תגית: תרומת זרע

איפה אמרת שהשגת את הזרע הזה?

הכתבה הזאת פורסמה ב"דיילי ביסט" והיא העיפה לי את המוח. לא שאי פעם נזקקתי לשירותי תרומת זרע, אבל בדמיון שלי בנקי זרע הם המוסדות האולטימטיביים, כאלו שאי אפשר למצוא להם תחליף אלא אם כן הם רוצים להחליף את עצמם. אז תרגמתי.

במשך חודשים, בת' גרדנר ואשתה ניקול, חיפשו מישהו שיעזור להן להיכנס להריון. הן החלו בבנקי זרע, שבהם יש תורמים כמעט מכל רקע, שממוינים לפי דת, לפי מוצא ואפילו לפי הסלבריטי שלו הם הכי דומים. אבל הזוג נרתע מהמחירים – לפחות 2,000 דולר עבור הזרע בלבד – ומהעובדה שרוב התורמים היו אנונימיים; הן רצו שלילד או לילדה שלהן תהיה את האפשרות להכיר את האבא יום אחד. ולכן בקיץ 2010, בביתן עם שני הכלבים ושלושת החתולים שלהן, בת' וניקול הקישו את המלים הבאות במנוע החיפוש שלהן: "תורם זרע בחינם".
כמה קליקים לאחר כן החליק הזוג אל עולם תחתי מקוון, ערבוב של מודעות אישיות, פורומים פתוחים ואתרים לחברים בלבד שמיועדים לנשים שמחפשות זרע ולגברים שמחלקים אותו. רוב התורמים מתחייבים לאמת את הבריאות שלהם ולוותר על זכויות הוריות, בדומה לתורמי זרע רגילים. אבל בניגוד לעמיתיהם מהמיינסטרים, הגברים האלו לא מקבלים תשלום. הם גם מוכנים לחשוף את זהותם ולאפשר לכל צאצא עתידי ליצור איתם קשר. רבים מהגברים אומרים כי הם עושים זאת מתוך אלטרואיזם, אבל כמה מהם מדברים ללא בושה על כך שהם מחפשים סקס קינקי ומעוניינים בהפצת מאגר הגנים שלהם.
ב'ת וניקול הסתקרנו, ופרסמו מודעה בקבוצה ביאהו. בתוך ימים היו להם יותר מתריסר תורמים. "קיבלנו הודעות מכמה מוזרים", אומרת בת', אשת טכנולוגיה בת 35 מאיזור סן דיאגו. אבל רוב התורמים היו "מאד נחמדים ובהחלט מאד משכילים". לאחר בחינה מדוקדקת – שהורכבה משאלונים שהמציאו, ראיונות, בדיקות רקע ומבדקי מחלות מין – החליט הזוג על בחור בן 30 ומשהו והתרומה אורגנה.
כמו רוב הנשים בחיפוש אחר זרע בחינם, בת' וניקול העדיפו הזרעה מלאכותית. בניגוד להזרעה טבעית (שם קוד לסקס אמיתי), הזרעה מלאכותית כוללת בדרך כלל הזרקת זרע טרי לווגינה, או שפיכת הזרע לכוסית לטקס, שמתלבשת על צוואר הרחם. בת' וניקול נאלצו לתאם לוחות זמנים של שלושה אנשים, ביחד עם לוח הזמנים של הביוץ, כך שהמקומות בהם נפגשו עם התורם שלהן לוו תמיד בתחושת אלתור שובבה: מלון, המושב האחורי של הג'יפ שלהן, קרוואן, חדרי השירותים בסטארבקס. בסטארבקס, התורם השפיך בשירותים בפרטיות, ואז, נרגש, מסר את כוסית הלטקס המלאה בזרע לניקול, שנכנסה בתורה לשירותים והצמידה את הכוסית לצוואר הרחם שלה. בזמן שהטבע עשה את שלו, השלושה ישבו ביחד לשתות קפה. "זה לא היה הרגע הטוב ביותר בחיי", אומרת בת'. הן לא נכנסו להריון.
הזוג מנסה שוב עם תורם חדש, ובת' הפכה לתומכת נלהבת בשיטה. בינואר היא השיקה את "מאגר תרומת הזרע החינמית (מתז"ה)", פורטל מלוטש וידידותי למשתמש, שעובד בדומה לאתר שידוכים, רק שהנשים מזוהות כ"מקבלות" והגברים כ"תורמים". עמוד הבית מצטט את רלף וולדו אמרסון: "המתנה היחידה היא חלק מעצמך". שישה חודשים לאחר פתיחתו היו בו כבר 2,000 חברים רשומים, כולל כ-400 תורמים, והוא טען לשיעורי הצלחה של תריסר הריונות. הלידה הראשונה צפויה בסתיו הנוכחי.
המקום שבו נשים מופרות (jemsweb, Flickr)

המקום שבו נשים מופרות (Jemsweb, Flickr)

רפואת הפריון מבצעת מעשים שהם הקרובים ביותר למעשי נסים מעשה ידי אדם: היא החליפה את החסידה במזרק, ויצרה אלפי חיים חדשים בשנה, במצבים שקודם לכן נדמו בלתי אפשריים. אבל הסרת הערפל סביב הפריון העבירה את המעשה האינטימי ביותר של הטבע אל תוככי המעבדה, ויצרה אוכלוסייה של הורים עתידיים – סטרייטים, הומואים, רווקות ונשואות – שכמהים לקשר אנושי. הצורך הזה מקבל כיום מענה בעזרת אתרים כמו מתז"ה, שמצטרף לטרנד עולמי של החלפת זרע חינמי וטרי בין זרים.
לפחות שש קבוצות ביאהו, שלושה אתרים אישיים וכתריסר אתרים בתשלום מוקדשים למטרה זאת. רובם בבריטניה, קנדה ואוסטרליה, בהן בנקי הזרע חווים ירידה בתרומות בשל חוקים שנחקקו לאחרונה שמגבילים את התשלום המתקבל ובמקרים מסויימים גם אוסרים על אנונימיות. מאגר התורמים עדיין גדול בארצות-הברית, שבה סטודנטים יכולים להרוויח עד 12 אלף דולר בשנה מבנקי זרע תמורת תרומת זרע אנונימית פעמיים בשבוע.
אבל בנקי הזרע, למרות הפיקוח של מנהל המזון והתרופות, נושאים בחובם סיכון. בשנים האחרונות קנו מאות נשים זרע שנושא מחלות והפרעות רציניות, על פי דיווחים במגזינים רפואיים ובמקורות אחרים. מוקדם יותר השנה זיהו חדשות ACB  לפחות 24 ילדים שנולדו מתורמי זרע, שסבלו מבעיה נדירה באב העורקים שעלולה להרוג את הצאצאים שלהם בכל רגע. ובספטמבר דיווח הניו-יורק טיימס על בנקי זרע שיוצרים מקבצים של 100 ילדים סביב תורם זרע אחד, ובכך מעלים שאלות לא רק בנוגע למחלות אפשריות אלא גם בנוגע לגילוי עריות אקראי.
גם העלות מהווה בעיה. במדינות רבות הביטוח אינו מכסה הזרעה, אלא אם כן האישה הוכיחה כי לא הצליחה להיכנס להריון. התנאי הזה מקשה על זוגיות לסביות ועל נשים רווקות נטולות בני זוג. וכל הזוגות צריכים לשלם דמי ביטוח שיכולים להגיע לאלפי דולרים.
נשים רבות מאמינות כי לילדים שלהן שנולדו מתרומת זרע יש זכות לפגוש את האבא, דבר שרוב בנקי הזרע מתנגדים לו, מפחד שפתיחות כזו תרתיע תורמים פוטנציאליים. אפילו בנקי זרע שמגלים את זהות התורמים יעשו זאת רק כשהילד מגיע לגיל 18.
הדור הראשון של ילדים מתרומת זרע מהגיע כיום לפרקו, ורבים בהם מביעים תסכול ממדיניות הסודיות הזאת. "וידויים של ילד זרע"  ו-"אנחנו אנונימיים" הם שניים מהאתרים שאליהם מגיעים הילדים כדי לאוורר את רגשותיהם, ומשדרים חוסר נוחות מכך שהם מרגישים "חצי מאומצים", וכואבים את העובדה כי האבות שלהם יכולים להיות כל אחד. "השיטה לגמרי מקולקלת", אומרת וונדי קריימר, מקימת "מאגר האחים לזרע", אתר שמאחד ילדים שיש להם את אותו אבא תורם זרע.
כמובן שגם השוק לזרע חינמי מעלה סדרה של שאלות. מה יקרה אם התורם יבקש חזקה על הילד/ה? ואם הוא משקר בנוגע למחלת המין שלו? האם הוא מהווה איום עתידי לבריאות הציבור? ומה אם המניע האמיתי שלו הוא מין – והאם זה בכלל משנה? ובכלל, מי הבחורים האלו?
כדי לגלות מי הם נרשמתי במתז"ה כחברה שמוגדרת "רק מסתכלת" וביליתי חודשיים במעקב אחרי דיונים בפורום, בהשתתפות בצ'אט, בגלישה בפרופילים של תורמים ובראיונות עם יותר מתריסר תורמים ומקבלות. יצרתי קשר גם עם תורמים שהקימו אתרים אישיים או פרסמו את התרומה שלהם באתרים אחרים. גיליתי עולם שהוא לרוב תאוותני יותר מרומן של ניקולסון בייקר, אבל איכשהו הרבה פחות משונה והרבה יותר מעורר אמפתיה. העולם הזה רחוק משליחות-זרע-קטלנית עבור עלמות נואשות, כפי שתיארו אותו הצהובונים הבריטיים. רוב הממצאים שלי מעלים עולם אנושי בנאלי.  
רבות מהנשים רוצות להתרבות בתנאים שלהן, כל עוד הן יכולות. חלקן חוו הפלות, אחרות הן אלמנות או גרושות. כמה מהן אומרות כי הן היו בהריון כשהיו צעירות מאד ועשו הפלה או מסרו את התינוק, ועכשיו הן מבקשות הזדמנות נוספת. אחרות היו עסוקות בקריירה. הופ, זואולוגית רווקה בת 43, מהדהדת את רצונותיהן של רוב המחפשות במתז"ה כשהיא אומר: "אני ממש רוצה להוליד ילד, ואני רוצה להעניק לילד הזה את ההזדמנות הטובה ביותר לחיים טובים, ולכן בחרתי בדרך הזו".
כמו בבנקי זרע מסורתיים, רוב המשתמשות במתז"ה הן זוגות לסביים או אימהות חד הוריות לעתיד. אבל באתר קיימת גם חבורה מלוכדת ופעילה של זוגות סטרייטים ונשים נשואות, כמו עקרת הבית בת ה-37 מקולומבוס אוהיו, שאמרה ששמה וונדי. בפוסט בפורום היא מספרת כי בעלה –  שספירת הזרע שלו נמוכה בשל מקרה של חזרת בילדות – ראיין ביחד איתה תורמים פוטנציאליים. התנאי היחיד שלו: הזרעה מלאכותית בלבד. "זה נראה יותר כמו התינוק 'שלנו' אם לא מעורב בעניין סקס", היא מספרת שהוא אמר. הבן שלהם אמור להיוולד בינואר.
התורמים במתז"ה מהווים תערובת גסה של כוונות טובות ושל שאיפות של איש המערות. תורם אחד, שאותו עמדה קריסה, גרושה בת 38 מפרגו, צפון דקוטה, להזמין למפגש "הזרעה טבעית", הפחיד אותה. "הוא רצה שאני אצרח 'תעבר אותי!' במהלך הסקס", היא אומרת.
זהו פרט מרשיע. רבים מהתורמים אומרים שהם אינם מונעים מסקס אלא מהתשוקה שלהם לעשות כמה שיותר ילדים. "בעצם אני לא מעוניין בבחורה, ואפילו בחורה לגמרי לוהטת, אם היא לא מתכוונת להיכנס להריון", אומר ריי, בחור בן 38 שסירב למסור את שמו האמיתי. ריי, שכבר יש לו שני ילדים מאשתו וטוען לשני ילדים נוספים מזיונים חד ליליים, התחיל לתרום זרע ב-2009. הוא מעדיף לתרום בדרך הטבעית, לטענתו משום שלשיטה זו יש אחוזי הצלחה גבוהים יותר מהזרעה מלאכותית (זה לא נכון), והוא מתרברב בשש לידות ובשישה הריונות מניסיונות שעשה עם כ-40 נשים שונות. "אני מניח שמבחינה מסויימת בכך שאני עוזר ללסביות אני כמו אסטרונאוט בחלל", הוא אומר, "ומגיע למקומות שכף רגל גבר לא דרכה בהן".
אחד מהגברים שהגיבו לפוסט של בת' וניקול, נשוי בן 29, אומר שה-IQ שלו הוא באחוזון ה-99.8 ("התוצאות זמינות להצגה") ואמר שהוא רוצה "להפיץ את הגנים שלי, ולתמוך בחברה של המחר באמצות השתתפות בטרנד הרבייה". ובתרגום: לעשות תינוקות חכמים כמוהו. אם יורדים כמה שלבים בסולם הפומפוזיות מגיעים ל"מונגול", קנדי בן 31 שתורם בהזרעה מלאכותית משני צדי הגבול. הוא מגיע מוכן, עם בלאקברי עמוס בפורנו, אוזניות (כדי לשמר את השלווה של הרגע), מעסה פין תוצרת היטאצ'י ואוהב את "כל הרעיון שיש אנשים בעולם שהם קרובים שלך".
זהו מניע שמבלבל כמה חוקרי מין. רנה אלמלינג, סוציולוגית באוניברסיטת ייל ומחברת מחקר חדש על שוק הפוריות שנקרא "תאי מין", אומרת כי בקרב 20 תורמי הזרע שראיינה, המניעים העיקריים היו כסף, הפצת "גנים מדהימים", כפי שאחד התורמים ניסח זאת, וסיוע לנשים שרוצות להיכנס להריון. האנתרופולוג פיטר גריי, מאוניברסיטת נוואדה לאס וגאס, שחיבר במשותף את הספר "אבהות", אודות התפתחות ההתנהגות האבהית, אומר כי הדחף להפיץ את הזרע מזכיר לו את גברי החאן של מונגוליה – ואת מולי איסמעיל, שליט מרוקו מהמאה -17 – שהיו אבותיהם של עד כאלף ילדים, אולם לא גידלו איש מהם. "אני צריך לחשוב על זה קצת", הוא אומר.

סטארבקס. האיש הזה הולך אולי לשירותים (Marjorie Lipan, Flickr)

הרגולטרים מפקחים מקרוב על גדילת השוק לזרע חינמי. בדצמבר האחרון הוציאה המחלקה לבריאות הציבור של קנדה "עדכון" שדיבר על עלייה במספר האתרים של זרע חינמי והזהיר כי "הפצת זרע חינמי [למטרות רבייה] אסורה". בארצות-הברית תבע לאחרונה מנהל המזון והתרופות לפחות תורם אחד, בטענה שלא עמד בתביעת חוק מ-2005, שדורש מתורמים לעבור בדיקה לגילוי מחלות מין ומחלות שניתנות להעברה מאדם לאדם, שאותה יש להעביר לבחינת רופאים, בתוך שבעה ימים מכל תרומה (בנקי זרע מסחריים משתמשים בזרע קפוא ובודקים את התורמים בתחילתה ובסופה של תקופת צינון בת שישה חודשים). המקרה הפך לאתגר משפטי עבור העולם האלטרנטיבי, ועלול להאט את השוק משום שמחירן של בדיקות כאלו עלול להגיע עד 10,000 דולר, ולהפוך את התרומות לבלתי אפשריות כלכלית.
הכל החל בדצמבר 2006, כאשר טרנט ארסנו, שהיום הוא רווק בן 36 מאיזור סן פרנסיסקו, החל להציע את הזרע שלו ב-Trentdonor.org, אתר שמעוטר בתמונות של ארסנו כתינוק חמוד וכאיש טבע חתיך. ארסנו, גבוה ובלונדיני, עובד כמהנדס בחברת טכנולוגיה ובעברו התלמד באקדמיה של חיל הים (ממנה נשר כדי עבור לעמק הסיליקון). התכונות שלו עשויות לגרום לבנק זרע להזיל ריר. אבל הוא מעדיף לעבוד עצמאית, הוא אומר, לאחר שתרם זרע לכ-50 נשים, רובן לסביות מאיזור המפרץ. אולי הודות ל"שייק הפוריות" שלו, שאותו הוא לוגם פעמיים ביום (תערובת של אוכמניות, שקדים ודברים עתירי ויטמינים אחרים), הוא הוליד לפחות 10 ילדים, הוא אומר.
המסע שלו הגיע לקיצו בספטמבר 2010, כאשר סוכני מנהל המזון והתרופות דפקו על דלת דירת הרווקים בת ה-65 מטר מרובע שלו. הם תחקרו אותו בחדר השינה שלו, ואספו מסמכים רפואיים וחומר נוסף שקשור לאופן שבו הוא "מטפח ומפיץ זרע", על פי חקירת מנהל המזון והתרופות. טון הדיבור שלהם היה לבבי, ארסנו משחזר. הוא אפילו כתב מכתב תודה לסוכנות, בו ציין את "הגישה המקצועית והאדיבה" של הסוכנים שלה.
אבל כעבור חודש נשמעה שוב דפיקה בדלת, והפעם הייתה זו המשטרה המקומית מצוידת בצו של מנהל המזון והתרופות לפיו עליו "להפסיק ייצור" של זרע, צו ראשון מסוגו נגד אזרח, על פי חיפוש שביצעתי ברשומות הממשלה. על פי הצו, הסוכנות ראתה בארסנו בנק זרע של איש אחד, התייחסה אליו כ"פירמה", וטענה כי הוא "לא מספק הגנה הולמת נגד מחלות המועברות מאדם לאדם". אם ימשיך לעסוק ב"טיפוח, עיבוד, אחסנה, תיוג, אריזה או הפצה" של זרע, הוא צפוי לקנס של מאה אלף דולר ולשנה בכלא. "שמרתי את המכתב של מנהל המזון והתרופות", אומר ארסנו. "ייתכן שיום אחד הוא יהיה שווה משהו באיביי".
במידה מסויימת, ארסנולד הוא כמו בחורים אחרים שמחלקים את הזרע שלהם בחינם, "שממלאים תפקיד חיוני בזמן בו נשים מבינות כי אבות ביולוגים שנותרים אנונימיים מונעים לעתים קרובות מהצאצא זהות לה הוא זקוק", כפי שניסח זאת במכתב למנהל המזון והתרופות.
אבל הוא גם סבור שהעבודה עצמה מספקת. הפעילות המינית היחידה שלו, כך הוא אומר, היא לאונן לכוס ולמסור את הכוס. "אני מתאר את עצמי כתורמסקסואל", הוא אומר. "כך שהפעילות המינית מוגבלת לתרומת זרע". הוא מתבדח כי בעוד כמה שנים הוא יהיה "בתול בן ארבעים עם 15 ילדים". הוא ערער על פסיקת מנהל המזון והתרופות בטענה כי תרומת זרע חינמית היא סוג של סקס, ולכן לא נתונה להתערבות ממשלתית. התיק נמצא בבחינה פנימית, שבה אמורים בכירים בסוכנות להכריע האם ארסנו מנסה "לשחק בחוק", כמו שטענו עורכי הדין של המנהל במסמכים שנשלחו לארסנו, או האם תרומת זרע צריכה להיות מוגנת כעניין מיני פרטי. מנהל המזון והתרופות סירב להגיב בנושא.
כל ניסיון להגביל תרומות זרע פרטיות הוא "מגוחך", אומרת בת' גרדנר, מקימת מתז"ה. "אם זה חוקי ללכת לבר, להשתכר, ולשכב את זר מזדמן, אז אספקת זרע נקי ובריא בכוס לא יכולה להיות בלתי חוקית". ועדיין, היא הראשונה להודות כי לא כל התורמים הם מקצועיים, ולא כל המקבלות מבצעות את הבחירות המודעות ביותר. היא מקווה כי מתז"ה יסייע בשינוי המצב, ולכן האתר אוסר על עירום, שיחות מלוכלכות, חיפוש סקס זמין ועל כל התנהגות שחברים אחרים באתר מכנים פוגעת או בלתי הולמת. באתר יש גם עדויות של נשים, כתבות הדרכה, השוואות מחירים וחומרים משפטיים.
עכשיו גרדנר אומרת שיש לה תכניות להתרחבות; להוסיף ערוץ לתרומת ביציות ולגייס בלוגרים. היא עשויה לשנות את השם ל"מאגר תורמים מזוהים", משום שזהו שם "יוקרתי" יותר. "האתר נמצא בנקודה שבה אני צריכה לקחת אותו לשלב הבא", היא אומר. מספר הצפיות בעמודים הגיע באוגוסט ליותר מ-2 מיליון, וכמו המשתמשים שלה, גרדנר מקווה להכפיל את המספר.
בינתיים ארסנו, שמחכה לחדשות בנוגע לעתיד הרבייה שלו, נהנה מפירות העבר שלו, מפרסם תמונות של התינוקות שלו, ושומר על מערכת יחסים פעילה עם חמש או שש המשפחות שביקשו זאת עד עכשיו. בחודש שעבר הוא ביקר את קרי ואמבר פיגוט-רוברטסון, זוג לסביות בנות שלושים ומשהו ממודסטו קליפורניה, שמצאו את ארסנו בחיפוש גוגל ב-2009 ועכשיו מגדלות ילדה בת שנה מהתרומה שלו.
"כאשר הוא ראה אותה בפעם הראשונה, פניו אורו", אומרת אמבר, שהכינה פאי אפרסקים לכבוד המאורע. "הוא היה התאמה מושלמת. הוא נתן לנו מה שכמהנו לו, מה שחשנו שמשלים אותנו. כך שאין להביע במלים כמה הכרת תודה אנחנו חשות כלפיו. אנשים כמו טרנט מגיעים פעם בחיים".