אז הקבצים שלנו עברו ממקום אחד למקום שני (או יותר נכון מבייביסיטר אחד למשנהו). זה קורה לקבצים. בדרך כלל, כשזה קורה, אז יש כמה קבצים שנאבדים בדרך. אין מה לעשות, קבצים הם לא דבר ממושמע, ולפעמים הם מתפרעים א-לה-השחף-של-ריצ'ארד-באך. אני הייתי אחראית על זה ואיתמר ידע על זה. ובכל זאת, אף אחד מאיתנו לא חשב על המילה גיבוי. רק איתמר. אבל אחרי המעבר.

הנזק: עמודים מספר 504-511, התגובות להם, והשינוי בבר הימני.

בטח אפשר לצעוק על האיש שאחראי על האחסון שלנו. אפשר גם פשוט להחזיר את הכל לקדמותו ידנית. אבל למי יש כוח?

 

כי בכלל, אין לנו כוח יותר. אז סיון בסקין. אז פסטיבל שירה בתל אביב. אז מנחם פרי בראיון מיוחד. אז שבוע הספר העברי. למי יש כוח להגיב, לחשוב, להתלהב, לצעוק, לכעוס? זה לא שאין לנו יותר מה לומר, ואנחנו לא הולכים לשום מקום, אבל הכל כל כך מייגע. ונדמה שאני/אנחנו לא היחידים שמרגישים ככה (קראו את זה, זה דרור פויר במיטבו. למעשה, זו תמצית דרור פויר. הכניסו למים רותחים וסחטו היטב, ומייד תרגישו תחושת רוקנרול מתערבבת לכם בדם, זורמת בעורקים).

וזו לא רק ישראל בגלובלי. אלו גם הדברים הקטנים. רצינו לשים תיבה ובה לינקים מתחלפים בבר הימני. אנחנו טובים בזה, בלמצוא לינקים. אז רצינו. כי התוסף ההוא לא עבד. וזה עבד, רק לא ידענו איך לשלב אותו. ואפשר לבקש טובה מכל מיני אנשים שהם באמת ובתמים נחמדים, אבל לא נעים, והם לא חייבים לנו כלום, וגם אם הם יעשו את זה, תמיד יהיה עוד משהו שאנחנו לא יודעים לעשות.

ורצינו, מזמן, באפריל 2005, שזה, מיינד יו, לפני יותר משנתיים, לעשות מקום שבו אפשר יהיה להתדיין על ספרות ועל תרבות. לאחוז בהן בשתי ידיים, למדוד את גודלן, לחוש את מרקמן. ובמובן מסויים, מקומי מאד מאד, הצלחנו. אבל תמיד יש גם את המובן האחר, את הזעיר אנפין שבו אנחנו פועלים. את התחושה התמידית שאנחנו קטנים מדי, לא-חשובים מדי. ומולה את התחושה הלא פחות מטרידה, שאין מישהו חשוב, כי אין דבר כזה ספרות עברית ותרבות עברית. שהכל נשטף מזמן באסלה. להתראות בים.

אז אנחנו לא הולכים. ויש לנו עוד מה לומר. אבל אנחנו צריכים זריקת עידוד. משהו שיגרום לנו ולכם לפתוח את הבלוג בהתלהבות בבוקר. משהו שיזרים דם חדש במפרקים מוכי השיגרון שלנו. משהו שישנה את הפרופורציות של הכל. חשבנו אולי על ערב בעולם האמיתי, או אולי על ויקיפדיה רנדומלית או על פרסום חוצות. כרגע, אין שום החלטה.

לפני דקות מספר איתמר העלה מחדש את הפוסטים האחרונים. אני העליתי מחדש את המחאה הוויזואלית נגד חוק 892. ואתם, אי שם,  חשבו על הדבר הגדול הבא של המקום הזה.