18 תגובות “צורה ותוכן”

1. איזה מקסים כתבת!
   מזל שגם ככה את בוועדת עריכה כי ישר בא לי לנכס יופי, שנינות ובהירות שכזו…

   אבל את כבר מזמן איתנו, חלק משמעותי וחשוב. ואני אכן זוכרת שבנקודות מסויימות שמעתי את התסכול ובעיקר התדהמה על איך תתקדמו ככה?! (ובשלב מאוחר יותר"איך ככה"), צריך יותר הגדרות, משימות, רשימות.

   ואם כל היופי שהצגת את זה, וההלימה בין צורה ותוכן, אני חייבת להודות שהיה לניסיון ליצור סדר (שאת ודפנה הובלתן) חשיבות רבה, כי מדי פעם כן עצרנו וניסינו לייצר רשימה של משימות מסודרת יותר.

   אחרי שהצלחתן את וטל לגרום לי להאמין שאני לא באמת אמורה לעשות הכל, ושאני יכולה בהחלט (ובהחלט) לשמוח על נשים מוכשרות סביבנו הקמנו את ועדת העריכה המהוללת (אליה הצטרפו גם דפנה לב ואינס אליאס) והנה אנחנו כאן.

   תענוג את, באמת!

2. כל הכבוד. הייתי לי בבית הגרסא הנושנה של הספר, זו שתורגמה לעברית וקראו לה "גופנו, עצמייותנו". אני מאוד מקווה לקנות את הספר שלכן כשאהיה בארץ שוב

3. מורידה בפנייך את הכתר ומתה עליך מאוד. תיאור מדוייק של עבודתינו

4. שמחתי מאד לקרוא על העשיה שלכן,
   הרבה כבוד!
   מפמיניסטית ותיקה

5. כתבת כל כך מדוייק, אמיתי ונוגע ללב.
   צריך היה להיות שם כדי להבין, או בעצם להרגיש את חווית היצירה של הספר/ילד הזה, וניכר שאת היית.
   היום, בפרספקטיבה של מנצחות, יש גם חלק קטן ולא ממושמע שאומר שחבל שזה נגמר
   זה היה פשוט ride נפלא !

   עכשיו כבר הולכים לדבר הבא..

6. כן, לא ויתרתי בקלות על הסדר לא בטוחה עד כמה זה עזר לי.

7. נכון! שכחתי לכתוב את זה. מכונה אצלנו "הספר הירוק".

8. כפרה עלייך.

9. אוי, זה לא מגיב לתגובה.

   מירה, תודה

   איריס, תודה היה כיף, אבל אני לא בטוחה שאני כשירה כבר לחזור מהתחלה.

10. אאאאאאה, מתוך השחלות! המטפורה הזו לא תצא לי מהראש

11. איתמר – אני איתך בתוך השחלותתתתת
    מיטל – אז מה הפרויקט הבא? אני רצה להסתכל בספר בינתיים

12. הפרויקט הבא של העמותה? אני לא ממש יודעת. אני חושבת שספר מיוחד לנערות.

13. לא קל לי, לא קל בכלל.
    קראתי לפני כמה ימים, ראיתי שאין תגובות של גברים (למעט זו של איתמר) וחשבתי שהתגובה שלי תהיה בעייתית, אז חיכיתי. לא עזר.
    נו, שיהיה.
    זה אחלה פוסט, וגם מזל טוב וכל הכבוד על הספר, הגיע הזמן!
    אבל
    ראשית אני לא בטוח שהדינמיקה שאת מתארת היא רק תוצאה של ההבדל בין סביבת עבודה נשית לבין סביבת עבודה גברית, אני חושב שאפשר למצוא דינמיקה דומה גם בסביבות גבריות או מעורבות. אני לא חושב שזה מבטל את ההבחנה הבסיסית שאת עושה, אולי מטשטש אותה.
    שנית, מרתק מה שאמרת על האי-התאמה של הספר המקורי לקהל הישראלי, אבל לפני שאמשיך לפתח את הנושא הזה מעניין לדעת אם הספר בערבית הוא כן זהה (או כמעט זהה) לספר בעברית.

14. התגובה שלך לא בעייתית. התגובה שלך מתבקשת. למעשה, חיכיתי לתגובה הזאת בדיוק. ואפילו יכולתי לנחש שהיא תבוא ממך. כי את כל עניין כמה הספר הזה מגניב אני כבר יודעת, אבל האם באמת יש כזה פער בין סביבות עבודה גבריות לנשיות, על זה אני עוד צריכה לדון.

    תראה, זה נושא שאני חושבת עליו באמת הרבה. אני עובדת בחברה שבה יש כ-30 עובדים בישראל. מתוכם ארבע נשים, שאחת היא מנהלת המשרד. ככה שיוצא הרבה פעמים שאני נמצאת בפורומים (רשמיים יותר או פחות) שבהם אני האישה היחידה. עכשיו, אין לי ספק שמיעוט הנשים הזה משפיע על הדינמיקה (אפשר להתווכח על הנחת היסוד הזו, אבל נראה לי שלא ממש חייבים). השאלה: איך זה משפיע? היא שאלה מרתקת בעיניי, כי ברור לי שיש שינויים בדינמיקה שהם מעבר לדיכטומיה ששרטטתי בפוסט בין נוקשות/היררכה/מאבקי אגו ובין בלגן/ערבוב תחומים/אכילה מתמדת.
    מהניסיון שלי לא נתקלתי בסביבות עבודה גבריות שמתנהלות כמו שמתואר בפוסט. אבל כמובן שהניסיון שלי הוא מצומצם, וגם ברגע שאני בחדר אז זו כבר סביבה מעורבת, אז ככה שקשה לי לבדוק את זה. אבל אני סומכת עליך בתור שגרירנו בסביבות העבודה הגבריות כדי שתספר לי על דינמיקה דומה שנתקלת בה.

    בעניין הספר בערבית. הספר בערבית נתקל בקשיים גדולים (שאני יודעת עליהם רק בעקיפין, כי אני לא מעורבת בצד הזה של הפרוייקט).
    קושי מרכזי אחד הוא גיוס כספים. הרבה אנשים תורמים כסף לכתיבת פרק מסויים בספר. יש פחות אנשים שרוצים לתרום לכתיבת הפרק מחלות מין בשפה הערבית, למשל.
    קושי מרכזי שני הוא השפה. יש אקדמאיות ערביות בנושאי הרפואה, אבל! הן למדו בישראל (בעברית) או בחו"ל (באנגלית), ככה שחסרים להן מושגים רפואיים בערבית. וזו תעלומה שהיה צורך לפתור, כדי לכתוב את הספר. בנוסף, הייתה את שפת הכתיבה הרגילה. בעברית קל יחסית למצוא משלב שהוא בין אקדמיה לחיים הרגילים, אבל בערבית זה היה קשה יותר.
    שני אלו הובילו לכך שהספר בערבית הוא בעצם תרגום של הספר בעברית, אבל כרגע יוצאים ממנו פרקים בודדים בלבד, מתוך תקווה להמשיך לעבוד עליו ולהוציא המשכים והרחבות בעתיד.

15. איזה יופי כתבת. והספר נשמע מעולה.
    בהמשך לתגובה של שחר, אני תוהה אם זה הבדל מגדרי או הבדל בין פרויקט התנדבותי לבין עסק.
    ויש שם איזה משפט שיכול להשתמע ממנו כאילו יש לך ילדה. רק שתדעי

16. אז ככה: כמו שז'ניה כתבה והזכירה לי, אני לא לגמרי בטוח באופי המגדרי של העבודה. במידה מסויימת התיאור שלך את הדינמיקה מזכיר (למשל) סיפורים על הכתיבה של כל מיניתכניות טלוויזיה על-ידי צוותים גבריים לגמרי. אני כן חושב שיש בתיאור שלך גם צדדים שהם ייחודיים לסביבת עבודה נשית, אבל הם יותר מעודנים מתלייה של ההבדל כולו רק בזה.

    ולנושא שמעניין אותי יותר: ברור שהרפואה (ולא רק המערבית) נוצרה ופותחה על-ידי גברים, ולכן יש בה הטיה נוראית לכיוונם. פרויקטים כאלה הם מבורכים כהתחלה של שינוי בכיוון שיוויוני יותר.
    אבל.
    פתאום כשאמרת שבעצם אי אפשר היה לתרגם את הספר האמריקאי לישראלית עלה בדעתי שאנחנו מסתכלים על הבדל אחד בולט מאוד (גברים-נשים) ומשרטטים את כל המפה לפיו. רק שאם בעצם יש רפואה שונה לנשים ישראליות ולנשים אמריקאיות אז יש עוד המון הבדלים שאנחנו מתעלמים מהם ושיכולים להיות חשובים.
    אז כן, ברור שיש הבדלי אנטומיה בין גברים לנשים ושהרבה מאוד נגזר מהם, אני לא מתיימר לטעון שההבדלים האחרים שאפשר להצביע עליהם הם דרמטיים באותה מידה, ועדיין. מי שעוסק ברפואה למשל תמיד יהיה ממעמד הביניים (ומעלה), גם כאן יש הטיה משמעותית (אני מנחש) שתוביל ליחס קצת מבטל עבור בעיות ומחלות של עניים. מי שמצליח לעבור את לימודי הרפואה ואת העיסוק התובעני במקצוע הוא בעל מבנה אישיות מסויים, כזה שיכול לעמוד בלחצים ובסיטואציות קשות, זה משהו שבקלות יכול להוביל לכך שהרפואה תתייחס באיזה זלזול מובנה לאנשים אחרים ותטאטא הכל תחת הכותרת של "פסיכוסומטי".
    מה שאני מנסה להגיד הוא בעצם שההבדל גברים-נשים הוא הכי בולט לעין, בכל שאלון, לא משנה באיזה נושא, תמיד תופיע השאלה הזו. למה? כי היא בחינם, לא צריך לחשוב עליה. ואז כשמתחילים לנתח אפשר למצוא את כל המקומות שבהם יש הבדל בין נשים לגברים. יש עוד הרבה שאלות אחרות שיכולות להיות רלוונטיות, אבל הן יותר מסובכות, אז נוטים להתעלם מהן.

17. טוב, אני מרגישה לא מספיק מבינה ברפואה בשביל לדון בנושא הזה. אבל רפואה מגדרית מדברת על הבדלים אמיתיים ומהותיים שעלולים לגבות חיי אדם (נגיד, הדוגמה הבנאלית מכולן, הסימנים של התקף לב אצל נשים הם אחרים מהסימנים אצל גברים. הרבה נשים לא מכירות את הסימנים ועל כן לא מגיעות לבית החולים בזמן ועל כן נפגעות יותר).
    לעומת זאת, ההבדלים בין הספר האמריקאי לישראלי הם הבדלים בירוקרטיים ואידיאולוגיים. בירוקרטיים כי מערכת הרפואה האמריקאית מתנהלת באופן שונה לגמרי מהישראלית, ככה שכל פסקה שבה מדברים על איזה טופס צריך מהקופת חולים היא לא רלוונטית. ואידיאולוגיים כי הטון של הספר האמריקאי הוא טון של ספר הדרכה חביב. סוג של מדריך טיולים. אנחנו רצינו טון פחות מתנשא ומתנחמד, כי אנחנו חשבנו שאנחנו חלק מהנשים שהם קהל היעד של הספר, ולא נמצאות מעליהן.

    ברור שאם את מגיעה מהשיח הפמיניסטי, ההבדל הברור ביותר לעין הוא בין נשים לגברים, וזאת הפריזמה שלך על העולם. אבל אני חושבת שבמקרה הזה ההבדל בין נשים לגברים הוא גם המהותי ביותר.
    אבל כן, משמעות היתר להבדל הזה היא כשל צפוי של המערכת, שמגיעה מחוסר תשומת לב להבדלים האלו.

18. שחר, בשנים האחרונות הנושא של "מגוונות תרבותית" נבחן בצורה מאד משמעותית במערכות רפואיות. לא בארץ – בעולם. זה כולל גם את מחויבות המדינה (במדינות מסוימות) לספק מתורגמן מקצועי (ולא להסתמך, למשל, על קרוב משפחה דו-לשוני) אבל גם את הצורך להתאים את השאלון ששואלים את המטופל/ת לתרבות שלו/ה ובמקרים מסוימים – גם את הטיפול.
    זה עוד בחיתולים, אבל זה בהחלט קורה. בארץ זה מאד בולט למשל בסורוקה, שמטפל באנשים מקהילות שונות משמעותית. (בדואיות, יהודיות-צבריות, מהגרות)