תגית: מונדיאל

מחאת ההוללים

אני יודעת שזה בלוג ספרותי אליטיסטי וכל הבולשיט הזה, אבל אני מקווה שיורשה לי לחרוג קמעה מהסטנדרט הנוהג כאן לכיוונה של התרבות הפופולרית. ובמילים פחות אקדמיות: כדורגל.

בחודש-חודשיים האחרונים קצת קשה להסתובב באינטרנט העברית בלי להיתקל בכל חור במלחמת החורמה שהכריזו כמה עסקני אינטרנט על חבילת השידורים של המונדיאל. והרי הצעתם: לאות מחאה על העוול הנורא שבגביית כסף בעבור צפייה במשחקי המונדיאל, אנחנו נחרים את חבילת השידורים ונלך לצפות במשחקים בפאבים שרכשו את החבילה. נא באוזן!

אלא מאי, מתברר שהמוני העם לא ממש ששים להיענות לקריאתם של גיבורי מעמד הפועלים ודווקא כן רוכשים את חבילת השידורים, טבין וגם תקילין. הכיצד?

הרשו לי להסביר לכם, גיבוריי החביבים, בחישוב פשוט.

נגיד שאתם גיבורי מעמד פועלים אמיתיים. זתומרת, לא כאלה שכותבים טורים באינטרנט ובמקביל מנהלים חיי בוהמה סוערים, אלא דווקא כאלה שמגדלים ילדים, כלב וכרס. ונגיד שאתם אוהבים כדורגל. ונגיד שיש לכם גם ילד אחד או שניים שאוהבים כדורגל. ונגיד שאתם רוצים להיענות לקריאת הקרב של גיבורי מעמד הפועלים מהאינטרנט. כמה תעלה לכם המחאה הזו?

בואו נחשוב. אבא וילד או שניים הולכים לפאב לצפות במשחק כדורגל. נגיד האבא שותה בירה וילד או שניים שותים קולה. מינימום 25 שקל? נגיד אפילו שאתם ממש ממש חסכנים ומגבילים את עצמכם למשקה אחד בכל יציאה. עדיין, אחרי 12 ערבים תגיעו ל-300 שקל. כלומר למחיר חבילת הצפייה.

אופס, אחרי 12 ערבים לא מגיעים אפילו לשמינית הגמר.

מסקנה – חרם צרכנים על שידורי המונדיאל הוא עסק לרווקים הוללים שיכולים להרשות לעצמם להוציא על בירה בפאב את מה שהם לא מוציאים על חבילת שידורים. אז בבקשה, מצדי תראו את המשחקים שלכם איפה שאתם רוצים ותחרימו את מי שאתם רוצים, אבל אל תנזפו במי שלא יכול להרשות לעצמו להצטרף למחאת הלוקסוס שלכם.