אנחנו אוהבים את הספרים שלנו.
אנחנו אוהבים את הרעיונות שבספרים שלנו.
אנחנו אוהבים את הרגשות שהספרים שלנו מעוררים בנו.
אנחנו אוהבים את הנחמה שבקריאה חוזרת בספרים אהובים.
התבוננות בספרים שעל המדפים בבית שלנו, ליד המיטה, בסלון, בשירותים ובמטבח מזכירים לנו מי אנחנו.
אנחנו כל כך אוהבים את הרעיונות והרגשות והנחמה שבספרים שלנו שאנחנו רוצים שגם אחרים יאהבו אותם.
אנחנו לא משאילים ספר.
אנחנו משחררים אותו.
כשאנחנו משחררים ספר אנחנו עושים זאת בלב שלם.
כשאנחנו משחררים ספר אנחנו לא מצפים לראות אותו בחזרה.
כשאנחנו משחררים ספר אנחנו לא רושמים בו את שמנו – כדי שהמקבלים יחושו נוח להחזיק בו או לשחרר אותו הלאה.
כשאנחנו קונים ספר אנחנו לא רושמים בו הקדשה – כדי שהמקבלים יחושו נוח להחזיק בו או לשחרר אותו הלאה.
כשאנחנו קונים ספר במתנה, אנחנו קונים רק ספר שאנחנו אוהבים, ומסירים ממנו את פתק ההחלפה. אם למקבלים כבר יש את הספר, סימן שהם אוהבים אותו וישמחו לשחרר אותו הלאה.
שחררו גם אתם ספר והצטרפו לתנועה שלנו!
כל העולם ספרייה. אופן סורס של אובייקטים.
bookcrossing.com
חנן, "everything is miscellaneous" מוסר לך ד"ש.
הוא יושב על מדף בין ספרים טובים אחרים ונראה די מבסוט מהחיים.
Never!
כל הכבוד על היוזמה. בדיוק בגלל זה יש את bookcrossing.com, שקצת מקרטע בארץ. תנו לו פוש.
ומעניין לעניין באותו העניין, הספרייה הלאומית (!) משחררת המון ספרים ביום ראשון.
http://www.facebook.com/event.php?eid=165080976849168&index=1
מה שאיתמר אמר. אפילו לא' אני משתדלת לא להשאיל ספרים, וזה קשה, כי הוא גר איתי באותו הבית והכוננית של הספרים נמצאת ליד המיטה.
אני איתך.
הגעתי לפוסט הזה דרך תגובה לפוסט שאני כתבתי.
קרא אם בא לך
http://www.tziporela.com/?p=2062
אבל מה יקרה כשכל הספרים יהיו דיגיטליים?
לקרוא ספר זה כמו לקפוץ לבריכה. בהתחלה אתה עומד על המקפצה, מסתכל על הספר; אחרי זה אתה קופץ למים הרדודים, מתחיל לקרוא או לדפדף ונזכר ומרגיש דברים אישיים שלאו דוקא קשורים לתוכן של הספר; ואז אתה צולל לקרקעית הבריכה, מתרכז בתוכן של הספר, המשמעות של המילים ובמה שהן גורמות לך לחשוב ולהרגיש.
התגובה של רוב האנשים לחלקים הראשון והשלישי די דומה לגבי רוב הספרים והאנשים. כשאתה ואני מסתכלים על העטיפה של המשחק של אנדר אנחנו מגיבים יחסית דומה, ואנחנו גם מגיבים יחסית דומה על העלילה והדמויות. דוקא הדפדוף והחזרה לקטעים ספציפיים מוציאים מאיתנו תגובות יותר אישיות.
ההנחה של המניפיסט היא שאנחנו קופצים מהמקפצה ישר לתחתית הבריכה. הסיבה בגללה אנחנו קוראים היא כי כל שלושת השלבים חשובים לנו מאוד. לספר כחפץ יש משמעות גדולה בעבורנו, הוא מהווה סוכן זיכרון. תהליך הקריאה מלווה גם בתהליך נפשי שבו אנחנו מדברים עם עצמנו, ולא עם הסופר; השיחה הזאת חשובה לנו מאוד ומאפשרת לנו לחדד תחושות, מחשבות ורגשות שכבר חשנו חשבנו והרגשנו לפני.
אנחנו אוהבים ספרים כי הם תמיד נענים לנו (בניגוד לאנשים). אנחנו אוהבים את הספריה שלנו כי היא מספקת תגובה הולמת לדברים שקורים לנו בחיים. ויתור על חלקים ממנה משמעו ויתור על חלק מהחופש שלנו להבין את עצמנו טוב יותר.
שחרור הספר כרוך בכבילת האדם. זה מחיר גבוה מידי לטעמנו.