בעיקרון רציתי לחכות עד שמיטל תכתוב משהו, אבל אחרי האשרי של אתמול לא יכולתי להתאפק. אשרי כתב על ה"תעקיף" – בספרי לימוד בספרות, לצד איזה שיר מופיע תעקיפו, מעין וריאציה מרושעת ודלה בעברית פשוטה.
למשל:
"אם בלילה ירדו דמעותייך/ את השמחה שלי אבעיר בשבילך כמו צרור תבן/ אם ירעדו עצמותייך מקור/ אכסה אותך ואשכב על אבן/ אם תרצי לצאת בריקודים/ על המיתר האחרון שבי אנגן בשבילך/ אם תחסר לך מתנת יום הולדת/ את חיי ומותי אני אתן לך/ אם תבקשי לחם או יין/ מן הבית אצא כפוף/ ואמכור את שתי עיני/ ואביא לך גם יין גם לחם". (על פי "ניגון עתיק" לאלתרמן)
בהתחלה יכולתי לחשוב רק "מה?" ארוך ומעומעם. אחר כך, זעם. אחר כך זה כבר התחיל להיות סתם עצוב, וקצת מעניין. ראשית, יש לשאול מדוע בעצם יש צורך במקור, לצד התעקיף? שנית, אם התעקיף מהווה מעין תרגום לעברית דלה מודרנית, מה זה אומר על המרחק בינינו לבין העברית ההיא, שבתוך פחות מחמישים שנה נעשתה לנו מין "היבּרוּ-סקְסוֹן" (בנובו-היברישיזם, כמובן).
ואולי גם זו לטובה. הנה, המציאו לנו ז'אנר. שני הכללים היחידים בו הם: שמור על משמעות המלים והמשפטים שבטקסט המקור, ופשט אותם. ואז, לפתע, אני חושב שאפשר להשתמש בתעקיפים האלו. להבין באמצעותם מהו היברו-סקסון ומה נובו-היבריש, מאלו תבניות הסתלקה העברית, ובמה היא עוד מדשדשת.
אבל אז הוביל אותי האושר הקטנוני הזה להביט שוב בדוגמא של אשרי, ולראות שלא רק תרגום מילולי יש לנו כאן, אלא ז'אנר מורכב בהרבה. האם יצרן התעקיף, למשל, דאג במיוחד לחרוז "תבן" ו"אבן" – מעין מוקש זיכרון (או "הד" בנאו-אקדמיזם) לשיר המקורי – או שזה פשוט יצא כך? והאם "לחם או יין" מתחלף במקרה ב"גם יין גם לחם"? במלים אחרות, ז'אנר ז'אנר יש כאן, ולא סתם "תעקיף".
ואז חשבתי שאם כבר התעקיף קיים, וכבר שחט את המקור בצלמו, מדוע בכלל ללמוד שירה. ואחר כך חשבתי מה מרמז התעקיף על האופן שבו משרד החינוך (ואולי "העם") תופס שירה, וכיצד יש ללמד אותה. ואחר כך חשבתי על שירה, וכיצד נותר לנו ממנה רק זיכרון רחוק, הד בתעקיף, שמלמדים כי "מוכרחים ללמד". ואחר כך חשבתי עוד, והיה לי התעקיף כמין קואן. ואני מסתבך והולך, והולך ומסתבך.
1. טוב שלא חיכית.
2. זה מזעזע מה שאתה מספר. אבל אני חושבת שאני יודעת מאיפה זה בא.
את החלק הספרותי של משרד החינוך הלא מכוננים בחוג לספרות עברית. שם ישבחורות מסויימות, שלא נרחיב עליהן את הדיבור, כי חבל. הן שמעו במעומעםמשהו שאיזה איש זקן, פעם מזמן, אמר: "מיטב השיר כזבו".
הן חשבו לעצמן "כזב זה שקר. אם החלק הכי טוב של השיר הוא השקר שהוא מספר,אפשר להביא את השקר עצמו ולחסוך מעצמנו את הטורח שבלהסביר לתלמידים מיליםשאנחנו בעצמנו מבינות רק במעומעם (עיין ערך הד)".
שיחה ששמעתי אתמול בחנות ספרים:
- מה את צריכה?
- מקבת.
- הנה.
- מי תרגם את זה?
- לא יודע.
- זה נראה לי תרגום ישן.
- אז מה?
- אז זה לא מוצא חן בעיני. [פותחת עמוד ראשון] תראה: "אימתי נוועד" – כבר האימתי הזה לא מוצא חן בעיני.
- מתי עלית לארץ?
- למה אתה חושב שעליתי ולא נולדתי פה?
- זה לא משנה. את מכירה את העברית הזאת.
- כן, אבל כבר לא משתמשים בזה. אי אפשר להשתמש בזה.
רציתי לשאול אותה אם גם בתנ"ך אי אפשר להשתמש, אבל לא אמרתי כלום. אחרת הייתי מתפוצץ לה בפרצוף. מצחוק.
היה כיף להגיב?
כי לי היה כיף שהגבת.
ראה בשני המשפטים האלו מחאה רשמית ופומבית לכך שהורדת את התגובות בפנקס.
כבר הספקתי להחזיר אותן
1. תודה.
2. LOL, אבל אני חושב שזו דרגה חדשה של איום ונורא אפילו בשביל החוגלספרות עברית. מצד שני, זו די דרגה חדשה של איום ונורא כמעט בשביל כל דבר,כך שאני לא יודע.
סופסוף תהיה לנו ספרות פונקציונאלית של ממש.
אני לא יודעת איך להגיד את זה בלי לעורר מלחמתתגובות. אבל אני (ואתה) צריכים לשלוח סיכום מסוים לנמענת מסויימת *הלילה*[תזכורת 3], שעל כן לא אגרר בלשוני וכל זה. אני אנסח את זה כשאלה מוכפלת:איך היית מנסח את המטרה של הפוסט הזה שלך? איך הוא מסתדר עם ה"מניפסט",ומה הוא תורם, כחידוש, לדיון? האם באמת אני היחידה שחשה שמשהו במדיוםהבלוגי הזה מייצר שטחיות בפוסטיך, לאחרונה?
אתה יכול (?) למחוק את תגובתי, לא איעלב. אני כן רוצה לדבר איתך על זה בעל פה, אם תסכין. זה מטריד אותי.
איתמר שאלתיאל [email protected] (http://www.livejournal.com/users/ravell/), 22:40 3/12/2005:
א. כבר שלחתי את הסיכום המסוים לנמענת המסוימת.
ב. אני אדבר איתך על זה בעל פה. זה מטריד אותי.
בהתחלה יכולתי רק לתהות במשך זמן ארוך ובמחשבה לא ברורה. אחרי זה הרגשתי כועס. אחרי זה הרגשתי עצב, אבל גם הרגשתי סקרנות.
קודם כל, השאלה שחשבתי עליה היא למה ישנו גם השיר המקורי לצד הגרסההפשוטה יותר של "תעקיף". דבר שני, אם הגרסה הפשוטה יותר היא תרגום לעבריתיותר קלה ופחות ישנה, האם ניתן לסיק מזה שהעברית הישנה יותר נעשה כזו שקשהלנו להבין.
אולי עדיף ככה, כי נוצרה בזה צורה חדשה של כתיבה. יש בצורה החדשה שניכללים- לשמור על התוכן של השיר המקורי, ולהפוך את המילים לקלות יותרלהבנה. ועכשיו פתאום אני חושב שהגרסאות הפשוטות יותר יכולות להועיל בשבילמחקר. אפשר להשתמש בהן כדי להבין מה עברית של היום ומה עברית של פעם, איזהצורות של מילים כבר לא נפוצות בעברית, ובאילו צורות של מילים עדייןמשתמשים הרבה.
למרות שזה טפשי זה שימח אותי, אבל בגלל זה הבטתי שוב בדוגמא של אהוד אשרישכתב את המאמר המקורי, ואז ראיתי שלא רק מעבירים את התוכן של הטקסט לעבריתפשוטה יותר של היום, אל עושים משהו מסובך יותר. אפשר לשאול האם מי שכתב אתהגרסה הפשוטה יותר ניסה לשמור על חרוזים – מה ששומר על משהו מהמילים
המקוריותשל השיר – או שזה קרה לו במיקרה. והאם במיקרה במקום שבו בשיר המקורי כתוב"לחם או יין" בגרסה הפשוטה יותר כתוב "גם יין וגם לחם".
מה שאני מתכוון לומר, הוא שזו לא סתם גרסה פשוטה יותר, אלא יש סוג מסוים של כתיבה עם חוקים ומטרות מורכבות.
אחרי זה חשבתי שאם כבר יש גרסאות פשוטות,שהורסות את השיר המקורי, אולי לאצריך ללמוד שירה. ועוד אחרי זה חשבתי שאפשר לחשוב בעזרת זה על הצורה שבהבמשרד החינוך מתייחסים לשירים כתחום כללי, והצורה שבה משרד החינוך חושבשכדאי ללמד שירה. ולסיום חשבתי על שירה באופן כללי, ועל זה שהיום נשארה רקגרסה חלשה שלה, שמלמדים לא כי רוצים אלא מתוך הרגל. ואחרי זה הרגשתי מאודמבולבל, מה שהזכיר לי שיר של נתן זך בשם "שיר ערב", שהנה אני מצטט אתהשורה ממנו שבה נזכרתי – "הסתבכתי יותר ויותר".
יופי של תעקיף
משנה לשנה זה נעשה יותר מעודן, פלאי; הבנתי כל מילה בתגובה שלך, ואפילו את התגובה עצמה.