90 תגובות “מה הקטע עם להשמיד את האינטרנט”

1. לא, כי זה באמת מרגיז, העניין הנשי. נכון שזה ערב פרטי ולא צריך שיריון לסקטורים – אבל את מפספסת כאן אספקט שלם של היות, שאינו דחקאי דווקא, ואינו דיבור על אלא דיבור מתוך. הגנרל מולה, מפקד הכוח הלאומני במלחמת האזרחים הספרדית אמר שלרשותו עומדים ארבעה גייסות מחוץ למדריד, והחמישי ממתין בתוך העיר. מעצבנת.

2. ולאות מחאה על האמירה שלך עם הבלוגריות והנרות רציתי לבטל את המינוי על הבלוג שלכם, מיטל, ולא הצלחתי למצוא פונקציית ביטול, רק הרשמה. לטיפולך אודה.

3. א. נכון. זה לא בסדר שהרשימה הזו אינה מכילה יותר בלוגריות. ואני שוב רוצה להזמין כל בלוגרית שמעוניינת לדבר ליצור איתנו קשר. אני יודעת שזה בטח בעייתי עכשיו, אבל באמת שחיפשנו.

   ב. רק כדי להבין משהו: "אספקט שלם של היות"="אינו דיבור על אלא דיבור מתוך"=בלוגריות?

4. במייל שמקבלים כהודעה על פוסט חדש, יש למטה לינק לביטול הרשמה.

   מחאתך נרשמה.

5. מאיפה שלפתם את ההומור הזה עכשיו מאיפה? מה מצחיק? חשבתי שאנחנו מתכוונים להיפגש שם ולהפיל את השרתים של גוגל, שיראו מה זה.

6. על מה התעצבנה מירי.

7. מיטל
   אני חושבת על הפוסט הזה שלך לא מעט. עולה בדעתי שאולי השימוש שעושות נשים באינטרנט שונה מהשימוש הגברי. אולי הפוליארכיה הגיקית הגברית היא רק צד אחד של המטבע. הצד השני שקוף. אני יודעת שהגישה המהותנית להבדלי המינים אינה פופולרית, ובכל זאת. הוכחה נוספת. גם ז'ניה סרבה לך?

8. רק כדי להוסיף לוויכוח למעלה –

   מודה באשמה: מיטל הציעה לי וסירבתי.

9. אתה חושב שהשרתים של גוגל יושבים בצימרמן? זה היה יכול להיות מגניב.

10. 1. אני יודעת ששימוש בקלישאות כדי להוכיח טענה בעולם הוא לא פופולארי, אבל חשבי על קבוצת האלפא-בלוגריות של ישראבלוג, שהיו פופולריות לא מזמן כקבוצת התייחסות. האם הן כותבות ביקורת תרבות ואינטרנט? לרוב לא. לרוב הן מתייחסות לחיים שלהן. אני יודעת. לא כל הזמן. והן לא כל הבלוגריות. ובכל זאת, זה אולי מראה משהו.

    2. לא יודעת בנוגע לפופולאריות, אבל לי יש בעיה קשה עם הטענה המהותנית שלך בנוגע לדיבור מתוך. ובעיה עוד יותר קשה עם טענת הדאחקות=גבריות, המשתמעת ממנה.

    3. לא הצעתי לז'ניה, משום שאני מכירה (או חושבת שאני מכירה) את הרתיעה שלה מזיהוי בין ז'ניה לבין הדמות בעולם.

    4. ובסופו של דבר, לא מדובר פה ברשימה עקרונית, אלא ברשימה פרקטית, של נשים שמוכנות לבוא ולדבר על הנושא הזה, ולחשוף עצמן וכל הג'אז (המעט ישן, בעיני קובעי הטרנדים באינטרנט, אך עדיין תקף) הזה של מעבר מהווירטואליה למציאות.

11. הלו זוש.

12. אני בטוח שאם נחפש טוב נמצא שם לפחות שרת אחד, ואם נפיל אותו הוא כבר יגרור את האחרים.

13. צר לי, אני לא בדיוק יודעת למי את מתכוונת כשאת אומרת אלפא בלוגריות בישרא.
    כרמל ויסמן, וולווט [ולכל מי שנאנח – עוד פעם ויסמן? עוד פעם ולווט? למה עוד פעם גדי שמשון זה בסדר? ואין לי שום דבר נגד גדי שמשון, הוא דווקא חמוד בעיניי, באותו אופן פרוותי בו שובניסטים-מושבעים חמודים. סתם דוגמה] הן האפשרויות הכי טריוויאליות
    מה עם תמר, שכתבה פה פעם פוסט מצויין על היברידיות?
    שרה מישראבלוג עסוקה בביקורת תרבות וסוחבת על עצמה מספיק תארים אקדמיים כדי לעמוד בסטנדרט ארגז הכלים שלכם, חמוטל מה'קפה' (כותבת בכינוי 'חמוטל.') כנ"ל. ובטח יש עוד, אני לגמרי לא מספיק מעורה.

    כשאני בוחנת את הרשימה שהעלית, ובכן, היא מאד הומוגנית. מאד שנינו מאותו הכפר. אבל שוב – זה ויכוח עקר. אני חושבת [ותמיד קיימת האפשרות שאני טועה] שחיפשת את אותו טייפקאסט גם בין הנשים, מי שמחזיקה ארגז כלים שמאפשר ביקורת תרבות מתוך כלים אקדמיים, אבל נשים כותבות אינטרנט אחרת, מתוך הפופיק. אפשר לעקם את האף, בטח. אפשר להדיר, בקלות, עובדה. אפילו חלי גולדנברג ב'רשימות' – ואני לא מתה על הכתיבה שלה, אבל מעריכה את היכולת שלה לעצב שפה אינטרנטית נשית אפקטיבית – אפילו היא. בשום אופן הכתיבה שלה אינה נעצרת רק ב'חיים שלי'. איך את לא מבחינה שיש כאן הבדל מספיק משמעותי כדי להתעכב עליו, זה כל מה שאני טוענת כאן. ובהצלחה בפאנל. [גברים לפאנל, נשים לפאנלים]

14. אני לא מבינה דבר אחד: למה את כועסת? הרי קראת את התגובה שלי שאומרת שחשבנו על זה באמת, ולא מצאנו נשים שחשבנו שירצו/יתאימו. גם אם נצרף את כל הבלוגים שאני+איתמר+תומר מכירים לא נגיע לכלל הכותבות ברשת הישראלית. לא יותר פשוט להגיד לנו: פססט, שכחתם את זאת וזאת?

    אולי פעם נתווכח על המשפט הזה "נשים כותבות אינטרנט מתוך הפופיק".

15. ככה זה. זה מתחיל בזריקת גירים ונגמר ברצח ראש ממשלה.

16. מילא הרתיעה מהזיהוי. עצם המחשבה על לעמוד ולפתוח את פי מול קהל, בכל דמות שתהיה – ובכן, גם אני מפשילה את ראשי בצחוק, אבל זהו צחוק של בעתה.

    ולעצם העניין: אני הייתי שמחה אם מירי היתה באה לפאנל הזה ומדברת על ההבדל בין הדיבור הנשי לדיבור הגברי באינטרנט, לפי תפיסתה. זה נושא שעשוי להעלות קצת גיצים, ומהתבוננות ברשימת הדוברים אני מתקשה לראות מקום אחר שממנו יכול לעלות משהו מעבר לצחקוקי הסכמה.

17. מירי, אבקש לדייק: איני שוביניסט, אלא מצ'ואיסט, וגם זה די צעצוע.

18. למיטל –
    אני כועסת כי מרגיז אותי שגם הארץ הלא זרועה הזו מאמצת את אותן נורמות של היבשת הישנה. בשביל מה סבלנו ממחלת ים על המייפלאור? מה זה 'נשים שיתאימו'? האם נקודת המבט שלך שוללת מראש כתיבה נשית ככתיבה לא חשובה, העוסקת בזוטות – ואולי יש כאן שפה חדשה שכדאי לנסות להבין מנין היא נובעת ומהו הדקדוק הפנימי שלה.

    לגדי שמשון – בהזדמנות אשמח לקרוא פוסט על הניואנסים המבדילים בין מצ'ואיזם לשובניזם. מכאן זה נראה כמו ההבדלים בין צ'לסי לטוטנהאם.
    גם אין לי התנגדות לשמוע עוד על הצעצוע.

19. אף אחד לא שלל כתיבה נשית, ואף אחד לא דיבר על כתיבה שעוסקת בזוטות. כל הערב הזה עוסק בזוטות, חופר זוטות ונהנה בזוטות. אולי יש כאן שפה חדשה, שכדאי לנסות להבין מאין היא נובעת, אבל לא חייבים לעסוק בשפה החדשה הזו בכל מקום ובכל אירוע. זו לא דרישה הוגנת.

    וזה לא קשור כבר לייצוג נשים. זה קשור למה שאנחנו רוצים שהערב הזה יהיה. נכון, יכולנו לחשוב יותר לעומק על נשים שאולי יסכימו להשתתף. אבל הבעיות שנתקלנו בהן בנושא הזה היו הרבה יותר פרגמטיות ממה שאת משערת. חלק מהבלוגריות שהכרנו, ורצינו שישתתפו, ידענו שלא יסכימו; חלק אחר הכרנו רק בכתיבה, ולא ידענו איך הן יעמדו מול קהל; על חלק אחר פשוט לא חשבנו. לא הכל עניין של הדרה. יש אלף ואחת מקומות שבהן ניתן וכדאי לעסוק בכתיבה נשית. אני מקווה שהבלוג הזה הוא אחד מהמקומות הללו. הערב המסוים הזה, במסגרת הזמן המסוימת שלו, במטרות המסוימות שלו, אינו המקום, לדעתי.

20. וואי, מירי, את ממש מכעיסה אותי. אני הולכת לנאום.

    1. לא מייפלאוור ולא נעליים. די לפאתוס. בלוג. וערב דאחקות.

    2. בבלוג הזה כל אחד יכול לכתוב. נשים אכן כותבות פה כמו גברים. נשים אכן מגיבות פה כמו גברים. נשים אכן חושפות פה לעתים את הפופיק שלהן, על אף שאני מודה שזה לא הז'אנר הרווח בבלוג.

    3. אם אנחנו כבר באווירת נשים-מהפופיק-גברים-מהתחת, תני לי לומר לך שנשים לא אוהבות קלות דעת. העולם קשה להן יותר, והן צריכות לעמוד על המשמר, והכל נכון. אבל זה ערב דאחקות, וקפיצות-תחת היא לא תכונה מוערכת בדובר בערב דאחקות.

    4. שוב אני אגיד: נכון, ט-ע-י-נ-ו. היינו צריכים להזמין עוד בלוגריות. למעשה, קיבלתי היום במייל הצעה לעוד כמה בלוגריות, ומי יודע מה ייצא ממנה.

    5. תמר קפלנסקי זה רעיון מעולה! ת. קפלנסקי? האם שומעת? עכשיו כשבעלך כבר שר באירוע ואת גם ככה צריכה לבוא כדי להחזיק לו ולנו את היד, אולי תשמידי איזה משהו, באמאשלך?

    6. האם נראה לך שנקודת המבט שלי שוללת כתיבה נשית ככתיבה לא חשובה?

    7. בשולי הדברים, אני רוצה להזכיר תגובה שאקס פעם הגיבה, והבריקה עד מאד מאד. זה היה על פוסט הפורנו שלי, שבו התעצבנתי על לסביות שעושות פורנו ללסביות, אבל לא מראות שום דמיון בסקס או ביצירת הסרט. אקס אמרה לי, ואני לא מצטטת: "כן, זה מעצבן שאנשים שחשבנו שהם באותו כיוון שלנו מאכזבים פתאום". אני מניחה שיש בתגובה שלך מן הדבר הזה, אבל בניגוד לסרט הלסבי, את יכולה להיות אחראית לחומרים שמתפרסמים בבלוג הזה בדיוק כמוני.

21. כן, כך חשבתי

    מירי מוזמנת לכתוב בכל יום שתרצה את תפיסתה בנוגע להבדל בין כתיבה נשית וגברית באינטרנט, וסביר להניח שזה יהיה פוסט מעולה. אבל הערב שלנו עוסק בהשמדת האינטרנט והוא נועד לעורר צחקוקי הסכמה בלבד.

22. אין לי כוח להגיב לך, זו האמת. כל אחת מאיתנו הסבירה את עמדתה ומתבצרת מאחורי האג'נדה, כל מה שאומר יהיה בגדר חזרה על הדברים. גם אני מרוגזת, סעיף 3 שלך למשל. מעניין לשמוע מה חושבים הגברים אותם הגדרת קפוצים מהתחת – את מתכוונת לאנאליות?
    בעניין קלות דעת – קל לי להסכים. הקיום הנשי הוא קיום כבד, נכון, אנחנו בהריון וחסרות חוש הומור ובכלל, זוטות מעניינות אותנו רק במכירות סוף עונה. אם את לא יכולה ללבוש את זה – זה לא קיים.
    את יודעת מה – שתי נשים שמתווכחות על כתיבה נשית זה לא מעניין. מעניין לשמוע מה חושבים עמיתייך על הנושא, אבל הם ממלאים פיהם פיקסלים ובצדק, חוץ משאלתיאל שנתן אחלה תגובה דוברית-פוליטיקלי-קורקט על פי כל הכללים. האם היית מגדירה את תגובתו קפוצה מהתחת?

23. סעיף 6.
    שאלה מעניינת.
    אני לא מסוגלת לנסח תשובה שתהיה מספיק חדה וקוהרנטית, אבל תחושת הבטן שלי לגבייך, על סמך מה שכתבת בפוסט הזה, בקודם, ובמכלול התגובות – שאת ממדרת, כלומר הכל מאד מסודר על מדפים, שבמקומות אחרים יכונו גטאות (של טקסטים, לא של אנשים).
    למה נשים חוששות להשתטות בפומבי? זה עמוק מדי אפילו לבלוג הזה. אני חושבת שזה קשור איכשהו לעניין המשחק הקבוצתי. גברים רגילים למשחק קבוצתי, אפילו מלחמה היא סוג של משחק קבוצתי. הנשים – כל אחת לעצמה, אין לנו את המסורת המשחקית הקבוצתית. אדם לאדם זאב, אישה לאישה ביץ'. מ.ש.ל

24. הם ממלאים פיהם פיקסלים בגלל עובדה פשוטה אחת: הם לא רוצים להיכנס לוויכוח שבו הם תמיד יהיו הצד המפסיד. והם לא יהיו הצד המפסיד כי הם טועים, אלא כי את מתעקשת לקרוא בהם את הרע ביותר.

    את לא מדברת איתנו, את פשוט מחפשת הוכחות לצדקתך. ובשביל לעשות את זה, אין לך שום בעיה להתעלם ממה שנכתב, לסכם במשפט-קצר-עמוס-מקפים-אחד, ולנמק זאת באינטרסים של הדובר. אני מניח שאת מאמינה שכך "כותבים מתוך". לי נראה שסתם טפסת על עץ.

25. אני קצת מרגישה כאן בין הפטיש והסדן, וגם לא חושבת שמירי צריכה דוברת, ובכל זאת: כקוראת נאמנה בבלוג של מירי, ובעיקר כצופה משתאה בכישרון הסיוף שלה בתגובות שנונות, אין לי ספק שהיא יכולה לדבר אפילו על הנושא הזה בצורה מצחיקה ומרושעת כמתבקש מכותרת הערב.

    במילים אחרות, נראה לי שכשהרכבתם את רשימת הדוברים קצת חיפשתם את המטבע מתחת לפנס. זה קורה לכל אחד, אבל נדמה לי שברגע שהתברר הרכב רשימת הדוברים הייתם יכולים לעצור רגע ולהחליט שלפני שאתם מודיעים על הערב אתם עושים מאמץ מודע לפנות בכיוונים לא מובנים מאליהם. נניח, לשלוח מייל לרשימת הכותבים בבלוג ואולי גם לאי-אילו מגיבים קבועים ולבקש מהם להעלות רעיונות.

    אגב מגיבים קבועים, מה עם דורה קישיניבסקי? (מקווה שאייתתי נכון) הביקורות שלה בעין הדג הן בין הדברים הכי מצחיקים שקראתי לאחרונה.

26. שאלתיאל, אתה צודק. טיפסתי על עץ וקצת התלהמתי, מצטערת.
    בוא נחזור לעובדות הבסיס, תעזוב את תילי המילים ששפכתי כאן, חלקן הגדול באמת מיותר:
    ערב זוטות באינטרנט. תריסר משתתפים, מתוכם אישה אחת. כל השאר באמת מכבסה. ("טיפסת על עץ", "מכבסה")

27. את התירוצים כבר סיפקתי, כאמור. אפשר להאמין להם ואפשר שלא. דבר אחד כן אומר: אנחנו מחפשים משתתפות, עד כה בחוסר הצלחה. אחת הסיבות לזה, אני מניח, היא שהן לא הוזמנו מראש, וזה מעליב. הלוואי וזה היה אחרת.

28. קול. זה חדש. אף פעם לא אמרו לי שאני ביץ'.

29. הצטרפתי למשחק.

    מה שמעייף אותי לעתים קרובות בפמיניסטיות, כמו אגב בקבוצות מאבק אחרות, זה ההתעקשות על הנפת דגלים והכרזות מרגיזות במקום פעולות פשוטות שיקדמו את המטרה שלהן.

    הנה, במקום השפילים הארוכים והמעט מרגיזים על כתיבה מתוך וכל הביטויים היפים ההם, יכולה הייתה מירי, בפשטות, לבקש לדבר בערב המדובר. בלי חצוצרות ותופים, בלי התלהמות וכעסים. פשוט לעשות פמיניזם במקום לצעוק אותו.

    כך, במקום לצאת קצת מרגיזנית, היא הייתה יוצאת תותחנית. אם בנוסף לכך, היא הייתה גם עולה ומדברת באופן שמתאים לרוח האירוע (צחוקים ודאחקות וכדומה) ומשחילה איזה מילה עוקצנית ומבריקה או שניים לכיוון האג'נדה שלה, כולם היו מהנהנים בהסכמה ובמוחם "פמיניסטית" ו"פמיניזם" היו נקשרים לפחות באותו הרגע לאישה שנונה, מבריקה ורגועה שיודעת לשחק את המשחק החברתי ולגרום לו לעבוד לטובתה.

    עכשיו כולן מוזמנות לצעוק עלי.

30. מיטל!!!
    לא התכוונתי שאת ביצ'ית. בחיי. את לא ביצ'ית. אע"פ כדאי לך לנסות את זה לפעמים, זה כיף גדול.

    לגבי ההשתתפות שלי בערב – לא רלוונטי. אין לי נסיון בדיבור מול קהל, בטח לא ז'רגון משותף איתכם. שלא לדבר על הפתטיות של אישה בת 41 שמשתתפת בפאנל של סטודנטים שמדברים על שעשועי אינטרנט. יש גבול. אני פה רק לתהות בקול רם (טוב, נו, רם מדי) על הפורמט. תהנו. אולי אבוא להפגין בהמוניי בחוץ.

31. אני חייבת להסתייג. אני חייבת גם להעביר את הדיון למסגרת מופשטת יותר. נראה לי שגם לי וגם למירי נמאס להטיח בוץ זו בזו.

    יש בעיה עם אג'נדה. אני יודעת כי גם לי יש לפעמים כזו. ואג'נדה, בעולמנו הקשה גם ככה, נובעת ממצוקה אמיתית, בין אם מצוקה פיזית ממשית או מצוקה אידיאלוגית/מוסרית. מעמדה כזו, קשה להתבדח. ובבדיחה, מראש, יש פחות אג'נדה ויותר אג'נדל'ה, כמו שקראה לזה בחינניות דנה ספקטור. וככה יוצא שאתה עומד במקום שבו קשה לך לעמוד, ומנסה להטביע איזו אמירה מחוייכת בשיח הכללי. זה אוסף של דרישות שהוא כמעט בלתי אפשרי למימוש. לפעמים, אבל, זה מצליח.

32. מכל הדברים הרעים שבא לי לנסות בחיים, ביצ'יות אף פעם לא נכלל ברשימה. נראה לי כמו זן נחות של פולניות, וגם מזה לקח לי שנים להיגמל.

    אכן. הצבעת על אחת מנקודות הכשל של הפורמט. אני יכולה להצביע על השאר, אם מישהו מעוניין. או שאני יכולה פשוט לבוא לצימרמן, ולדעת שיהיה כיף.

33. יפה אמרת.

34. למירי
    אני רוצה להבין. באמת להבין. יש ערב. מישהו ארגן ערב והזמין, כמה מישהו, אחת אישה. לא רוצה, אל תבואי. אבל למה מכבסה? למה תמיד צריך ייצוג לכל קבוצת מיעוט. הורי רוססו ב D.D.T, זה אומר שאני צריך להחרים את הערב כי אין מספיק פרנקים כמוני?. אם יש אז באיזה צבע, כי אם שחורים אמיתיים ההורים שלי לא מרשים להסתובב. לגבי המוקה אני עוד צריך אישור אבל נראה לי שזה יהיה בסדר. ובאופן קצת יותר רציני למה את ישר מכלילה אותי ואחרים בתוך קטגוריות שאת כל כך מנסה להשתחרר מהם. איך אפשר להתשחרר ולייצר משהו חדש מתוך כל הפשטות שבה את תופסת את היחסים בין גברים לנשים. איפה הדיאלקטיקה שדה בובואר הציעה?. את מדברת על שפה נשית, ואני באמת מעריך ומאמין בשפה הזאת. אני באמת נוצר בתוכי את "ניב" לרחל ובעקבות גלוזמן ("נכון שבארת הוא גאאאווון") אני באמת משתדל לעשות את מה שהיא בקשה כשהיא כתבה "התקלוט אזנך אף מתוך שתיקה/ את ניבי השח?/ התנצרהו כרע, כאח,/ כאם בחיקה". אבל כל החד שיח הזה שבו עדיין העולם נחלק לנשים ולגברים הוא כל כך מגוכח, מקומם ומכעיס. וזה לא מקרב אותי אל האם, זה רק סוגר אותי ואחרים כמוני בתוך אותם קטגוריות (וזה לא שלא יותר נוח להיות גבר, זה מאוד נוח, ואולי גם קצת מתחסד מצידי כי אני לא ממש חווה את העולם כאישה) שמוטב שנתחיל לערער עליהן באמת.

35. דד לד
    הנה המייל שלי – כתוב לי ואסביר בחפץ לב, לא כאן הבמה

    [email protected]

36. מרתק. מאחר ואין לי אופי ואף לא אישיות אני מוצאת את עצמי נזרקת מחופי מיטל לעבר צוקי מירי ובחזרה לשוניות מיטל ואז שוב למערבולות מירי.
    השאלה היא כזו: אם זה ערב דאחקות. ואם אין נשים שקלילות דעתן נגישה וברורה. אולי זה אומר שלנשים אין מה לחפש שם גם כקהל?
    כלומר אם בחדר אחד יש ערב דאחקות עם גדי והצעצוע שלו ובחדר על יד מיטל ומירי מתדיינות על האם כדאי או לא להיות ביץ' ומאיזה אבר כותבות הנשים, סביר להניח שאני אלך לעזרת הנשים. ואולי אני אשתעמם ואעבור לדאחקות והצעצועים. אין לדעת. אני בעד אלטרנטיבות.

37. יש לי אנקדוטה לספר. בהקשר לתגובה של דד לד. ולתגובה שלך. ולערב הזה. ולריב שכבר שכך. כשהכנו את רשימת המוזמנים, שמנו לב שאין מספיק נשים ברשימה (שהייתה ארוכה יותר מזו שפורסמה, כי יש כמה שסירבו). ואז אני אמרתי: אני לא מוכנה לעוד ערב שבו ידברו על זין ועל צבא. ואז הכנסנו עוד כמה נשים לרשימה הראשונית. וזה עדיין לא היה מספיק. ואז תומר אמר לאיתמר: אז מה, אחי, איזה זין בצבא, אה?
    ופתאום, וזה אולי ברור יותר למי שראה את תומר ואת איתמר, זה היה כל כך ברור שהחלוקה הישנה לא תופסת, שבאיזושהי מסגרת, לפחות בשבילי, האיום הוסר.
    ואני אומרת את זה כי אני חושבת שטוב וחשוב לדון בכתיבה נשית ובאיברים כותבים ובחלב אימנו. טוב גם לדון באינטרנט. טוב לכתוב פוסטים עמוקים. וטוב להשתטות. וטוב גם לריב. אבל החלוקה הדיכוטומית ביניהם, זו שאני עושה עושה וזו שמירי עושה, לא מועילה לאיש.

38. את צודקת. למען האמת, התכוונתי סתם לעצבן. קמתי עם מצב רוח שטותי הבוקר ואיך שראיתי את הריב הזה היה בא לי להצטרף אליו. התוכנית שלי הייתה לזרוק איזה משהו מעצבן ואז, כשמגיבים לי בעצבים, לכתוב: "אני הרמב"ם, אני הרמב"ם". ילדותי, אני מודה, אבל זו הייתה התוכנית.

    מצב הרוח הטרולי חלף. אני מתנצל בפני מירי. לא התכוונתי להתלבש עלייך, פשוט היית שם. סורי.

39. תגיד, אסא, בעלי היקר לעתיד, האם אתה במקרה הרמב"ם?

40. הרמב"ם!

41. כל הדיון הזה מזכיר לי את המשפט של מר ברנז מהסרט של הסימפסונס, אחרי שכל ספרינגפילד תלויה רק בחשמל מהמפעל הגרעיני שלו:

    "אהה, סוף סוף הגבר הלבן והעשיר נמצא בעמדת שליטה".

    על כל פנים, הטוקבקיה הזו מוכיחה דבר אחד: צריך להשמיד את האינטרנט.

42. כן, כולם יתלבשו יפה או לכל הפחות יתקלחו קודם, ויתלבטו אם לשבת מאחורי שולחנות או ככה, טבעי, והמקום יהיה מלא מפה לפה, ותהיה אווירה טובה כזאת של אנשים שטוב להם יחד, ומישהו יגיד משהו וכולם יצחקו במין עליצות חברית, ורק מיטל תסתכל ימינה ותסתכל שמאלה ותיזכר בנושא של עבודת המאסטר שלה ותחשוב על הפער בין תיאוריה למציאות ותרגיש פתאום צביטה קטנה בגרון, מן דגדוגצ'יק כזה, כמעט לא מורגש.

43. טוב אחרי שקראתי את כל התגובות.
    א' – אני מוחה על שלא הזמנתם אותי קודם ולכן לא אתן יד לערב הנוראי שלכם. סתם. האמת היא שהייתי מזמינה את עצמי לדבר, לו לא הייתי בוהה בדבר הזה שכתבתם בלי להבין מה מצחיק אתכם ולמה זה טוב. אחרי כל התגובות, בעיקר אחרי זו של ליכטש – קצת הבנתי. או לפחות הבנתי למה זה מצחיק. או שלא הבנתי וליכטש הצחיק אותי.
    כך או כך, אני מחזיקה מעצמי אחת קלילה, ואני לא מפחדת לדבר מול קהל. אבל אני לא משוכנעת שיש לי מה לומר, ואני בעיקר מפחדת ששוב תגידו מילים יותר מדי מסובכות במחשבית (אתם תמיד עושים את זה. מיטל, אני מכוונת גם אלייך), והעיניים שלי יתפזלו מצ'עמום.
    אז בגלל שהאינטרנט זה לא בדיוק המקום שלי, הערב הזה נראה לי יותר למי ש… ובכן, איני יודעת למי, אבל לא לי. עובדה שלא קפצתי בהתלהבות ואיתמר היה צריך להסביר לי לאט ובאדיבות על הדשא של גילמן מה הקטע, וגם אז לא בדיוק הבנתי (וגם לא הבנתי למה בצימרמן, פאב של קיבוץ עם אוכל מגעיל.נמאס מהקטע הסטודנטיאלי-נחלאי. הסיבוב הבא ביועזר!). משום כך לא אמרתי גם אני, ואינני נעלבת שלא חשבו עלי.

    ווית אול דיס סד: אני אבוא ואדבר. מה, כל כך הרבה פעמים יגידו פה "מהותנות" ו"נשים מדברות מהפופיק" ולא יהיה לי מה להגיד?
    תגידו כמה זמן או באיזה פורמט או מה, ואם אתם רוצים לדעת מראש על מה.

44. פחחח.

45. לא הבנתי. אתה הרמב"ם?

46. את בחורה מאד מצחיקה, ת. קפלנסקי. ואני שמחה מאד שתדברי באירוע.

    חמש דקות. צריך להשמיד משהו מהאינטרנט. או את כל האינטרנט. (לשם הדוגמה, בלוגים שמדברים מבפנים באינטרנט). נשמח לדעת מראש, במייל.

47. ומירי, מחמיא לי לחשוב ש"אישה בת ארבעים ואחת" (ממלכה רחוקה ולא נודעת, שמתרחש בה אוהו, אין לכם מושג) כורכת אותי בקבוצה הסטודנטיאלית העוסקת בשעשועי אינטרנט. זה גורם לי לשוב ולחלום שמחר בבוקר אקום סוף סוף ואהיה כוסית גילמן אמיתית: עושה סמים ומסיבות בסופש, לומדת ספרות ומשהו במזרח אסיה באמצש, ובעיקר רזה ונטולת חזייה. ב-97 זה לא הצליח לי, אבל היי, למה לא. אינטרנט – סב קוצ' מילגה.
    אבל ההנחה הזו שלך מחזירה אותנו לתגובה של דד לד, שהיא רצינית ויפה ומגיעה לה תשובה דווקא פה לדעתי, וחבל שלא ענית.
    מה זה שאת חושבת על האנשים שכאן? מה את יודעת על העולם שלהם, שאת כורכת אותם ככה זה בזה? נהה, דיי אול לוק דה סיים טו יו. את רק באה להפגין בהמונייך בחוץ, כדי לא לצאת פאתטית – כפי שאת כבר יודעת ש"הם" (ההם?) כנראה חושבים או שאת חושבת, מה זה משנה. הרי את כבר מעבר להרי החושך, ויודעת את כל מה שאת יודעת על העולם ובכלל, והם – כל החיים לפניהם והם תמימים ויש להם ככ הרבה מה ללמוד. מי זה שמתנשא על מי, מירי? הדרה היא עניין יותר טריקי ממה שחושבים.
    אל תביני אותי לא נכון. אני חושבת שהביקורת שלך נכונה. בפירוש. ואני חושבת, כמובן, שלנשים יש כל מיני דברים לתרום לכל מיני דיונים, בטח על אינטרנט ועל חברות דרך כתיבה ועל דיבורים. אני, באופן אישי, מהצד של הכלה, גם פה.
    אגב, אני גם חושבת שיש סיכוי שהמקום הזה ספציפית, דווקא משום שהוא עוסק במה שהוא עוסק באופנים שבהם הוא עוסק בזה, אולי לא מזמין את סוג הדיבור הזה. לא שאין פה מקום לסוג הדיבור הזה, אבל כל מיני אנשים חושבים שזה לא בשבילם פה, כי זה רציני ואקדמי וככה. איי שוד נואו, כי הרי בניגוד למה שכתבת עכשיו, את לא חשבת אז שהפוסט על ההיברידיות היה טוב. חשבת שהוא לא מתוחכם ולא מעניין, והתרגלת לקרוא דברים יותר מורכבים *כאן*, וזה למרות שהוא היה דווקא רציני מאוד, ובטח מהפופיק, ויש כמה אנשים באקדמיה שחשבו שהוא טוב ושהאמירה שלו דווקא מורכבת למדי.
    באופן אישי אני חושבת שמה שעושים בהרבה מילים יפות וארוכות באקדמיה אפשר לעשות גם בפחות מילים שגם אנשים ממשיים יבינו, וזה כי אני מאמינה שהאקדמיה דווקא ממש נוגעת לעולם, וכי אני מאמינה בעולם. וככה אני גם "באקדמיה", כלומר את כל זה אפשר לעשות גם בתוך האקדמיה, באופן הזה, במילים ממשיות על מצבים ממשיים. ואמרתי לך את זה אז, בתגובות.
    אבל יש אנשים שחושבים שבגלל שאין להם מה לומר באקדמית, או באופן שמספיק משיק לאקדמיה, אין להם מה להגיד פה. זה לא המקום שלהם. הרי פה לא מדברים "על עצמך", פה מדברים על דברים יותר מורכבים, ברומו של עולם מה שפעם היו קוראים. אנשים שכשמנופפים מולם במילים "בלועזית" מתרשמים שבאמת למי שמנופף יש זין יותר גדול, והולכים. לזה אני מתכוונת ב"לא מזמין".
    כל זה לא בא כדי לומר לך מירי, תגידי סליחה שירדת עלי אז, הו'ז דה מאן נאו, אלא כך: ה"או פה או פה" הזה שלך – או בפנים (עם הבנים הגיקים הצחקקנים המדירנים האלה) או בחוץ (עם הפמיניסטיות הפאתטיות אבל הרציניות והנבונות והפוליטיות) – חושף את הכתם העיוור שלך עצמך. את המקום שבו הקבוצה ההומוגנית והאמורפית הזו של "סטודנטים שעוסקים בשעשועי אינטרנט" היא, גם היא, קצת המצאה פנטזמטית, קצת הבניה.
    הפריבילגיה של אחרות, כשכבר מצליחים להכיר בה, היא פריבילגיה מוסרית. את יכולה להרשות לעצמך להיות קצת יותר זהירה כשאת מדברת על "ההם" הזה. (נו, איזה מעולה יצא לכם השם של הבלוג עכשיו?!).
    אחת נואמת. פרדון.

48. אלק, ב"אירוע".
    "אני לא יכולה בראשון לחודש. יש לי אירוע. אני הולכת עם בעלי".
    הבלה, כבר היית צריכה לדעת שאינני אומרת בעלי אלא לרשויות המס, וגם אז לא תמיד. זה מביך אותי.

49. LOL.
    אם כבר, אז אהבלה. עם א'. וחוץ מזה, מה מביך בבעלי? בבקשה תגידי לי שאת לא מאלו שאומרים בנזוגי, למה זה מה זה לא מתאים למותג שלך.

50. אני מדמיינת אותך יושבת, עבשה, מתבוננת לצדדים, מבואסת מהתחת. או אולי רק צל צלה של אכזבה? צער לא רב, יגון לא קודר, נוסטלגיה לירית אך מפוכחת, התבגרות שהיא תמיד גם אבל על אובדן… אמהות מתות, חנה נוה, אהוי.
    מצחיק.