תגית: פרויקט פורנו

פורנוגרפיה. פורנו. וגרפיה.

בואו, בואו, יש ערב פורנו ללסביות. כך, פחות או יותר, נאמר באתר פסטיבל הקולנוע ההומו-לסבי. והלסביות אכן באו ומילאו את האולם עד אפס מקום. מצוחצחות ומוכנות לזימה הן התיישבו בכיסאות האדומים של הסינמטק והמתינו בהתרגשות רוחשת לשני הסרטים שיוקרנו באותו ערב: one night stand שהוא סרט צרפתי ו-The crash pad שהוא סרט אמריקני.  

והסרט הצרפתי נפתח. כל שחקניות ושחקני הסרט הישירו מבט למצלמה ואמרו: אנחנו משתתפות/משתתפי הסרט/סרט רוצות ורוצים לתרום למיניות הלסבית בעולם. אנחנו רוצים ורוצות להבהיר לכולם שמיניות לסבית היא לא רק חיבוקים רכים וליטופים. אנחנו/אנחנו יודעים/יודעות/ידענו שאין דבר חשוב יותר לעשות מאשר להפגין לעולם את המיניות הלסבית, כי כך, אם נפתור את המיניות שלנו, נוכל להבין טוב יותר את העולם, וברגע שהעולם, כולו, כן?, יבין את המיניות הלסבית, הוא יהיה פנוי הרבה יותר לפתור את המלחמה בעיראק, את הסכסוך הישראלי-פלסטיני וגם אולי יעשה איזו טובה או שתיים לאלג'יראים המסכנים בפאריס (הם/הן אמרו/אמרו פאריס ולא פאריז כי הם/הן פריסאים/פריסאיות).
שעמום מפוהק חלף באולם. 

והאקשן האמיתי התחיל. אתר הסרט אומר שמדובר ב-46 דקות. אני לא מאמינה. לדעתי האישית חלפו יומיים עד ששבעת או שמונת הזוגות שהוצגו בסרט גמרו להזדיין. כל זוג בא והפגין את מיטב הלהטוטים הלסביים. פעם אחר פעם נשלפה כפפת הלטקס השחורה, כי זה שאנחנו אנרכיסטים לא אומר שאנחנו לא נזהרים ובכלל לא שמעתם שקסדה לאופניים זה קול וסקס בטוח קול שבעתיים? ויד נתחבה לכוס ויצאה ממנו, נתחבה ויצאה, נתחבה ויצאה וגו' וגו'. חמש, שש, שבע דקות. וגומר, אין. ויצא גם הדילדו, וכוסה בקונדום, ונתחב ויצא ונתחב ויצא, יד הפליקה על טוסיק (פרקטיקה נפוצה עד מאד בסרט, שאני בספק אם מישהו, שאינו עושה BDSM, משתמש בה בחיים האמיתיים. אני לא מתכוונת אומר שהוא משתמש בה. אני מתכוונת ממש משתמש בה. לא, באמת, דמיינו את עצמכם עושים סקס. עכשיו תחשבו על הפרטנר שלכם מפליק לכם בטוסיק. ככה אחת קטנה. לא הייתם פורצים בצחוק?), דילדו נמצץ. 

בואו נתעכב שנייה על הדילדו הנמצץ. דילדו, כן? לא מחובר לעצבים של אף אדם. מכוסה קונדום, כי סקס בטוח וגו'. אישה אחרת מוצצת אותו. בלשונה טעם הלטקס. או טעם הלטקס בטעם בננה. בגופה של האישה עוטת הדילדו דבר לא קורה. בדמיונה, אולי, יש לה זין גדול וכושי, והוא נמצץ בידי אישה לבנה ושברירית. או אולי זין גדול ולבן שנתחב בפיה של שחורה כנועה. או אולי שוטר ואנרכיסטית או גבירה ונער הבריכה שלה. ובכל אופן, אישה מוצצת לטקס ומדמיינת ואישה/איש אחרת עוטה אותו ומדמיינת, ומלטפת את ראשה של האישה המוצצת.  

למה? מהיכן מגיע האימג' הזה? מסרטי פורנו סטרייטים. שם הוא סמל לכניעה האולטימטיבית. ככה זה פורנו – זיינת פה של אישה? אתה יכול להיות סופרמן. ותזכרו את סרטי הפורנו הסטרייטים כי יש המשך.  

המשך. וזוויות הצילום. מסך קולנוע, כן? כך וכך מטרים על כך וכך מטרים מכוסים בכוס פעור, שיד שלמה, באגרוף קפוץ, נתחבת ויוצאת מתוכו. התקריב מזעזע. ככל שהדקות חולפות אתה מבין מה זה מזכיר: כך מיילדים פרה. למה התקריב הזה? כי ככה זה בסרטי פורנו. אתה רוצה לראות שזה באמת קורה. אתה צריך לראות שהכוס פעור, ואתה רוצה לראות את זה בעיניים שלך. לא השלמת פערים, לא טריקים קולנועיים. כוס פעור. 

וכשהכוס איננו פעור על כך וכך מטרים, המצלמה מתמקדת בפניה של אחת המשתתפות. תמיד מן הצד. והיא, לנצח תיראה כמי שהחדירה היא תשוקת חייה. לא משנה אם היא חודרת או נחדרת, אין דבר בעולם מלבד חדירה. אה כן, חדירה וגניחה.  

אבל למה ככה? פורנוגרפיה לסבית מצהירה על עצמה שהיא רוצה לעשות דברים למיניות הלסבית. המיניות הלסבית, כך אומרים ומצהירים כולם וכולן, היא מיניות מגוונת. ובכל זאת, האימג'ים הם אימג'ים של פורנו סטרייטי, הצילום הוא צילום של פורנו סטרייטי והסאונד, עליו אני בכלל לא רוצה לדבר. זו תמיד מוזיקה סוג דילדו. שדילדו, כן, זה כמו זין אבל בכאילו.  

אם כבר אנחנו כאלו קווירים ומגניבים, לא היית מצפה שגם הפורנו שלנו יהיה קווירי ומגניב? אם כבר אנחנו עושים מהפכה, לא היית חושב שאפשר לעשות מהפכה גם באופן הייצור ולא רק באמצעי הייצור? כלומר, זה נחמד שכל המשתתפות נשים או נשים לשעבר. וזה נחמד שיש דילדו. והכל מותר. ואין איש אומר: זה לא מוסרי. זה נחמד. אבל למה שלא נעשה פורנו אחר באמת? מה אם, למשל, הרגע הזה שבו נחים לרגע ממלאכת התחיבה, המשובחת כלשעצמה רק שיהיה פה ברור, ונושמים, ומבטים מוחלפים ומאשרים: זה בסדר לנוח? מה אם צילום מנקודת המבט של אחת המשתתפות, כאשר הקליטה היא חלקית, ולא כל האיברים של כל המשתתפים פרושים בפנינו? למה תמיד המצלמה היא מספר יודע כל שרק רוצה להניע, להניע, חזק ומהר, חזק ועמוק, את העלילה? האם זוהי הדרך היחידה לגרות ולהתגרות?  

אתם יודעים למה? כי הבאנו לסביות. והן אפילו נראות טוב. ושכנענו אותם להתפשט למען האומה. האומה הלסבית, כמובן. אנחנו חסרות גבולות מדיניים. והבאנו דילדואים, חלקם מלאכת בית. והבאנו מצלמה, וארגנו לוקיישן, ועשינו מסיבה מגניבה לכבוד הסרט. אז אנחנו את שלנו עשינו. אנחנו לא צריכים לחשוב מחדש על פורנו, אנחנו רק צריכים להחליף את הדמויות. ואם זה לא מספיק לכם, אז כנראה שאתן נבוכות מדי וכדאי שתלכו להתבגר לפני שאתם נכנסות לאולם ובו מקרינים כוס פעור.  

עשרים דקות, חצי שעה עברה, וזוגות לסביות התחילו לנזול החוצה מן האולם. זוג זוג פרש לדרכו. אני, את הסרט השני כבר לא ראיתי.

פוסט-פוסט-פרוייקט

1. גנזיס

יש שיחלקו עלינו, אך פרוייקט הפורנו בא לעולם בעקבות שיחת קפיטרייה בינינו. התרחיש היה כזה -

פ': אגב, אני רוצה להודיע גם לךְ שחשבתי על זה והסקתי שאני בכיר האינטלקטואלים בישראל.

א': נכון. ואני רוצה לבשר שחיי המין שלי השתפרו לעין ערוך מאז שגיליתי את פורנוטיוב.

פ': פורנוטיוב! וואו! מזה זמן מה אני מתלבט מתי זו תהיה אופרציה קבילה להעלות את הנושא הזה בשיחה.

א': ובכן, הגיע הרגע. ויום אחד נכתוב על זה פוסט.

2. הנחות יסוד

2.1 אוננות: אנחנו מאוננים. אני מאוננת, אתה מאונן. (לא כרגע). (אולי פיגורטיבית). מאוננים כי אפשר, כי זה כיף, כי מותר, כי יש עשרים דקות עד שהפרק של ורוניקה מארס ירד; כי הלילה לבן והבוקר שחור. כי נתקענו באמצע סיכום הרפרט, כי הצלחנו לכתוב עוד פסקה בסמינריונית ומגיע לנו פרס. אוננות או נמות. מישהו בטח אמר את זה קודם.

2.2 שיטוט ברשת: אנחנו גולשים. אני גולשת, אתה גולש. (כרגע). מסיבות דומות להדאיג לאלה שגורמות לנו להחליק יד לכיוון הנכון [וראו סעיף 2.1], אך ללא סיפוק: בתזזית, בריבוי חלונות. מה התחדש בעולם? קיבלנו אימייל? מישהו אמר משהו מצחיק בניו-יורק? ומה אומרים על כך בסין.

3. היפותזה: פורנוטיוב

3.1 אוננות בעידן השיעתוק הטכני: נתיבים ביוגרפיים שונים ורבים הובילו אתכם ואותנו להפוך לצרכני פורנו. ילידי שנות השבעים ומטה אולי זוכרים הרפתקאות וידאו בתוליות בפרבריהם המפוייחים של ערי קיט צפוניות עלומות; אחרים נחנכו הישר אל המעבר המבורך מסרטים מופרכי עלילה שיש לקוות שיֵרדו מקאזה לפני שההורים חוזרים הביתה – אל סרטונים זערורים בסטרימינג. התוצאה זהה: בנקודה הטנטיבית הזאת, רבים מאיתנו נמצאים בשלב ההתוודעות לפורנו של תוכן גולשים, ומגלים בהדרגה שמבנה הסיפוק משתנה. במילים אחרות, התמורה שחלה במדיום משנה את הדינמיקה של הליבידו; ובעברית: מול הרשת, אנחנו מאוננים אחרת.

3.2.1 צבירה כמותית במקום עינוג טלאולוגי: האתר "פורנוטיוב" (ודומיו) מותאם היטב לצרכי הגולש. יד אחת עלי עכבר, האחרת בָּאיבר; אך כאן שתיהן זזות כל הזמן, שלא כבסרטי הפורנו העלילתיים, הנייחים. הסרטונים קצרים ביותר, ולא פעם – אוויליים: שלוש נערות שחות על ספה, ובישבניהן נעוצים זיקוקים בוערים (?); אופה מעלס עלמה בריאת בשר על השיש, מקמח אותה ושובר עליה ביצים תוך כדי; ואפילו הסמוראי האחרון. אתם יודעים, גם אתם צפיתם. הממ. מעניין אם אמרו על זה משהו מצחיק בניו-יורק.

אם בעבר האכילו אותנו בפורנו במבנה סיפורי, עתיר תלבושות וקרטוני פיצה שנפתחים בתנופה, לשרשר פרטים לווייניים זה מזה – הרי שהיום נטשנו את הפיקארסקה ועברנו מנרטיב (רעוע) לרצף שרירותי של תמונות רוטטות. האצבע על העכבר והסרטון קצר, וכך הופכת האוננות למטווה של קליקים ושברי פנטזיות. וכמו הקלט הפורנוגרפי, גם כלכלת התענוג משתנה. למרות שהאורגזמה הפורנואית היא מייצור עצמי, האינסטינקט הטבעי הוא להתאים את עצמנו למדיום. בעבר, בפורנו הבערך-נראטיבי, גמרנו בערך בסוף (של האקט, של הסרט – יש יותר ממחלף אירוטי אחד). הפורנו החדש מכתיב אוננות חדשה: אין תבנית השלם; יש רק אחדות המאונן.

3.2.2 אחדות המאונן: איזה חלק של התענוג שלנו בצפייה כרוך בהזדהות (עם דמות שעושה, עם דמות שעושים לה)? והאם יש להפריד בינו לבין התענוג שבהצצה? או בפינטוז-עצמך אל תוך הסרט? גם אם לא ניתן להכריע, דבר אחד ברור: נקודת התצפית של המאונן ערקה לצד התלת-ממדי של המסך. אמנם אין קונסזצנזוס על כך שבפורנו הישן, הצופה נהג תמיד לבחור לו דמות כסוכן אירוטי שפועל בשמו וחווה במקומו; אולם כך או כך, בפורנו החדש הדבר בלתי-אפשרי. מהבזקי הדמויות והרגעים לא ניתן לבנות אלא סוכן מעין-קוביסטי של הפעולה המינית. וכך הפך האדם המאונן לתבנית נוף האינטרנט שלו.

4.1. ריבוי כהיפותזה: פורנוטיוב הוא וריאנט מעניין על יוטיוב, היבריד בין פורנו לתוכן גולשים. זהו, על כל פנים, האופק האידאי: כשלנגד עיני הגולש מופיעה סדרה של ת'אמבים מגרים בצבע גוף, ולצדם ענן תגיות שאין יפה ממנו להפריך את הקיטוב הפרוידיאני בין נורמלי וסוטה. הפנטזיה אינה עוד שאלה של זהות אלא של טעם, ולמעשה – טעמים.

4.2 אנטיתזה: למרבה הצער, פורנוטיוב נמצא עדיין בשלב המגושם והנערי שבו האיברים דיס-פרופורציונליים וטרם נעים בתיאום מלא. כך, התיוג של הסרטים באתר עדיין נצמד לקטגוריות ישנות, ובראש דף הכניסה אף ניתן לבחור בגלישה סטרילית להומו/סטרייטופובים (“View straight content”/”View gay content”). על אף שרבים וטובים משתמשים באופציה זו, (ובהם מחצית מכותבי הפוסט), מדובר בבחירה מודעת לצמצם את שדה הראייה ופוטנציאלית, גם את התענוג; פונקציונאלי ואף לגיטימי, אין ספק, אבל לא כל כך אוטופי.

לעומת זאת, מצער באמת שכנגד כל סרטון ביתי מוקלקים שבעה עשר טריילרים שדופים ומגולחים לאתר פורנו מקצועי בתשלום. תוכן גולשים בפורנוטיוב נוקז, משום מה, לקטגוריה הנושנה "חובבנים", והגם שאין לכותבים כל התנגדות לצפות בעיקר בברביות נאנקות, (אח, ברביות נאנקות) – חבל שכיום הגולשים נוטלים חלק פעיל פחות בעיצוב ה-(סליחה)-שיח המיני. רוצה לומר, בפועל אנחנו עדיין יותר צרכנים מאשר יצרנים של פנטזיות. חברים, קרבה השעה למהפכה האירוטית! הבה נשחרר את אמצעי הייצור!

5. פוסט מורטם

5.1 ציפת הנחות מובלעות: a) ניצול נשים בפורנו הוא סוגיה אמפירית ולא א-פריורית, אך גם אם זהו המקום המתאים לדון בה – בהיעדר המידע הדרוש, לא אנו (=הכותבים) האנשים המתאימים. b) אוננות אינה כישלון. c) יפניות נהנות יותר – או הרבה פחות, קשה להכריע.

d) פורנו כמאגר של דימויי פנטזיה מזין לא רק את מעשה האוננות אלא גם, הידד, את הארסנל המיני – אם כרפרטואר פעלולים מאתגר ואם כערוץ תודעתי להפעלה שוטפת במהלך הסקס.

5.2 טיפ לסיום או – "הנחיות בטיחות": ראו ויקרא י"ח, 6 ואילך.

פרויקט פורנו – סיכום

  • 10 פוסטים.
  • 1,627 כניסות (יוניקים) בתקופת הפרוייקט.
  • 1525 גולשים מישראל בתקופת הפרוייקט.
  • 102 גולשים מארה"ב, מגרמניה, מבריטניה, מצרפת, מטורקיה, מהולנד, מאוסטרליה ומקנדה.
  • 754 (46.34%) גולשים חדשים שהגיעו בפעם הראשונה בתקופת הפרוייקט.
  • 163 גולשים לפוסט של אי\לונ\ית – הפוסט הנצפה ביותר בפרוייקט.
  • 278 גולשים ששהו בבלוג בין דקה לעשר דקות בתקופת הפרוייקט.
  • 432 גולשים שהגיעו מתנועה אורגנית בתקופת הפרוייקט (כלומר, מחיפושים בגוגל)
  • 16 גולשים מהתנועה האורגנית הגיעו אחרי שחיפשו "פורנו" ו-15 הגיעו אחרי שחיפשו "לסביות".
  • 80 אחוז מהגולשים בבלוג באותה תקופה גולשים בפס רחב.
  • 61.2% גולשים בפיירפוקס לעומת 37.37% גולשים באקספלורר בתקופת הפרוייקט. אחת תחושה מעט קשה שלי.

 

באחטין, כנראה התיאורטיקן הכי אהוב על איתמר, אומר:

אבל כל דיבר חי אינו עומד אותה עמידה עצמה מול המושא שלו: בין הדיבר לבין המושא, בין הדיבר לבין האישיות המדברת, יש סביבה גמישה ולא תמיד עבירה: סביבה של דיברות זרים על אותו המושא עצמו, על אותו העניין עצמו. ואפשר שילבש הדיבר את סגנונו ואת צורתו האינדיבידואליים דוקא בתהליך של השפעת גומלין חיה עם הסביבה המיוחדת הזאת" (באחטין 1989: 66).

כלומר, שההתייחסות שלנו לפורנו (כמשל, כמובן) היא תמיד דרך דיבורים אחרים שכבר נעשו עליו ודרך התייחסויות אחרות.

 

במובן הזה, אני חושבת שהפרוייקט יצר פשוט קונדום עבה, בלתי גמיש ומסריח. כלומר, הוא יצר שכבה נוספת של דיבור בינינו לבין הפורנו, שדרכה ניסינו לנווט את דרכנו לעבר השימוש בפורנו, שהוא, אולי יותר מכל שימוש אחר במדיה, שימוש גופני. ועל כך, התנצלותי.