נחום יעקובּי נגד הכיבוש / אליצוּר רגבים
עם שחר התעורר נחום יעקובּי הצעיר לפני שאר אחיו לרעמם המוכר של פצפוצים ופיצוצים.
הוא נעל את נעלי הגלי שלו, רכס את מכנסיו הקורדרוי החומים, כפתר את החולצה המשובצת וחבש את הכיפה הסרוגה. אחר הלך אל המטבח. במטבח הוא פגש את אמא ימימה ונשק לה על לחיה מצפה לחיוך הודיה.
אבל הבוקר הזה אמא ימימה היתה טרודה ולא אמרה שלום ולא אמרה בוקר טוב ולא אמרה תודה. היא רק שלחה את נחום יעקובּי הצעיר מיד אל המזווה. הלך נחום יעקובי הצעיר בזעף אל המזווה לטפל בנמלים. והנה כאשר הגיע נחום יעקובי אל המזווה חשכו עיניו; שביל רחב של נמלים גדולות וחומות נמתח מהדלת האחורית של בית המשפחה ועד למזווה. התחקה נחום יעקובי הצעיר בעיניו אחרי שביל הנמלים וייפחת 'ירחם השם' נפלטה מפיו; שביל הנמלים התפצל לשלושה נתיבים שונים שהתפרסו עד לקצוות הרחוקים של המזווה, והתחברו אל הקירות השונים.
יצא נחום יעקובי מן המזווה וחזר זועף וזועם אל המטבח. "טיפלת בזה", שאלה אמא ימימה. "עדיין לא, זה יותר מסובך מכפי שזה נראה", אמר לה נחום יעקובי וטיפס על השיש. הוא הזדקף על קצות אצבעותיו והצליח להוציא מארון כלי הניקוי את גז הנמלים. אזי יצא לחצר האחורית, והתחקה אחרי שביל הנמלים הרחב עד לגדר. "בוקר טוב, ניסן יעקובי הצעיר", אמר יצחקי איתם, שכן טוב ואחד משומרי היישוב. "בוקר טוב, אדון יצחקי", ענה נחום יעקובי, "אני נחום. ניסן זה האח שלי". "ניחא", אמר יצחקי איתם, "נחום אם כן. מה אתה עושה פה בכזאת שעה, נחום?". "נמלים", ענה לו נחום יעקובי והראה לו את גז הנמלים. בחור חרוץ ניסן הקטן, חשב יצחקי איתם. הוא הכתיף את הרובה על שכמו והלך לדרכו.
הסיר נחום יעקובי את המכסה של גז הנמלים והחל לרסס את שביל הנמלים הרחב בקפדנות. אמא ימימה קראה לנחום יעקובי לארוחת הבוקר בדיוק כשהגיע לדלת החצר. לשמע הקריאה עבר נחום יעקובי עם התרסיס על מפתן הדלת כמה פעמים, יוצר גדר בלתי נראית בין הבית לחצר. הוא ידע שהנמלים ימצאו בעתיד דרך אחרת להכנס אל הבית אבל בינתיים החליט, כפיתרון זמני, גדר הגז תספיק. ניחא היא מילה טובה, הוא הרהר, ניחא. הוא פקק את גז הנמלים, הניח אותו לצד הדלת ואז הלך אל המטבח.
במטבח ישבו כבר סביב השולחן אבא ברוך, אמא ימימה, וארבעת אחיו של נחום יעקובי: קובי יעקובי, ניסן יעקובי, וריטה ותרצה יעקובי הקטנטנות. "בוקר טוב, נחום", אמר אבא ברוך בסבר פנים חמור. "בוקר טוב, אבא", אמר נחום יעקובי והניד את ראשו ברצינות דומה לזו של אביו.
אחרי הארוחה חגר אבא ברוך את חגורת האקדח, נשק לאמא ימימה על לחייה ויצא לעבודה. ניסן יעקובי לקח את שאר הילדים לגן המשחקים, ורק נחום יעקובי ואמא ימימה נותרו בבית. נחום יעקובי הביט בצער מבעד לחלון על אחיו הנעלמים במורד השביל ואנחת-כמיהה נפלטה מפיו. אחר התחלפה הבעת הצער בארשת נחישות והוא יצא מהמטבח. כשהגיע לקצה המסדרון העיף מבט אל החצר והבחין בסיפוק בזה שרוב הפעילות על שביל הנמלים פסקה. אזי נטל בשנית את גז הנמלים והחל מרסס את מה שנותר משביל הנמלים ממפתן הדלת האחורית ועד למזווה. חלק מהנמלים ניסו לברוח משאפף אותן הגז, אך הדבר רק האריך את סבלן. כולן פרכסו ומתו זמן מה אחרי שהגז המצמית דבק בהן.
בתוך המזווה אי-אפשר להשתמש בגז הנמלים, הסביר אבא ברוך פעמים רבות לנחום יעקובי, מפני שהגז עלול לחדור לתוך המצרכים ולגרום לקלקול קיבה. לכן כיסה בחזרה את פיית המרסס כך שלא יפלט בטעות גז והחזיר את התרסיס למקומו במטבח. אזי חזר לחצר וירד למקלט. נדרש מאמץ רב כדי לפתוח את דלת המתכת הכבדה, ועוד דקותיים כדי שהעיניים יתרגלו לחשיכה. תילי אבק נחו במקלט הקטן על ערימות של קופסאות שימורים וארגזי קרטון למסיכות וגלילים עבים של פלסטיק, ולכן היה קשה להוציא את הסולם הארוך והמסורבל, שניצב בקצה המקלט, החוצה. אבל נחום יעקובי כבר היה מוכן לעשות הכול כדי שיוכל ללכת לשחק עם שאר הילדים.
נחום יעקובי גרר את הסולם במעלה המדרגות והעביר אותו דרך החצר אל המזווה. אזי בחר את נתיב הנמלים השמאלי והחל להתחקות אחרי יעדו, נזהר שלא להפריע לנמלים במסלולן. נתיב הנמלים השמאלי נמתח בין הצידנית לאוהל המגולל שהיו מוטלים במרכז המזווה הצפוף, ואז התחבר אל הקיר המערבי, ממש מתחת למקום שבו נושק קצה האוהל אל הקיר. הנמלים טיפסו בקו אנכי על הקיר המערבי עד המדף השני ומשם הלכו לאורך המדף בפס ישר וצר. הנתיב עבר על צנצנת הקמח של אמא ימימה, ולמרבה ההפתעה נעלם מאחורי קופסת הסוכר החום. נחום יעקובי הזיז בתימהון את הקופסא וראה שהנמלים נעלמות במרווח הצר המפריד בין המדף לקיר. הוא הזיז את קופסת הסוכר והצמיד את לחיו אל הקיר, מנסה לראות לאן זוחלות הנמלים. אבל לפני שהספיק להבין לאן הולכות הנמלים התפשטה תחושת גירוד בלחיו, שמיד התחלפה בכאב חד. הוא פלט צרחה והתרחק מהקיר. הוא חטף מכה חזקה מהמדף השלישי כשהתרחק אבל תחושת הכאב בלחי היא שהטרידה אותו. הוא הושיט את ידו וגילה ששתי נמלים התחפרו בבשר הלחי בחוזקה. הוא הצליח לתלוש את אחת הנמלים ומחץ אותה בשתי אצבעות. אבל הנמלה השניה התחפרה עמוק יותר בבשר הלחי מחברתה, ונחום יעקובי נאלץ להקריב פיסה מלחיו כדי להוציא אותה. הוא ניגב באצבעו את לחיו הדואבת וליקק את האצבע. אחר פלט צרחת תסכול והסתער על הנתיב השמאלי. הנתיב השמאלי פסק מלהתקיים; רוב הנמלים ניגפו תחת רגליו אם כי חלקן היו פשוט פצועות קשה והוא הבחין בסיפוק שהנמלים הפצועות איבדו את יכולת התפקוד שלהן. אבל למרות תחושת הסיפוק ידע נחום יעקובי שההסתערות על נתיב הנמלים היתה מעשה פזיז ושגוי והצטער על כך שאיבד את שיקול דעתו. אם לא ימצא מאחזם של הנמלים, תהלך מחר בבוקר במרכז המזווה שיירה חדשה כאילו שלא נעשה דבר, ועתה ייארך כפליים הזמן למצוא להיכן הן הולכות.
פחות שאנן ויותר סבלני התקרב נחום יעקובי חזרה אל המדף. הוא וידא שאין נמלים סביבו וגחן. התמזל מזלו הפעם והוא הצליח לאתר ללא התקלויות את נתיבן של הנמלים. אי שם באמצע המדף השני עלו הנמלים חזרה אל פני המדף ונהרו במעלה הקיר אל המדף הרביעי. עלה נחום יעקובי על הסולם ועקב אחרי פעילויות הנמלים על המדף הרביעי. סוף סוף הצליח נחום יעקובי לאתר מוקד פעילות פוטנציאלי; שתי נמלים נשאו בין לסתותיהן שני פירורים רבועים וצהובים. כשהשקיף ממקומו אל הקצה המרוחק של המדף ראה חפיסה גדולה של ופלים בטעם עוגת גבינה. ממקומו על הסולם לא יכול היה להגיד בודאות אבל הפירורים הרבועים וקרבתה של חפיסת הופלים עוררו בו חשד סביר. נחום יעקובי החליט להסתכן ולהעביר את הסולם, והנה, אורו עיניו; חפיסת הופלים היתה פתוחה ונתיב הנמלים נשפך לתוכה. נחום יעקובי הרים בזהירות את חפיסת הופלים הנגועה והתעתד להוציא אותה מהמזווה.
אך בדיוק ברגע הזה נכנסה תרצה יעקובי הקטנטנה יחפה למזווה לקרוא לו לארוחת הצהריים. "זהירות", צעק לה נחום יעקובי, "נמלים". הוא החליק מן הסולם והרים את תרצה יעקובי הקטנה בדיוק בזמן. כי חמש נמלים גדולות באופן יוצא מן הכלל התקרבו בלסתות חשוקות אל תרצה יעקובי. הוא העיף את הנמלים והניף את תרצה יעקובי הקטנטונת מחוץ למזווה.
בזמן שהוריד נחום יעקובי את תרצה יעקובי לרצפה הבחין בדבר-מה מוזר: אותם פירורים צהובים ורבועים שמקודם ראה כמה מהנמלים מחזיקות במלתעותיהן דבקו לסנטרה של תרצה יעקובי.
נחום יעקובי הניח בזהירות את חפיסת הופלים הנגועה במקום בטוח בקצה המסדרון, ואז חזר ופנה אל תרצה יעקובי.
"מי נתן לך את הופלים, תרצה?"
"איזה ופלים, על מה אתה מדבר?"
"הופלים שהפירורים הרבועים שלהם דבוקים לשפה שלך."
תרצה יעקובי ליקקה את אחד הפירורים שהיה קרוב לשפתה התחתונה בניסיון להבליע את האמת. אבל נחום יעקובי לא נפל בפח. הוא אחז בכתפיה של תרצה יעקובי, והחל מטלטל אותה בכעס. "אל תשקרי תרצה! קובי או ניסן? מי זה היה?"
המשת"פּית הקטנה פרצה בבכי. אבל נחום יעקובי לא הפסיק לטלטל אותה עד שנשברה והתחילה לדבר. "זה היה קובי, טוב? הוא הביא לנו את הופלים. אתה תעזוב אותי עכשיו?" "טוב", ענה לה נחום יעקובי והפסיק עם הטלטולים, "תנגבי את הדמעות ונלך לארוחת הצהריים", הוא הוסיף והושיט לה יד.
ארוחת הצהריים עברה בשתיקה. נחום יעקובי נעץ עיניים מאשימות בקובי יעקובי. אבל קובי יעקובי נעץ את מזלגו בבשר באדישות נינוחה כאילו אין סכסוך ביניהם, ולעס בתיאבון. "נחום יעקובי", שאלה אמא ימימה, "איך אתה חושב שתגדל, אם לא תאכל". נחום יעקובי הסיר את עיניו מקובי יעקובי והתרכז באכילה.
אבל אחרי הארוחה ארב נחום יעקובי לקובי יעקובי במסדרון. הוא הצביע על חפיסת הופלים הנגועה והעלה את האשמותיו. קובי יעקובי הודה בזה שלקח חלק מהופלים אבל הכחיש את זה שהשאיר את החפיסה פתוחה. מהר מאוד הפך העימות ללחימה של ממש שעלולה היתה להסתיים בבכי אלמלא הגיע אבא ברוך חזרה מהעבודה. אבא ברוך הפריד בין קובי יעקובי לנחום יעקובי ולאחר ששמע את שני הצדדים אמר בחומרה, "בסדר, הבנתי. לך מכאן עכשיו קובי יעקובי. אני רוצה לדבר עם נחום יעקובי לבד". אחרי שקובי יעקובי הלך אמר אבא ברוך לנחום יעקובי את הדברים הבאים:
"הקשב לי, נחום יעקובי, הקשב לי היטב. ההתמודדות עם בעיית הנמלים היא המטלה שלך ורק שלך. רוב הילדים בארץ ישראל גדלים, למרבה הצער, להיות הולכי בטל. אבל לא הילדים שלי. אמא שלך ימימה ואני רוצים שתהפכו להיות אנשים בעלי ערכים. כדי שאדם יגדל ויהיה בעל ערכים הוא חייב ללמוד קודם כל להיות אחראי".
"אבל אבא", אמר נחום יעקובי הצעיר. "בלי אבל", קטע אותו אבא ברוך, "לך וסיים את המטלה שלך".
אבא ברוך התיר את חגורת האקדח ותלה אותו על הכתף. אחר אמר לנחום יעקובי שהוא הולך לנוח ופנה לחדר השינה. נחום יעקובי חזר למזווה מלא משטמה כדי לגמור עם הנמלים.
על המחבר 
אליצור רגבים (48), נולד בקיבוץ מזקקות ועדר וקצר את אדמת החמרה הפוריה שלו כל חייו. עד אשר הקיבוץ האהוב נפל קורבן למה שהוא מכנה בעצב 'תנודות השוק' ופשט את הרגל. בבחרותו, כאשר לא שעט בשדות עם הקומביין (טרקטור חקלאי) או בילה עם המתנדבות בפאב 'הגוֹרֵן', מילאו את זמנו הפנוי לימודי המזרחנות וחוות הנמלים שאותה העניק לו סבו (גיורא רגבים) בצעירותו. כיום מתגורר אליצור עם דיצה, אישתו האהובה, ועובד במפעל לעיבוד שבבי סיליקון. "בסיפור הזה", אומר אליצור בחיבה, "שילבתי את שתי אהבותיי הגדולות: נמלים וערבים".
נימוקי השופטים
'נחום יעקובי נגד הכיבוש' איננו עוד סתם סיפור על חרקים. הנמלים של רגבים רוחשות לא רק במזווה של משפחת יעקובי כי אם במזווה של כל אזרח ישראלי. לכל אדם יש לעיתים החשק לקחת את תרסיס הגז כדי להפטר מן הנמלים הפולשניות. אולם רגבים מראה לנו עד כמה ריסוסים אקראיים שכאלה אינם יכולים להביא לפיתרון קבע. עד שלא נטפל בקן ימשיכו הנמלים להכנס לבית. מאידך, ברור שלא באשמתן פורצות הנמלים למזווה.
עם זאת חבר השופטים מצא שהסיפור איננו שלם לחלוטין וסגנונו אלגורי מדי. הסתייגנו מעט מדרכו של רגבים לדבר על הכיבוש מבלי לדבר על הכיבוש. אולם ברצוננו לספר שאבא (א.מ.) ביכר אותו מעל כל הסיפורים שקרא, ועד כמה שידוע לנו היה גם האחרון שהספיק לקרוא. לפיכך, הן בשל הערכתנו את הסיפור וגם כמחווה מרגשת לזכרו של אבא אנו מעניקים לסיפור זה את הפרס השלישי.
