בשנת 2008 פרסם המגזין הפמיניסטי הרדיקלי Rain and Thunder ראיון עם גנילה אקברג (Gunilla Ekberg),שהיא אקטיביסיטית פמיניסטית ותיקה וגם עורכת דין שהייתה יועצת מיוחדת לענייני זנות וסחר בנשים ובילדים לממשלת שוודיה. כרגע היא מנהלת משותפת של ארגון בינלאומי לא-ממשלתי: הקואליציה נגד סחר בנשים, שפועל כדי להילחם בניצול מיני של נשים וילדים על כל מופעיו.
הראיון הזה (זהירות, PDF) נשמע כמו קריאת שלום לבבית מלה-לה-לנד. 45 אחוז נשים בפרלמנט. גברים שטוענים כי לא יקנו שירותי מין. ותרבות שנאבקת כדי שהאחר יהיה באמת אתה, ולא גיהנום.
לשמוע את האישה הזאת, זה מדע בדיוני, באמת. ואם את במקרה פעילה פמיניסטית קשישה, זה גם מחמם את הלב לדעת שלפעמים מאבקים מצליחים. 

הראיון תורגם באדיבות קולקטיב Rain and Thunder

**********

האם תוכלי להתחיל בקצת רקע על עבודתך נגד זנות וסחר, במיוחד במסגרת ניסיונך כיועצת מיוחדת לעניייני זנות וסחר עבור ממשלת שוודיה?

כל חיי הוקדשו לסיום האלימות הגברית נגד נשים. ב-2001 התבקשתי על ידי סגנית ראש ממשלת שוודיה, מרגרטה ווינברג (Margareta Winberg), לבוא לשוודיה כדי ליצור ולהטמיע תכנית בנושא זנות וסחר בבני אדם, שתתחיל בקמפיין הנורדי-בלטי נגד סחר בנשים ב-2003, שבמהלכו תיאמתי פעילויות בשמונה מדינות. קיבלתי הזדמנויות רבות להטמיע תפיסות פמיניסטיות רדיקליות למדי הודות לנשים שאיתן עבדתי – סגנית ראש הממשלה, מזכירת המדינה ליזה ברג (Lise Bergh), ומריאן לקסן (Marianne Laxén), שהייתה ראש היחידה לשוויון מגדרי בממשלה. כולן תמכו בי מאד. למעשה, באותו זמן הפכה ממשלה שוודיה את המלחמה בזנות ובסחר לאחת המטרות החשובות ביותר בסדר העדיפויות הפוליטי שלה.

 

זה יוצא מהכלל ונדמה כי זוהי הצוואה של תנועת הנשים השוודית של אותו זמן

השינוי הגיע הודות לתנועת הנשים השוודית. באותו זמן התבצעו כמה פשעים אלימים נגד נשים שעבדו בזנות. אישה עובדת אחת, קתרין דה קוסטה (Catrine da Costa) נרצחה.

 

והרצח הזה הניע לפעולה?

כן. בעקבות הרצח ובעקבות הבחירות של 1994 גדל מספר הנשים בפרלמנט מ-27% ל-45%. קיבלנו ממשלה שמבוססת על רוב שמאלי/של מפלגת הלייבור. כמובן שכיש 45% נשים בפרלמנט הן מתחילות לדבר על אלימות גברית נגד נשים. תנועת הנשים ואיגוד הנשים החבוט הפעיל לובי על איגוד הנשים של מפלגת הלייבור בנוגע לעניינים של אלימות גברית נגד נשים, ובכללה זנות. ואז התקיים דיון בתוך מפלגת הלייבור והוחלט להפוך את הפעילות נגד אלימות גברית לאחת ממטרות הממשלה. זה הגיוני. בדיוק הפוך ממדינות בהן יש כל כך מעט נשים בתפקידים ציבוריים כמו בארצות-הברית, שבהן אלימות נגד נשים נידונה לעתים רחוקות מאד, וגם כאשר דנים בנושא, הצורך להטמיע מדיניות ולנקוט צעדים לא נלקח ברצינות.

צריך לזכור גם כי לא היה אז – וגם אין כיום – לובי חזק במיוחד בעד זנות בשוודיה. כיום יש כמה אקדמאים – שניים שלושה מהם – שמקדמים ניתוח פוסט-מודרני נאו-ליברלי של זנות. הם קיימים, אבל לא נוכחים בדין הציבורי באותה עוצמה שהיו רוצים להיות, ובהחלט לא באותה דרגה או עוצמה כמו במדינות אחרות.
ביסוס מדיניות רווחה מקיפה בשוודיה לפני חמישים שנה היה גורם מכריע, כמו גם ההבנה כי יש כאשר מטפלים בבעיות חברתיות, יש לקחת בחשבון את ההשפעה של פערים ביחסי הכוח. באופן כללי, אני טוענת כי יש הבנה טובה יותר של מבני כוח בחברה השוודית. אבל כמובן שהיה עלינו להילחם בכל הרמות כדי להשיג זאת. קיבלנו גם הרבה חשיפה תקשורתית בנושא. היו הרבה כתבות וכנסים.
בסיטואציות רבות מגיע השינוי הפוליטי בעקבות מאבק של קבוצה גדולה, אבל נדרשים גם אנשים בעמדות כוח שמוכנים לפעול למען ביצוע השינוי. מרגרטה ווינברג (Margareta Winberg), שבאותו זמן הייתה מנהיגת איגוד הנשים של מפלגת הלייבור, החליטה כי היא תיקח זאת על עצמה. חוק האלימות נגד נשים שעבר ב-1998 כלל הגדרת הזנות כאלימות נגד נשים. זהו שינוי במודע התרבותי שמתרחק מתרבות של זנות. השינוי התרבותי בשוודיה אמר שעברנו מהגדרת הזנות כנפרדת מצורות אחרות של אלימות גברית והתחלנו לראות אותה כמופע רציני של אלימות מינית גברית נגד נשים. ואם זנות היא אלימות גברית נגד נשים, אז יש כאן פשע וכתוצאה מכך יש גם פושע. ועל כן עלינו להתמקד בפושעים בדיון על הזנות, לא רק בסוחרי הנשים ובסרסורים, אלא גם בפושע המיידי – האדם שמבצע את אקט הזנות על האישה העובדת, שהוא לא שונה מאנס.

 

איך את חושבת שנוכל ליצור שינוי תרבותי כזה במדינות כמו ארצות-הברית, שבהן תרבות הזנות מוטמעת עמוק כל כך?

ובכן, התרבות הזו מוטמעת עמוק ברוב המדינות. מהרבה בחינות שוודיה לא שונה מארצות-הברית. כאשר אומרים את מילת הקסם ביקוש – הגברים שקונים ומנצלים נשים – נדמה כי איזשהו אור נדלק אצל אנשים רבים. למשל, הקמפיין הנורדי-בלטי נגד סחר בנשים, שהיה קמפיין ממשלתי, היווה יוזמה יוצאת דופן. ממשלות ששיתפו פעולה ואמרו "אנחנו נעורר מודעות לסחר בבני אדם" והסכימו כי הקמפיין יתמקד בביקוש הגברי לנשים בזנות – משהו שלא ממש דובר עליו לפני כן. בשוודיה עבר חוק ב-1999, ובכל המדינות האחרות אין חוק כזה. בשלוש המדינות הבלטיות היו יוזמות חקיקה שנועדו להפוך את תעשיית הזנות לחוקית.

הקמפיין פעל בקונטקסט הזה. עבדנו עם קבוצות נשים ועם ממשלות ועם רשויות ציבוריות. נקודת המוצא שלנו הייתה פרוטוקול האומות המאוחדות, סעיף 9.5, שאומר כי כל מדינה שחתמה ואשררה את האספה חייבת לנקוט צעדים חוקיים ואחרים כדי להוריד את הביקוש. כל מדינה נאלצה לנקוט בצעדים ליצירת מדיניות ומודעות כדי להוריד את הביקוש. אפשר לעשות זאת באמצעות העלאת מודעות או באמצעים אחרים. אבל רצינו להפוך את כל הגברים שמנצלים מינית נשים וילדות באמצעות זנות לנוכחים ואחראים משפטית.

מדינות מסויימות היו מסוייגות יותר מאחרות במעשיהן, משום שהייתה להן מדיניות זנות שהייתה סובלנית יותר כלפי התעשייה. עם זאת, הן הסכימו כי קמפיין כזה היה הכרחי וחשוב. זו הייתה הפעם הראשונה בעולם שקמפיין כזה בוצע. ובגלל הקמפיין הזה, קבוצות נשים ונשות פרלמנט וכמה שרות במדינות הבלטיות נלחמו כדי להוריד מסדר היום את יוזמות החקיקה שנועדו להפוך את הזנות לחוקית – והצליחו! בשוודיה, למשל, עשינו קמפיין חינוכי בתיכונים לנערים ונערות בני 15-18. הגענו ליותר מ-65 אלף תלמידים ותלמידות. ארגנו פורומים ודיונים חינוכיים שנמשכו יום שלם שבהם הוקרן הסרט Lilya-4-Ever. הפצנו ספר מצויין שבו מאמרים על שוויון מגדרי, מאמרים נגד זנות ופורנוגרפיה, מאמרים על החפצה מינית של נשים וילדות בספירה הציבורית וכו'. היו לנו המון דיונים על האופן שבו ילדים מתייחסים לילדות (למשל עד כמה זה לא מקובל לכנות ילדות או נשים בשמות מקטינים, להטריד מינית ילדות וכו'). עבדנו עם ילדים שכתבו חלק מהטקסטים בספר. דיברנו על ילדים וגברים צעירים שהחינוך המיני שלהם מגיע מפורנו באינטרנט וכמה הדבר הזה פוגע ביחס שלהם לנשים ולילדות. דיברנו גם עם ילדות אודות היכולת שלהן לסרב. זה היה טוב מאד, אבל כמובן שכדי להגיע להשפעה אמיתית אי אפשר לעשות את המבצע החינוכי הזה רק פעם אחת. יש לעשות זאת באופן תמידי כדי להשפיע על דורות חדשים.

אחת מהמטלות שלי הייתה גם "לייצא" את האסטרטגיות השוודיות נגד זנות – כלומר להשפיע על מחוקקים וקבוצות נשים במדינות אחרות לפתוח בקמפיין שמקדם חוקים דומים. וראינו שינוי עצום. למשל, בדרום קוריאה, דרום אפריקה, נורווגיה ומדינות אחרות אשררו חוקים דומים שמפלילים את הלקוח.

 

האם תוכלי לדבר על כמה מהעקרונות שעומדים מאחורי חוק הזנות השוודי?

אחד מהעקרונות הראשונים הוא שאם אתה מנסה ליצור חברה דמוקרטית מודרנית שבה שוויון מגדרי הוא הנורמה הרווחת ובה כל הגברים והנשים הם בעלי זכויות ותחומי אחריות שווים, אז אתה לא יכול להפוך את הזנות לחוקית. בשוודיה מבינים שכל חברה שמנסה להגן על עקרונות השוויון החוקי, הפוליטי, הכלכלי והחברתי עבור נשים וילדות חייבת לדחות את הרעיון כי נשים וילדים, ובעיקר ילדות, הן סחורה שגברים יכולים לקנות, למכור ולנצל מינית. אם מתעלמים מכך, יוצרים מעמד נפרד של אנשים מסוג נקבה ובמיוחד נשים וילדות שנמצאות בשוליים הכלכלים והגזעיים, שמודר מכל מדדי השוויון.

אני אתן לך דוגמה. באחד מהסמינרים הבינלאומיים שאורגנו במדינה שבה תעשיית הזנות חוקית ישבו ממש לפניי בקהל שני גברים והעמידו פנים שהם לא מקשיבים להרצאה שלי. כאשר הסמינר נגמר, הם חצו את הכביש ונכנסו לבורדל. עכשיו, אם הם היו ניגשים אליי ונוגעים בחזה שלי או אומרים משהו מנצל או פוגעני, הייתי יכולה לפעול בכל האמצעים עליהם נלחמנו כמו חוק למניעת הטרדה מינית. אבל במקום זאת, הם חצו את הכביש, שילמו 50 אירו לפקידת הקבלה בבורדל ועשו את אותם דברים לאישה שתפקידה הוא "עובדת בתעשיית המין". כמובן שדבר מהאמצעים החוקיים לא עומדים לרשותה. היא לא יכולה להתלונן על תקיפה מינית או על אונס. היא לא יכולה לטעון שהוטרדה על ידיהם. אין לה כל זכויות.

ולכן, עלינו להבטיח כי כל הנשים נכללות במאבקים שלנו. השחרור לא יכול להיות רק עבור חלק מאיתנו. אנחנו חייבים להאמין בחזון פוליטי ולפיו כל הנשים והילדים יכולות לחיות ללא כל אלימות גברית שמופעלת עליהן ואז לפעול לביסוס אמצעים להטמעת החזון הפוליטי הזה. אז זה העיקרון הראשון.
העיקרון השני הוא שנשים בזנות לא יכולות להפוך להיות הפושעות – משום שהן הקרבנות של אלימות גברית. במקום זאת, התוקפים – הסרסורים, סוחרי האנשים וקוני הזנות – צריכים להיות מופללים. בשוודיה, נשים שעובדות בזנות נתפסות כקרבנות של אלימות גברית ולא צפויות לעונשים חוקיים או אחרים במקום זאת, הן זכאיות לסיוע ביציאה מהזנות.

עיקרון נוסף היה ששוודיה ונציגיה יתנגדו לכל ניסיון להפוך את הזנות לחוקית או להפללת הנשים בחוגים בינלאומיים.

 

ועדיין אנשים נצמדים לאידיאולוגיית "הבחירה", שנשים "בוחרות" בזנות. איך את מגיבה לכך?

למעשה, אני לא חושבת שהתשובה מסובכת כל כך. ראשית, לעולם לא אשכנע את אלו שהם ממש בעד זנות, אבל אין לי גם כל כוונה לעשות את זה. לא ממש מעניין אותי משום שזה ניסיון חסר תועלת. מה שמעניין אותי הוא לעורר את המצפון של אלו שיש להם ראש פתוח. משם הולך להגיע השינוי. השינוי לא יגיע מאלו שהם בעד זנות. רובם לא ישנו את דעתם. אנחנו צריכים להתמקד בהעלאת מודעות אצל אלו שמוכנים לפקפק באמיתות פטריארכליות.

כאשר אנשים מדברים על בחירה, הנושאים הופכים אישיים מאד וזה מה שממש מטריד אותי. אם מתחילים לדבר על מארי שעובדת בזנות ומכנה את עצמה "עובדת בתעשיית במין" ואנחנו לא מדברים על מבני הכוח, זו בעיה. זו בעיה כשאנחנו מדברים רק על נשים ספציפיות ולא על פטריארכיה ועל אלו שמרוויחים ונהנים ממכירת, קניית וניצול נשים בזנות.

נאו-ליברליות היא אידיאולוגיה אינדיבדואליסטית ונאו-ליברליות חסרה את הניתוח של הכוח הגברי. חלק חשוב נוסף של העקרונות שלנו היה שכל מה שאנחנו עושים כדי להילחם באלימות גברית נגד נשים חייב לכלול ניתוח של הבדלי הכוחות בין גברים ונשים. אז אם קיים ניתוח פמיניסטי, אתה שואל את עצמך "מי מרוויח מזה?"

חייבים לדבר על פערי הכוחות ההיסטוריים בין גברים לנשים שהובילו לדיכוי גברי ולהצבת נשים וילדות בעמדה נחותה. אם הניתוח הזה לא קיים, לעולם לא תוכל להבין את הזנות. אלו שהם בעד זנות כמובן מתעלמים מפערי הכוח בין גברים לנשים. הם מצמצמים את משמעותה של הזנות לבחירה אישית. אם מנתחים את הבחירה מבינים כי היא אפשרית רק אם ניתן לבחור בין אפשרויות שוות. יש להבדין בין קבלת החלטות לבין בחירה אמיתית. אנחנו מקבלים החלטות בכל מיני מצבים קשים, כחלק מהחיים. אם אני עובדת בעבודה שאני ממש מתעבת, שמשלמת לי משכורת גרועה, ייתכן שעליי להישאר בה. על כן אני מקבלת החלטה להישאר משום שאני לא יכולה להשיג עבודה אחרת כרגע. זה לא נקרא בחירה אמיתית. אנחנו לא מדברים על בחירה בין מותגים שונים של מוצר צריכה. אנחנו מדברים על מצב של שליטה גברית שבו קיימות צורות שונות של דיכוי שמקטינות נשים. האם אפשר לבצע בחירה אמיתית אם את ענייה? לא, כנראה לא בקונטקסט שבו את עומדת מול מצבים שונים של דיכוי. אני לא אומרת שכל הנשים שחיות בעוני יגמרו בזנות, אבל רבות מהנשים בזנות הגיעו מרקע עני, ולכן עלינו לחשוב על המצב באופן הזה.

סרסורים, סוחרי בני אדם וקונים כמו תיירי מין מגיעים למדינות שבהן נשים מתקיימות תחת דיכוי חברתי, פוליטי, חוקי וכלכלי או למדינות בהן יש קונפליקט מזויין או אסונות טבע או למדינות שבהן המערכת הפוליטית או החברתית לא מתפקדת עבור נשים כדי לגייס ולקנות נשים וילדות לתעשיית הזנות. וכאשר אתה מסתכל על זנות/סחר בתוך המדינות עצמן, המצב דומה. גברים מנצלים את העובדה כי נשים הן מדוכאות/מודרות לשוליים מסיבות שונות. למשל, הקרבנות שלהם עשויות להיות נערות שברחו מהבית משום שהן נאנסו בידי אבותיהן או קרובים אחרים, או נשים שהם פגיעות בשל שימוש סמים או משום שעזבו בעלים מכים וכו'.

 

מה הם השינויים החיוביים שהתרחשו מאז הוטמע המודל השוודי?

בינואר 2009 יגיע הזמן לפתוח את השמפניה! זה יהיה הרגע בו יעברו עשר שנים מאז נכנס החוק לתוקפו בשוודיה והיום הראשון שבו ייכנס החוק לתוקפו בנורווגיה. אני אישית בכיתי כאשר החוק עבר בפרלמנט בנורווגיה. כל כך הרבה עבודה קשה. כולנו הרגשנו כי חוללנו שינוי פוליטי עצום באותו יום.
כאשר החוק השוודי נכנס לתוקף נוצרו שני מנגנוני פיקוח. הראשון הוא הוועדה הלאומית לבריאות ורווחה שהופקדה על מעקב אחר מצב הזנות בשוודיה. המנגנון השני היה הדו"ח הלאומי השנתי בנוגע לסחר בבני אדם. בעולם נוטה הלובי בעד הזנות להתעלם מהדו"חות האלו משום שהם לא רוצים לשמוע את העובדות והמספרים שמראים כי האסטרטגיות שלנו עובדות. במקום זאת, הם יצרו מיתוסים ולפיהם החוק לא עובד. הם טוענים כי הזנות ירדה מתחת לפני השטח, וכי האלימות נגד נשים בזנות התגברה או כי גברים נוסעים למדינות אחרות בשל החוק שלנו. אלו שלושת המיתוסים הנפוצים ביותר. אנחנו יודעים כמובן כי אף אחד מהמיתוסים האלו אינו נכון.

ראשית, מייד כאשר נכנס החוק לתוקפו נעלמו כמעט כל הקונים מהזנות ברחובות. זה צפוי, משום שהם לא רצו להיעצר. לפני החוק, ב-1996, נערכו ראיונות עם גברים שוודים בנוגע לחוויה שלהם בקניית אדם לצרכי זנות. 13.6% אחוז מהגברים השוודים מעל גיל 18 קנו מישהו פעם אחת או יותר לצרכי זנות. באמצע נובמבר 2008 התפרסם מחקר חדש ומספר הקונים בו ירד ל-8%. זהו מחקר טוב ואמין – מבוסס, חזק ואמפירי.

אנחנו יודעים כי מספר העובדים בזנות ירד בצורה משמעותית וכי בשוודיה יש את מספר קרבנות הסחר בבני אדם הנמוך באיחוד האירופי. זה קורה משום שהחוק משמש כמחסום אפקטיבי נגד שגשוגם של סוחרים בבני אדם בשוודיה. שוודיה היא כבר לא שוק אטרקטיבי. והסיבה לכך ששוודיה היא כבר לא שוק אטרקטיבי היא משום שפגענו בביקוש – ובגברים – בהעברת החוק הזה. הסוחרים בבני אדם מתעניינים רק בעשיית רווחים. אם מוחקים את הרווחים, הם יילכו למקום אחר. ועל כן הפרון הטוב ביותר הוא לחוקק חוק.

אנחנו יודעים ממשטרת שוודיה שחוקרת רשתות סחר וקנייה – הן לאומיות והן בינלאומיות – כי סרסורים במדינות הבלטיות מתרחקים משוודיה. יש לנו ראיות מקיפות מהאזנה לטלפונים. למשל, סרסור אמר כי רצה להביא 15 אסטוניות צעירות לשטוקהולם לשבועיים כדי לעשות כסף, והמתווכים השוודים אמרו "אל תעשה את זה. זה יקר מדי בשבילך. תביא את הנשים לנורווגיה או דנמרק או הכי טוב לגרמניה או להולנד". משום ששם נמצאים השווקים.

החוק השוודי מתפקד כמחסום סחר, אם רוצים להשתמש בשפה כלכלית. הקשינו על סרסורים למכור נשים כסחורה בשוודיה. כדי למכור את הסחורה צריכים אנשי המכירות, הסרסורים, ליצור קשר עם הקונים. והקונים פוחדים ממעצר. יש מחלקת אינטרנט מיוחדת במשטרה הלאומית שמתמקדת רק בזנות, סחר ופורנו. הקונים חושבים כי האינטרנט הופך אותם לבלתי נראים, אולם האמת הפוכה לחלוטין. קל לעקוב אחר ניסיונות הקונים ליצור קשר עם הסרסורים. עכשיו יש לנו גם החלטת בית משפט שמאפשרת להשתמש באימיילין בין קונה לסרסור כראייה. זהו צעד אמיתי בכיוון הנכון.

צריך גם לחנך את המשטרה כדי שתבין את העקרונות בבסיס החוק ולא רק כיצד להטמיע את החוק. הם צריכים להבין כי הקונים הם הפושעים, ולא הנשים בזנות. לפני שהחוק נכנס לתוקפו, השוטרים היו ביקורתיים מאד. התביעה הייתה ביקורתית מאד. הם אמרו כי החוק לא יעבוד. אנחנו לא אוהבים את זה. אנחנו לא רוצים את זה. אז נאלצנו לחנך אותם.

אפשר גם לראות שינויים חשובים בנורמות כתוצאה מהחוק – משהו שהיווה מטרה נוספת לחקיקה. לגרום לאנשים לחשוב כי "בשוודיה אף אחד לא מועמד למכירה ואף אחד לא יכול לקנות אדם אחר". סקרים שנערכו באופן קבוע בנוגע לדעת הקהל על החוק הראו בין 70 ל-79 אחוזי תמיכה בחוק, כך שהחלק של חינוך הציבור עובד.

מפקד המשטרה בשטוקהולם היה ביקורתי במיוחד בנוגע לחוק. עם זאת, כאשר פרש, הוא הטריח עצמו לעיתונים כדי לומר שטעה והחוק למעשה עובד. והסיבה לכך שהגיע למסקנה שהחוק עובד היא שהמשטרה יכולה להשתמש בקונים כדי להגיע לסרסורים.

הקונים מועמדים לדין ביחד עם הסרסורים והסוחרים, ראשית, הם מורידים חלק מהנטל מכתפי הקרבנות. ברוב התיקים של רכישה וסחר במדינות אחרות מגיעות הראיות המכריעות מסיפורים שמספרות הקרבנות. ברור כי רק לעתים נדירות רוצות נשים לדבר בפרטים על האלימות שהתבצעה נגדן. ועל כן, כאשר מגיעים לניסיון לקבוע מי הם הסוחרים והסרסורים, הקונים עומדים בחקירה נגדית. כך מקבלים חלק מהמידע שלנשים חסר משום שהנשים לרוב אינן יודעות כיצד יוצרים הגברים קשר עם הסרסורים.

יש גם יתרון פדגוגי בהעמדה לדין של קונים באותו משפט. לפתע הם בבית המשפט ביחד עם רשת פשע מאורגן. המשטרה והתובעים מבהירים לקונים היטב כי הם קשורים אינטימית לפשע המאורגן, משהו שגורם לרובם אי נחת גדולה.

שוב אפשר לראות את ההשפעות של החוק על הנורמה. כאשר חוק כזה נכנס לתוקף מפסיקים הרבה מהקונים את ההתנהגות הנצלנית שלהם ולא ממשיכים לקנות נשים בזנות. אלו הגברים שמכונים הקונים המזדמנים. הגברים האלו נעלמים כמעט מייד משום שזה מסוכן מדי. אנחנו יודעים כי כ-3% – והמספר הזה יכול להשתנות מעט ממדינה למדינה – מהקונים הם הליבה הקשיחה של הביקוש. הם יעשו כל מאמץ כדי לקנות מישהו ולנצל מינית אותה או אותו. אבל אתה נפטר מרוב הקונים כאשר החוק מוטמע. ייתכן כי הם יקנו נשים בזנות כאשר הם מטיילים, אבל אפילו זה משתנה משום שאנחנו רואים את הנורמות משתנות. מחקר קטן בוצע בגביע העולם הכדורגל בגרמניה ב-2006. חוקרים ראיינו אנשים ממדינות שונות ושאלו אותם האם בכוונתם לקנות נשים בזנות. המחקר מראה כי הגברים השוודים טוענים בהתמדה כי לא יעשו זאת. התשובה יכולה להיות אמיתית או לא, אבל לפחות הגישה שלהם השתנתה.

 

האם יש לך הצעות או מסקנות להעביר לאקטיביסטיות שפועלות נגד זנות וסחר?

לא משנה מהו הצעד הפוליטי שלקראתו אתן פועלות – חקיקת חוק או שינוי מדיניות – בכל מקרה עליכן לחשוב על חזון פוליטי, לדון במטרה שאתן רוצות להשיג או לחשוב באיזו חברה אתן רוצות לחיות. כן, אנחנו רוצות לבטל את הזנות ואנחנו רוצות לעשות את זה עכשיו, אז איך אנחנו עושות זאת? ראשית עליכן לחשוב מהי המטרה שלכן ואז תחשבו על האמצעים שיביאו אתכן למטרה הזאת. ברבות מהמדינות נוקטות הנשים באמצעים מפוזרים שלא מובילים למטרה מסויימת. ופוליטיקה עוסקת בהנחת הדרך שמובילה למקום אליו רוצים להגיע.

אנחנו יודעים כי כנראה לא נוכל לבטל את הזנות לחלוטין בשוודיה בימי חיי, אבל יש לנו חזון פוליטי ולפיו עלינו לפעול בכוון, לכיוון הביטול המוחלט. זהו הניגוד הגמור לחזון הפוליטי של אלו שהם בעד-זנות, שהחזון שלהם מוגבל להצהרה על זנות כעבודה; זהו המקצוע העתיק בעולם. גברים לעולם לא יפסיקו לקנות נשים משום שהם זקוקים לגישה מינית לנשים בכל פעם שהם רוצים. משום שזהו שחרור מיני לנשים ובכלל מי אני שאגיד לנשים אחרות מה לעשות! אם זו תפיסת המציאות שלכן, החזון הפוליטי שלכן מוגבל מאד להפחתת נזקי הזנות. זהו חזון בעייתי מאד משום שהוא מנסה לתקן את המציאות של נשים בזנות שפועלות בתוך מערכת שהיא נצלנית מטבעה. לעומת זאת, אם את מחזיקה בנקודת מבט פמיניסטית, המטרה היא כי כל הנשים והילדות יוכלו לחיות את חייהן מבלי שתופעל נגדן אלימות גברית בכל צורה שהיא, וזהו חזון שדורש אמצעים קיצוניים!

עלינו להגיד בבירור מה אנחנו רוצות ולא להתפשר על המטרות שלנו. אנחנו רוצות לבטל את הזנות. אחנו לא רוצות שנשים וילדות – או ילדים לצורך העניין – יהפכו לקרבנות של זנות וסחר בבני אדם. וכדי להצליח בכך, עלינו לדבר על גברים שהם העבריינים. הם אלו שצריכים לעמוד לדין על למעשיהם, הם צריכים לקחת אחריות על ההתנהגות שלהם ולהפסיק לקנות נשים וילדות ולנצל אותן מינית. זהו לא התפקיד של הנשים. גברים צריכים לעשות זאת ועליהם לשאת בתוצאות אם לא יעשו זאת.

אנחנו יודעים ממחקר שבדק את הביקוש בשוודיה, ולצורך הדוגמה גם בסקוטלנד ובשיקגו, כי הגברים עצמם נוקבים בשלושה אמצעים שיגרמו להם להפסיק לקנות אנשים לצרכי זנות. האמצעי הראשון הוא פרסום שמם ותמונתם על לוח מודעות. השני הוא הוספת שמם למאגר תוקפים מיניים. אבל אמצעי המנע החשוב ביותר, הם אומרים, הוא חקיקה שמענישה את אלו שקונים מגע מיני.
למדי את עצמך את נושא הזנות והתחילי לדבר עם חברייך ועם אקטיביסטיות אחרות. בליבותיהן יודעות היטב רוב הנשים כי הזנות היא פוגענית. נשים יודעות, אבל הן חסרות את המלים לומר מדוע. אין להן את הטיעונים שיאפשרו להם לעמוד מול תומכי הזנות. אז השתפרי בהבנת מהות הזנות, בהבנת ההשפעות האישיות והמוסדיות שלה, ופתחי את הטיעונים שלך!

אני תמיד שואלת שלוש שאלות כשאני מנסה להבהיר כי זנות היא אלימות גברית.
1. מי הנשים שמשמשות בזנות? כבר דיברנו על כך.
2. מה עושים גברים לנשים בזנות? הלובי בעד הזנות לעולם לא יענה על השאלה הזאת. הם מדברים על כך שזה מסוכן לעסוק בזנות בפינת הרחוב משום שהנשים מסתכנות ברצח, וכמה טוב יותר יהיה לנשים בבורדלים חוקיים, אבל הם לעולם לא מדברים על האקט הפיזי שקונים מבצעים בנשים: החדירה, הנגיעות, ההשפלה. וזה קורה בכל מקום בו נשים עובדות בזנות. אם הם היו מדברים על אקט הזנות והיו מבינים באופן משמעותי את הנזק שגורמת הזנות, כל ההקשר האנליטי שלהם היו מתפרק. קל לדבר על תקן בריאותי ועל בדיקות גניקולוגיות, אבל כאשר אנחנו מדברות על האקט עצמו, הם לא יכולים להתמודד עם זה ונגמרים להם הטיעונים.
3. איך משפיעה הזנות על הנשים שעוסקות בה ועל החברה בכלל? הזנות לא משפיעה רק על הנשים שעוסקות בה. היא משפיעה על כלל הנשים החברה. מדינה שחושבת שזה ראוי ומקובל להעמיד נשים למכירה, מכשירה גם את הרעיון כי לגברים עומדת הזכות לקנות ולנצל מינית לא רק נשים ממעמד נחות, אלא את כל הנשים כולן.

חשוב שכולנו נבין את הזנות ונאמין בחזון פוליטי ולפיו הזנות יכולה להיעלם. אנחנו צריכים לדבר על הקונים ועל מבצעי העבירות ולפעול נגדם, ובאותו זמן עלינו להבין כיצד נוכל לסייע לנשים לצאת מהזנות. וכך נוכל לחולל שינוי.