זה כמובן מחדד את האבחנה הבנאלית למדי שכבר אין מקום לדת בהגדרת המדינה הישראלית כ"מדינה יהודית", הדמוקרטיה חייבת לקבל קדימות אם אנו רוצים איזשהו עתיד נסבל באזור הזה.

זה נשמע לי כאילו אני כותב על משהו אחד, ואתה אומר שהייתי צריך לכתוב על משהו אחר. זה סוג של ביקורת שאני לא ממש מבין.

חובה על כל אדם חושב בישראל לקרא את הפוסט הזה. פוסט ענק.

הבעיה במחשבה שיש סתירה בין יהודי לדמוקרטי, היא שבלי יהודי אין דמוקרטי.
מרכיב הדמוס בדמוקרטיה הישראלית הוא העם היהודי. הדמוקרטיה הזאת נובעת מזכות ההגדרה העצמית. הערבים בישראל הם מיעוט לאומי והמחלוקת היא האם ההגדרה העצמית שלהם היא במסגרת מדינות ערב האחרות, מדינה חדשה, או בתוך מדינת ישראל.
דמוקרטיה בלי לאומיות היא דבר נדיר שכמעט אפשר לראות באירופה אחרי עשרות שנות שלום(רובן בצל המלחמה הקרה) ובארה"ב.
בלי דמוקרטיה העצמאות הלאומית חסרת משמעות ובלי לאומיות כמעט לאף אחד אין אינטרס לדמוקרטיה.

[…] This post was mentioned on Twitter by ygurvitz and Nimrod Avissar, DenaShunra. DenaShunra said: ארוך וכבד. http://www.hahem.co.il/scissors/?p=292 אמנם. אבל חשוב ורהוט גם. @putthescissors מנתח את ישראל. הניתוח הצליח. החולה? […]

אני לא חולק על הניתוח שלך – כתבת יפה.
אני גם לא מכחיש את החשיבות של זהויות קולקטיביות. בכלל לא.
אני גם לא מתבלבל בין מציאות למצב רצוי.

אבל אני אומר שמי שמגביל את "המציאות" למציאות היהודית-ישראלית שבה הוא שוחה, בין אם הוא חלק מאותה מציאות ובין אם הוא זר לה, מפספס חלק חשוב מהתמונה – והמציאות. מה גם שדווקא במציאות ישראליות אינה כוללת חלק גדול מהאוכלוסיה שבתוכה הישראלים חיים.

ולגבי השאלה על היחס בין יהדות לישראליות עצמה: גם זאת צריכה להענות בפרספקטיבה רחבה יותר. מי מארבעת המגזרים שלך עוד יתקיימו במציאות פוסט-ציונית (בין אם בארץ או בעולם)? מי עוד ירגיש יהודי? מי עוד ירגיש ישראלי? ומי ירגיש שייכות למכלול אוכלוסיות הארץ? ואכן, מי, אפילו מהדמוקרטים שביניכם, מרגיש שיתוף השתייכות אליהם היום?

הגיע זמן לתת לזה יותר חשיבות – במציאות.

זה מהדהד גם בצימצום מושג היהדות, בעצם. מי שגדל בהוויה הישראלית, קשה לו אפילו לראות יהדות מעבר למנעד המצומצם שמותר שם.

אחלה פוסט, עושה סדר
תודה, בלוג מעולה
אורי

לא יודע אם זה "קיצוני", אבל זה בהחלט מעיד על ההצלחה של הימין בצימצום מושג הציונות.

אני ממש לא מסכים.

הפוסט מדבר על טרנדים אידיאולוגיים שצמחים בציבור היהודי, שאכן הוא הציבור ההגמוני, כפי שצמחו מתוך שיח הזהות שלו בתוך עצמו. נראה לי מאוד במקום לנתח את החלוקה הפנימית שבו.

אדם שחושב במונחים דמוקרטיים היה בהחלט מעלה על הדעת להתייחס לדברים הנ"ל אם הוא רוצה להבין את המציאות ולא רק לספר על המצב הרצוי מבחינתו. בנוסף, הרעיון שבדמוקרטיה אין חשיבות לזהויות קבוצתיות הוא מופרך. זהו מצב קיים שדמוקרטיה חייבת להתמודד אתוו, וההגות הדמוקרטית בעשורים האחרונים בהחלט מתעסקת בשאלות של זכויות קולקטיביות וזהויות תת-מדינתיות.

אזרחי ישראל הפלסטינים מקדמים את התפיסה הזאת יותר מכולם, אגב, גם ובמיוחד הדמוקרטים שבהם.