כולם היו בניו

אז אתמול, סוף סוף, פורסמה ב"המקור" הכתבה על יצחק לאור. יש בה אונס, הטרדות מיניות חוזרות וניצול לרעה של סמכות. מתוארת גם ההתנהלות החמקמקה של אוניברסיטת תל אביב ובית הספר סם שפיגל, שידעו על המעשים של לאור ובכל זאת העסיקו אותו. וגם, כמובן, התנהלות "הארץ", שבמשך שנים נתן במה לאדם הזה, שהיה צועק "הזדיינת היום?" לנשים שעברו בדסק, צועק מקצה אחד של הדסק לקצהו השני. קשה להניח שמישהו בעיתון פספס את זה.

עכשיו אני כבר לא בטוח למה, אבל אתמול הייתי משוכנע ש"הארץ" יגיב על הדברים במאמר המערכת שלו. עבור "הארץ", הנחתי, יצחק לאור הוא עניין מערכתי. ובכן, לא. העיתון פרסם ידיעה שמסכמת את הטענות שהועלו בתכנית וביקורת טלוויזיה על "המקור". זהו. האתר העלים את הידיעה בעמודים הפנימיים, ואת ביקורת הטלוויזיה שם בדף הראשי ובעמוד המאמרים. הידיעה, כמובן, נעולה לתגובות.

הביקורת הזו, אם כן, היא פחות או יותר תגובתו הרשמית של העיתון. כותרתה: "מה באמת עומד מאחורי הסיפור על יצחק לאור". הכותרת מבלבלת, משום שאין כאן חשיפה חדשה. אף עובדה לא נוספה לדיון. אז מה עומד מאחורי הסיפור? מתח סמיוטי. בי נשבעתי.

אלון עידן, המבקר, טוען שהתכנית נבנית על המתח שבין המושגים "משורר", "איש שמאל" ו"הארץ" לבין הטרדות מיניות ואונס. כלומר, הסיפור נבחר לא בשל חשיבותו, אלא משום שקיים בו "מתח סינתטי" בין האידיאלים של לאור לבין מעשיו. "בהנגדה הזאת מתקיים הכוח," כותב עידן, "היא טוענת את המקרה של יצחק לאור במתח גבוה, שמתפרק והופך מקור לסיפוק: הנה, 'השמאלני' נתפש בקלקלתו; ראו, מעוזי הנאורות שוב הוכחו כמקומות בעלי מוסר כפול".

לא ברור האם עידן חושב שהפרשה הזו, כשלעצמה, ראויה לפרסום. יתכן. בסך הכל, גם "הארץ" לא בוחלים במתח סינתטי. ואולי לא, קשה לדעת. מה שברור הוא ש"הארץ" מעדיף לערוך את הדיון הזה כמטא-דיון. לאור האדם, מסתבר, לא מעניין כמו המושג "לאור". אם דנים במושג, אפשר להשיר את כל חומר הגלם המיותר, כל הנשים המוטרדות או, למשל, דסק חדשות אחד, ולדבר על מה שחשוב באמת – צמצום כוחו של השמאל. רשות הדיבור לאלון עידן:

"במציאות שמיוצרת כעת, דרך סיפורו של לאור, 'שמאלנות' אינה מאפשרת התנהגות בלתי הולמת. יוצא, שכדי שאדם יטען כנגד הכיבוש, למשל, עליו להתנהג בחייו הפרטיים ללא דופי. כדאי לשים לב למטרה האמיתית של המציאות החדשה: לצמצם את כוחו של ה'שמאלן' במאבקו כנגד האלימות, הכיבוש, העוולות. שהרי כעת עליו לפעול בחייו הפרטיים ללא כחל וסרק כדי לטעון איזושהי טענה מוסרית".

הטענה הזו מדהימה. המטרה האמיתית של סיפור לאור ("מה באמת מסתתר מאחורי הסיפור", כזכור) היא לצמצם את כוחו של ה"שמאלן". המרכאות במקור. ישבו עורכי "המקור", ותהו כיצד ניתן לחסל את שאריות השפעתו של השמאל במדינה. ומאחורי פרכה זו, מסתתרת גם טענה אחרת – הימנעות מאונס והטרדות מיניות היא דבר מה בלתי אפשרי, לפעול "ללא כחל וסרק".

מאחורי כל ההתנהלות הזו עומדים בני אדם. את ביקורת הטלוויזיה הזו כתב אלון עידן; היא שובצה במקום בולט באתר על ידי עורכים בדסק האינטרנט של "הארץ"; מישהו בדסק גם היה זה שסגר את הידיעה על לאור לתגובות. זה לא שוקן. והנה, בשנית, כמו אז, מחפים על לאור כל האנשים הטובים.

בסיום הביקורת, מדגיש עידן בפני הצופים כי "חארות יש מכל הסוגים, מכל המינים ובכל המקומות". זה נכון, וב"הארץ" תמיד יהיה להם מקום.

62 תגובות “כולם היו בניו”

  1. והוא קורא לעצמו עיתונאי

    המשפט הראשון שהטריד אותי היה " "אוניברסיטת תל-אביב", "סם שפיגל" ו"הארץ" … מובלים כצאן לטבח בשל מעשיו של אדם אחר…"

    למען הגילוי הנאות אציין כי לא ראיתי את התוכנית "המקור" בה נחשף סוף סוף שמו של אותו "משורר" "שמאלני" שדובר בו רבות באתרי האינטרט כמו "העוקץ" והתייחסות על כך באחרים כגון באתר של ד"ר קמיר. מאחר ואני מנויה על עיתון "הארץ" כן קראתי את "הביקורת" של אלון עידן על התוכנית ותכניה.

    מיד נזכרתי בפרופ' עדי צמח פילוסוף של תורת המוסר והאתיקה!, לפני למעלה מעשור, אשר היכה את אשתו ולסיום שפך עליה מים רותחים. "הארץ", כך נטען, ידע על כך אך נמנע מלפרסם זאת. הידיעה נחשפה בזכות עיתון אחר. אז, הפסקתי את המנוי שלי לעיתון. היום, אני יודעת, לצערי, כי לא צעד זה ישנה את פני הדברים. השינוי הדרוש הוא עמוק, יסודי ומורכב הרבה יותר.

    ומדוע שוב הוטרדתי ע"י הניסוח של עידן. "מובלים כצאן לטבח בשל מעשיו של אדם אחר…" האמנם? הנה שיכתוב של המשפט המתאר את המציאות כפי שאני רואה אותה: אותן קורבנות אונס והטרדה מינית מובלות כצאן לטבח ע"י החברה ובתוך כך אותם מוסדות המשתיקים, הנמנעים, ה"מגינים" על "יקירי הציבור".

    האמנם כל מה שיש לעיתונאי להציע כתגובה להאשמות חמורות כאונס, הטרדה מינית ושאר מרעין
    בישין הוא ההקשר השמאלני? בהמשך עידן מוסיף " לצד אמונות שהם מחזיקים וערכים בהם הם מאמינים, הם (בני-אדם, ושמאלנים בפרט מ.מ) נאלצים כל העת להתמודד עם יצרים גועשים, גבולות נפשיים מטושטשים ומאוויים בלתי מסופקים" …"יוצא שכדי שאדם יטען כנגד הכיבוש, למשל, עליו להתנהג בחייו הפרטיים ללא דופי". למען ההגינות הנה המשפט, הראוי ואולי היחיד, שהופיע בין שני אלו ובכתבה בכלל "ההתמודדות הזאת נגמרת פעמים רבות בכישלון, ועל הכישלון הזה הם מחויבים בדין".

    אלון עידן, מאחר והפעם נכשלת באבחנה ראויה בגבולות אשר ככל הנראה מטושטשים עבורך הנה הסבר קצר: מי שמחזיק בדעות פוליטיות, כאלה ואחרות, המציג עמדותיו באופן מגובש, המחזיק בערכים נגד אלימות אל לו להסתתר מאחורי "גבולות נפשיים מטושטשים" כאשר מדובר בנשים!

  2. הרפרנס שלי הוא "רב מילים" – מילון אינטרנטי משובח (הוא בתשלום ולכן אי אפשר ללנקק אליו אבל הנה-)

    הסבר מלא לצירוף בלי [בלא, ללא] כָּחָל וְסָרָק

    (נֶהגֶה גם: כְּחָל וּסְרָק)
    בלי קישוט ובלי ייפוי, בלא תוספת נופך כלשהו; כמו שהוא ממש.
    • הנתונים שפרסמה הלשכה לסטטיסטיקה על ממדי האבטלה בארץ חושפים בלי כחל וסרק את המצב הקשה בתחום התעסוקה.

    וכשכותבים כחל ושרק זה עובר אוטומטית לכאן (בדר"כ כשיש שתי צורות כתיב הוא אומר)

    שאלה יהיו הצרות והמחלוקות שלנו
    :)

  3. טוב, יאללה, אבן-שושן:
    בלא כחל ובלא שרק [גם סרק]בלא כל קישוט ותוספת נופך, כמות שהוא ממש; "שיגיד לי את כל האמת בלי כחל ובלי סרק" (כל כתבי אשר ברש,כרך ב' עמ' 295). "דברים כהוויתם, בלא כחל ושרק ובלא תוספת הדמיון" (תרגום יצחק דב ברקוביץ לכתבי שלום עליכם, חיי י').
    המקור מצויין תחת הערך של כחל כ"כתובות יז" (לא ברור לי למה הכוונה וזה אינו מופיע במפורש ברשימת המקורות בפתיחת המילון) שם זה "לא כחל ולא שרק ולא פרכוס – ויעלת חן".

  4. רבים יחסית מהליברלים הראדיקאלים הם פסיכופאטים ממש כמו הלאומנים. רמז לכך ניבט מדרשותיהם, שמצד אחד מקדשות את ההומאניזם ומצד שני, בו זמנית, מבוטאות בצורה אלימה מאוד. האלימות היא מילולית ולא פיסית, לעיתים היא אף עטופה בשפה וברעיונות גבוהים, אבל דווקא ככזו גבולותיה פרוצים במיוחד. בנוסף, היא כרונית. הפסיכופאט תמיד מחפש מקלט במקום שבו נלחמים על מטרות נעלות כי רק כך ישרוד בחברה. היינו, בלי אליבי טוב יתפס ויענש קשות. לכן, אם לאור אכן עשה את המעשים, בית משפט צריך לכלוא אותו. זה לא ירפא אותו אבל ימתן אותו בדרך של התנאה. חוץ מזה אני לא סובל את עיתון הארץ שהוא בעיני רקוב מוסרית וזה כידוע בעיה שכיחה אצל ה"אינטליגנציה" כאן כמו גם במקומות אחרים ובזמנים אחרים.

  5. כנראה שהפתגם המעודכן, תפוח רקוב אחד לא מעיד על עץ שלם, לא מתקיים בהארץ. על פי כל ניתוח שטחי, מדובר על כשל מערכתי, סיסטמטי, שיש לו עדים (ועדות) רבים, שהתקיים לאורך שנים, ושללא חשיפתו, היה יכול להימשך לעד. כל טיעון פוליטי מיועד, כמובך, להסיט את הדיון באיש ופועלו.

  6. טקסט מעולה איתמר.
    מעבר לזה, אני חושבת שכניסה לדיון בשאלה האם אמנם שמאלנים צריכים להיות טובים בכל משחקת לידיהם של מי ששווה להם להשאיר את השאלות הקשות במקום אחר. זה היי ציפור, כמו כשאמרו שקרן נויבך מפוטרת כי היא לא עוברת מסך. מי שהביא את הטיעון הזה ידע שזה יקפיץ את כל העולם לשאלות של סקסיזם, וזה היה מחיר ששווה היה לו לשלם כדי להסיט את תשומת הלב משאלות קשות יותר. למה באמת פיטרו את נויבך.
    זה גם מה שהופך את הטקסט של עידן למלוכלך באמת, ביודעין או שלא ביודעין (אף שכמו איתמר, אני לא ממש קונה את תום הלב. צריך להיות אדם קהה על גבול הטיפש כדי לא להבין את הסאבטקסט של עצמך ברמה כזו. זה כמעט סרקזם מרוב שהסאבטקסט גלוי).
    וכחל ושרק ופרכוס הם סוגי איפור (בגלל זה מפורכסת זה מאופרת). לדעתי מתישהו התירו ב-ס', בעיניי זה פויה.

  7. כחל ושרק מופיע בפעם הראשונה בגמרא הבבלית מסכת יבמות דף י"ז עמוד א': "לא כחל ולא שרק ולא פרכוס – ויעלת חן" הקטע בגרשיים מובא כשיר שהיו שרים לכלה בחופה בארץ ישראל באותה תקופה ומשמעו שהיא יפה כמו שהיא בלי עזרים חיצוניים
    אבל עצם זה שזה כתוב ב ש' לא אומר שכך היה במקור, המון שיבושים נפלו בהעתקות הגמרא בעיקר במילים נדירות כל כך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>