דה אינטרנט איז פור פורן? – חלק ראשון

זה היופי בפרוייקטים, הם לעולם לא נגמרים [מיטל]

גיל 18 (או 21 בארה”ב) הוא גיל משמעותי במדינות המערב. זהו גיל בו אדם נהיה בוגר מבחינת החוק, מה שמקנה לו, בין השאר, את הרשות להעסיק עצמו במגוון פעילויות נהנתניות כגון שתייה משקאות חריפים, קיום יחסי מין עם מי שהוא רוצה (בתנאי שגם הוא נכנס תחת אותה קטגוריה של “בוגר”) וצריכת פורנוגרפיה, כמו גם להכנס למקומות המתעסקים בפעילויות מיני אלו. האיסורים על קטינים לעסוק בפעילויות אלו נועדו להגן עליהם מהשפעתן הרעה ו\או מתוצאותיהן השליליות. כמו כן, פעמים רבות מיוחסים לאיסורים אלו מאפיינים “מוסריים” –– לכאורה אין זה הולם, אין זה מוסרי, לתת לילד לעשן, לשתות, לצפות במעשים מגונים.
נניח לרגע בצד לאיסורים הנוגעים לאינטוקסיקציה1 (אלכוהול, עישון וכו’) אשר אני רואה בהם כלגיטימיים יותר, ונבחן את האיסורים והמניעה בהתעסקות במין ופורנוגרפיה. המניעה של ילדים מחשיפה לתכנים פורנוגרפיים נועדה “להגן” עליהם, למנוע פגיעה בנשמתם הרכה והטהורה, למנוע רכישה של התנהגות פסולה בהשראת התכנים. החשיפה לתכנים כאלו נתפשת כלא מוסרית, לא רק כאשר הנחשפים הם ילדים, אלא בכלל. מסוג הדברים שהדת וגופים (שמרניים?) אחרים מחרימים ומגנים ומקשרים להתנהגות רעה ופסולה. ילדים, או מבוגרים, הנחשפים לתכנים כאלו, יגדלו בהכרח להיות אנשים חולי מין וחורשי זימה, או לכל הפחות עבריינים חצופים. או מה?
אני אישית, אם מותר לי לציין, צורך פורנו מסביבות גיל 10, ואני בטוח שאין זה עניין יוצא דופן. אמנם זאת עדותי האישית, אבל הרשו לי להגיד שאני רחוק מאד מלהיות עבריין מין או אנס או משהו בסגנון. כיצד, אם כן, הושפעתי לרעה מהתכנים האירוטיים אשר נחשפתי אליהם מגיל צעיר?
ומה בדבר תוכן אלים? מאז פחות או יותר שהמשחק יצא ב97 (אז אני בן 8), יצא לי לשחק בדיאבלו אשר דורג על ידי ESRB כ”M”, דירוג ל”בוגרים” (17+). פעם אחת כשהייתי לבד בבית צפיתי בסרט בוידאו (לא זכור לי הגיל, אבל זה היה בגיל צעיר ובתקופת הVHS) ואחרי שהסרט נגמר נתתי לקלטת להמשיך לרוץ. בהמשך הקלטת היה הניצוץ של קובריק אשר המשכתי לצפות בו (לא בלי פחד) עד סופו. לא זכור לי שאחד מאלו גרמו לי לסיוטים או השאירו בי צלקת, והם גם לא הפכו אותי לילד אלים יותר.
האם תכנים מיניים או אלימים שנחשפתי אליהם בגיל צעיר השפיעו עלי לרעה? לא נראה כך. הם בוודאי השפיעו עליי כך או אחרת, אבל לא נראה שהושחתתי על ידם ברמה שמייחסים לתכנים כאלה גורמים אלו או אחרים הרואים בצנזורה והגבלות גיל עקרון חשוב. האם הגבלות גיל באמת מגנים על ילדינו? על החברה שלנו? על העתיד שלנו? או שמא הם גורמים לתוצאות הפוכות?
אני מאמין שצנזור בדמות הגבלות הגיל הוא רע באופן עקרוני בדיוק כמו כל צנזור אחר כגון צנזור של עבודות המבקרות את הממשל, את החברה, צנזור של יצירות הנעשות על ידי מיעוטים, על ידי המעמד הנמוך, או כל אוכלוסייה שדעתה אינה פופולרית. הגבלות הגיל הינם צנזור רודני ככל צנזור אחר, מסתירות את האמת מאנשים מסויימים במקום לחשוף אותה, יוצרות עולם שקרי או לא מלא (זוכרים את הזונה מוכרת המזון מספר יהושע?), יוצרים עולם שהוא זיוף. מכיוון שהעולם המוצג הוא מזוייף, מי שמביט בו מפתח כלים “שקריים”, כלים אשר מתאימים לעולם השקרי אך לא לעולם האמיתי אשר מוסתר על ידי צנזור.
מחקר שנעשה על ידי מילטון דאימונד מראה לא רק שעלייה בתפוצה ונגישות של חומר ארוטי ופורנוגרפי לא הגבירו את מספר מקרי הרצח, האלימות והאונס באותם מקומות, אלא הנמיכו את המספר. מהטבלאות ניתן לראות בבירור כיצד לאורך השנים, בהם יפן וארה”ב נעשו מתירניות יותר, מספר המקרים האלו צנח, ובנוסף לזה מספר האחוזים של קטינים (6-12) מבין הקורבנות של מקרים אלו נפל כמעט בחצי בין השנים 72 ל95. אחוז המקרים הקשורים בגילאי 13-19 גדלו אמנם באחוז אחד, אבל נראה שזה קשור בעיקר בירידה הדרמטית של תקיפות ילדים קטנים אף יותר. אחוזי הקורבנות בגילאים 20-29 גבר, כמו כן של 50-59. כלומר, הגברת הנגישות של פורנוגרפיה הקטינה את מספר מקרי האלימות והאונס של קטינים (אגב, זה מזכיר לי את הסיפורים האחרונים אודות “הכת הסדיסטית” של אליאור חן אשר התעללה בילדים קטנים, והעובדה שהקשורים בפרשה באים מהזרם החרדי, זרם שמרני עד מאד שבו אף אוננות נחשבת לחטא). כמו כן, ניתן לראות מהטבלאות כיצד מספר המקרים של אונס בשנחאי גדלו יחד עם מספר המעצרים הקשורים באכיפת חוקים נגד פורנוגרפיה.
נתונים אלו מתייחסים אמנם לנגישות כלל החברה לחומר פורנוגרפי, ולא לגישה של קטינים לחומר כזה, אך בכל זאת היא מצביעה על חוסר הנזק שבחומר זה. השאלה היא האם יש לפורנוגרפיה השפעה שונה על מבוגרים ועל קטינים. כדי לענות על השאלה הזאת צריך לבחון את ההבדל בין מבוגרים (18+) לבין קטינים (17-). על ההבדל בין שתי קבוצות אלו קשה להצביע, שכן הקבוצה של קטינים חלוקה בעצמה למספר קבוצות; החלוקה (שהיא חלוקה שלי לצורך העניין) היא למספר גילאים: הגיל הרך; גיל הבית-ספר בו מתחילה להיווצר התעניינות מינית הקשורה בחקירת הגוף והתעניינות במין השני; והגיל בו אותם ילדים-נערים מסוגלים להכניס ולהכנס להריון ובו העניין במין מוצהר יותר. ההבדל בין הקבוצה האחרונה לבין קבוצת המבוגרים (18+) הינו הבדל חוקי בלבד המפריד אותם בזכויותיהם (הזכות לרכוש פורנוגרפיה, להכנס למועדונים וכל הנושא של קיום יחסי מין).
מהו ההבדל אם כך באופן הצפייה של מבוגרים בפורנו לבין זה של הקבוצה השנייה של קטינים (נגיד, 10+)? לשתי אוכלוסיות אלו ישנם דחפים מיניים אשר הם רוצים להביא לידי סיפוק. בקרב שתי הקבוצות ישנה הבחירה\חוסר ברירה בסיפוק הדחפים על ידי פורנוגרפיה. אני אומר גם ששני האוכלוסיות מבינות את המנגנון של המעשה הנצפה2 (כלומר, את העובדה שיש כאן אדם\מספר בני-אדם, שיש להם תשוקות מסוימות, שהם מממשים אותם בדרכים אלו ודרך איברים אלו). כאן אני מניח שאולי תהיה אי-הסכמה איתי, והטענה שלילדים ישנה פחות הבנה רגשית ופחות ניסיון אישי במערכות יחסים אינטימיים. אך אני אטען שקודם כל הניסיון וההבנה של יחסים אצל מבוגרים לא תמיד ולא בהכרח מפותחת הרבה יותר, ושרגישות והבנה של רצונות הזולת הן עניין של אופי ונבדלות בין אדם לאדם, ופחות קשורות בגיל. ישנם ילדים אשר יגלו יותר סימפתיה ממבוגרים, כך שהטענה שתכני פורנוגפיה נתפשים כחסרי רגש בקרב ילדים יותר מאשר בקרב מבוגרים, או שהבני-אדם המוצגים בתכנים אלו נתפשים כלא אנושיים אלא כאובייקטים, חלשה בעיניי.
לפי דעתי ישנה אפילו השפעה מאד חיובית של צפייה בפורנוגרפיה על ידי ילדים קטנים, בייחוד בניגוד למצב הקיים של הסתרה של דחפים מיניים של בני-אדם מילדים. אם ילדים נחשפים למעשים מיניים, הרי שהם מכירים3 בקיום הדחפים המיניים של בני-אדם, יכירו בכך שדחפים אלו קיימים אצל הזולת ולא רק אצלם. כלומר, הם יבינו שדחפים מיניים הינם אלמנט ב, ושיש להם מקום ביחסים בין-אנושיים. מכאן שהם יהיו מודעים למרכיב זה ויחפשו אותו במערכות יחסים. הם יבינו שיש כאן פעולה דו-צדדית ולכן יחפשו לממש את הדחפים על ידי שיתוף פעולה. האפשרות השנייה היא שמבוגרים יכחישו בתקשורת המיועדת לילדים את קיום הדחפים המיניים והפעילויות הנלוות אליהן (וכך יוצרים בראשיהם עולם נטול מיניות) ובכך ישאירו כל ילד וילדה עם הדחפים המיניים שלהם לעצמם. הילדים יראו בדחפים שלהם כייחודיים להם, כסוטים מהחברה הכללית, ולכן גם ימצאו את עצמם בעולם שבו אין הם יכולים למצוא בן-זוג לדחפיהם, משום שאותו בן-זוג איננו קיים (או כך הם חושבים). דבר זה יוביל אותם לחפש סיפוק אצל אנשים אחרים (כי התאווה היא בעיקרה תאוורה לאחר) אך החיפוש יהיה חד צדדי, ולכן יהיה אלים יותר במהותו. ניתן להמשיל זאת כך: בעולם עם דלתות רגילות בני-אדם יפתחו דלתות, ואם אלו לא נפתחות בקלות הרי כל מה שנותר להם לעשות זה להמשיך לנסות לפתוח אותם. בני האדם כופים את רצונם על הדלתות (אשר לא רוצות להיות סגורות או פתוחות), כלומר שיש כאן פעולה חד-צדדית. בעולם עם דלתות חשמליות הגישה שונה לחלוטין: הדלתות יכולות להפתח לקראת בני-אדם. כלומר, שהן פותחות את עצמן בעת תנועה של אנשים לקראתן. יש להן “רצון”. אם אדם ניגש לדלת כזו והיא לא נפתחת, יש לפניו שתי אפשרויות; הוא יכול לנסות לפתוח אותה בכח (מה שנמשל לאונס) או שהוא יכול לנסות (מה שיכול להיות יותר פשוט או לפחות בעל תוצאות הרסניות פחות) לחפש דלת אחרת שתפתח בפניו. ילד או אדם אשר מכחישים בנוכחותו ומסתירים מפניו את קיום הדחפים המיניים של בני האדם סביבו יהיה דומה לאדם החי בעולם של דלתות חשמליות אך יראה את עצמו כחי בעולם של דלתות רגילות; הוא ינסה לפתוח דלתות גם כאשר הן נפתחות מעצמן בפניו4.
ומה יהיו ההבדלים בהשפעה של פורנוגרפיה בין מבוגרים ובין ילדים רכים ממש? אלא אם כן הוסבר להם דבר מה על רביה (ולא על חסידות חסודות) הרי שילדים רכים פשוט לא יבינו את מה שהם רואים. אין בהם עדין (אם כי פרויד טוען שיש) את הדחפים המיניים אשר הם יכולים להבין שלוקחים חלק בסצינה אותה הם רואים מולם. כל הפעילות הזאת תהיה חידתית וחסרת פשר בעינם (כמו הרבה מאד פעילויות אחרות). כיוון שהדחפים לא קיימים אצלם, הם לא יספקו שום דחפים תוך כדי צפייה.
קשה לנתח השפעה של פורנוגרפיה על ילדים רכים ממש, כי קשה לתאר כיצד פורנוגרפיה תגיעה לעיניהם. ישנם שתי אפשרויות; אנחנו יכולים להתעסק בחברה מתחסדת (כמו שלנו), ולקחת דוגמא של ילד קטן (נאמר גיל 6) שנחשף במקרה לפורנוגרפיה (דרך המחשב של אבא, למשל, לצורך העניין). סביר יהיה להניח שברגע שהוא קולט מה הוא רואה מולו הוא ינקוט בפעולת הימלטות; הוא ירגיש שהוא צופה במשהו שלא לעיניו, שאסור לו, שהוא לא מבין (ילד מבוגר יותר, נגיד 14, עלול למצוא עניין בתוכן שהוא מצא ולכן ייתכן שישאר לצפות בזה). ייתכן גם כן שהוא יישאר לצפות בזה מתוך איזו סקרנות. כיצד זה ישפיע עליו? במידה והפחד שלו מהחשיפה גדול מהסקרנות, ייתכן שהוא יכחיש זאת ויסתיר זאת איכנשהו בעמקי נשמתו ושעם הזמן התפתחו הדחפים האלה בו עצמו ויגרמו לפחד להצטמק מול הסקרנות. מצד שני, ייתכן והוא יאמץ את הפעילות אשר צפה בה ויביע אותה במשחק, אולי גם עם ילדים אחרים. אפשר להניח שזה יכול לכלול מיני נגיעות וליטופים. אין בכך שום דבר פסול; במידה וכל הצדדים כאן תמימים ולא “מודעים” למעשים שהם עושים (אם כי הפירוש של מה שהם עושים הוא רק של אדם מבוגר. הרי מה שם עושים זה אך ורק להתלטף) הרי שאף אחד לא נפגע כאן. יש לזכור שמדובר כאן בגיל שהביולוגיה של הילדים לא יובילו להשלכות מצערות גם בניסיונות המשחק הקיצוניים ביותר. העניין שונה במקרה בו ילד ינסה לשחק במשחק הזה עם מבוגר (הנה פאדופיליה מכה שנית במאמרים שאני כותב). יש כאן כביכול מקום לניצול. אבל צריך לזכור שלא כל המבוגרים הינם פדופילים (אני נוטה לחשוב שרובם לא), ושבמידה וילד ינסה לשחק במשחק זה עם מבוגר, המבוגר יוכל פשוט שלא לשתף איתו פעולה, או שהוא יוכל לתת לו הסבר על הפעילות הזו, מה המשמעויות שלה, למה ואיך היא קורת ולמה היא יכולה להוביל. תגובה של כעס ותוכחה תהיה רעה אפילו יותר מהכחשה של דחפים מיניים, שכן היא לא רק הופכת את הדחפים של הילד (אנחנו עוסקים כאן בילדים שטרם יש בהם את הדחפים האלו, אבל ניתן לשאר שילד יעשה השלמות אלו לכשיתבגר ויזכור את הנזיפה הזו בו) לייחודיים לו, לכאורה, אלא גם הופכת אותם לרעים במהותם באופן מוצהר (בניגוד לניטראליות בה הן נמצאים בעקבות הכחשה בלבד, או רעים באופן מרומז. למעשה, ייחוס מרומז למין כדחף פסול ופעילות פסולה יכול להיות הרסני יותר מייחוס מוצהר כי קשה יותר להתייחס אליו בשל עמימותו.) מה שיגביר את האפשרות שהוא יבוא למין בגישה של אלימות.
ישנה גם האפשרות, ממנה אנחנו פוחדים, שלמבוגר יהיה אינטרס לשתף פעולה במשחק של הילד. אך ניתן לשער שאילו מבוגר היה רוצה לנצל מינית ילד הוא היה פועל בעניין בעצמו, ולא מחכה שהילד ייזום מהלך. גם התסריט של מבוגר שרוצה לנצל מינית ילד אך לא מצא הזדמנות עד שהילד התחיל איתו היא רחוקה מלהתקיים. בשביל שדבר כזה יקרה אנחנו זקוקים לצירוף מקרים שקשה לצרפם: צריך להיות מבוגר זר שפגש את הילד במקרה (שכן אם זה מבוגר מוכר סביר להניח שהוא היה מחפש בעצמו הזדמנות לנצל מינית את הילד), ילד עם אופי כזה שיגרום לו לשחק עם מבוגרים זרים (שכן סביר יותר להניח שילדים ילכו לשחק עם ילדים אחרים או מבוגרים מוכרים) ותנאי שטח כאלו שיאפשרו למבוגר ולילד לשהות לבד ושהמבוגר ירגיש בטוח שהוא לא עלול להחשף. מאד לא סביר לניח שתסריט כזה יקרה.
קיים גם הנושא של ניצול מיני בין ילדים, שקורה, כמדומני, בעיקר בין ילדים בגילאים שונים. ילד אחד מפעיל מניפולציות פיסיות או רגשיות כדי לבוא במשחק עם ילד אחר. במידה והילד השני מסרב לשחק, אבל הילד השני משתמש באגרסייה כדי להכריח אותו לעשות מה שהוא רוצה, הבעייה כאן היא האלימות, לא המיניות. ילדים עוד לא מקיימים פונקציה מינית בגילאים כאלה. הפגיעה הרגשית הנוספת שתתווסף למקרה כזה עקב היותו ניצול מיני ולא “סתם אלימות” תנבע מהפירוש שמבוגרים יתנו לו, ולא מהחוויה האותנטית של הילד. כל אלימות שהיא מתקשרת עם ניצול הגוף של אחד, פגיעה בו, שימוש בו בניגוד לרצונו, חדירה למרחב הפרטי. הפגיעה הרגשית הנוספת שמייחסים, ושאולי גם חווים בסופו של דבר, במקרים של אונס וניצול מיני, חוויה של “חילול”, נוצרת עקב הבושה שמייחסים לאיברים הנידונים, עקב המעמד החברתי שניתן לאותם איברים. אותם איברים נתפסים כ”פרטיים יותר” מאיברים אחרים, אך כל זה עניין של חינוך ותו לא. יכולים להיות הבדלים בחוויה הפיסית, עקב היותם איברים רגישים יותר, אולי, אך כאן נגמר ההבדל. אני מאמין כי אלימות מינית “שוות ערך” לכל אלימות אחרת, ושבעקרון יש להתייחס אליהן (אם זה בענישה, למשל) שווה. אך ההתייחסות השווה בענישה צריכה לבוא רק אחרי שתהיה התייחסות שווה גם בחינוך ובהקניית הערכים, רק אחרי דה-מיתולוגיזציה של מיניות האדם ואותם איברים. לכן, ל”ניצול מיני” בין ילדים יש להתייחס כמו בכל מקרה של אלימות בין ילד אחד לילד אחר. במידה וילד אחת הוא בעל כח רב יותר מילד אחר, אך אין כל התנגדות מהצד השני, אין סיבה לא לאפשר למשחק להתקיים. (בניגוד ליחסים “אסורים” בין מורה-תלמיד, בוס-עובד, מפקד-פקיד, מהסיבה שאצל ילדים זה עדין בגדר חקירה ולימוד, ואין כאן כוונת זדון ערמומית)
אגב, לא כל פורנוגרפיה כוללת בתוכה פעילות הניתנת לחיקוי. כלומר, פעילות בכלל. אחרי כל ההתדיינות הזאת זה כבר לא נראה לי כמו פורנוגרפיה בכלל, אבל הרי תמונות המציגות בני-אדם ערומים (ולא כאלה העוסקים במלאכה זו או אחרת), וערום בכלליות, נתפסות כגסות (בעיקר בארה”ב לעומת אירופה), ולכן ערום מוסתר מילדים ומהמרחב הציבורי. אך מה גס בגוף האנושי? הגוף האנושי כולו הוא טבעי על כל איבריו אשר לכולם ישנה פונקצייה לגיטימית במרחב הפיסי והחברתי. הכחש הזה הוא שמוביל את החברה להיות חברה מתחסדת אשר נלחמת כנגד הדחפים שלה עצמה אשר מוצאים דרך ומתממשים בסופו של דבר בדרכים שליליות. אני מקווה שלפחות לדיעה יותר אורתודוכסית זו שלי יהיו יותר מסכימים, שאין רע בהצגת עירום גם ב, למשל, סרטים שלא יועדו דווקא למבוגרים, ואולי אפילו בסרטים שמיועדים לילדים אם זה מה שמציג את האמת (ובעצם, איזה מין סרטים בדיוק מיועדים לילדים? כדאי לבחון גם נושא זה בעתיד), ושאין צורך בצינזורו. ואולי לא רק שאין דבר שלילי בהצגת עירום, אלא יש אפילו מן החיובי, אם זה מה שיסלק את הבושה בגופינו ואת הבושה מפני עורם של אנשים אחרים.

1. התערלות?
2. למעשה, לא תמיד ישנו “מנגנון”. כשאני חושב על זה, בגילאים נמוכים יותר הפורנוגפיה שצרכתי כללה באופן בלעדי אך ורק נשים עירומות, כלומר צפייה ב”דברים יפים ומרגשים”, בעוד שרק בגיל יותר מתקדם התחלתי לצרוך פורנו שכלל בתוכו אינטראקציה בין גברים ונשים (אני לא בטוח מתי התחלתי לצפות גם באינטרקציה בין נשים לנשים, אבל זה הגיע לפני האינטרקציה ההטרוסקסואלית, וייתכן שזה היה קיים עוד מראשית התקופה שלי כצרכן פורנוגרפיה). כלומר, הרגע שבו הכנסתי ייצוג של עצמי (הגבר) לתוך הפורנוגרפיה שצרכתי בא בזמן מאוחר יותר מהזמן שבו התחילה ההתעניינות שלי במין השני. אינני יודע כמה מזה הינו מקרה אישי שלי ו\או קשור בהתפתחות האישית שלי, אבל יכול להיות מעניין לבצע מחקר (מעט בעייתי, יש יגידו) של איזה סוג פורנוגפיה ילדים קטנים צורכים, וכיצד ואם היא משתנה לאורך התבגרותם.
3. מכירים כפועל בפרנסט-פרוגרסיב ולא סתם פרסנט. כלומר, הם “נעשים מכרים עם”, ולא סתם “מכירים” מהעבר.
4. אם כבר דלתות שפותחים ושנפתחות לבד, אולי יהיה לכם מעניין לשמוע שהמשל הזה הוא לא כל-כך משל כמו שהוא מתקיים למעשה במציאות. תופתעו אולי לגלות שכפתור ה”לסגור דלתות” במעליות לא באמת עובד. ככה לפחות טוען הניו-יורקר. האמת שהעדות של הניו-יורקר לא סיפקה אותי, ולכן יצאתי לחיפושים באינטרנט אחר תשובה יותר מבוססת. אני חייב להגיד שלא הצלחתי למצוא תשובה חד משמעית, ונראה שהתשובה לשאלה “האם כפתורי סגירת הדלתות במעליות באמת עובדות?” הוא בגדר הידע שהאנושות טרם השיגה. הייתי יוצא למחקר עצמאי (טיול שדה) אך אין לי מעלית בבית, חבר’ה. בכל אופן, במידה והכפתור לא באמת עובד (שזה יכול מאד להיות, בסך הכל) הרי שאנשים מנסים לסגור דלתות שנסגרות גם כך. אה, וזה מצחיק.

[פורסם במקור אצל מרק]

9 תגובות “דה אינטרנט איז פור פורן? – חלק ראשון”

  1. אני לא כל כך מבין כיצד מתיישבת העמדה שלך, לפיה "רגישות והבנה של רצונות הזולת הן עניין של אופי ונבדלות בין אדם לאדם", עם הטענה שהסתרת הפורנוגרפיה מילדים גורמת להם לראות את הדחפים שלהם כסוטים.

  2. רק לגבי הערה 4 – מכיוון שכבר שמעתי את הטענה בעבר, עשיתי ניסוי בכמה מעליות בהן יוצא לי להשתמש באופן קבוע פחות או יותר. בכל המעליות בהן בדקתי יש הבדל בזמן בו לוקח לדלת להסגר אם הכפתור נלחץ ואם לא. כלומר הכפתור עובד.

  3. נראה שהנימוקים שלך הם בעד חינוך מיני (אם זה הסטנדרטי, או אחר, כזה המחנך ל"דה-מיתולוגיזציה של מיניות האדם ואותם איברים" וגו'). הדיון על איזה טיב חינוך מיני צריך לספק לילדים בחברה, ומאיזה גיל, הוא לגיטימי, וקשור לתחומי מחקר כגון פסיכולוגיה של הילד.
    אבל אתה מנסה להגן על העמדה שסרטים שבהם גבר שמן ורופס משפריץ את הזרע שלו על פנים של אשה צעירה מאודשנדמה שהיא מקבלת אורגזמה ממגע הזרע על הפנים שלה הם מה שאותו ילד צריך לראות על מנת לקבל את החינוך המיני שלו (בחרתי בכוונה בדוגמא רכה וסטנדרטית יחסית, לא דיברתי על מין עם חיות או כל מיני דברים מוזרים באמת שהילד יכול להגיע אליהם), וזו עמדה שאני ממש לא מבין איך אתה מגן עליה.

  4. הבהרה: כשכתבתי "לא מבין איך אתה מגן עליה" התכוונתי לזה שאני לא מבין איזה נימוקים אתה מביא כדי להגן על העמדה האמורה לעיל.

    ולגבי המחקר שאתה מצטט – יכולים להיות מיליון סיבות לירידה שמצביעים ירידה באלימות, וייתכן שפורנוגרפיה מביאה לעלייה עצומה אבל גורמים אחרים מביאים לירידה גדולה יותר, כך שבסה"כ הנתונים המצרפיים יראו ירידה, לכן לטבלאות של דאימונד אין ערך. עיקר המאמר של דאימונד הוא מתייחסות למחקרים אחרים. נראה לי שלכל היותר ניתן לומר שהדיעות חלוקות (דבר שהוא ברור, כי מאוד קשה להצביע על קשר ספציפי בין סיבה בילדות ובין התנהגות בוגרת).

  5. רק לצורך הבהרת שתיקתי אציין שכרגע יש לי הרבה מאד דברים על הראש, ולכן אשמח מאד להתפנות להגיב לתגובות לאחר יום חמישי הקרוב.

    איתמר: תודה.

  6. להגיד שזה שהאלימות המינית ירדה כאשר החברות נעשו מתירניות (שזה כמובן פרמטר כמותי לחלוטין) זה אומר שנגישות לפורנו מורידה את האלימות המינית זה…

    התמונה המחקרית היום, כפי שאני למדתי לפחות, היא כי צפייה בפורנוגרפיה לא אלימה לא מעלה ולא מורידה באופן סטטיסטי את ההסתברות להיות עבריין מין. יש קורלציה בין צפייה בפורנוגרפיה אלימה (אונס, אם זה לא ברור) לבין התנהגות מינית אלימה, אבל הקשר הסיבתי כאן יכול להיות מהכיוון השני, ויכול מאד להיות ששניהם הם תוצאות של אותם גורמים אחרים לגמרי.

    אבל באופן כללי צריך לסייג את מה שכתבתי, שאין באמת מדע טוב בתחום. הבעיה כאן היא הבעיה הקלאסית של פסיכולוגיה מחקרית: מחקרי המעבדה המבוקרים נעשים על אוכלוסיית סטודנטים לא מייצגת בעליל, ומן הסתם בוחנים את הדברים בצורה עקיפה.
    המחקרים שחוקרים בצורה כללית, כמו מה שהצגת, הם לא מחקרי מעבדה (או אפילו שדה) מבוקרים, וקשה ללמוד מהם הרבה.

    לכן לדעתי נכונה הגישה של פן וטלר, שקובעים שכאשר אין מדע טוב לכאן או לכאן התיקון הראשון מנצח. ברירת המחדל צריכה להיות לא להגביל את חירויות הפרט. על מי שרוצה להגביל את החירויות להביא הוכחות מדעיות ולא להיפך.

  7. איתמר:
    אתה יכול להיות יותר ספציפי? ניסיתי לחשוב איך האחד כביכול מתנגש עם השני, אבל לא הצלחתי. מה שאני אומר זה שהבנה, רגישות ואמפתיה של מבוגרים משתנה מאדם לאדם, ותלויה בדברים כמו האופי שלו, החינוך הפורמלי והלא פורמלי שהוא קיבל, יחסים בין אישיים בחייו וכדומה, ושהללו לא בהכרח מפותחים יותר אצל מבוגר א' מאצל נער\ילד ב'.
    התכחשות למין בפני ילדים יוצרת בעיני הילדים עולם שהוא חסר מין, כלומר, עולם שהאלמנט המיני בו איננו נורמאלי. לכן, הילדים תופסים את הדחפים המיניים שלהם כסוטים.

    סיון:
    כמו בכל קטגוריה של יצירה אנושית, יש יצירות איכותיות יותר ופחות, ואמינות יותר ופחות. אני לא טענתי שצפייה בסרטים מיני אלו צריכה להוות את החינוך-המיני הפורמאלי של ילדים. טענתי רק שאין צורך בלצנזר ולהרחיק כל סוג של עירום ופעילות מינית מעיני ילדים. מול הטענה ש"גבר שמן ורופס משפריץ את הזרע שלו על פנים של אשה צעירה מאוד שנדמה שהיא מקבלת אורגזמה ממגע הזרע על הפנים שלה" היא הצגה לא ריאליסטית של פעילות מינית (כלומר, זה מה שהבנתי שאת מנסה להגיד, אף על פי שלא אמרת זאת) ולכן לא צריך להראות אותה לילדים אני יכול להעלות את הטענה שיש לצנזר כל סרט שמציג לא נכון את העולם ויחסים בין אנושיים, ביניהם סרטי קיטש וסרטי פעולה מגוחכים. (ובעצם כבר אפלטון דרך סוקרטס טען את הטענה הזו ממש. מה את חושבת על זה?)
    בעניין ה"מין עם חיות או כל מיני דברים מוזרים באמת שהילד יכול להגיע אליהם". קודם כל, אם ילד מגלה סקרנות למין עם חיות, להסתיר כל פורנוגרפיה שכזו ממנו לא תמגר סקרנות זו. אולי להפך. ואני לא חושב שילד בלי סקרנות כזו יגיע במקרה לתוכן שכזה (לי אישית זה לא קרה מעולם), מה גם שסוג התוכן הזה לא מאד פופולארי. מעבר לזה, אמרת בעצמך שהוא "יכול" להגיע לתוכן כזה. כלומר, גם בניגוד לרצון הוריו, מוריו והחברה סביבו, אם ירצה להחשף לתוכן שכזה, הוא יצליח. את חושבת שהגישה של "אין כזה דבר מין עם חיות" טובה יותר מ"יש חיה כזו, מין עם חיות. המשמעויות שלו הן. . ."? אני לא (והטענות שלי מפורטות במאמר).

    בעניין המחקר. ביחס לכל מחקר סוציולוגי אפשר להגיד "יש מיליון סיבות אחרות ש…". את מוזמנת להציג כמה סיבות כאלה, ואפשר יהיה לדון אם הן לגיטימיות ומשכנעות, או לא. סתם ככה להגיד ש"אולי המחקר בעצם לא נכון" לא נותן אפשרות לדיון ולא מועיל. אפשר לבטל ככה כל מחקר סוציולוגי שהוא.
    "ייתכן שפורנוגרפיה מביאה לעלייה עצומה אבל גורמים אחרים מביאים לירידה גדולה יותר, כך שבסה"כ הנתונים המצרפיים יראו ירידה". זה לא מתמטיקה. אין חמש ועוד מינוס שתיים שווה שלוש. על אינידיווידואלים בכל חברה ישנם הרבה השפעות שונות מגורמים שונים, והם יוצרים איזשהי השפעה כוללת. להגיד שתפוצת פורנוגרפיה מעלה את מספר עבריני המין ואלימות אבל גורמים אחרים מפחיתים אותם היא מחוסרת ממשות. מה זה בעצם אומר? זה לא אומר כלום. מקסימום אפשר להגיד שללא הגורמים האחרים (תאורתית, כי הרי אמרת שהם קיימים), פורנוגרפיה הייתה גורמת לעלייה בעבירות המין והאלימות. אבל בגלל שזה נושא מורכב אנחנו מנסים להציג עובדות ולפרש אותם, ולא לבנות תאוריות בנוסח "אם היה ככה וככה אז ככה ככה".
    מה שאת אולי רוצה לטעון זה שהמספרים מציגים לא נכונה את הפסול, שיש איזה גורם שלישי (לצד המספרים של תפוצת פורנוגרפיה והמספרים של עבירות המין וגיל העבריינים\קורבנות ונגזרותיהם) שאנחנו מזניחים אבל צריכים לבחון. כלומר, שאת המספרים המוצגים צריך להסביר אחרת. אבל כדי לטעון את זה ראוי להציג מספר שכזה, או לפחות להעלות השערה (למשל: בין אותם שנים את המדינות הנחקרות תקפה מגפה קשה שחיסלה אחוז נכבד מהאוכלוסיה, ופגעה בעיקר בילדים. במקביל תפוצת הפורנוגרפיה גדלה (אחרי קריסת המשטרה והפניקה הטוטאלית). אז אפשר לומר שביחס לגודל האוכלוסיות, אחוז המקרים של עבירות המין גדל, ורק גודל האוכלוסייה שקטן נותן את האשלייה שהעבירות פחתו. אוכלוסיית הילדים שפחתה נתנה את הרושם, במספרים, שהייתה ירידה בתקיפה שלהם, למרות שהמציאות הפוכה.) יש לך רעיון לגורם כזה?
    "עיקר המאמר של דאימונד הוא מתייחסות למחקרים אחרים" אז מה?

    אייל בן דוד:
    "להגיד שזה שהאלימות המינית ירדה כאשר החברות נעשו מתירניות (שזה כמובן פרמטר כמותי לחלוטין) זה אומר שנגישות לפורנו מורידה את האלימות המינית זה…" זה מה? לא ברור לי לחלוטין אם הסוגריים ציניות או לא. אם הן לא, אני לא מבין מה הבעיה בפרמטר כמתי. אם הן כן, כלומר שהטענה שמתירנות איננה פרמטר כמותי, אני יכול להגיד שכן אפשר להסתכל על נתונים כגון חקיקות שהופכות תוכן פורנוגרפי לחוקי ומספרים של גודל השוק הפורנוגרפי באותם שנים, אם הם עולים או יורדים (מובן שאפשר לפרש זאת במגוון דרכים, אבל לא צריך להתעלם מהמספרים).
    "התמונה המחקרית היום, כפי שאני למדתי לפחות" איפה או מפי מי למדת?
    "הבעיה כאן היא הבעיה הקלאסית של פסיכולוגיה מחקרית: מחקרי המעבדה המבוקרים נעשים על אוכלוסיית סטודנטים לא מייצגת בעליל, ומן הסתם בוחנים את הדברים בצורה עקיפה.
    המחקרים שחוקרים בצורה כללית, כמו מה שהצגת, הם לא מחקרי מעבדה (או אפילו שדה) מבוקרים, וקשה ללמוד מהם הרבה. "
    אתה אומר "הבעיה כאן", ואחר-כך מסתייג "הם לא מחקרי מעבדה מבוקרים". למעשה, הם לא מחקרי מעבדה בכלל. הוא מתעסק בכלל בסטטיסטיקה. ככה ש"הבעיה הקלאסית של פסיכולוגיה מחקרית" בכלל איננה רלוונטית כאן, שכן הם אינם מחקרי מעבדה. למה קשה ללמוד מהם הרבה? (מה זה הרבה?)
    "ברירת המחדל צריכה להיות לא להגביל את חירויות הפרט. על מי שרוצה להגביל את החירויות להביא הוכחות מדעיות ולא להיפך." אז אנחנו בסדר? ;)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>