דה אינטרנט איז פור פורן? – חלק שני

 

הבה נבחן חשיפה של תכנים אירוטיים לילדים רכים בחברה שאינה מתחסדת, חברה מתירנית. כאן כמובן יש דרכים נוספות שבהם ילדים יכולים להחשף לתכנים כאלו מעצם ההגדרה של החברה כחופשית מאד בדעותיה ביחס אליהם. ניקח את הדוגמא הקיצונית ביותר של הורים המראים לילדיהם הרכים תוכן פורנוגרפי. מצד אחד זה מגוחך בדיוק כמו להציג תוכנית עסקית-כלכלית לילד באותו הגיל (אם כי במחשבה שנייה, אולי דווקא זה יכול להיות מאד מועיל בטווח הארוך בדיוק כמו הקניית כלים וכישורים מכל סוג שהוא כבר מגיל צעיר) אך לצורך העניין נבחן את המקרה. לשם מה ההורים עושים זאת? אולי כדי להראות לילדים שאין פסול במין. או אולי הם צופים בזה בסלון להנאתם שלהם והילדים נמצאים שם גם כן, במקרה.
הילדים לומדים מכך שאין פסול במין (שכן ההורים שלהם נוכחים באותו החדר איתם ומודעים לכך שהם צופים בזה, והם אינם נוזפים בהם ואולי הם אף בכוונה מציגים להם זאת), שזאת לא פעילות שצריך להתבייש בה או אשר הינה חטא או אינה מוסרית. ייתכן שהילדים יחקו את מה שהם רואים דרך משחק, כפי שהם מחקים התנהגויות אנושיות אחרות במשחקים כמו רופא וחולה, שוטרים וגנבים, ואלוהים יודע מה. כך או כך, משחקים כמו רופא וחולה משמשים לשם חקירה מינית של גוף הילד ושל הזולת. עיינתי במספר אתרים אודות משחקי “רופא וחולה”. כולם ציינו שאין להעניש או לכעוס כאשר תופסים ילד באמצע משחק החוקר מיניות, אבל כולם ציינו שיש לומר בעדינות לילד שמה שפרטי הוא פרטי, ולנסות למשוך את תשומת ליבם מהמשחק לפעילות אחרת, ולהסביר שאין להראות את ערומך לאנשים אחרים. ואני שואל את עצמי, מדוע? איזה פונקציה יש לבושה בחברה האנושית? ברור שיש כאן פשוט חזרה על מוסכמות חברתיות ללא שום מחשבה. מעניין שהאתרים שבדקתי ציינו את התקופה בה קיימת אותה התעניינות אינטנסיבית בגוף היא בין הגילאים 2-5, או 2-7. וכשאני חושב על זה אני נזכר כיצד בתקופת הגן בנים ובנות נטו יותר להתערבב אחד עם השני ולקיים אינטראקציות, בעוד שבתקופת בית-ספר הייתה התפלגות ברורה בין בנים ובנות, וכל יצירת קשר עם המין השני הייתה בגדר טאבו חברתי, עד לתקופה של ההתבגרות המינית, בה החלו ניסיונות זהירים לקשרים חברתיים גם עם המין הנגדי. סביבות הגיל 5-7 הם השנים בהם מתחילה מה שפרויד כינה כתקופת החביון, המתאפיינת באדישות מינית. ואני תוהה איזה משקל יש לתרבות ליצירת אותה תקופה של הכחשה מינית. אם ההורים והחברה לא היו מגדירים את העירום כפסול, אם לא הייתה קיימת אותה בושה, האם אותה תקופת חביון לא הייתה מתקיימת וילדים היו ממשיכים להיות מיניים מהופעת הדחפים הראשוניים ועד לחייהם כמבוגרים? כמו כן, תקופת החביון מתאפיינת על ידי פסיכולוגים כתקופה בה קיימת התפתחות של כישורים ושל לימוד. עד כמה הקשר בין התרבות המערבית, על התפתחותה הטכנולוגית לאורך השנים, ובין בושה מעירום, חזק? אנו מקשרים צניעות וחסידות עם תרבות, אך לכאורה אין קשר הכרחי בין התפתחות מחשבתית וטכנולוגית לבין בושה (למעשה, אני חושב שישנו דווקא קשר הפוך, ואני מקווה לעיין בנושא בעתיד). כל מיני שבטים באפריקה, אוקיאנייה, אמריקה ואיפה לא, התהלכו בעירום, אך לא התפתחו טכנולוגית כמעט כלל. האם יש קשר הכרחי בין שני הדברים? (והאם יש קשר, אם כך, בין התפתחות טכנולוגית לבין המצאות באקלים קר הדורש יצירת בגדים? או בתנאים סביבתיים אחרים הדורגשים ביגוד? כדאי לבחון גם זאת). מכאן הסוגייה העיקרית שעולה היא האם אישור של חקירה מינית לילדים קטנים עלול להסיט אותם מהתרכזות בפיתוח כלים אישיים, מיומנויות בסיסיות ולימוד כישורים כאלה ואחרים. אבל מצד שני יש לנו סטודנטים, אוכלוסייה שהפונקציה החברתית העיקרית שלהם היא לימוד והתפתחות, אבל באותו הזמן הם גם בתקופה מאד מינית בחייהם. וזה בכל זאת מסתדר. אין סיבה שזה לא יסתדר גם עם ילדים קטנים (למרות האופי השונה מאד של הלימוד).
אך מה היא מקורה של מסורת הבושה הזו, ואיפה ומתי צמחה הגבלת הגיל? אמנות פורנוגרפית הייתה קיימת משחר ההיסטוריה; לצד ציורי המערות אשר הציגו בני-אדם צדים חיות, היו גם ציורים התיארו בני-אדם בזמן משגל. כדרות של תרבויות שונות, ביניהם היוונים, תיארו סצינות אירוטיות. קירות בתי-בושת בפומפאי גם הציגו תמונות שכאלו. הבושה מעירום ומפעילות מינית איננה נחלת כל התרבויות בכל הזמנים. נראה לי שבמערב, הגורם הדומיננטי ביותר שהביא לדיכוי מיני היה הדת. ביהדות יש לנו כבר את הסצינה בתורה של אדם וחווה אשר פותחים פתאם את עיניהם וחשים בעירומם לאחר אכילת עץ הדעת (מטוב ורע) וחוקי צניעות כאלה ואחרים (או שזה בא מאוחר יותר?). הנצרות, אשר התפשטה עד סוף המאה הרביעית לכלל אירופה, הביאה איתה את הדיכוי המיני. מעניין שטוקוגאווה יושימונה, שליט יפן מהמאה ה18, שנחשב בעיני אי אלו כשליט המוצלח ביותר משושלתו, אשר העביר רפורמות כלכליות וביטל את האיסור על ספרים זרים ובכך גרם לזרם של ספרות זרה להכנס לארצו, להתרגם, וליצור גם את הראנגקו או לימודי המערב, הוא גם זה שתחת שלטונו יצא חוק אשר החרים ספרים אירוטיים, החוק הראשון ביפן שבא לדכא אמנות פורנוגרפית (או שאולי הדיכוי המיני גם הוא יבוא מהמערב?). האם דיכוי מיני היה סוג של ניסיון לשליטה, של יצירת מרות? אין ספק שיש כאן ביטוי של כח, אך האם האיסור תרם לכוחו של השליט אשר הוציא מידו את החוק? או שאולי קיים עניין עמוק יותר אשר בגללו פורנוגרפיה ומין נתפסים כלא מוסריים, ואף פחות הולמים ילדים?
תאוריה אחת שלי היא שמקורה העמוק ביותר של מסורת הבושה בעירום הוא כנגזרת של סלידה מגילוי עריות, אשר מקורה של זו הוא ביולוגי ולא תרבותי5. סלידה מגירוי עריות הופיעה בתרבויות שונות בעולם, ובעולם החי גם כן. גם אם האיסור לגילוי עריות עובר במסורת ודרך לימוד (חוקים שאוסרים גילוי עריות, למשל), הוא צומח באופן טבעי ולא תלוי תרבותי בבני-אדם הגדלים לצד בני המין השני. האם יכול להיות שהורים, הסולדים בעצמם מגילוי עריות כתוצאה מהתנאים בהם חיו בילדותם, יפחדו שמא ילדיהם יביעו איזו מיניות אחד כלפי השני, ולכן לימדו אותם שיש להתלבש ולא לחשוף איברים מוצנעים? או שהם נזפו בהם כאשר ראו אותם חוקרים זה את גופו של זה? והילדים, שלא לימדו אותם שזה “מקרה פרטי” ומדוע אסור להם לחשוף חלקים כאלו ואחרים, גדלים לדעת שהנורמה היא להיות לא ערום, שיש בושה בעירום ושיש להסתירו. מצדם, הם ימשיכו להעביר את רעיון הפסילות שבעירום כאשר יגדלו ויהיו להם ילדים משלהם, וכך הלאה. אין זה הכרחי שההורים יפתרו את בעית סכנת הגילוי עריות של ילדיהם על ידי ביגוד, וזה יכול להסביר מדוע היחס לעירום בתרבויות שונות ובזמנים שונים היה שונה.
ההסבר הזה איננו משכנע אותי לחלוטין, וכנראה צריך להקדיש לזה עוד מחשבה. אבל בכל זאת, זה נראה לי הכי קרוב להסבר התופעה, כיוון והסלידה מגילוי עריות מושרשת בביולוגיה שלנו (או לפחות מושרש התהליך אשר מביא לסלידה), בעוד שסלידה מעירום עצמו איננה (ראו תרבויות אשר מסתובבות בחופשיות בעירום).
מה בנוגע להגבלת גיל? במקומות ובזמנים שונים בהיסטוריה נכתבו ובוטלו חוקים הנוגעים לאמנות אירוטית או פורנוגרפית, אשר נעה מלהיות פופולארית ללהיות אסורה באופן מחמיר. אך נראה שגם כאשר אמנות כזו הייתה מותרת, היו נחקקים חוקים המגבילים את הדור הצעיר מלהחשף אליו. לא מצאתי מתי ואיפה נחקק החוק הראשון מסוג זה (אשמח אם מישהו יפנה אותי למקור מידע), אבל אפשר לחשוב על מספר סיבות שבגללן נחקקים חוקים אלו. ראשית, התאוריה שהצעתי פסקה אחת קודם יכולה לתת הסבר מספק. כדי למנוע מאחים ואחיות “לגלות עריות”, משתדלים למנוע מרעיונות מיניים להכנס לראשם. ילדים קטנים נמצאים תדיר בחברת אחיהם, בעוד שמבוגרים נפרדים מאחיהם ויוצרים קשרים עם עמיתים לעבודה, ללימודים, לארגונים ומוסדות שונים, כך שהסכנה שרעיונות מיניים יובילו לגילוי עריות אצל ילדים גבוהה משמעותית (מנקודת מבטם של מחוקקים, אני מניח. זו גם לא חייבת להיות החלטה מודעת לעצמה לחלוטין). כמו כן, הדת פעמים רבות (תמיד?) אסרה על מין טרם החתונה, מה שיכול היה לגרום לחוקים שכאלה לצמוח. סיבה לחוק יכולה להיות טמונה גם באיסור אחר; באיסור לשתות משקאות חריפים. אם היו קיימים באותם זמנים מיני מוסדות כגון בתי-בושת אשר מספקים גם משקאות חריפים, או בתי-מרזח אשר סיפקו שירותי מין, הרי שהאוכלוסיה לא רצתה שילדים יכנסו לאותם מקומות, מה שהוביל, מאוחר יותר, הגבלת גיל גם על מוצרים הקשורים במין. ייתכן גם שילדים מעוררים איזה אינסטיקט אימהי בנשים, מה שמעורר בהן סלידה ממין איתם, הנובעת מהסלידה מגילוי עריות (ואולי אני סתם ממציא). סלידה זו של נשים מקיום יחסי מין עם ילדים או נערים צעירים מהן יכלה להוביל לחוק האוסר עליהם להכנס לבתי-בושת.

* * *

בתחילת מרץ עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק של ש”ס שתחייב ספקיות אינטרנט לחסום “אתרי סקס, הימורים ואלימות” אשר נתפשות, כך אני מבין, כ”לא מוסריות”. אין ספק שפלח האינטרנט העיקרי עליו הם מכוונים הוא של אתרים בעלי תוכן פורנוגרפי, מהסיבה הפשוטה שהוא הפלח הכי נרחב מבין השלשה. מטרת החוק המוצהרת היא להגן על ילדינו מפני התועבה של האינטרנט (אם כי למשה הלוי כאן יש רעיון אחר). מי שעוד לא ממש מכיר, החוק דורש מספקיות האינטרנט לחסום אתרי “תועבה” שכאלה אוטומטית וללא תשלום נוסף, אלא אם כן הלקוח ייבקש ספציפית שלא לחסום את האינטרנט עבורו. החוק בעייתי ממספר סיבות; ראשית, עד כמה שאני מבין, עוד לא קיים המנגנון שיוכל לבצע את המשימה כנדרש (תציצו רגע בזה). מעבר לכך, האוכלוסיה אשר “נגדה” פועלים, ילדים קטנים ונוער6, היא גם זו אשר פגיעה הכי פחות. הדור הצעיר הוא דור האינטרנט. אני לא יודע לכמה מכם היה אינטרנט מאז שהוא זוכר את עצמו, אבל אני מניח שרוב הילדים כיום (נניח, גילאי 12 ומטה, שנולדו מאז 96) שיש להם אינטנרנט, גם גדלו עליו מאז שהם זוכרים את עצמם פחות או יותר, ואפשר גם להניח שהרבה מהר מחוברים לאינטרנט מהיר7. האינטרנט הוא מקום טבעי בשבילם; הם יודעים כיצד לבצע בו תמרונים ועקפות, טוב הרבה יותר מהאוכלוסיה המבוגרת יותר. סביר להניח שגם אילו פותח מנגנון סינון מוצלח יותר, הם יצליחו לעקוף אותו. אם לא במוקדם, אז במאוחר. החופש והאמת תמיד מוצאים דרך (בפאראפרזה למשפט של הדמות של ג’ף גולדבלום בפארק היורה). מעבר למגרעות אלו, הרי שהחוק הוא פגיעה בוטה בחופש המידע ובחופש לבחור, איש איש, מה ראוי לעיניו ומה לא. יש לחוק פוטנציאל גם לפגוע בחופש הביטוי והעיתונות (עד כמה שזכור לי, שר התקשורת הוא שקובע אילו אתרים יצונזרו ואילו לא, ואם זה לא הוא אז זו וועדה מטעמו). חופש הפרטיות נפגע כאשר נלקחה ההחלטה שתהיה רשימה של אלו שרוצים לבטל את הסינון, במקום שתהיה רשימה של מזמיני הסינון. גם ההבטחה ששירות הסינון יהיה חינם זו שטות, כי אם יש מנגנון שצריך ליצור, הרי שספקיות האינטרנט יצטרכו לעבוד עליו ולתחזק אותו, מה שיוביל לעלייה בעלות חבילות הגלישה. ואם יופנה כסף מהממשלה לעניין (מה שלא מאד סביר שיקרה), הרי שאלה כספי משלמי המיסים.
החוק הוא רע; הוא לא יעיל, הוא חודרני, הוא פוגע בחופש, ובאופן כללי הוא רודני. אבל כמו שאפשר להבין משאר המאמר שלי, גם אילו החוק היה יעיל, גם אילו לא היה פוגע בפרטיות, גם אז הייתי מתנגד אליו. הוא לא שומר ולא מיטיב עם הילדים של אף אחד. מגיע גיל בו ילדים נעשים סקרנים בכל מה שנוגע למין. אם יכולת החקירה שלהם תחסם במקום אחד, הסקרנות שלהם פשוט תנותב דרך אפיקים אחרים. אתרים פורנוגרפיים, לדעתי, הם דרך לא מזיקה כלל לחקירה שכזו, ולסיפוק דחפים כאלו ואחרים שמתפתחים אצל ילדים, ילדות, נערים ונערות. עדיף שנתיב האינטרנט יהיה חופשי ופתוח בפניהם, במקום שינסו לספק את סקרנותם ודחפיהם במקומות אחרים, שיכולים להיות גרועים ומסוכנים יותר.
מעבר לכך, אני מעז לדבר כנגד החוק המקובל יותר המגביל כל גישה אל פורנוגרפיה לגילאי 18 ומעלה. אף אחד מן הסתם לא מתמם וחושב שילדים לא יכולים, ובקלות רבה ממש, להניח את ידם על חומר פורנוגרפי. אבל אני מדבר על הגישה הכללית שרואה לנכון למנוע מילדים כל תוכן שכזה, כולל סיקול ונזיפה על כל ילד שנתפס עם חומר לא חוקי זה. מה אם הגבלת הגיל הזו לא הייתה מתקיימת? מה אם החברה לא הייתה נרתעת ממין כמו מאש (פה אני קצת מגזים, אבל בכל זאת)?
ניסיתי לדמיין את החברה הישראלית, אחרי שהורידו ממנה את הגבלת הגיל הזו, ובנוסף הורידו את החוק שמגביל כל הצגת חומר מהסוג הזה במרחב הציבורי. ילדים מסתובבים ומגיעים לבית-ספר עם חוברות פורנו. כאשר הסצינה הזו עולה בראשי, מייד יש לי הרגשה של רתיעה ושל גועל במובן מסויים. אבל זה אשמת ההרגלים, זה קורה רק משום שאני רגיל לכך שילדים לא אמורים להסתובב עם חוברות פורנו, בטח שלא בכיתות הלימוד שלהם. אבל למה לא, בעצם? זה יפריע להם בלימודים? סביר להניח שזה לא ירגש אותם יותר ממה שהם מתרגשים מהחזיונות בראשם. בין אם נרצה ובין אם לא, תוך 5-10 שנים המצב יהיה כזה גם ככה, כאשר כל ילד יסתובב עם אינטרנט בפלאפון ויוכל לגלוש לאיזה מרחבים שהוא רוצה, ולחצות כל גבול שהוא רואה לנכון. סביר להניח שמורים והורים והנהלה ינסו להלחם בתופעה, אך ללא הועיל. אבל אם יאפשרו לתופעה להתקיים במקום לדכא אותה, אולי התלמידים יהיו מרוכזים בשיעור במקום באיך-אני-עושה-את-זה-ואת-זה-בהפסקה-בלי-להתפס. לתכנן פשעים בוודאי מרגש יותר מרק בחורות, או בחורים. האם המתירנות הזו יכולה להוביל למיני הערות סקסיסטיות מפי הילדים, כלפי מורות למשל? לא נראה לי. ראשית, הם לא צריכים מתירנות שכזו בשביל להיות זבי חטם. ובכלל, ברגע שהפכנו את כל אותם הדברים הגסים ללא גסים (שהרי ברגע שהם מותרים, מקובלים, הם מאבדים את גסותם), הרי שהם מפסיקים להיות פוגעים ומאבדים גם את העוקץ והכח שלהם.
הדבר הבא שהתחלתי לדמיין זה כיצד המרחב הציבורי מתמלא באותה “תועבה”, כיצד מכל כיוון שאני מביט אליו צצים אל עבר עיניי זרגים מתעופפים ופינים מרקדים. זה גם היה מרתיע, לרגע אחד. אבל סך הכל, גם החיזיון הזה לא נראה לי נורא בכלל. גם אינני בטוח שאם ברגע שיאפשרו להציג עירום במרחב הציבורי אז בהכרח המרחב יתמלא בו. סך הכל, היום לפרסומות יש ניסיונות למתוח את גבול המותר, להיות פרובוקטיביים; ברגע שיהיה חופש מוחלט, שוב, נאבד העוקץ והעניין. דוגמנים ערומים לחלוטין לא יכולים לפרסם בגדים. אולי רק הנעלה. וכובעים. וצעיפים. (והרבה דברים אחרים, בעצם. בנקים, פלאפונים, מכוניות. . .) חברה שאיננה מתביישת בגוף האנושי, על כלל איבריו, נראית לי כמו חברה טובה יותר לחיות בה. אולי מתירנות שכזו הייתה יכולה לסיים את עידן ההתחסדות האנושית?8

—-

5. ע”ע אפקט ווסטארמארק. התאוריה של ווסטארמארק גורסת כי רגשי דחיה מגילוי עריות, גם כאלו של “צדדים שלישיים” (שאחד ירגיש לא רק דחייה מינית מאחיו או אחותו, אלא גם ממערכת יחסים מינית בין אח ואחות לא שלא. כלומר, פיתוח של דחיה מגילוי עריות כ”ערך מוסרי” ולא רק כ”טעם אישי”) מתפתחים אצל בני-אדם הגדלים בשנותיהם הראשונים לצד ילדים בני המין השני, בין אם יש ביניהם קשר דם (אחים, בני-דודים) ובין אם לא (אחים מאומצים, למשל). זה יכול גם להסביר את חוסר הדחייה האישית שלי מגילוי עריות. אין לי אחות, ואין לי שום בעיה עם אחים ואחיות ששוכבים אחד עם השני, אם זה מה שהם רוצים, ואני לא רואה באקט חטא או מעשה לא מוסרי. אני כן רואה בהבאת ילדים מאיחוד שכזה בעיה, בשל כשלים גנטיים היכולים לנבוע מכך, אבל לא רואה בעיה במעשה המין כשלעצמו. הנה נייר קצר בפורמאט פידיאף של מחקר המאשש באופן משכנע את האפקט המדובר.
6. החוק אמנם חל על כלל האוכלוסיה, אך למבגורים יש אפשרות לבטל את השירות, בעוד שלקטינים אין ברירה. מעבר לכך, מן הסתם ברוב הבתים בהם קיים אינטרנט, הוא רשום על חשבון אחד ההורים, כך ששוב, לקטינים אין מילה בנושא אלא דרך שכנוע ההורים.
7. נכון לשנת 2005, כחצי מאוכלוסית ישראל מחוברת לאינטרנט, ובנוסף, ישראל נמצאת במקום ה13 בעולם בדירוג של מספר מחוברים לאינטרנט מהיר ביחס לאוכלוסיה, עם 177,600 מחוברים פר מיליון תושבים, שזה כ1,243,200 מחוברים לאינטרנט מהיר במדינה. לא ברור כיצד זה מחושב, אבל ייתכן שבפועל המספר יותר גדול אם בכל חיבור משתמשים מספר אנשים (שזה מה שקורה לרוב במשפחות).
8. כאן אני מתנצל על כך שאחת ההנחות המובלעות במאמר הזה הייתה שגברים, בכל גיל שהוא, הם הצרכנים והדורשים העיקריים או הבלעדיים של פורנוגרפיה. בין אם זה נכון ובין אם לא (ואולי זה עניין תרבותי, אבל מי יודע), לא הייתה כאן מגמה מכוונת, וזה נבע בין השאר מהקושי שבלהכניס את שמות הזכר ושמות הנקבה בכל מקרה ודוגמא.

הפוסט פורסם קודם אצל מרק

5 תגובות “דה אינטרנט איז פור פורן? – חלק שני”

  1. פעם עשיתי סדנה של טנטרה פולינזית.

    לפי המדריך, לפני שהאירופאים הגיעו, הפולינזים היו מבלים את חייהם בשמחה: שליש ישנים, שליש משחקים ועובדים (אין כל-כך הבדל אצלם), ושליש סקס. וסקס זה דבר שכולם עושים בכל גיל, ולומדים מגיל צעיר: הילדים רואים את הוריהם (ואת כל הכפר) מזדיינים, וכשהם רוצים גם, ההורים (ושאר המבוגרים) צופים בהם ומעירים ומלמדים. אין תקופה בחיים שאין בה מין.

    התוצאה היא שהם כנראה מאושרים וחסרי תסביכים, ומצד שני ידועים כתרבות העצלה ביותר בעולם.

  2. מוטי:
    שיט, כן.

    מודי:
    התייחסתי לזה בחלק הראשון.
    אתה חושב שמתירנות כזו בחברה שלנו וכיום (אילו יכלה לחלחל ללהגיע לאותם רמות) הייתה ממוטטת את הציליוויזציה שלנו?

  3. אני יודע שהתייחסת לזה. רק רציתי לחזק את דבריך ממקור שונה.

    אני לא יודע אם תמוטט את הציויליזציה. בודאי תמוטט את הדתות הגדולות ואת הקומוניזם/קפיטליזם. וטוב שכך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>