המקום הזה קצת מת. לא במובן הרע של המילה. במובן הזה שיש פה קצת כותבים והם אמרו שוב ושוב ושוב את מה שיש להם לומר. ועכשיו הם קצת שותקים. זה בסדר. אבל זה עדיין עושה את המקום הזה קצת לא-חי.
מחשבה 2
בספרייה, בניגוד לחנות ספרים, אין אף יועץ שיווקי ויועץ מדפים ויועץ רבי מכר שמסבירים לך איזה ספר אתה צריך לקחת. כל הספרים שוכבים על המדפים, ללא כל סדר עדיפויות ברור, ולך נותר רק להסתמך על זיכרונך המחורר, במסעך בין עשרות המדפים, אל עבר הסופר או הספר או הז'אנר שבול בא לך עליו. אם יוצא שאתה מכיר איזה בלוג ספרות, אז יוצא שאתה שואל את עצמך, לעזאזל, למה האנשים האלו לא אומרים לי מה לקרוא. בשביל מה כינסו אותם במקום אחד?
מחשבה 3
כשאני ואיתמר התחלנו את המחשבה על המקום הזה, אז יצא ששנינו אמרנו שלא נעשה ביקורות ספרים. כי אז זו הייתה האופציה היחידה שהכרנו באינטרנט בעברית. רצית ספרות? קיבלת ביקורות ספרים. עכשיו, אין כל רע בביקורות ספרים כשלעצמן. למעשה, בילדותי קראתי את אירי רייקין במעריב ונמלאתי כל כולי קנאה עזה על איך שהאיש מבין ספרים ומנתח אותם. ופה? אף אחד לא כותב ביקורות ספרים, כי זה נהיה לא-שיק לכתוב כאלו.
מחשבה 4
נהייתה פה קהילה. אני לא יודעת מתי שמתי לב לזה. אבל זה קרה. יש פה בדיחות. ויש פה סגנון. ויש פה אנשים קבועים שקוראים ומגיבים. ויש פה אנשים קבועים שכותבים. ובאינטרנט, יוצא שזה קהילה. וזה משמח אותי ממש. והקהילה הזאת, יש לה שני מאפיינים מוגדרים: היא אוהבת ספרים, והיא אוהבת לדבר על ספרים.
מיש-מש מחשבות
אם בא לי על ביקורות ספרים, ובא לי על להחיות את המקום הזה, ובא לי על לשמח את הקהילה אוהבת ספרים, אפשר לעשות משהו בעניין. לפנות ליחצניות ספרים, ולהגיד להן: יש פה קהילה אוהבת ספרים. כך נקבל ספרים לביקורת, אנשים יוכלו לכתוב ביקורות, ונוכל, כמו שעשינו עם הסגנון הקיים של המקום הזה, להשתמש גם בז'אנר ביקורות הספרים, לדון עליו, לשכלל אותו, להשתכלל בו. נוכל לעשות דברים מגניבים באפיק חדש לגמרי.
רגע ההכרזה הדרמטית
אז זה מה שעשיתי. פניתי ליחצניות ספרים והן שלחו לי ספרים. בינתיים מההוצאות כתר, מודן, אחוזת בית, טובי, עם עובד וחרגול. לא בשבילי. בשביל כולנו. ופניתי לאינטרנט, והגרסה ה-2.0 שלו נתנה לי כלים לניהול ספרים. בחרתי ב-shelfari, כי היה להם ווידג'ט מגניב להצגת הספרים הקיימים. אחר כך פניתי ללואו-טק והוא נתן לי חותמת שכתוב עליה "ההם-הרצאות", שיועדה במקור להרצאות, אבל מזמן לא הייתה הרצאה, אז הדיו לא התבזבזה. אז החתמתי את כל הספרים שקיבלתי בחותמת. והזנתי את כולם לווידג'ט. ופתחנו עמוד שנקרא הספרייה של ההם. ועכשיו כל מי שרוצה מוזמן לקחת ספר מהספרייה. פיזית היא נמצאת אצלי בבית, אז תצטרכו לדבר אתי במייל (meitalsha בג'ימייל אם אתם עוד לא יודעים), ולקחת. ואז אני אקרא. ואתם תקראו. וכולנו נכתוב. אם נרצה, כמובן. אני יודעת שאני אכתוב, כי זה מסקרן אותי אחושילינג, לבדוק את הז'אנר הזה. ועוד לא החלטנו כל מיני דברים. צריך להחזיר את הספר? לא צריך להחזיר את הספר? איך צריך להציג את הספרייה? האם צריך לעשות עוד משהו בעניין הזה? לא יודעת. זה ניסוי. אז תגידו מה אתם חושבים.