תגית: גדי שמשון

בלוגפרנס, כנסו כנסו

אז היינו ביום אחד של הבלוגפרנס. וזו השיחה שניהלנו לאחר מכן:

איתמר: לא עשינו לייב בלוגינג!

מיטל: אתה יודע למה לא עשינו לייב בלוגינג? כי יש פה שבע מאות (לא באמת. אולי עשרים) "בלוגרים" שעושים לייב-בלוגינג. כאילו לייב-בלוגינג היה הפאקינג פיק אפ של האינטרנט החדש.

איתמר: לייב בלוגינג איז פור פוסיז!

איתמר: אבל זה קצת מגניב. זה כמו להסתובב בין שבע מאות (או עשרים) תחנות רדיו קטנות, שכולן חושבות מה לשדר מהאירוע.

מיטל: אתה מתכוון בין שבע מאות אנשים שחושבים מה להגיד שגדי שמשון לא אמר? כן. אה, אתה יודע מה אפשר לעשות? משהו בסגנון השתי פרות של ליכטש. שהרי ברור לנו כבר מעכשיו מה יגיד כל אחד בלייב בלוגינג שלו. אם במקרה הוא גם יצליח להגיד משהו מלבד העובדה ש"אני עושה לייב בלוגינג!"

איתמר: אני לא עושה שתי פרות. די. די, למען השם.

מיטל: סתם, האמת היא שיש משהו נחמד בהתכנסות הזו. קצת כמו מצעד הגאווה. לא הפגנה מדכאת כמו יום שבת בכיכר, אלא הפגנה שמחה. מאהבת המן, ולא משנאת מרדכי.

מיטל שרון> איתמר: וגם היו מלא לסביות!

מיטל: אני לא ראיתי הרבה. רק הרגילות.

איתמר: זה לא מספיק?

מיטל: זה תמיד יותר מדי בשבילי.

איתמר: וחנן כהן מגניב גם. וגם אסק אה נינג'ה היו סבבה.

מיטל: נכון. ההרצאה שלהם הייתה שווה. אבל אתה יודע מה? את מה שהם אמרו אפשר לסכם במשפט הבא: אם אתה ממציא עולם, הואל בטובך ועמוד בחוקים שלו. זה נכון גם בכתיבת ספר.

איתמר: רוב הדברים שנאמרו לא היו רלוונטיים רק לבלוגים, נראה לי. חלקים נרחבים מההרצאה של רן ושירה על ניהול בלוג פופולרי אפשר היה להפוך ל"כך תכתוב כתבה פופולרית בנענע".

מיטל: אני אומרת שאפשר היה להפוך אותה לסדנת כתיבת ספרים. שהיו קודם, עם כל הכבוד לנענע. כלומר, שזה היה נכון גם לפני שהמציאו את כל העניין הזה עם החשמל.

איתמר: ?

מיטל: אני לא זוכרת איפה קראתי, אבל דיברו שם, במקום המסתורי, על הזמן שעבר מאז שהמציאו את החשמל ועד שהאנשים במפעלים הבינו שאפשר לסדר את המפעל לפי התקדמות פס הייצור ולא לפי הקרבה של החלק הזה בפס הייצור למקור בעירת הפחם. כשאני אומרת זמן, אני מתכוונת לכמה עשרות שנים. אותו דבר נראה לי נכון לבלוגים. כרגע, החשמל=בלוגים קיים. עד שהאנשים במפעלים יבינו מה הוא יכול לעשות, ייקח זמן.

איתמר: שזה קצת מצחיק בכנס על בלוגרים, בעצם. כלומר, באנו לדבר על הפורמט והאופציות שהוא פותח. ובסוף נשארנו עם עצות עם זקן של אריסטו. הטיפוסים מאסק אה נינג'ה ממש הציעו לבנות ארגומנט לעלילה. כל השטרנברגים שבשמיים מחייכים עכשיו חיוך קטן. משהו כזה :)>

מיטל: LOL. טוב, תמיד צריך לזכור שזה היה כנס שיווקי ואנשי השיווק תמיד מפגרים אחרי האנשים האמיתיים. יש כמה אנשים בעולם שיודעים יותר מלשלוח פינג לעולם ולהגיד: אני משתמש באמצעי תקשורת חדש.

איתמר: אגב פינגים, מה את חושבת על הקוד האתי לבלוגרים?

מיטל: קודם כל, פחחחחחחחחחח. אבל מה הקשר לפינגים?

איתמר: טוב ששאלת.

איתמר: זה אמנם קצת כמו לדבר על קוד אתי ל-CMSים, אבל אולי לא כדאי לשלוף את הפחחח כל כך מהר. לא כל כך מעניין אותי קוד אתי לבלוגרים כמו הרעיון שבעולם תקשורתי חדש, עם אופציות תקשורתיות חדשות (אגב פינגים), מתקיים אטיקט חדש. כללי הנימוס של הלינק. כי אתרים קיימים הרי בנפרד זה מזה, אטומים חסרי קשר. במצב כזה הלינק הופך למבט, הוא מייצר נראות, ולא רק בגוגל. הייתי שמח אם מישהו יטרח לקחת את המלאכה המעיקה של הבנת הנימוס שטכנולוגיה חדשה מחייבת.

מיטל: אני לא בטוחה שהרעיון הזה שונה מאד מנימוס בסיסי בין בני אדם, בלי קשר ללינקים. כלומר, זה כמו שאני אגיד: "אה, היה לי רעיון מגניב. קוד אתי לבלוגרים זה קוד אתי ל-CMSים". ברור שזה רעיון שלך. וגם אם הייתי מדברת על זה, הייתי אמורה לתת לך קרדיט. או בקיצור: פחחחחח

איתמר: זה לא שונה מנימוס בסיסי, אבל אופרציות הנימוס משתנות. ניסוח רע: דרכי הביטוי שלו. וגם אם זה די פחחח, יש כמה פלטפורמות בלוגים, לכל הפחות, שכדאי שמישהו יקנה להם איזה קוד אתי.

מיטל: בשביל זה לא צריך לעשות את כל המהומה. אפשר פשוט לבקש מדקס להוסיף את זה לקוד. גם ככה כולם קונים מהם.

איתמר: ני. איתמר שאלתיאל

איתמר: אבל קפה דה מרקר זו אחלה דוגמא. הם לא מאפשרים לך להגיב אם את לא חלק מהרשת, בהתחלה הם לא אפשרו בכלל לקרוא שם אם את לא פותחת יוזר, ועד עכשיו הם מאפשרים רק טראקבקים מתוך הרשת עצמה. יותר מזה, אם היית רואה את כמות המסרים האישיים שאני מקבל, שמפנים אותי ואת כל חברי הקפה לפוסט חדש, היית מבינה אוטיזם אינטרנטי מהו.

מיטל: אז לא רק שהקפה סאקס, אני גם צריכה לשמוע דיונים על קוד אתי לבלוגרים בגללו? מוות לקפה.

איתמר: אגב, שמת לב שהלילה הלבן בתל אביב זה כמו שיטוט בקפה?

מיטל: למעשה, כל אירוע בתל אביב הוא כמו שיטוט בקפה. במובן זה, השם שלו מבריק. אתה יודע מה היה מוזר? שאב-הטיפוס לבלוגר מצליח בכנס הזה, לפחות בלוגר ישראלי מצליח, היה דבורית שרגל. שבכלל עשתה חצי מ"ההון" האינטרנטי שלה בעזרת כלי התקשורת המסורתיים. תביאו מישהו שהתחיל כבלוגר, נותר בלוגר ועשה את 15 דקות התהילה שלו. ולווט התחילה לפני שנה וחצי או משהו. תביאו את אייזק נראה אתכם גברים.

איתמר: יפה אמרת! נושא אחר: מה דעתך על עריכה לבלוג? שימי לב, אני מעלה את זה כאופציה בלבד. אני לא יודע מה אני חושב על זה.

מיטל: אני לא מפחידה, אני רק מצויירת ככה. אני נגד!!!!!!!!!

איתמר: אוקיי. אני אומר לך למה. אולי הגיע הזמן לקחת את כל העסק הזה טיפה קדימה. כלומר, להיות הכי גודזילה שפאקינג אפשר. במילא אנחנו כאן כהצהרת חוסר אמון בתקשורת הרגילה. במילא אנחנו כאן כי אי אפשר לעשות את הניו יורקר תחת דרישות הקליקים של המפרסמים. אז אולי נעשה את הפאקינג ניו יורקר? אני לא מדבר על לדחות פוסטים. ממילא מי שרוצה לכתוב לנו עבר את הרף שלי. אבל אנחנו יכולים להיות יותר טובים. אנחנו יכולים לעשות את מגזין התרבות שאנחנו רוצים לקרוא בעברית ואין.

מיטל: אתה יודע למה אני נגד? אלף כי זה נגד ערכי המותג. אבל בית, וחשוב מזה, למי יש כוח לערוך? כאילו, אני כאן ואני נשארת כאן כי כיף לי, וברגע שתהיה עריכה יהיו מלחמות אגו. את זה יש לי בכל מקום אחר, תודה.

איתמר: נקודה טובה.

איתמר: אבל בניתי את ההתלהמות הזו כל כך יפה, לעזאזל.

איתמר: ני. אז מה כן?

מיטל: אני חושבת שמכל הנקודות של האנשים המשונים מהנינג'ה, שנראים כמו בני ארבעים, אבל מתעקשים להתנהג כמו בני 12, (כאילו אם הם עומדים יחפים על הבמה אז הם קורעים את סף ה-אין-לנו-גבולות-כי-אנחנו-קומיקאים-ושמים-זין-על-חוקים-תראו-עשינו-נינג'ה), הנקודה החשובה ביותר הייתה העקביות. את זה אין לנו בשיט. ואני חושבת שזה ניכר. ואני חושבת שזה חשוב. אני לא מתכוונת למשהו קשיח. אבל כן לאיזשהו סדר יום לפחות לעתיד הקרוב.

איתמר: כלומר רשימת פוסטים מתוכננים? דד-ליינים נזילים וכאלה?

מיטל: משהו כזה. אבל אל תתחיל עם נזילים כבר עכשיו, כי אתה יודע לאן נגיע. אני יודעת שאין שום סיכוי שנעמוד בכל הדד-ליינים שנציב, אבל תהיה לנו חשיבה מסודרת. רשימת כתבות. אולי אפילו נפרסם אותה, כדי שאנשים יוכלו to relate לנושאים. משהו כמו מועדון הספר של שחר. אבל ספר במובנו הרחב ביותר. טוב, אולי לא ביותר. נו, הבנת.

איתמר: וואלה. אוקיי. אבל זו בעיה. אצלי פוסט מתבשל חצי חודש לפחות. אני מדבר על פוסט על "שלישיית בלוויל" אלוהים יודע כמה זמן, ואני לא רוצה לדבר על כמה זמן לקח לי לכתוב (מיינד יו, לכתוב, לא לחשוב על) את פוסט הבית הלבן. אני מתחייב רע.

מיטל: קח את זה לטיפול J זה דווקא יעזור לך ולשיטת הכתיבה שלך יותר מלי, עם ה-יש-לי-רעיון-רגע-יש-לי-חצי-שעה-יש-לי-פוסט. כי אתה תעשה אותו דבר, רק תודיע כמה זמן מראש אילו נושאים מתבשלים לך בראש. לא? ואגב, מה עם פוסט על שלישיית בלוויל?

איתמר: אני צריך לארגן הקרנה של בלוויל. רוצה לעשות על זה מועדון ספר?

מיטל: הקרנה משותפת לקוראי הבלוג?

איתמר: תלוי בגודל דירת המקרינים, אבל למה לא.

מיטל: ספוקי. זה עם אנשים אמיתיים. לא היצורים המדברים עם המקלדות. אני לא בטוחה שאני בשלה לזה. אבל דווקא רעיון מגניב להעלות את הסרט כנושא למועדון הספר.

איתמר: מזל שיש לי על זה פוסט J

מיטל: אני לא בטוחה שזה מתחת לחגורה, אבל זה בטוח לא מעל לה. נשמע סבבה.

מיטל: אז אנחנו גם מסכמים על נושאים מראש באופן כללי, או שנתחיל בזה ונבדוק מה הולך?

איתמר: נתחיל בזה, ונכין רשימה עד סוף השבוע או משהו. יהיה בסדר (אמר ונתן מבט מצועף לשמים)

מיטל: קשה לי לדמיין אותך עם מבט מצועף, אבל יאללה. טוב, די?

איתמר: לילה ט

מיטל: צ'וס.