המוסלמים הסתדרו יפה בלי ירושלים עד שכבשו אותו במאה השביעית. הם לא כבשו אותה מפני שהייתה חשובה, היא נעשתה חשובה מפני שכבשו אותה, חשובה הרבה יותר מאז שהגיעו הצלבנים וכבשו אותה מהם, חשובה עוד יותר אחרי שהצליחו לזרוק ממנה את הצלבנים ולאחרונה, ככל שמסלים הסכסוך על השליטה בה, כך מסלימה החשיבות שלה עבור מוסלמים ויהודים כאחד. נוצרים, למשל, לא שולטים בעיר, ולכן גם לא עושים ממנה עניין גדול עד כדי כך.
את אותו הדבר אפשר להגיד על כמעט כל "אתר מורשת". אתרים כאלה יכולים להתקיים לא רע גם בלי קשר לשליטה של המדינה עליהם והדוגמא הקלאסית היא קברו של רבי נחמן באוקראינה, שאף אחד לא מעלה על דעתו להשתמש בו כדי לדרוש דרישות טריטוריאליות. באודסה, למשל, כמחצית מתושבי העיר היו יהודים עד מלחמת העולם השנייה, ואלכסנדריה הייתה מרכז יהודי שהתחרה בחשיבותו עם ירושלים בתקופה הרומית, והן בכלל לא נחשבות כ"אתרי מורשת", למרות שהן ראויות לזה.
זה מין המפורסמות, אבל כדאי להזכיר (כי היום מספרים את הסיפור אחרת) שהסכסוך הציוני-ערבי התחיל כסכסוך לאומי בעיקרו. הדת תמיד הייתה שחקן בזירה, סבב האלימות הגדול הראשון בתולדות הסכסוך, ב-1929 התחיל בכותל, כמו כמה וכמה מהסבבים שבאו אחריו. יהודים קבעו, בפעם הראשונה, מחיצה בין גברים לנשים ברחבה, הבריטים התנגדו, חאג' אמין אל חוסייני נקט במה שהפך מאז לשיטה הבדוקה של כל דמגוג פלסטיני והכריז ש"חראם אל שריף בסכנה", הימין היהודי, כמנהגו עד היום, החליט להגיב ב"להראות מי בעל הבית" ועלה להר הבית עצמו ואיך זה נגמר כולם יודעים.
ולמרות זאת, האסלאם הפונדמנטליסטי, שנתפס היום לא רק כהסבר לסכסוך אלא כהצדקה לו (עם כאלה אי אפשר לדבר, אנחנו המוצב הקדמי של המערב וכו') לא היה בסביבה כגורם פוליטי משמעותי עד שנות השמונים. הוא לא הופיע משום מקום, אבל רק אז הוא הפך למתחרה על ההובלה, ורק לאחרונה הוא הפך לגורם שווה בהשפעתו, אם לא המוביל, בפוליטיקה הפלסטינית.
תהליך מקביל קורה בצד היהודי. אותם אנשי בית"ר שעלו על הר הבית ב-1929 היו לאומנים והסנטימנטים הדתיים שלהם היו נטועים בקשר של הדת ללאום ולא במחויבות להלכה הרבנית. אילו הייתה מחויבות כזאת, ספק אם היו מעיזים לדרוך על הר הבית. ההיתר לעשות זאת, דבר שעדיין שנוי במחלוקת הלכתית, נעשה נפוץ יחסית רק לאחרונה והמתירים הם רבנים לאומניים.
עם התמשכות הסכסוך, גם החברה היהודית עוברת קשת של תופעות שקשורות להדתה. החל מצמיחת פונדמטליזם יהודי זהה בכל דבר ועניין לזה המוסלמי וניסיונותיו לכבוש את מוקדי הכוח ובראשם צה"ל, ועד לעניין הגובר ביהדות בכל שכבות הציבור. כשלעצמו, אין בעניין זה שום דבר רע, אבל רבים מאוד האנשים שעניין מוגבר ביהדות מוביל אותם למקומות רעים, עקב זמינותה הגדולה של סחורה יהודיסטית קלוקלת בשוק הרעיונות (על התופעה הזאת אצטרך, יום אחד, לכתוב בהרחבה).
הסכסוך, כשהוא מתמשך, מחפש לו שדות קרב חדשים, דת והיסטוריה הם הזמינים ביותר. אז בשלב הראשון, הדת וההיסטוריה מגויסים למטרות הלאומיות כדי לשאוב מהן הצדקה ומוטיבציה, אבל עם הזמן, כמו כל דבר שמגויס למלחמה, הדת וההיסטוריה הופכות למטרה.
הצד היהודי גייס את הדת וההיסטוריה לשירות חובה לאומי מוקדם יותר, והרבה יותר מהפלסטינים. הפלסטינים תמיד שיחקו על הקלף של המצב בשטח וההיסטוריה הקרובה: העובדה היא שהארץ הזאת הייתה מיושבת בעיקר בערבים, וההגירה הציונית היא זו שהפכה אותם למיעוט בארצם. הציונות נאלצה לגייס המון דת והיסטוריה כדי להצדיק את מעשיה, ולמען האמת, לצד היהודי היה קל יותר לעשות זאת.
למרות שההיסטוריה היהודית כפי שהיא מסופרת לצרכי תעמולה ציונית עושה עוול נוראי להיסטוריה היהודית האמיתית ומצמצמת אותה לסיפור מיתולוגי רדוד שבעצמו אינו אלא תמונת מראה של תפיסות אנטישמיות מאירופה, יש ליהודים הרבה חומר היסטורי ודתי שקשור בארץ שאפשר לנצל.
לפלסטינים, לא במיוחד, וזכורים הניסיונות המשעשעים לטעון שהעם הפלסטיני הוא מצאצאי הכנענים או הפלישתים, או את האמירה ההיא של ערפאת על "ישו, המרטיר הפלסטיני". את הדרך היותר רצינית לשלב את העם הפלסטיני, שהתגבש לאחרונה, בסיפור ההיסטורי של הארץ, לפיה העם ששייך לארץ מורכב מכל מי שנמצא כאן במהלך ההיסטוריה (במילותיו של מחמוד דרוויש: "יש לי אם אחת, פלסטין, אבל אבות רבים") לא ננקטה שכן היא מכירה גם בנוכחות היהודית בארץ.
לכן, הפלסטינים הם המובילים בכל מה שכרות בהתקפה על ההיסטוריה. כך, למשל, העובדה שאין עדויות מחוץ לתנ"ך על קיומו של בית המקדש הראשון הפכו לאמונה שלא היה בירושלים שום מקדש יהודי מעולם. ועכשיו, בעקבות הכללתן של קבר רחל ומערת המכפלה ברשימת "אתרי המורשת" לא של העם היהודי אלא של מדינת ישראל, הכריז אונסק"ו הכרזה תמוהה ביותר לפיה מדובר באתרים מוסלמיים ולא יהודיים וכך הצטרף בעצמו לשעטנז הלא קדוש בין מורשת וריבונות מדינית.
לישראל אין זכות להכריז על "אתרי מורשת" מחוץ לשטחה הריבוני, לא על מערת המכפלה ולא על קבר רבי נחמן באומן. ההכרזה עצמה, וכך גם ההכרזה הנגדית של האו"ם הן בסך הכול סימפטומים של שימוש במורשת היסטורית ודתית כנשק, ושל התפשטות ההסלמה הזאת גם לדיון העולמי בנושא.
הדבר הראשון שסובל מהתהליך הזה זו ההיסטוריה עצמה, שמפלס הבולשיט בה עולה על גדותיו. ובולשיט מהווה גם את אחד החסמים המרכזיים להידברות כלשהי. אתה לא יכול לדבר ברצינות עם מי שטוען דברים שהם פשוט קשקוש בלבוש, והיות ששני הצדדים עושים זאת, אף אחד לא מצליח לדבר עם השני. אם נרצה אי פעם להנמיך את הלהבות של הסכסוך הזה, נצטרך להבין ששום היסטוריה ושום דת לא מקנות לאף אחד זכויות על שום דבר, לא לנו ולא להם. הבטחות של החבר הדמיוני אינן רלוונטיות למי שיש לו חבר דמיוני אחר, ואשר להיסטוריה, כל אחד בוחר את הדברים להם הוא מייחס חשיבות. אין באמת דרך להכריע מה נותן לקבוצה יותר "זכויות" על קרקע, 1300 שנים של נוכחות רצופה או 3000 שנה של נוכחות לא רצופה. זה בסך הכול עניין של העדפה.
אבל זה לא אומר שאין מה לדבר על ההיסטוריה, או להיות "עם הפנים לעתיד" ושאר שטויות ממין זה. ההיסטוריה היא לא הדברים שקרו בעבר אלא התעסקות של אנשים בהווה במה שקרה בעבר. בתור עיסוק אנושי מרכזי, ההיסטוריה היא חלק מהסיפור גם כשהדגש עובר לעיסוק בחיים, בצרכים ובזכויות של בני אדם חיים, כמו שראוי שיקרה. מרגע שההיסטוריה הוכנסה לסכסוך, היא חייבת להיות מדוברת. באותה המידה שמשתמשים בה כדלק להסלמת הסכסוך, אפשר להשתמש בה גם כדי להרגיע אותו.
מנהלי: היום התקבלה תרומה לתחזוקת הבלוג והכותב. תודה רבה לתורם.
שלום, אם ירושלים באמת לא כ"כ חשובה לנוצרים למה כל כנסייה נוצרית נלחמת בצורה פנאטית כמעט על הזכויות שלה בכנסיית הקבר?אאז"נ זה הגיע מצב שאי אפשר לעשות תיקונים בתקרה כי הכנסייה שחלק הרצפה שהסולם צריך לעמוד עליו שלה מסוכסכת עם הכנסייה שהגג שייך לה ולא היתה מוכנה לתת לזה רשות. עוד דוגמא זה מספר הצליינים שמגיעים- בעיקר מארצות כגון ארמניה ויוון, למיטב זכרוני, כל ראש שנה אורתודוקסי חדש.
אז כן, הנוצרי שיושב בצרפת ומגיע לכנסייה לחתונות ולוויות ויום ראשון אקראי כדי איזשהו לא ממש שם על ירושלים, מצד שני יש חלקים בדת הנוצרית שכן איכפת להם מירושלים. אני לא יודע איזה חלק יותר גדול, אבל הכללות כמו זו שעשית בוודאי לא נכונות.
הנוצרים נוקטים בגישה הפרקטית של יצירת מקומות קדושים במקומות זמינים שאפשר להרוויח מהם כסף. כך למשל יש בכמה מקומות באירופה "לורטה" שזהו ביתה של מריה שבדרך נס עף מנצרת לאירופה. אני ביקרתי בזה של פראג אבל יש לפחות עוד אחד באיטליה. במו עיני ראיתי ברומא אנשים מטפסים על ברכיהם במדרגות שאמורות להיות המדרגות של פונטיוס פילטוס שעפו לרומא. וכך יש אתרים רבים של קדושים שאיכשהו נקברו באירופה גם אם חיו כל ימיהם כאן. וכמובן התגלויות למיניהן של מריה או ישו לילדות.
כמובן שנוצרים עולים לרגל לירושלים, בית לחם ונצרת אבל ביקור קצר ברומא יראה לך שזה טיפה בים הפוטנציאל הקתולי. ישראל היתה הרבה יותר זמינה לנוצרים אורתודוכסים במהלך ההיסטוריה ולהם גם אין אפיפיור שיושב ברומא ומאפיל על המקומות הקדושים בארץ.
החשיבות של ירושלים לנצרות, מעשית, לא מתקרבת לחשיבות שלה באיסלאם וביהדות בתקופה הנוכחית. זה לא אומר שאין לה חשיבות בכלל.
ברור שלירושלים יש חשיבות למימסדים של הכנסיות השונות אבל בניגוד למצב עם היהדות והנצרות החשיבות הזאת לא מקבל ביטוי פוליטי.
על רגל אחת: מה הסחורה היהודיסטית הקלוקלת שאתה מזהה בשוק הרעיונות?
על רגל אחת, הרוב הגדול של הסחורה הזמינה היא דתית ולאומנית. קשה מאוד לאנשים להזדהות ולגלות עניין ביהדות בלי להיגרר לשם.
רבנו גורביץ יאמר שלא שהסחורה היא מקולקלת, אלא שזו היהדות האמיתית היחידה.
כך הוא יאמר, מבחינתי שכל אחד יחליט מה אמיתי בשבילו ונראה מה יהיה בסוף. העובדה היא שלרוב האנשים יש צורך בחיבור כלשהו למורשת התרבותית שבה החזיקו הדורות הקודמים של המשפחה. אם הדרכים האלטרנטיביות ימשיכו להיתפס כלא קיימות, התוצאה לא תהיה שאותם אנשים יהפכו לאזרחי כדה"א קוסמופוליטיים שכאלה, אלא יגמרו עם כיפה על הראש או אצל "אם תרצו".
לי דווקא אין בעיה עםזה שכולם יהיו אזרחי כדה"א קוסמופוליטיים. איך גורמים לזה לקרות?
לדעתי זה סוג של פנטזיה. אנשים צריכים זהות יותר מובחנת מזה. היא לא חייבת להיות זהות של עם, לאום, דת וכו', אבל תהייה זהות כזו או אחרת.
מעניין אותי אם אתה מתכוון רק לישיבות למיניהם ולשאר המוסדות האורתודוקסים, או גם לאלה החילונים למהדרין שנוקטים בקו "יהודיסטי" פה ושם. למשל מגזין ארץ אחרת, לימודי בצוותא וכדומה.
אני מתכוון דווקא למוסדות שאינם דתיים (מה שלא הופך אותם בהכרח לחילוניים). אין לי שום דבר נגדם, להיפך, רק שהתופעה הזאת מתרחשת בהם.
המוסלמים מאמינים שישו היה נביא,ולכן האמירה ההיא של ערפאת ,על ישו, המרטיר הפלסטיני,נובעת מתוך ההשקפה של התורה המוסלמית.שבעל פה .החדית'.
לפי ההשקפה הזו,יש לישו תפקיד מכריע באחרית הימים ,בו ישו ינהל מלחמת חורמה נגד אעוואר אדג'אל,(האנטי כרייסט) כאשר לבסוף ישו מנצח אותו ומחסל אותו, כאן,בלוד אשר בישראל.
לכן גייס ערפאת את ישו למחניהו.
נראה לי שחלון ההזדמנויות לפתרון הסכסוך כסכסוך פוליטי על שטח וגבולות הולך ונסתם.כאשר אנשים אינם יכולים למצוא תשובות לבעיות הפוליטיות-חברתיות-כלכליות מהן הם סובלים,והפוליטיקאים גם אינם מספקים את התשובות ,כאשר חלק מהפוליטיקאים אף מגביר ומחדד את הבעיות והפחדים,הכיוון הוא ברור.
חוזרים לדת.
http://www.youtube.com/watch?v=X3csrCx5Ndo
The Holy Land: To Whom Does It Belong? (Hebrew)
בסדר, אבל איך היותו של ישו נביא לגבי האיסלאם הופך אותו לפלסטיני? גם פלסטינים אומרים שטויות לפעמים, אתה יודע.
למה שלא יהיה פלסטיני? אם ג'ורג' חבש או סוהא עראפת הנוצרים הם פלסטינים למה נוצרי שנולד פה לפני 2000 שנה לא יהיה פלסטיני? ברור לי לחלוטין שחלק מאוכלוסיה הפלסטינית הם צאצאים ליהודים שהתנצרו עם הכיבוש הביזנטי וחלקם התאסלמו עם הכיבוש הערבי. יש פה רצף שהוביל בסופו של דבר לעם פלסטיני. למה שהם לא יראו את ישו כחלק מהרצף הזה?
אין שום בעיה שנוצרי יהיה פלסטיני, וכנ"ל יהודי. הזהות הפלסטינית אינה תלויית דת. אבל גם להנדסה לאחור יש גבול טעם טוב.
מעניין אם הכותרת לפוסט שלך מודעת לספר שכותרתו History is a Weapon
מאת Howard Zinn
?
בלי שום קשר, פוסט חושב חשוב ומעניין כשלעצמו.
לא מכיר את הספר, אבל לך תדע, אולי נתקלתי בו איזה יום אחד והכותרת נתקעה לי בתת מודע.
שלום, נפלת בפח הישראלי ההיסטרי.
"הכריז אונסק"ו הכרזה תמוהה ביותר לפיה מדובר באתרים מוסלמיים ולא יהודיים וכך הצטרף בעצמו לשעטנז הלא קדוש בין מורשת וריבונות מדינית."
הלכתי לבדוק כמה מזה נכון.
קודם כל, אם קבר רחל הפך *גם* למסגד, הוא בהחלט מסגד, בלי קשר לקשר שלנו אליו. כמו "קבר יוסף".
הטענה לא היתה הכחשה של המורשת היהודית, אלא שההחלטה (הפוליטית שנעשתה ברגע האחרון) להכניס את האתרים האלה שמחוץ לשטח ישראל נראה כמו נסיון השתלטות שמבחינתם אינו לגיטימי. שים לב מה הם אומרים:
"… expressed her concern today at the announcement by the Israeli Prime Minister that two sites located in the occupied Palestinian territory, the Tomb of the Patriarchs and Rachel’s Tomb, are to be included in a National Heritage Programme. She also expressed concern at the resulting escalation of tension in the area…
that these sites are “of historical and religious significance not only to Judaism but also to Islam, and to Christianity as well”"
העיקר שבארץ אוהבים לבכות ששונאים אותנו.
http://www.unesco.org/new/en/unesco/about-us/who-we-are/director-general/news-single-view/news/unesco_director_general_expresses_concern_about_tomb_of_the_patriarchs_and_rachels_tomb/
על זה שהמקומות הנ"ל קדשים גם למוסלמים אין ויכוח, רק שבעיתונות הישראלית דווח שאונס"קו טוען שהמקומות עצמם הם מוסלמיים. זאת לא תהיה הפעם הראשונה שהעיתונות כאן מטעה במתכוון, ושווה לבדוק. אם הציטוט שהבאת הוא אכן מאותה הכרזה עליה דווח, אז אני לוקח את המשפט הזה בחזרה.
ממתי "קבר רחל/יוסף מערת המכפלה הם מקומות יהודיים?
מתי החליט מי שהחליט שרחל המיתולוגית קבורה בבית לחם במאה ה19? והאם קבר יוסף לא הומצא אחרי הסכמי אוסלו בשביל שתהיה הצדקה לנוכחות צבאית בתוך נאבלוס? היו יהודים שעלו לקבר יוסף לפני 48??
ובאותו הקשר מתי המציאו שהקבר בלב אל-חליל הוא אותו קבר מיתולוגי מהתנ"ך? או בכלל מתי הוחלט שנאבלוס ואל חליל הן הערים המקראיות המשויכות אליהן?
(שאלתי אותך שאלות דומות לפני מספר שבועות אבל אני לא מוצא באיזה פוסט זה היה)
בערים הנוכחות היא רצופה, בדומה לירושלים וליפו. למיטב ידיעתי, לא עלתה שאלה לגביהן אף פעם.
קבר רחל נכנס, במיקום הנוכחי, למסורת היהודית כנראה במאה ה-13.מערת המכפלה "זוהתה" אם אני לא טועה, בתקופה הביזנטית, אבל אל תסמוך עלי, קבר יוסף אני לא יודע.
יש איזו סיבה שאתה כותב "נאבלוס" ו"אל חליל" במקום "שכם" ו"חברון"?
השם המקובל לעיר הוא השם בה היא קרויה על ידי התושבים, לכן כבר לא מקובל לומר פקין אלא בייג'ינג. בהתאם יש לקרוא כך לערים הפלסטיניות.
באמת? אתה גם אומר "פרי"?
יואב טוקר אומר
מעניין. וגם מקפיד כנראה לומר סווריג' אתינה, הלסינגפורס, ונוריג.
אני לא מקפיד על כלום, אף פעם, אבל זו הדרך המקובלת לכנות ערים.
אגב, למה שאני אקרא להלסינקי בשמה השבדי דווקא? האין פינית היא השפה הרשמית בעיר?
ומה זה סווריג' ?
גם יואב טוקר לא יכתוב "פרי" אלא "פריז". אתה מקפיד גם על "ע'זה" ו"אריחה"?
חוץ מזה, מעניין אם אתה מקפיד על זה גם באנגלית: "On the road to Aricha…"
ומה עם מדינות? האם לונדון היא באינגלנד או באנגליה?
צדקת לגבי הלסינגפורס. אבל מה פתאום פינלנד והשפה הפינית? צריך להיות סואומי…
הכל שאלות רלוונטיות כמובן ואני לא טוען שהתשובה כל כך ברורה, תקרא למשל את הויכוחים על שמות ערים בויקיפדיה למשל על קישינב-קישינאו שהוכרע בצורה רעה, לטעמי.
אבל כפי שנכנה את בייג'ינג בשמה המקומי ולא בשם הקולוניליסטי פקין, ואת גרוזיה ביטלנו לטובת גיאורגיה, במה הדברים שונים?
שים לב שבדוגמאות שלך אתינה, אינגלנד, אריחה, השמות העבריים הם וריאציות על השמות המקומיים ובכך לא מדובר על עניין משמעותי כל כך.
לעומת זאת לקרוא לאל חליל ולנאבלוס חברון ושכם לא שונה מלכנות את קינשסאה הו צי מין סיטי וגדנסק בשמות ההסטוריים ליאופולדוויל סייגון ודנציג, כלומר מדובר בשינוי השם המקובל באופן שיש לו משמעות פוליטית עמוקה.
פינלנד זה באמת נקודה מעניינת. באמת מעניין מה הסיבה הפוליטית לכך שכל העולם מכנה את פינלנד בשם השבדי ולא המקומי.
ומה זה סווריג'?
סווריג' זה "שבדיה" בשבדית. פינלנד היתה תחת שליטה שבדית במשך שנים רבות ולכן כנראה השם.
פקין לא קשורה לקולוניאליזם אלא לשינוי הגייה בשפה הסינית שהפך את פקין לבייג'ינג ועוף קונג פאו לגונג באו.
ואין קשר לזה שהשם הישראלי הוא וריאציה. פשוט ישם מקרים ששמות ערים התקבעו בשפה מסויימת מזמן והפכו לחלק מהשפה לעומת ערים (או מדינות) שלא היו רלבנטיות עד כדי כך שיקבלו שם מיוחד וכיום הן בדרך כלל נקראות בשם הלועזי. אתונה, ספרד וצרפת הם שמות מלפני 2000 שנה יותר ולכן הם שונים בעברית מהגירסה המקומית אבל קינשאסה לא. במקרה של גרוזיה השם נקבע בגלל הרוסים הרבים שהגיעו לארץ והכניסו את שם המדינה כפי שהוא מקובל ברוסית.
ערים כמו חברון, שכם או יריחו הן לא ערים פלסטיניות במקור. קדמו להן ערים עם שם עברי שהיה מקובל במשך מאות שנים. עד 1929 חיו יהודים בחברון וקראו לעירם "חברון" ולא "אל-חליל". השם הערבי של שכם "נאבלוס" הוא שיבוש של השם היווני נאו-פוליס. במקומות שלא היה ישוב יהודי מעולם ולא התקבע שם עברי כן משתמשים בשם הערבי: רמלה, ראמאללה או חדרה.
בכל מקרה אף צרפתי (כולל יואב טוקר) לא יקרא ללונדון "לונדון" אלא "לונדרה" וכך עם ערים רבות בעולם שהיו רלבנטיות מספיק כדי שיהיה להם שם צרפתי. אני מניח שהצרפתים לא טורחים להמציא שמות מיוחדים לכל עיר נידחת בסיביר ומשתמשים בשם המקומי. בדיוק כמו שאף אחד בארץ (לפחות לא אנשים נורמלים) יקרא לבילעין או לבית ג'אלה בשם עברי.
דרך אגב, סייגון הוא השם המקורי של העיר ולא קשור לקולוניאליזם.
מתוך ויקיפדיה:
זיהוי המקום נשען, בין השאר, על הקרבה לתל של שכם המקראית, ועל מסורות מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל מנוסעים יהודים ונוצרים המעידים על קיום אתר המזוהה בפי כל עם קבר יוסף.
בין השאר הנוסע האלמוני מבורדו שעבר במקום בשנת 333, מראשוני כותבי ספרי המסעות בארץ ישראל, בחיבורו – מסע מבורדו (Itinerarium Burdigalense), המתאר את עלייתו לרגל, כותב: "בתחתית (הר גריזים), יש מקום הנקרא sechim. שם מצוי קברו של יוסף בחלקת האדמה אשר אביו יעקב הוריש לו"[1]
קבר יוסף נזכר באונומסטיקון – רשימת שמות מקומות בעלי הקשר מקראי – של אוזביוס מקיסריה מהמאה ה-4: "עיר יעקב, היום חרבה, ומראים את המקום בפרוורי ניאפוליס, שם נראה גם קבר יוסף." כמו כן, הוא מופיע במפת מידבא.
הקבר מוזכר במקורות נוספים מימי הביניים, ובהם:
* תיאודוסיוס (נוסע נוצרי 518 – 520): "בסמוך לבאר יעקב שם עצמות יוסף הקדוש."
* מנחם בן פרץ החברוני (1215): "ומשם הלכתי לשכם וראיתי קברו של יוסף הצדיק בן יעקב אבינו בין שני עמודים של שיש אחד לראשו ואחד לרגליו."
* 'אלה מסעות' (נכתב בין 1270 ל-1290): "והנה בשכם קבורת יוסף הצדיק ועליו ב' עמודי שיש א' לראשו וא' לרגליו וחומת אבנים נמוכה סביב הקבר."
עד 1974,[דרוש מקור] נהגו להתפלל באתר בעיקר מוסלמים, המאמינים כי הקבר הוא קברו של השייח' המוסלמי יוסף דוויאכת. לפני שהוקם במקום בית כנסת לא עלו יהודים רבים למקום והמקום לא נתפס בעיני הציבור כקברו של יוסף בן יעקב.
—————————————————————————
הסיפא מפוקפק מעט בעיניי, אבל זהו המידע.
הסיפא מפוקפק אכן – המקום נחשב לקבר יוסף המקראי, הקדוש למוסלמים.
ראה ספרו של יצחק שמי, הוא אסחאק אלשאמי, "נקמת אבות", הרומן המרתק על חגיגות נבי מוסא.
תיקון קל: ב- 1929 לא עלו יהודים להר הבית (אף אחד לא היה מרשה להם). מה שכן קרה זה שהרביזיוניסטים עשו הפגנה ברחבת הכותל, עם דגלים והתקווה. מי שאירגן את העניין היה הפרופסור הלאומן יוסף קלויזנר, שלא היה יהודי דתי (לפחות לא בגרסה האורתודוקסית).
סתם מעניין, במקרה המאמר התפרסם בשבוע פרשת "חיי שרה".
ההתחלה של הפוסט מזכירה לי קטע מ"גברים שבוהים בעיזים" ובו קצין מנסה לשכנע את הממונה עליו להקים יחידה ללוחמה על-טבעית .
הקצין אומר כך : לפני כך וכך זמן אנחנו (האמריקאים) הפצנו סיפור דמיוני לרוסים על שימוש בכוחות על טבעיים בצבא. הם בתגובה, הקימו יחידה צבאית ועכשיו אנחנו חייבים לעשות את זה גם בשביל שלא נשאר מאחור.
Pingback: Tweets that mention מורשת כנשק. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
היי, הערה קטנה לגבי משפט הפתיחה "המוסלמים הסתדרו יפה בלי ירושלים עד שכבשו אותו במאה השביעית": המוסלמים התהוו רק במאה השביעית…
ברור, אבל הכרונולוגיה היא כרונולוגיה וירושלים נעשתה חשובה בעקבות הכיבוש ולא להיפך. אולי כדאי לציין שגם זה לא קרה מייד. אני חושב שזה קרה בעיקר אחרי שהממלוכים מילאו אותה במדרסות החל מהמאה ה-13.
ההתפשטות של האיסלאם היתה מטאורית – כ50 עד 70 שנה נדמה לי מהתהוותו עד לכיבוש השטח העצום בו שלטו. האמונה המוקדמת על עליית מוחמד לשמיים מירושלים ובניית שני המסגדים, שניהם במאה השביעית (ולא בגלל שירושלים היתה אז איזה מטרופוליס והיה צורך בשני מסגדים סמוכים לצרכי ציבור), מראה שהמקום היה חשוב מבחינה דתית לאיסלאם מתחילתו, כנראה בגלל הסתמכותם על התנך והברית החדשה.
ירושלים הייתה משמעותית לאיסלאם מההתחלה (כיוון התפילה הראשון וכו') אבל לדעתי, עצם השליטה בה זה הדבר שהניע את המצאת ההצדקות לחשיבותה.
תשווי למקום אחר. ירושלים הייתה משמעותית מאוד ליהודים, ואפילו לישראל עד 67. תראי מה קרה מאז 67, ומה קורה בכל פעם שהשליטה מאויימת.
האיסלאם שלט על שטח עצום ועל ערים רבות ומרשימות. אז למה דווקא?
כי זאת עיר שמקודשת לדתות המונותאיסטיות המתחרות. את לא יודעת שהדבר הראשון שכל דת עושה זה לנכס לעצמה את המקדשים של זו שקדמה לה?
שלום, זו היתה שאלה רטורית…
זו טעות נפוצה. לא מדובר בשני מסגדים. רק מסגד אל-אקצה הוא מסגד, כיפת הסלע איננה מסגד.