אחת האמיתות החשובות ביותר שלמדתי מפרופסור חנה נוה, שהיא מבחינתי האימא של לימודי המגדר לדורותיהם, היא שפמיניסטיות אינן יכולות להרשות לעצמן להיות נוסטלגיות. כלומר, אישה אישה בביתה יכולה לעשות זאת בחשאי, אבל כולנו, כגוף פוליטי, צריכות לדחות את ההתרפקות על העבר לטובת מחשבות נוצצות עיניים על העתיד, משום שהעבר היה רע לנו והעתיד צופן בחובו השתפרויות אין קץ, ועלינו לעבוד למען השיפורים האלו ועל כן בהם עלינו למקד את מחשבותינו.

אחת האמיתות החשובות האחרות שלמדתי היא שתמיד היה ידע של נשים שעבר מדור לדור. אני לא חושבת שמדובר רק בשאלה איך מסתירים את דם המחזור ככה שלא יידבק לך בחצאית או איך אופים פצצה של קרעפלאך (אם כי אלו אמיתות חשובות ביותר!). אני מאמינה שמדובר במשהו עמוק יותר שקשור באיך להתמודד עם מנגנוני הכח הקיימים בחברה בהיותך הצד הלא-נכון או הצד הלא-חזק. הידע הזה הופך, למרבה השמחה, פחות ופחות רלוונטי, אבל הדרך שבה הוא עבר היא חשובה לשימור, משום שהיא מהווה עוד אופציה לצד מסורות הידע הגבריות-מערביות.

הרבה שנים תהיתי איך אפשר ליישב את שתי האמיתות האלו. הלא, אם עלינו לשאת פנינו קדימה באמונה ובעוצמה, איך נתאזר ברכות, בסבלנות ובכיסא הנדנדה הדרוש כדי להאזין לאימותינו וסבתותינו? התשובה שאני מצאתי היא פנתיאון אישי, פנתיאון של נשים שהשפיעו על חיי, נשים שהעבירו לי ידע, נשים שלימדו אותי דברים על העולם, ואני מכבדת את הפנתיאון הזה בדרכים שמתאימות לי. נגיד, כל פעם שאני רואה את האפודה שאימא שלי סרגה לי, אני מחייכת לאימא שלי בליבי וחושבת על החנוכה ההוא שאני הייתי חולה והיא נשארה אתי בבית ואבא שלי היה איפשהו אחר, והיא לימדה אותי לסרוג, בין הקאה להקאה.

לא מזמן דודה שלי מתה במה שאני מאמינה שהוא שיבה טובה, וכיוון שהיא גם הייתה בפנתיאון שלי, חשבתי שאולי אני אעשה איזו רשימה פומבית שכזו, ואשמע על הפנתיאון של נשים אחרות, אם גם להן יש.

• תודה לדודה זהבה שלימדה אותי שאפשר להתעניין באמת וללא כל העמדת פנים בכל פרט ופרט בסיפור שמישהו אחר מספר לך, וכי אפשר לארוג מתוך הפרטים האלו תמונה שלמה וחיה לחלוטין
• תודה לאימא שלי, לא רק על הסריגה, אלא גם על דליה רביקוביץ' והנריק סנקביץ' וז'ול וורן, נו, זה מביך מדי
• תודה לאחותי שלימדה אותי לקרוא, אפילו שזרקתי עליה את המספריים
• תודה למרית על הבנת היתרונות שבשעמום
• תודה לרותי על המשפט "בשבילי זה לא עובד, הטיעון הזה"
• תודה למרגרט אטווד שגרמה לי להבין שיש עוד נשים שמסתובבות עם עוד עשרות אנשים בתוכן
• תודה לחנה נוה על המשפט "לעולם לא אתלה תמונות עירום בבית", ככה קניתי מלא תמונות עירום
• תודה לאורלי לובין על המשפט "אני לא מבינה בשירה, ואין לי שום כוונה להתבייש בזה"
• תודה לאילנה ברנשטיין על "אני לא איזו סופרת מנותקת מהמציאות. אני מכינה ארוחת ערב לילדים שלי כל יום" וגם על "את מחזיקה בחוטים של הסיפור ושל הדמויות ושל המבנה. אל תשכחי אף חוט"
• תודה לשז על "בשביל סופרת, שינה היא עבודה חשובה"
• תודה לג'וליה קמרון על דרך האמן. אף פעם לא הצלחתי לכתוב דפי בוקר, אבל בוקר זה דבר נורא חשוב
• תודה לקריסטבה על הבזות
• תודה ללוס איריגאריי על מין זה שאינו אחד
• תודה לנטלי סארוט על שתי הגברות שהולכות ומחפשות חליפת חצאית
• תודה לקלאריס ליספקטור על משקפיים מדהימים עם מיקוד לפרטים
• תודה לליידי גאגא על החדווה, גם אם עשית אותה רק בשביל הכסף

יש עוד מלא ששכחתי, בטוח. אני אחייך אליכן בהזדמנות אחרת.