה האוניברסלית הזו, לעתים באמצעים קונקרטייםולעתים לא. לעתים הדרך להבין את הנגיעה הזו היא באמצעות "תרגום" שלהלנסיבות קונקרטיות מסוימות, ואין בכך כל רע. לעתים זה דווקא להפך – ההבנהשל הקונקרטי עוברת דרך האוניברסלי. ככה זה בני אדם, קופצים כמו פינגפונגבין הקונקרטי לאוניברסלי. זה כנראה כבר לא ישתנה. מה לעשות.
אבל, אבל, אני לא טענתי ההפך.