מזמן מזמן, הראתה לי איה עבודה שעשתה לאיזה קורס על לאומיות בגרמניה, שהתמרכזה לאנלוגיה בסיסית אחת – היטלר ובאטמן. שניהם, טענה איה, נתפסו כשגרירים של צדק עליון, שמעל לחוק, גדולים ממנו ומהקטנוניות המשפטית לאין שיעור.
היא לא קראה אז את "The Dark Knight Returns" של פרנק מילר, כך שהיא זוכה עדיין בניקוד על מקוריות (אם לא על אמת). באטמן של מילר, בשנות ה-50 לחייו, הוא הצד האפל של היטלר. היטלר הטוב.
שזה, בעצם, לומר כל מה שאין צורך לומר על הקומיקס הזה. אבל יש לומר, ולו כדי לומר "אמרתי", ולהתפלש קצת במצלול הזה. טוב. לא מצחיק.
אבל היה שם עוד משהו, מעבר להתעסקות הרגילה בוויג'ילנטים, שנעשית טוב יותר ב-"Watchman" של אלן מור. באטמן אינו רק הקצה האפל של סקאלת פורעי החוק, כשבצד השני ניצב סופרמן (שניהם מנוגדים לא רק בתפיסת הצדק שלהם, אלא גם בכוחותיהם: סופרמן הכל-יכול ובאטמן המיליונר); הוא לא רק מקרה מבחן של ויג'ילנטיזם – עד לאן ניתן למתוח את החבל הפאשיסטי הזה; הוא מיתוס, וככזה הוא נבחן.
בודריאר קלאסי
הקומיקס, מתחילתו עד סופו, עמוס במסכי טלוויזיה קטנים, שמשדרים כל הזמן. אם תרצו, באטמן נראה כמעט בו זמנית יחד עם הדיווח על באטמן. באטמן וגותהם-סיטי מתרחשים זה לצד זה, זה בתוך זה, ומשתקפים בטלוויזיה.
וזה מדהים. ברוס וויין חוזר לחליפת באטמן שלו, והתקשורת מגיבה מיד. יוצרת דיונים, ופאנלים (יש אפילו הופעת אורח של הארלן אליסון), וריאיונות. מסכי הטלוויזיה הקטנים מקיפים את באטמן, דנים בבאטמן, מנתחים את באטמן, ובולעים אותו. ברגעים מסוימים – הרגעים החזקים פחות של הקומיקס – האירוניה בולטת. הקורא יודע מיהו באטמן, ויודע עד כמה הדיונים שמסביבו דומים לפרכוס רגל צפרדע שהתחשמלה. עווית מחוייבת קונוונציה.
אבל לא כל הרגעים כאלה. לפעמים אפשר להרגיש איך המיתוס של באטמן גדל מעל למידותיו של ברוס וויין עצמו, של באטמן עצמו, ונעשה עצמאי. אחת הדמויות הבזויות בסיפור, פסיכואנליטיקאי של ההמון, טוען שבאטמן נושא באחריות לפשעי הג'וקר ושאר נבלי הקומיקס. הוא טועה בעניין האחריות, אבל צודק בניתוח – באטמן מוליד את הג'וקר. כי אם הופעתו של באטמן מחייבת את הופעתו של סופרמן על סקאלה אחת, סקאלת הסופר-גיבורים, הופעתו גם מחייבת את הופעת הג'וקר על סקאלה אחרת.
ניסיון שני: באטמן גדול מדי. באטמן כל כך גדול עד שהוא מחייב נבלים גדולים כמותו. בקומיקס, יש לכך הנמקה פסיכולוגית, שהיא אפילו לא מחורבנת מדי. באטמן גורם לאנשים לחוש את קטנותם, וחלקם לא מוכנים לעמוד בזה. ואם אין לך כוחות על-טבעיים או מיליונים בבנק, הדרך הפשוטה ביותר היא לחסל אנשים באלגנטיות.
איכשהו, למרות שזה כך, אפשר לחוש שלפרנק מילר לא באמת אכפת. הוא בעד באטמן, גם אם זה אומר הופעת אורח של הג'וקר. באטמן, בעיני מילר, אכן גדול מדי. גדול מכדי שישפטו אותו.
ומילר מוכן ללכת עם זה עד הקצה. עד לאזרחים שנהרגים, ושוטרים שנפצעים, ולמרות שברקע הטלוויזיה מפטפטת במודעות עצמית תמידית וחסרת רחם. ולמרות שברקע הטלוויזיה מפטפטת במודעות עצמית, אתה מוכן ללכת עם מילר. רק בסוף זה מרגיש קצת לא נוח. לא בגלל שאזרחים נהרגו, ונשברו עצמות, אלא בגלל המודעות העצמית הזאת. בגלל שהיית מעדיף את באטמן כאל אמריקאי טהור, שגריר של צדק עליון, ציפור אפילה.
פינג פונג קרדיטים: עם כל גאוותי על אשמתי בהעמקתשריטת הבטמן שלך באמצעות העבודה ההיא, יצויין שאינמצב שהייתי עולה עלזה אלמלא היית מכריח אותי ללכת איתך ועם הרא"ג לסרט "בטמן מתחיל"בשבוע שבו כתבתיה..
יש פה קישור שאתה כמעט מצליח לבצע ("…ניסיוןשני…"), ונדמה לי שטענתי שפַרָאפְרַזְתָ יכולה לתת קצה חוט. העניין הואלא דמות בטמן/היטלר/ויג’ילנט אחר להשלמה חופשית, אלא הנרטיב שבה היאמשתבצת. אתה זוכר? טענתי בדבר תנועת הלאומיות הגרמנית? שרואה את עצמהכגיבור רומנטי שכשלונותיו מעידים על צדקתו, ואת המולדתכטבע-החירות-הצדק-הטוב? היטלר ובטמן היו רק מטפורה שהגשימה את עצמה, מיתוסשנשבה בקונספציה של עצמו, ובמובן זה, אמרתי, הם חיו בקומיקס. ולכןהאתסטיקה, הייצוג הרפלקסיבי, ההתעסקות ההיטלראית במדיה והטוב המוחלט שרשאילהפעיל רוע מוחלט, בלי שזה ייגע בו.
aYa [email protected] (http://www.livejournal.com/users/miss_cast), 22:47 19/11/2005:
רק עכשיו שמתי לב לכותרת.
ROFL
באיזה מובן "הופעתו של באטמן מחייבת את הופעתו של סופרמן"?
מימטיתורטורית. עלילתית, הופעתו של באטמן גוררת שרשרת אירועים, שסופרמן הואהתוצאה המתבקשת שלהם. רטורית, מילר צריך לעמת בין סופרמן לבאטמן כי הוארוצה לעמת בין ויג’ילנט אמיתי לבין ויג’ילנט, שעבר לצד החוק (ורק סופרמןבאמת מתאים לכך).
בררר. את תאלצי ממש להרחיב.
אתהדארק נייט ריטרנז עוד לא קראתי, אבל בדיוק עכשיו ראיתי את קיל ביל 2, עםההבחנה המבריקה בין סופרמן לכל גיבורי-העל האחרים. אצל סופרמן גיבור-העלזו הזהות האמיתית והעיתונאי החנון הוא התחפושת, אצל כל השאר זה בדיוקלהפך.
הרחבתי כבר בטלפון, נראה שזה לא עזר. לרווחת הציבור העליתי לפה Target=_BLANK class=msg>http://www.livejournal.com/users/miss_cast/27120.html">פה ;את הטקסט שלי.
שתי בעיות תקשורת.
. א) אתה בכלל לא קראת את העבודה, אני זוכרת, הלכתלישון מובס. מה שחילקתי עמך היה הגנזיס, וכן עזרת לי לבחור ממצאיהגוגל תמונה ראויה של סמל הבטמן להדביק בגדול בגוף העבודה. לכן החמצתאת המבנה הלוגי המפואר של הטענה (וגאוותי עליו, שהשכיל לסנוור את המרצההנבונה), ובחובו הקישורים בשקל בצלופני מילים.
נאלצת לפצל תגובתי, מיד אשוב.
aYa [email protected] (http://www.livejournal.com/users/miss_cast), 02:52 21/11/2005:
הבעיה השנייה: אתה מודרניסט, ולך הדיון מסוכן יותרמלי: בטמן אצלי הוא מטפורה להיטלר; אצלך זה הפוך. הפשיזם כפיגורה?… -כמו שאמרתי בעבודה שלי – וולטר בנימין, מאחוריך.
אם אני מצטיירת כאן בקוים אלימים, זה מימטי. ישבכוונתי להרביץ לך אחרי השיעור. "היא לא קראה אז את… כך שהיא עדייןמקבלת ניקוד על המקוריות". אמא שלך מקבלת ניקוד על המקוריות, אני קיבלתי ניקוד, ודווקא לא רע, אם אתה שואל, על האמת ההיסטורית העירומה והמפרכסת שחשפתי בחוכמתי האינסופית.
עלה והצלח
איתמר שאלתיאל [email protected] (http://www.livejournal.com/users/ravell/), 17:25 21/11/2005:
"אמת היסטורית עירומה ומפרכסת" ואני המודרניסט? פחחח
קילביל הוא סרט מופלא, אבל אני לא חושב שזה מה שמבדיל בין סופרמן לבין גיבוריהעל האחרים. אני מכיר מעט מאוד גיבורי על, אבל אני די משוכנע שסופרמן הואגיבור העל הפרמיטיבי שבהם, במובן זה שהוא חזק מדי, יש לו נקודת תורפה אחתבלבד, וההבדל בינו לבין קלארק קנט הוא חולצה ומשקפיים. סופרמן נראה כמושרטוט גס של גיבור על. כמו, אם לא היית מכירה את הקונספט של גיבור על, כךהיית עושה אותו לראשונה.
?על פרודיה, שמעת
איתמר שאלתיאל [email protected] (http://www.livejournal.com/users/ravell/), 23:58 21/11/2005:
פרודיה היא ז’אנר מודרניסטי, מיינד יו.
"נונסנס יכול לבצע אופרציה נונסנסיקאלית בטקסט-נונסנס, ועדיין להישאר נונסנס."
כל כך חכמה, הוי, מה נעשה איתה
איתמר שאלתיאל [email protected] (http://www.livejournal.com/users/ravell/), 08:54 22/11/2005:
כן, חכמה, רק נונסנס אין.
איפה הסמיילי שמוציא לשון?
ייתכן.למען האמת הדבר הקרוב ביותר לקומיקס סופר-הירוז שהגעתי אליו הואכריסטופר-סופרמן-ריב (שסגדתי לו כמה חודשים כילדה), ארקהם אזיילום של גרנטמוריסון, בטמן של טים ברטון, וווטצ’מן. כך שאין לי ממש בסיס לנהל דיוןרציני בנושא, אבל היי, שרלטנות שולד בי א קונסטיטיושונשל רייט!
על אנלוגיה, שמעת?
הסמיילי שמוציא לשון אצלי פה על השולחן, מביט בתגובתך, חורץ ושר: נה נה ננה נה
איתמר שאלתיאל [email protected] (http://www.livejournal.com/users/ravell/), 00:00 23/11/2005:
א. אנלוגיה אינה זהות.
ב. ניצחתי. שוב.
למעשה, אני לא הרבה יותר טוב. קצת אלן מור, וקצת סין סיטי. לא יותר. פלאי הוא הגבר גבר בעניין.
א. הניצחון הוא בעיני המתבונן?
ב. משמע שאני ניצחתי.
ג. there’s glory for you
פלאי , 02:37 23/11/2005:
למעשה, שניכם מתווכחים ואני מתבונן. סו ויקטורי איז מיין.
אל תתחכם, טוב?!
זה עתה יצאתי להינפש מהסמינר של קליינברג ונורא משעמם לי. נורא אבל. ינצורהשם את אגודת הסטודנטים שהחליפה את כל מכונות הצילום בבניין בכאלה שאיאפשר לנעול ולכן ניתן לגנוב מהן ניירות לציור!
א. ואני חשבתי שלא תוכלי לרדת נמוך יותר.
ב. טעיתי. שוב.
ג. there’s glory for you
א. אני רוצה להזכיר לך מי ירד נמוך ראשון. על מהאנחנו מתווכחים בעצם? על זה שהעבודה שלי לפרופ’ ש.ו. היא מוזה עצמאיתעבורך, אשר ראית לנכון לבצע בה זממים פליליים ("אונס" הוא כבול כל כך),ולתפוס טרמפ על חוכמתי האינסופית הנ"ל כדי לספר לבלוגספירה שקראת עוד ספר?י
ב. לא הייתי אומרת "טעית". אתה "זוכה עדיין בניקוד על המקוריות".י
ג. ותביא לי בהזדמנות את הספר (הוא שלך?) או שלא תקבל יותר גלידה.
ד. פלאי, כדי להוכיח את נאורות שלטוני המופגן בשיח זה, אני מוכנה לחלוק איתך את נצחוני. י
איתמר שאלתיאל [email protected] (http://www.livejournal.com/users/ravell/), 17:21 21/11/2005:
עכשיו הבנתי אותך, אם כי אני לא מבין איפה הוויכוח. אמרתי, אם אני לאטועה, שבאטמן נופל קורבן למיתוס באטמן (ובשלב מסוים הוא מתחיל לשרטט אתהמיתוס במכוון).
אולואים אדירים, אישה. מחקת את הבולדוג שלך?!
אממ… כן.
אני מארגנת הפגנת מחאה. את מצטרפת?