אפילוג ל"שיעור מודרניזם: 80 פרחים" מאת ריי דייוויס

מבוא לקורא העברי — הנפשות הפועלות:

• לואיס זוקופסקי, טיטאן מודרניסטי נשכח-למחצה, יש שיגידו עזרא פאונד למתקדמים. בין יצירותיו "80 פרחים" ו "A"
• ג'יימס ג'וייס, סופר אירי
• סטן ברקהג', קולנוען אוונגרד
• ריי דייויס, כעין חוקר ספרות עצמאי שפועלו מרוכז בבלוג Pseudopodium.org ממנו תורגם הפוסט
• מישל לגוט, משוררת ומבקרת בת ימינו
• פריץ סן, חוקר ג'ויס
• הוטסי, ישות דיאלקטית
• טוטסי, ישות דיאלקטית
• ג'ואל שומאכר, במאי רע

הוטסי: והנה תם הסיפור על איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את "80 פרחים"…

טוטסי: סיפור נעים ונאה. פסטורלה נעימה ונאה ככל שעמל-מנוכר יכול לקוות להוליד.

הוטסי: תודה רבה.

טוטסי: החזרת אותנו לנקודת ההתחלה. הרי "הכותבים הקשים" מתעקשים שלכל מראית עין של קושי אחראים הקוראים שנשחתו ומסרבים להתמסר לתענוג פני השטח.

הוטסי: אמת.

טוטסי: והנה 400 עמודי המסה של לגוט הוציאו אותך מן הכוח אל הפועל? נסחו בך רוח-קודש שעה שבעבר דיברת מן השפה ולחוץ?

הוטסי: ניסוח תפל, אבל בסדר.

טוטסי: וכמה עמודי ביקורת על פינגנס וויק, גנאולוגיים וחקורים לעילא, קראת לאורך העשורים?

הוטסי: אלף לפחות, אולי אלפיים.

טוטסי: ומדוע אלה לא ריגשו בנשמתך ריאקציה כימית דומה? כמו שכתב פריץ סן, כרכים של פינגנס נפתחים תכופות יותר כדי לתמוך תיאוריות על פיניגנס מאשר כדי להיקרא. למה אתה, וכמוך יתרת הג'ויסיאנים, מחווה לכיוון פיניגנס או דוגם ממנו על קצה הלשון יותר ממתעסק איתו ממש?

הוטסי: אמנם הקושי הוא מבני למראית עין, אבל התעלומה המבנית יסודה בתעלומה של ז'אנר ושל קנה-מידה. אם פיניגנס היה שיר לירי קצר במקום רומן עצום, ספק שהיינו נבוכים כך. אף אחד לא מתקשה למצוא צידוק לאי-אלו עמודים בודדים שבחר להקריא בקול רם.

טוטסי: הם מניחים לכל העניין ופונים לארוחת הערב.

הוטסי: יוליסס ניער מעליו את תומכיו המוקדמים בהתפתלויות של מבנה ושל סגנון. תומכי ג'ויס המאוחרים והמעודכנים יותר חשבו בודאי שהם מוכנים לכל מה שרק יבוא כש"Work in Progress" התחיל להתפרסם בהמשכים. כל מה שרק יבוא חוץ מעוד מאותו הדבר. ועוד.

טוטסי: ועוד.

הוטסי: בהתחלה, ראשוני הקוראים הוכו התלהבות ותמהון. ככל שעקבו הפרקים ונותרו באותו המתווה, התמהון השתלט. ביוליסס הענקות שדבקה בג'ויס הניפה את הדמויות אל כתפיה ונותרה מטחווי יד-ענקים מעלילה נטורליסטית תקינה. במקום זה פיניגנס מגיש לנו זום מיקרוסקופי בפּאן פּאנטוסקופי.

טוטסי: עצם המחשבה גורמת לי לרצות ארוחת ערב.

הוטסי: אולי התרגיל הוא למצוא הקשר מתאים לקנה המידה. לעמוד מודפס אחד של "All work and no play makes jack a dull boy" יימצא מקום בקלות בספרות נרטיבית או לירית. ארבע מאות עמודים מזה ואנחנו כבר באמנות קונספטואלית. ומה נעשה מ275 שעות סרט של סטן ברקהג'? טפט לקירות?

טוטסי: פיניגנס יכול לשמש כמוזיקת רקע נהדרת. למשל בארוחת ערב.

הוטסי: ואולי חסרה לו רק מטפורת יסוד עשירה ותומכת כמו 'פרחים'. אני קורא את "A" 22 ו- 23 בקלות יחסית לפיניגנס, אבל לא באותו תענוג שוחר טוב שמסבים לי שמונים הפרחים.

טוטסי: ו"חלום של גווייה של פונדקאי מציצן" לא תופס אותך? הצעתי את הרעיון לג'ואל שומאכר והוא התחיל בהפקה מיד. בכל מיקרה, זה בולשיט.

הוטסי: Et in Arcadia est.