תגית: צרכנות ירוקה

דר ביולוגישה תוחעס

יכול להיות שעוד חצי שנה מהיום זה בקושי יתפוס את מבטי. ובכל זאת, היום, לא יכולתי שלא לתהות כשראיתי בפינה מובחנת של החנות שאליה נכנסתי תחתונים שנושאים בגאון את התווית "BIO", ועליהם כתוב שנתפרו ממאה אחוז כותנה אורגנית.
יכול להיות שעוד חצי שנה מהיום, דבר כזה בכלל לא יראה לי מוזר. אולי, וזו אפילו האפשרות הסבירה, אמהר אז גם אני וארכוש לי את תחתוני הביו האלה. התווית משדרת איכות, ניקיון, עיצוב מוקפד: פונט בהיר על גבי קרטון חום עם קונוטציה של הרים ואדמה. למה לא, בעצם, תחתונים מכותנה אורגנית.
ובכל זאת, היום זה עדין היום ולא עוד חצי שנה. היום זה אולי קצת לפני שאצלול עוד למעמקי הטרנד האורגני ששוטף את אירופה. משהו ברעיון הזה של לקנות תחתונים אורגניים נראה לי קצת מעורר תהייה. מה הוא בעצם ההבדל המהותי שמגלמים התחתונים האלה, למול כל אחיהם הצבעוניים, הבלתי-אורגניים, המסודרים על מתלים אחרים? האם תחתונים רגילים, כלומר, כאלה שנתפרו מכותנה שכן רוססה בחומרי הדברה לפני שנקטפה ונצבעה ועובדה, יכולים לגרום לי נזק? האם חומרי ההדברה, שהם ככל הנראה התרכובת הכימית המושמצת ביותר בעולם המערבי, ישרדו את העיבוד, והצביעה, והכביסות, והזמן, והרעלים המחרידים שלהם יגעו במבושיי? ואם כך יהיה, מה יהיו התוצאות? מחלות מחרידות? תשוקות מיניות אסורות? ואיך התקיימה לה האנושות, ואני, אללי, בתוכה, בלי תחתונים אורגניים עד היום?
ואולי ההסבר צריך להתחיל דווקא מכיוון אחר. לא הישבן הפרטי אלא הישבן העולמי הוא זה שיש להגן עליו כאן. חומרי ההדברה, כך מספרים לנו אנשי הביו, מזהמים את הסביבה וגורמים נזק עצום לעולם.
ובכן, מבלי לחלוק או להסכים עם הקביעה הזו, אפשר להגיד בזהירות שיש עוד כמה דברים שאנשים עושים וגורמים נזק לסביבה. במקרה של התחתונים האמורים, למשל, ניתן למנות את הובלתם במטוס מבנגלדש, שבה יוצרו, את החומרים ששימשו לצביעה, את האריזה המהודרת המשתמשת בקרטון רב, וכן הלאה.
הטרנד האורגני הרי אינו הטרנד ה"ירוק" היחידי, אבל הוא זה שהצליח יותר מכולם. יש עוד הרבה צורות אחרות של צרכנות "ירוקה" או "מוסרית": התוויות שמסמנות מוצרים שלא נוסו על בעלי חיים, סחר הוגן, ללא רכיבים מהחי. אף אחת מהתוויות הללו מעולם לא עוררה הדים בסדר גודל שכזה. אפשר גם לדמיין סוגים אחרים של תוויות צרכנות נכונה במקום אלו של ה"BIO", ואיך היו נראות רשתות השיווק שלהן (זה אפילו משחק מחשבה קצת כיף).
מדבקת "F", שתסמן מוצרים שיצאו ממפעלים שנמצאים בהנהלת נשים, ומתחייבים לאג'נדת ניהול פמיניסטית. מדפי ה"ABC" בסופר, שיבודדו מוצרים ממפעלים שחרטו על דגלם את המאבק בבערות, וממנים השכלה לילדי עובדיהם. והחביב עליי ביותר, כרטיס האשראי "מינוס", שמאפשר לבעליו להוציא בכל חודש פחות ופחות, על מנת להזכיר לנו שאת עיקר הזיהום גורמת האנושות בכך שהיא פשוט צורכת יותר מידי.
ולמרות כל זה, הטרנד האורגני הוא בכל זאת זה שבאמת הצליח. אולי מפני שרק הוא מצליח להציע תמהיל מפתה כל כך של תועלת אישית וטוב כללי: זה טוב ובריא בשבילי, זה טוב ובריא בשביל העולם. ולא רק בגלל שיש כאן שני סוגי רווח, אלא מפני שבמקרה הזה השלם עולה בהרבה על סך חלקיו. יש אושר פשוט בלהחזיק את שני אלה, שנדמו סותרים. להרף עין, כל תחלואי החיים האנושיים ומקומם ביקום מתבטלים. הרמוניה מלאה בין אדם ואדמה, יש בזה נוחם. מה שטוב לי, טוב לכדור הארץ, ולהפך.
מימדי התופעה מרשימים. העוצמה של אופנת הביו בגרמניה, או באוסטריה (שממנה נכתב הפוסט הזה), דומה כנראה בגודלה רק לאופנת ה"דל-שומן" האמריקאית. לא רק מוצרים שנחשבים "בריאותיים" נמכרים בחנויות הביו: יש שם בירה אורגנית, וקפה אורגני, חיתולים אורגניים וטבק אורגני. כן, טבק. יש שם נשים מבוגרות, יש שם סטודנטיות עם אופניים, יש שם זוגות מקועקעים עם ראסטות, שקונים סייטן אורגני. כולם, אגב, לבנים.
יש כאן פרקטיקת היבדלות חברתית כלשהי. אני קונה ביו, משמע אני חלק מהקהילה ה"אורגנית", חלק מקבוצה מובחרת של אנשים נכונים, מודעים, מוסריים. אנחנו רוחצים בניקיון כפינו, ובריא לנו, וגם טעים לנו יותר. באופנה כמו באופנה, כל אחד רוצה להיות הכי (אייל שני מציין בכל מתכון שוב ושוב, ליד כל מצרך "ביצה אורגנית, שתי כפות קמח אורגני").
אבל מעבר לזה, האם אי אפשר לבקש לקרוא את התופעה גם בפרספקטיבה אתנו-לאומית? חנויות ה"ביו" הן מקום לבן מאוד, אחד המקומות שלא רואים בו אף תורכי, או מהגרת מניגריה, או אישה עם רעלה. האם ההתבצרות הזו בתוך קבוצה מובחנת, שתומכת בטוב אבסולוטי, עולמי וא-היסטורי (="כדור הארץ", או "הסביבה") היא לא הדרך לשמור על "אירופה" הנכונה בתוך מציאות משתנה של הגירה?
אבנר חולק עליי ומדגיש: בפרידריכסהיין מוכרים שווארמה אורגנית. השיח האורגני לא מדבר על אדמה ספציפית, אלא על ה-אדמה, הסביבה. וגם אם בעבר חיבורים כמו אדם ואדמה ניצבו בליבו של סנטימנט לאומי, אי אפשר להתעלם מזה שהנושא הירוק כולו עבר "השמאלה". להפך, הוא אומר, לאכול אורגני זה להיות קוסמופוליטי, להיות מתקדם, להיות נאור. לפחות בברלין. אנשים קונים ביו וגרים בקריוצברג. מאזינים לשב חאלד.
ואולי העניין הוא אחר. אולי אני יושבת בוינה וכותבת על תורכים, וחושבת בסופו של דבר על הבית, על ישראל. כן, גם שם רוב האנשים האורגניים הם יהודים ואשכנזים, שמבדלים את עצמם דרך פרקטיקה צרכנית. אבל שם יש עוד נתון מהותי, אם כי לא תמיד מדובר: חלק הארי של מוצרי חנויות הטבע והמדף האורגני מיוצרים בהתנחלויות. מה זה אומר להיות האדם האורגני בישראל, והאם זה מייצר סוג מחודש, לא תמיד מודע, של הצדקה לאומית אל גבולות הקרקע?
אדמתו של האדם האורגני היא אדמה טבעית, נטולת גבולות, אדישה להסכמים בין לאומיים ולגדרות הפרדה. האורגניים נאמנים, כביכול, לא לשטח מסוים, אלא "לכדור הארץ". יחד עם זאת, ואולי דווקא שם, בתוך שיח א-פוליטי, בין מדפי חמאת השומשום מברקן והפטריות מתקוע, נולדת מחדש האומה.

(תודה לאבנר עפרת, ידידי מברלין, על השיחה שהולידה את הפוסט הזה).