מאז אנחנו עובדים קשה על הרעיון הזה. בהתחלה אני ואסף ואיתמר, ואז איתמר פרש ולירון מילשטיין הצטרפה. חמישה ערבים כבר עשינו. שזה שלושים מרצים שעלו על הבמה ודיברו על דברים שמעניינים אותם, וכמה מאות אנשים שבאו להקשיב להם מדברים על הדברים שמעניינים אותם. חמישה ערבים זה גם שעות של זריקת שמות של מרצים לאוויר, של פגישות עם מרצים, של שיחות עם מרצים, של חיפוש מקומות לעשות בהם את הערב הבא, של תיאום עניינים לוגיסטיים, של פוסט מורטם ושל רעיונות לשיפור. זה קסם אמיתי, לפחות בשבילי (ההשפעה של 12 דקות על החיים שלי היא פוסט שלם ונפרד, שכנראה לא ייכתב לעולם, רק ייאמר בלחש בחדרי חדרים פנימה).

אבל חמישה ערבים זה גם עשרות פוסטים בסיפור האמיתי. בהתחלה זה היה נראה הגיוני. אם 12 דקות נולד מהסיפור האמיתי, למה שלא ימשיך בו. אחר כך זה כבר נראה פחות הגיוני, כי 12 דקות החליף את הסיפור האמיתי בבית של הסיפור האמיתי וזה לא יפה. ובסוף זה כבר היה ברור שהכי השתלטנו השתלטות עוינת וזה לא מתאים, לא לסיפור ולא לנו. אז עשינו מעשה: אתר חדש של 12 דקות!

אז קודם כל, לכו תראו אותו. רוני שני עשתה שם עבודת עיצוב וכתיבת קוד רבה ומייגעת, בתבנית וורדפרס שמבוססת על עיצוב של פזית בנימין. אז לגמרי לגמרי תודה לרוני ולפזית. כל ההרצאות שהיו פה, עברו לשם. ושם גם יש כל מיני דברים שלא העזנו לשים פה, כמו תמונות מהרצאות, תגיות מופרכות, וכל מיני לינקים לדברים שהיינו מארחים ב-12 דקות לו היינו TED האמיתי. ל-12 דקות יש עכשיו בית באינטרנט. ואני יודעת שייקח קצת זמן עד שאנשים יגלו אותו, אבל אני רגועה. אני יודעת שהם יגלו אותו. כי סיפרנו לגוגל. וכי יש לנו סטיקרים!

אבל מה יקרה עם הסיפור האמיתי עכשיו? בלוג מזדקן זה קטע. מצד אחד, בלוג הוא לא המטרה, אלא האמצעי. הוא נועד כדי שאנשים יוכלו לכתוב על דברי תרבות מבלי שיטרידו אותם בעניינים של אופנה ושל אורך הטקסט. הוא נועד כדי שאנשים יוכלו לדבר על תרבות במקום שמכבד תרבות, אבל מכבד גם בני אדם, טכנולוגיה, הומור וכתיבה טובה. והוא מילא את המטרה ועשה את שלו (אני חושבת), ואני לא יכולתי לפרסם ספר ולעשות את 12 דקות בלי הסיפור, ואיתמר לא יכול היה להיהפך לאקטיביסט הפוליטי שהוא בלי הסיפור. ואלו הדברים שמעניינים אותנו עכשיו, ואנחנו עושים אותם לאו דווקא באמצעות בלוגים. אז אולי צריך פשוט להשאיר את הסיפור כמו שהוא וללכת למקומות אחרים, כי נוסטלגיה זה הכי פריוולגיה לגברים לבנים.

ומצד שני, בלוג הוא בית, הוא המקום הזה שאתה מרגיש בו נכון. ויש פה חתיכת הסטוריה וז'רגון וז'אנר כתיבת פוסטים, שמתאים רק לפה. והכי הייתי רוצה לחזור לכתוב פוסטים לסיפור האמיתי. הם ממשיכים להתנסח לי בראש כל פעם שאני קוראת ספר טוב במיוחד או רע במיוחד, או רואה דברים חדשים באינטרנט או בטלוויזיה או בקולנוע או במחול. ואני מתגעגעת גם לגאווה הזאת של: כתבתי פוסט! סוג של מעשה שיש לו התחלה אמצע וסוף, ויש לו תגובות ויש לו אמירה. אז האם הסיפור האמיתי יחזור להיות מה שהוא היה, לפני שחנקנו אותו עם 12 דקות, ולפני שהזמן הפנוי שלנו הוקדש גם לדברים אחרים?

אני לא יודעת, וזה לא תלוי רק בי, אבל אני הכי סקרנית לגלות!

יש עוד ערב של 12 דקות, מה אתם יודעים. והפעם ערב מעונב במיוחד, במרכז פליציה בלומנטל ברחוב ביאליק 26 בתל אביב. והפעם יהיו הרצאות על פוליטיקה, על גרפיטי, על אימהות, על התקשורת ועל טכנולוגיות תקשורת. ויהיה גם שיר! עם קולות רקע!

רגע, סדר:

• דפנה לוי העיתונאית, שתדבר על הבחירה שלה שלא לעשות ילדים
• להב הלוי המעצב, שידבר על עבודתו המתמשכת והעניפה בכרזות פוליטיות
• מיכאל זילברמן ההסטוריון החובב, שידבר על המעבר שעושה הגרפיטי מהרחוב לאינטרנט
• שוקי טאוסיג עורך "העין השביעית", שיעשה ביקורת תקשורת בלייב
• תמר אשורי האקדמאית, שתדבר על טכנולוגיות תקשורת מהטלגרף ועד ימינו
• שי צברי המוזיקאי, שידבר על שובו של הפיוט לחיינו וגם ישיר! (בכל זאת, מרכז למוזיקה)

  מחיר: 25 שקלים

ועכשיו: תמונה! (אחרי הקליק, הגודל המלא)

וגם איוונט

בפייסוש

הדוברת השישית והחשאית של הערב הייתה ארנה קזין. ארנה קזין היא סופרת, שספרה הרביעי, "אפס עד 12 – יומן השנה הראשונה", ראה אור בשנה שעברה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ארנה עבדה שנים רבות כעיתונאית ב"הארץ" ובעיתונים אחרים והיא מנחה סדנאות כתיבה עיונית, פוליטית ואישית. ארנה דיברה על המגדר הגברי, דרך שאלות שעולות אגב העדרו של גבר במשפחתה, שבה שתי הורות ושתי בנות.

את ההרצאה של ארנה אפשר לראות באתר של 12 דקות: דרושה גבר – מחשבות על גבריות במשפחה של נשים

הדובר החמישי והרוקנרולי בערב היה שי פוקס. שי למד רפואה באוניברסיטה העברית, התמחה ברפואת ילדים במרכז שניידר, וכשסיים את כל זה עבר לחקור  במכון וייצמן את הנושא האחד שלא אמור לעניין רופא ילדים – הזדקנות. ההרצאה שלו עסקה בגנטיקה של הזדקנות, ואיך אפשר להתערב בה, להאט אותה ואפילו להפוך את כיוונה באמצעות הנדסה גנטית.

את ההרצאה של שי אפשר לראות באתר של 12 דקות: אז יש לחצן איפוס בשעון ההזדקנות הזה?

הדוברת הרביעית בערב הייתה ד"ר שרית בן-שמחון-פלג. שרית היא המנהלת האקדמית של בית הספר לממשל ולמדיניות באונ' תל אביב ועמיתה בכירה במכון החשיבה שחרית. היא בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה בתחום המחשבה המדינית והיא חוקרת וכותבת על תחומי משילות, דמוקרטיה וחברה אזרחית. שרית מדברת על האופן שבו מדינת ישראל ממקרת החוצה תהליכי מהות, ובכך מאבדת את יכולתה לעצב את עתידה.

את ההרצאה של שרית אפשר לראות באתר של 12 דקות: גבולות ההפרטה – מיקור חוץ של מדיניות

הדובר השני והרציני בערב היה עו"ד יהונתן קלינגר. קלינגר הוא מגיסטר במשפטים, סטודנט לדוקטורט בתכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן ובלוגר. קלינגר דיבר על האופנים השונים בהם ניתן לגנוב מאיתנו מידע ברשת האינטרנט ועל מה אנחנו יכולים לעשות בעניין.

את ההרצאה של יהונתן אפשר לראות באתר של 12 דקות: מי גנב את הזהות שלך?

בסוף דצמבר  נערך ערב ההרצאות שתים עשרה דקות מספר ארבע, בלבונטין 7 בתל-אביב. היה ערב מוצלח במיוחד!!

הדוברת הראשונה והמלבבת בערב הייתה נועה מנהיים. נועה משמשת בשלוש השנים האחרונות כראש מחלקת ספרות מקור בהוצאת "כנרת זמורה ביתן דביר". בעברה כתבה ביקורות בעיתונים שונים בידיעות תקשורת, הנחתה עם יורם מלצר את תכנית הספרות "על המדף" ותרגמה שני ספרים. נועה דיברה על התפקידים השונים של עורכת ספרות.

את ההרצאה של נועה אפשר לראות באתר של 12 דקות: לערוך להתפלל לאהוב – על עריכה, אמונה ותשוקה

נועה היא אמנית בינתחומית שמנסה לאורך יצירתה לשבור את הגבולות העדינים שבין יצירה, שעות חיים מתות, אהבה, נשיות, כאב ותשוקה. ואז להדביק אותם מחדש באינטימיות נדירה ומחוספסת. נועה היא בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל והרייקסאקאדמי באמסטרדם, ובין הפרסים והמועמדויות שמאחוריה  אפשר למצוא את פרס האמן הצעיר, פרס עידוד היצירה ומועמדות לפרס גוטסדינר. מאז 1999 ביצעה 11 פרויקטים של הסתגרות בחללים ציבוריים ופרטיים וב-2010 יצא ספרה "המעבר בתעלות הדמע תקין".

את ההרצאה של נועה אפשר לראות באתר של 12 דקות: גלריה היא לא חנות

בתחילת אוקטובר נערך ערב ההרצאות שתים עשרה דקות מספר שלוש, בלבונטין 7 בתל-אביב. היה רוקנרול!

הדובר החמישי בערב היה אלכס בן ארי. אלכס הוא משורר ואיש תוכנה. הספר הראשון שלו, "ימים סמויים", יצא לפני שלוש שנים בהוצאת כרמל וזכה לביקורות משבחות ולציון לשבח בפסטיבל השירה במטולה. השני בבדיקות אחרונות. הסטארט-אפים שהיה שותף בהם לאורך השנים קרסו כולם בזה אחר זה אבל הנוכחי עתיד, בלי ספק, לכבוש את העולם.

את ההרצאה של אלכס אפשר לראות באתר של 12 דקות: כתיבת קוד וכתיבת שירה – על קשרים בלתי צפויים ועניינים קיומיים

הדוברת הרביעית בערב הייתה טל תמיר – העורכת הראשית של הספר בעברית של עמותת "נשים לגופן", עמותת נשים ישראליות – יהודיות ופלסטיניות שפועלות למען קידום בריאות הנשים בישראל. הייתה בין היתר מנהלת מרכז המחקר והמידע בשדולת השנים ועוזרת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ובאוניברסיטה העברית. טל דיברה על תהליך הכתיבה וההוצאה לאור של הספר "נשים לגופן".

את ההרצאה של טל אפשר לראות באתר של 12 דקות: כך אנחנו בונות מרכז ידע על בריאות נשים בישראל