עוד לא שבור, אבל על הסף.

אחת הטענות החוזרות של בלוג זה היא שישראל בדרך להפוך למדינה כושלת. מדינה כושלת זה מונח די ברור שמזמן הגיע זמנו לחדור לשיח הציבורי, ומשמעותו היא מדינה שאינה מסוגלת למלא את תפקידיה היסודיים. מדינה כושלת היא מדינה שאיבדה את המונופול על האלימות והשליטה הפיזית הבלעדית בטריטוריה שלה, יכולת המשילות – הכוח והלגיטימציה לקבל החלטות וליישמן, את היכולת לספק לאזרחיה שירותים אזרחיים וחברתיים בסיסיים ואת היכולת לתפקד כחברה מלאה בקהילה הבינלאומית.

הכול מצלצל מוכר, כמובן, אבל בלי פאניקה. ישראל איננה מדינה כושלת, עדיין. היא בסך הכול עמוק בקבוצת הסיכון, וגם למצב זה יש רשימה מקובלת של סימנים מקדימים. כל מדינה מתאימה במידה כזו או אחרת לקריטריונים מהרשימה, אבל רק אם רוב הקריטריונים מתקיימים ובמידה משמעותית, אפשר להגיד שהמדינה בסכנת קריסה. להלן שניים עשר הסעיפים, שמתוך הפירוט שלהם ציטטתי את הדוגמאות שרלוונטיות, או עלולות להיות רלוונטיות לנו (הרשימה המלאה ומידע נוסף, כאן):

לחצים דמוגרפיים: כולל כאלו שכרוכים בדפוסי התיישבות, מחלוקות בנושאי גבולות, אדמה ושליטה על מקומות קדושים והיסטוריים, וקירבה למפגעים סביבתיים חמורים.

תנועה מאסיבית של פליטים ועקורים פנימיים: עקירה כפויה של קהילות גדולות שגורמת למשבר הומניטארי שעלול להוביל להתדרדרות ביטחונית קשה.

מורשת של עוינות ואלימות בין קבוצות באוכלוסיה: מבוססת על תחושות עוול מהעבר ו\או מההווה וכוללת דיכוי ונישול, פשעים שמכוונים כלפי קבוצות מוגדרות בעידוד השלטונות או קבוצות דומיננטיות בחברה, הדרה ממוסדת של קבוצות באוכלוסיה ויחס לקבוצות כ"שעיר לעזאזל" שבאה לידי ביטוי ברטוריקת שנאה ותפיסה סטריאוטיפית שלהן.

נטישה כרונית של קבוצות "חזקות": בריחת מוחות של מומחים ואינטלקטואלים, הגירה של המעמד הבינוני, עזיבה של דיסידנטים פוליטיים והופעה של קהילות גולות בחו"ל.

חלוקה בלתי שוויונית של נכסי המדינה בהתאם לקווים מגזריים: נבחנת בהימצאות פערים כרוניים של עוני, חינוך, בריאות וכו' והתאמתם הבולטת לזהות מגזרית או קהילתית.

משבר כלכלי פתאומי ו\או חמור: שמוביל, מעבר למדדים הכלכליים-חברתיים הרגילים, לחוסר יכולת של המדינה לממן שירותים ומשכורות.

קרימינליזציה ודה-לגיטימציה של המדינה: שחיתות כרונית של מוסדות המדינה והאליטות, ממשלה שאינה מתנהלת בשקיפות, שלא נוטלת אחריות ושלא מייצגת את הציבור, חוסר אמון של הציבור במוסדות המדינה (על זה צריך להוסיף גם את היחס למדינה בקהילה הבינ"ל כמובן).

התפרקות מתקדמת של השירותים הציבוריים: אבדן היכולת של המדינה לספק לאזרחיה שירותים בסיסיים כגון ביטחון, חינוך, תחבורה, תברואה וכו', ושימוש במוסדות ונכסי המדינה כדי לספק הגנה ושירותים לקבוצות מוגבלות כגון הצבא ואנשי השלטון עצמם.

הפרה נרחבת של זכויות אדם: שלטון שמשעה זכויות אדם ואזרח, זכויות חוקתיות ופעילות של מוסדות דמוקרטיים, או משתמש בהנ"ל במניפולטיביות. התפרצויות של אלימות כלפי אזרחים בהשראת מדיניות הממשלה, אסירים פוליטיים או דיסידנטים שנמנע מהם הליך משפטי ראוי, פגיעה נרחבת בזכויות חוקיות, חברתיות ופוליטיות, פגיעה בעיתונאים, פוליטיזציה של מערכת המשפט, שימוש בצבא למטרות פוליטיות פנימיות, דיכוי ציבורי של מתנגדים פוליטיים ורדיפה על רקע דתי ותרבותי.

ארגונים חמושים שאינם תחת שליטתה מוחלטת של המדינה: הימצאותן של מיליציות שנתמכות ע"י המדינה ומשליטות טרור על "האויב", יריבים פוליטיים או אזרחים שנתפסים כתומכים בהנ"ל. "צבא בתוך צבא" שמשרת מטרות שאינן של המדינה אלא של קליקה צבאית או פוליטית דומיננטית, כוחות מחתרת או גרילה שמנהלים לחימה נגד כוחות הביטחון של המדינה.

עלייתן של אליטות מגזריות: התפרקות האליטה השלטת למספר אליטות מתחרות לפי קווים מגזריים, חלוקה של מוסדות המדינה לפי קווים מגזריים, שימוש גובר ברטוריקה לאומנית, מהפכנית, או דתית קיצונית ומתלהמת.

מעורבות של גורמים חיצוניים בענייני המדינה: קבוצות או ישויות חיצוניות שמפירות את מאזן הכוחות הפנימי, מעורבות יתר של תורמים ותלות בסיוע זר.

אני אשאיר לכם לחשוב על הדוגמאות הרלוונטיות לסעיפים הנ"ל כי כדי לעשות עמן צדק, צריך לא פוסט אלא ספר שלם. הפרשנות תשתנה מאדם לאדם. אחד יחשוב שסעיף הדמוגרפיה עוסק בהתנחלויות ואחר ב"השתלטות" הבדואים על הנגב.  אחד יטען ששימוש מניפולטיבי ואנטי דמוקרטי במוסדות המדינה מופנה כלפי מתנחלים ואחר יחשוב שזה מופנה כלפי כל אחד חוץ ממתנחלים, מישהו יזכיר את הקרן החדשה לישראל בהקשר למעורבות גורמים זרים, אחר את אדלסון, מוסקוביץ' ונוצרים פונדמנטליסטים, שלא לדבר על התלות בסיוע מארה"ב.

אבל הדבר שאתו קשה מאוד להתווכח הוא שכל הסעיפים הללו רלוונטיים למדינת ישראל ומתקיימים בה ברמה שיש בה כדי לעורר דאגה. חשוב לציין גם שאין חשיבות מיוחדת ל"מי אשם" במצב, מדינה כושלת היא מדינה כושלת לכולם ולא משנה על איזו קבוצה בוחרים לזרוק את האשמה. אבל בכל מה שנוגע ל"אחריות", אין שום שאלה. מי שמתפקידו למנוע את הפיכת המדינה למדינה כושלת היא הממשלה הנבחרת.

השאלה המעניינת מבחינתי היא מה צריך לקרות כדי שהסימנים המקדימים הללו אכן יהפכו לכשל מדינתי. כרגע, כל הסימנים המקדימים מתקיימים ברמה מוגבלת. כלומר, בעצימות שמאפשרת חיי שגרה מתוחים, אך נסבלים ועם מידה מסוימת של נורמאליות. אבל מה קורה בשעת משבר?

המשברים האחרונים הראו לנו שאותן מערכות שמתוחות עד לקצה רק כדי לתפקד באופן סביר בשגרה, קורסות במצבי משבר. מצבם של מכבי האש היה קשה שנים רבות, אבל הספיק כדי להתמודד עם השריפות השגרתיות. כשהתרחשה שריפה שאיננה שגרתית, הם כשלו. אותו הדבר אפשר להגיד כמעט על כל מערכת של המדינה. מערכת הרפואה, למשל, תקרוס גם היא כשיתרחש אסון סביבתי גדול כמו פיזור חומרים רעילים במפרץ חיפה או מגיפה רצינית.

כל משבר בתחום אחד נוטה לגלוש לתחומים אחרים. היוצרות מצב משברי בסעיף מתן השירותים לאזרח בא לידי ביטוי גם בסעיף חוסר האמון בממשל, הגברת המתח בין קבוצות באוכלוסיה, הפרת זכויות אדם וכו'. אבל עד עכשיו, הביטוי לא היה חמור מספיק כדי להפוך למשבר גם בתחומים שאינם קשורים ישירות למשבר המקורי. התחומים האחרים נפגעו, אבל ספגו את הנזק וחזרו לשגרה מתוחה. המדינה תהפוך למדינה כושלת כשיהיה משבר חמור מספיק כדי ליצור "אפקט דומינו", כשמערכות שלא יצליחו להכיל את המשבר, יקרסו ויעבירו את המשבר הלאה למערכות אחרות.

המדינה יכולה להסתדר עם מלחמה, למשל. אבל מה עם מלחמה שבמהלכה יתפוצץ אותו מיכל אמוניה בקריות? מערכת הבריאות תקרוס תחת עשרות אלפי הנפגעים, מערכות הרווחה והתחבורה תקרוסנה תחת מאות אלפי העקורים, הכלכלה תקרוס תחת העלויות, הזעם הציבורי ימצא לו כל מני מטרות, הרטוריקה המתלהמת תרקיע שחקים, קבוצות פוליטיות שונות יפצחו במדיניות פרטית או בניסיונות השתלטות על מוקדי כוח, הממשלה תנקוט בצעדי דיכוי קיצוניים, מי שיכולים להרשות זאת לעצמם יעזבו, מעורבות של גורמים זרים תגבר, קבוצות מדוכאות יתקוממו וכולי. הבנתם את הרעיון.

אמנם אסונות פתאומיים כמו מלחמה או רעידת אדמה הם מועמדים טובים במיוחד לתחילת אפקט הדומינו, אבל משבר בכל אחד משניים עשר התחומים שפורטו כאן יכול להפוך למשבר בכל שאר התחומים אם רק יהיה חמור מספיק. ואין סיבה מיוחדת שזה יקרה בפתאומיות. התחומים האלו משפיעים אחד על השני גם בימי שגרה כך שהתדרדרות איטית ועקבית בחלקם יכולה להביא את כל המערכת לכדי קריסה.

וכמובן, המצב הזה של על סף קריסה עם החמרה איטית ועקבית הוא אינהרנטי למדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה. לא מגיפה, פלישה או צונאמי הביאו למצב הזה אלא חוסר היכולת של המדינה להוות מוקד הזדהות לכל הקבוצות שחיות בה ולספק לכולם שירותים ראויים. לא מחסור בכסף הביא למצב הזה אלא חוסר רצון, המדינה פשוט העדיפה לעסוק בעניינים אחרים. יש מי שיגידו שהמדינה לא צריכה להיות מוקד הזדהות לכל אזרחיה אלא משהו אחר לגמרי. שיהיה להם לבריאות, אבל עמדתם זו לא תמנע ממנה מלהפוך למדינה כושלת.

This entry was posted in כללי. Bookmark the permalink.

43 Responses to עוד לא שבור, אבל על הסף.

  1. Pingback: Tweets that mention עוד לא שבור, אבל על הסף. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com

  2. נדמה לי כאילו שאני אמור לתת פה איזו תגובה חכמה ומושקעת, אבל אין לי שום דבר להגיד חוץ מ…תקראו לי כשהולכים לזרוק את הנבלות לרחוב.

  3. ב"ה

    יפה שלום, תשמע, התעלית הפעם, צעדת בכבוד בין הגחלים הלוחשות – ויצאת נקי!

    אני מסכים עם התזכיר האפוקליפטי הזה, אולם הבעיה אינה בהתנהלות ה"מדינה". מדינה זה אתה מדינה זה אני מדינה זה אנחנו כולנו. והכישלון מצביע עלינו. הכישלון הרוחבי הרב-תחומי הזה אינו נובע מהחלטה של פקיד או נער-אוצר. הכישלון הזה הוא קודם כל כישלון חברתי. אנו נכשלנו, בהעדר היכולת שלנו לחיות יחד, ולו כשכנים. וכמוך, גם "אני אשאיר לכם לחשוב על" מי אשם יותר ומי אשם פחות. נדמה לי שכך או כך זו תהיה החמצה של העניין.

    אתה זועק את "זעקת השבר" שלפני השבר הממשי. ואני מצטרף לזעקתך. אולם אני אופטימי. אחרת לא הייתי כאן…

    מורדי

    • כן, מדינה זה כולם אבל יש מי שבהגדרת תפקידם שעליו הם מקבלים ממני וממך משכורות בשביל לטפל בזה, או לפחות לא לגרום לזה. אז אם האנשים שאני ואתה מינינו במיוחד למטרה זו מערימים חומר נפץ ומשחקים עליו בגפרורים, מה יגידו אזיבי הקיר? לפני שנכנסים באיזה הפשטה אמורפית כמו "העם", כדאי להתחיל בנציגים שאמורים לעבוד בשבילו.

      נ.ב: אין לי שום מטרה "לצאת נקי", ועוד ייכתב כאן על מי בדיוק מעולל את הנ"ל ולמה. רק שבפוסט הנוכחי חשוב לי להצביע על מצב שצריך להיות ברור שהוא קיים, גם אם אנחנו לא מסכימים בדבר הסיבות שלו. אולי ככה כמה אנשים יפסיקו לחשוב שאפשר לדחות דברים מלפני ארבעים שנה לעוד ארבעים שנה.

      • נשבע לך לא דחיתי כלום לפני ארבעים שנה, עוד לא הצבעתי אז (אבל הייתי קרוב…)
        גם אני עובד על "פוסט מצביע". עם זאת, אני מצפה לראות על מי אתה תצביע. יש לי השערות, אבל אתן לך את הצ'אנס להפתיע.

        מורדי

        • זה לא על מי, זה על מה. הפוסט הקודם, למשל, מדבר על אחד ה"מה" הגדולים, כמעט כל פוסט כאן מצביע על "מה" קטן יותר ולפעמים על ה"מי" שמאחורי ה"מה".

    • עדו says:

      דווקא כתוב בפוסט בדיוק מאד 'מי אשם' וזה השלטון. בידי מי היה השלטון רוב הזמן מ1977?

      • למה מה בדיוק היה יותר טוב לפני 77?

        • עדו says:

          א. אתה מאד צודק, בין 67 ל 77 המערך היה בשלטון ללא מיצרים וכל הבעיות שנוגעות לכיבוש היו מונחות לפתחו הוא הזניח אותן בצורה נפשעת (והיום משלם את המחיר, להיות ליכוד הליכוד יודע יותר טוב)
          ב. זה עדיין לא משנה את העובדה ששלום מדבר על קריסה, זה תהליך שלוקח זמן, אולי הוא התחיל בתקופת המערך אבל במשך 33 השנים האחרונות השלטון היה רוב הזמן בידי הימין אז לשאלה 'מי אשם' יש דווקא תשובה ברורה (וגם לשאלה 'מי התחיל' אבל זו לא השאלה עכשיו)
          ג. שים לב שבשנות החמישים, מדינה קטנה שהרגע קמה מתוך מלחמה קשה (אחד מכל 100 נהרג אז) קלטה פליטים עניים בכמות שהכפילה את אוכלוסייתה, רק תאר לעצמך שמגלים היום שבסין יש שבט יהודי (זה לא ממש בלתי אפשרי כשרבנים עסוקים בחיפוש שבטים כאלו כל הזמן) ושישה מיליון סינים שהם בעצם יהודים עולים מחר בבוקר למדינה ומקבלים אזרחות ישראלית. תפקודה של מפא"י באותם ימים שהביא לה כל כך הרבה זעם ושנאה מעורר במבט לאחור השתאות אם לא הערצה של ממש. בטח לעומת זה של היריבים .
          ד. למעשה זהו ההבדל בין 'בניה' לבין קריסה, אם תנועת העבודה הצליחה ליצור פה בתנאים הקשים האלו מדינה שבה יש חופש ביטוי לאלו שמתנגדים לאותה תנועה עצמה ומצליחים להדיח אותה מהשלטון זה אות כבוד, באותה מידה אם הימין מתחיל להראות סימני פאניקה בעודו בשלטון ומתחיל להציע להגביל אזרחות לכל מי שלא נראה לו (היום אנאסטאסיה מיכאלי הציעה לשלול אזרחות ממי שהצית יערות) ולהוציא מגבולות המדינה אזרחים על פי מפתח גזעני (ליברמן) אז הם צריכים לרדת על ברכיהם ולהתנצל בפני שנואי נפשם מה'שמאל' שלא נהגו כך כלפיהם ואפשרו להם להגיע לשלטון דרך הדלת הקדמית.

          • "השמאל" הוא לא מפא"י של פעם וה"ימין" (לצערי), הוא לגמרי לא הימין של פעם. דוגרי, אם היו מהנדסים מחדש את מנחם בגין ומריצים אותו מול הליצנים של היום הייתי מצביע בשבילו.

            בתקופת מפא"י היו את הבעיות היסודיות שיש עכשיו, את חלקן הגדול היא יצרה בעצמה, והיא זאת שהמציאה את השיטה הישראלית של להעביר את הבלגאן לדורות הבאים. נכון שהם היו רציניים יותר ואחראיים יותר מהכנופיה של היום, ובגדול (לא שזה קשה) אבל הנוסטלגיה, לדעתי, מאוד מוגזמת.

            • ג'ו says:

              הבעיה הקשה בתמונה ה'תמיד היה גרוע' שלך הוא פשוט שאם תמיד היה כה גרוע מדוע לא הייתה קריסה עד עכשיו, מה ההבדל?

              עם כל הדברים הרעים שיש להגיד על עשורי שלטון של מפא"י, יש דברים טובים רבים לומר, ובעיקר יש לומר שהוקמה פה מדינה מתפקדת ברמה אירופאית מה שאף ישות פוסט קולוניאלית מלבד ישראל (ודרום קוריאה?) לא הצליחה.

            • זה לא קטע של תמיד היה גרוע אלא קטע של בעיות מבניות שנוטות להחמיר עם הזמן. למפא"י מגיע קרדיט על כל מני דברים, אבל לא על זה שבזמנם האיכסה עוד לא צף על פני השטח ולא הספיק להפוך למחלה הסופנית שאנחנו מכירים היום.

            • עוז says:

              נראה לי שיש כאן בעיה בקריאה של הגרף. לפני קום המדינה באמת הייתה בניה, להלן עלייה. בסביבות קום המדינה(הייתי מהמר על קצת לפני, כשהישוב כבר לא היה מורכב מחלוצים) התאוצה נבלמה אבל התנועה נמשכה כלפי מעלה. מאוחר יותר התאוצה התהפכה והתנועה נמשכה כלפי מעלה, לאחר מכן התאוצה היא כלפי מטה והתנועה נעצרה, ועכשיו התאוצה היא כלפי מטה והתנועה כלפי מטה.
              מצטער על עודף הפיסיקה, אנא סמנו נקודות היסטוריות על הגרף.

            • אנחנו לא קוראים את אותו הגרף. בשנות השישים, למשל, הייתה גאות כלכלית גדולה, ואחרי מיתון קצר, גאות עוד יותר גדולה בעקבות הכיבוש. באותו הזמן בדיוק בערו מתחת לפני השטח כל המתחים שהתפוצצו בשנות השבעים.

              אז אני לא יודע אם לקרוא לזה גרף עליה או גרף ירידה, אני חושב שבראשית המדינה המתחים והסתירות טושטשו והודחקו, ומאז יש גרף די ברור של עליית השאלות היסודיות אל פני השטח.

              בזמן מפאי לא דיברו, למשל, על "יהודית ודמוקרטית. זאת הייתה אקסיומה. בשנות השמונים נוצר הצורך להגיד את זה שוב ושוב, כי כבר נעשה ברור שיש כאן מתח. בשנים האחרונות הדיון בשאלה קודם יהודית או קודם דמוקרטית כבר צף על פני השטח. השאלה הייתה שם מהיום הראשון, רק שלקח שישים שנה עד שנאלצנו לשים אותה על השולחן.

  4. ידידיה says:

    (עוד) פוסט מקורי ומעניין, שמצביע על בעיות קשות בלי להתלהם. סחתיין.
    במובן מסוים, בפוסט הזה אתה מטיל את האחריות לפתחן של הממשלות. אבל מפוסטים קודמים שלך, הרושם שלי הוא שהמקור לבעיות האלה הוא יסודי הרבה יותר ונעוץ בשורשי הזהות וההזדהות של העם היושב בציון (תקן אותי אם אני טועה). באיזו מידה יכולה ממשלה, אפילו מוצלחת, לפתור בעיות מבניות כאלה?

    • דיבורים על מקורות הבעיה זה טוב ויפה, זה עוזר לך להבין מה הבעיה. אבל יש גם צד מעשי. לא רק ממשלות אחראיות על הפן המעשי, האזרחים אחראים (מוסרית) לפני זה, אבל ממשלה היא הגורם היחיד שאין לו שום זכות להיות שום דבר חוץ ממעשי. כאזרח פרטי, זכותי לשים זין ןלברוח, לביבי אין זכות כזאת כל עוד הוא מחזיק בתפקיד, וזה נכון לכל פוליטיקאי אחר.

      • ידידיה says:

        מה שאני שואל הוא "מה לדעתך יכול נתניהו לעשות". אני לא בטוח שיש לזה תשובה.

        • לא לעשות כמה דברים שהוא עושה תהיה התחלה טובה.

          • ידידיה says:

            נו, זה לכל היותר ידחה עוד קצת את הקץ.

            • ידידיה says:

              אז אין תשובה לשאלה "מה אפשר/צריך לעשות כדי למנוע את ההתפוררות", או אפילו "האם יש דרך שבה ניתן למנוע את ההתפוררות".

            • אני לא חושב שיש מישהו עם איזה דף של הוראות הפעלה שאם תעקוב אחריהן יהיה בסדר. לי בטח שאין דף כזה. אז אני מנסה לתרום את חלקי הדל בלעשות קצת סדר במצב, גם לעצמי. אולי אם עוד אנשים יעשו ל מני דברים, איכשהו יצמח איזה פיתרון. מה אתה עושה חוץ מלחכות שאני אגיד מה ביבי צריך לעשות (דבר שכידוע, מעשי להפליא)?

            • ידידיה says:

              אני לא עושה כלום חוץ מלקרוא את הפוסט שלך ולשאול אותך. מצד שני, אני גם לא חשבתי על הנקודות שהעלית עד שכתבת אותן, אז הינחתי שיש לך פור עלי בחשיבה על הנושא.

            • ג'ו says:

              הנה רעיון שביבי יכול לאמץ: לא לייבש את שירותי הכבאות עד שאלו יסכימו לרפורמה בדמות שבירת העבודה המאורגנת.

      • ידידיה says:

        דרך אגב, לא רק הממשלה חייבת להיות מעשית. יש עוד גופים שלטוניים, כולל הכנסת (שזה בעצם "אנחנו"). האם לחברי הכנסת יש יותר "זכות" לברוח מאשר לממשלה?

        • בוודאי. הכנסת אמורה לבטא, תיאורטית, את כל הטרנדים העיקריים בציבור, אז אין לה מה שלחק אותה "ממלכתית". אבל גם יכולתה של הכנסת מוגבלת בעניין זה כי בשורה התחתונה, הפלברה שלה צריכה להוביל להחלטה לכאן או לכאן. הבעיה מתחילה כשההחלטות עצמן הן פלברה.

  5. ערן פורת says:

    אני שמעתי היום את הסיבה לכול בעיותיה של מדינת ישראל, שימו לב, אני מקווה שזה יהיה מספיק ברור: "אין היום ערכים", "אילו ערכים?", "הערכים שהובילו אותי לשרת בצה"ל", "רגע, ולא יכול להיות שאנשים עם אותם ערכים חשאיים, כמו שלך, יחליטו שלא צריך לשרת בצבא?", "כולם צריכים לשרת בצבא", ובסיכום קצר, אתם לא רואים שהכול עניין של שיעור הגיוס?

    • הערכים שבגללם מתגייסים זה עודף טסטוסטרון, משאלת מוות וצורך עז לברוח מהבית (המצב הרגיל של זכרים בני 18), רק שכל זה עטוף בשלל סיסמאות נוצצות ופטריוטיות. נשמע לי דומה מאוד לערכי מדינת ישראל, ת'כלס.

      • ערן פורת says:

        כשאתה מתאר אותם ככה, זה נשמע לא רחוק מהמציאות, אבל מה קורה שבמציאות הייתה זאת אישה שאמרה לי את הדברים הללו?

        אני חושב שצריך פוסט שלוקח את כול הטיעונים הרגילים של מקדשי צה"ל, "אם הם לא היו, אתה ואני לא היינו יכולים לשוחח בבלוג זה", רגע, זאת בעצם הטענה הכי מוצלחת שלהם, "סותם כול הפיות", והאמת שלפעמים גם אני מתקשה לסתור את זה, אם כי, אני מסופק שצריך כמה מאות מילארדים וחמקנים נוצצים בשביל למנוע את חיסלונו מ"איומים קרובים", ובכול מקרה, זה תמיד מפתיע אותי לראות איך אותם אנשים ששולפים את הטיעון הזה, אשכרה מאמינים שהם חיים באחד המקומות המלבבים ביותר של כדור הארץ, תמוהה משהו…

        • אה, זה טיעון נכון לגמרי, לא היינו שורדים בלי צה"ל. העניין הוא שבאותה מידה לא היינו שורדים כאן בלי חברת החשמל, מס הכנסה או מע"צ.

  6. תומסו says:

    רציתי לכתוב בהתחלה את מה שאני כותב לך כמעט בכל פעם שאני מגיב : או שמה שאתה רושם ממש מפחיד או שאתה פרנואיד. זמנים יגידו.
    לאחר שרשמתי את זה (שוב), יש לי שני דברים נוספים להתיחס אליהם .

    הראשון הוא שלא הבנתי מה אתה מנסה לעשות כאן. להנחיל את המושג "מדינה כושלת" ? אם כן, אני מניח שתיאלץ לכתוב עןד הרבה ולעשות את זה בהרבה מקומות. אם הכוונה שלך היא לשכנע אותנו שיש בעיות שמובילות לקריסתה של המדינה, אז אני חושב שתצטרך לעבוד קשה אפילו יותר. כבר כתבו לפני שהמצב היה חרא מאז ומתמיד. למעשה, יש הרבה מאד אנשים שמרגישים שהמצב היום הרבה יותר טוב מאי פעם. אתה לא נתת דוגמאות, גם אני לא אתן דוגמאות.

    השני הוא שאני מקווה שמתישהו תתחיל לכתוב פתרונות. הביקורת שלך מקורית וכתובה נהדר אבל היא פשוט לא מספיקה. נכון, חייבים להבין את הבעיה לפני שניתן להציע פתרון , אבל עושה רושם שאתה יודע מה הבעיה. הצע פיתרון. בתגובה שלך לידידיה נראה כאילו אתה מתחמק.

    • הביקורת שלי לא מספיקה למה בדיוק?

      • תומסו says:

        חשבתי שכשאני כותב את זה ככה זה יותר פואטי :)

        הביקורת נשארת ביקורת. היא לא מספיקה לשינוי. היא לא מספיקה כתשובה בוגרת. היא לא מספיקה לריפוי.
        אם מה שאתה רוצה לעשות זה להיות אינטלקטואל וזהו, זה בסדר.

        כמו שאמר לי פעם אחד המרצים לפסיכולוגיה קלינית, " למטפל אסור לקחת משהו מהמטופל שלו בלי להציע לו אלטרנטיבה " .
        תציע אלטרנטיבה. לביקורת שיטיחו בך לגבי ההצעות. זה אולי יביא לשינוי.

        • מה שאני לא מבין זה למה אתה מטיל עלי תפקידים בכלל. אני כותב את מה שבוער לי לכתוב, אני חושב שיש בזה תועלת אבל לא חייבים להסכים אתי. אם אין לך מה לעשות עם מה שנכתב, אתה לא חייב לקרוא. אם אתה חושב שראוי לכתוב דברים אחרים, תפתח בלוג ותכתוב אותם ואני אבוא לקרוא.

          אני חושב שדבריך, יותר משהם ביקורת על הבלוג, הם תרעומת על זה ש"לוקחים ממך" משהו (את התחושה שהמצב לא כזה גרוע אולי). אם זה המצב, באמת שלא מתאים לי שתשב ותחכה שיצועו לך תשובות או אלטרנטיבות, הדבר הבוגר יהיה לצאת ולחפש אותן בעצמך.

          • תומסו says:

            מה שכתבתי נראה כמו פקודה ?

            אם כן אשנה את הטון כדי שלא תחשוב שמישהו , בטח לא אני , מנסה להכריח אותך למשהו.
            אני חושב שכתיבת ביקורת , נהדרת ככל שתהיה, לא מספיקה לשינוי . אני חושב שאתה כותב בעיקר, אם לא רק, ביקורת .
            אם מקבלים את מה שאני כותב אז אפשר לחשוב על אחד משני מצבים, או שלא אכפת לך מלעשות שינוי, או שאין לך פיתרון להציע.

            לדעתי, כשאתה כותב ככה (בלי הצעת פיתרונות) אתה בעיקר מחזק את דעתם של מי שהסכים איתך ממילא.

            דברי הם בעיקר ביקורת על הבלוג. הלוואי שהייתי רואה את זה אחרת. למה שארצה להרגיש שהמצב כל כך גרוע כמו שאתה מציג אותו ? אני ממש לא מחפש תשובות בזמן שאני "יושב", זו אחת הסיבות שאני קורא בלוגים. כדי להרחיב את יריעת המחשבות שלי.
            ודבר אחרון, בשביל לכתוב בלוג אני מרגיש שאני צריך לעשות שני דברים : להשתפר בכתיבה, ושיהי לי יותר מה להגיד. בשביל זה אני מחפש אנשים שכבר כותבים ויש להם מה להגיד. גם לך יש המון מה להגיד. חבל שבין התכנים שלך אין לך מה להגיד גם על פיתרונות למצב המחורבן.

            אני מקווה שאני טועה ואתה שומר את התכנים הללו לאחר כך.

            • זה לא נשמע כמו פקודה ובגלל זה לא קראתי לזה פקודה. אבל זה בהחלט נשמע שאתה רוצה שאחרים יעשו את מה שאתה חושב שראוי לעשות במקום שאתה תעשה זאת.

              לענייני פיתרונות, את הבעיה אף אחד לא תיכנן, לא הינדס ולא הציע. הרבה מאוד אנשים תרמו כל אחד את חלקו ליצירתה והיא התגבשה במשך שנים רבות. אם יהיה פיתרון, הוא יקרה בדיוק באותה דרך. כשיהיו לי הצעות ויבוא לי לכתוב אותך, אעשה זאת כמו שעשיתי עד עכשיו.

  7. אלעד דקר says:

    למה מוזר? ביאתלון זה ספורט שמשלב באופן מקסימלי מאמץ ודיוק.