כשמחבר הספר "תורת המלך" ותומכיו זומנו לחקירה על הסתה (ולא באו), טענה מקהלת תומכיהם שמדובר ב"חיבור אקדמי" ש"אוסף הלכות" בענייני דיני מלחמה, שזהו בסך הכול דיון הלכתי ולא קריאה לפעולה. ועכשיו, ראינו שתלמידיו של הרב שפירא מחלקים לחיילים כרוזים שמטיפים להתעלמות מהפקודות, הסתרת פשעים ולמעשה, לנהל את מלחמתו של הרב שפירא וכנופייתו במקום את המלחמה שעל מטרותיה ואמצעיה מחליט הדרג המדיני.
יש כאן כמה מסרים שראוי להתעכב עליהם: הראשון הוא אותו המסר שמופנה למה שהפך כבר מזמן לקונצנזוס ישראלי, חיי חיילים קודמים לחיי אזרחי האויב. ההיסטוריה של הקונצנזוס מתחילה במבצע "חומת מגן". יחידה של צה"ל נכנסה למחנה הפליטים בג'נין עם ציוד חסר, עם תצלומי אויר מיושנים ותוך התעלמות מאזהרה של קצין בכיר שצפה את מה שקרה בפועל. היחידה הלכה לאיבוד, נכנסה למלכודת ואיבדה 13 חיילים.
ואז, נפוצה האגדה לפיה החיילים נשלחו לתוך מחנה הפליטים כתחליף למחיקתו מעל פני האדמה, על יושביו, מרחוק, מתוך סנטימנטים שמאלניים כאלה ואחרים שעיקרם מניעת חללים בין אזרחי האויב על גבם של "חיי ילדינו". כמובן שמדובר בקשקוש בלבוש.
חיל רגלים לא קיים כדי למנוע הרג באזרחי האויב אלא מפני שארטילריה וחיל אויר לא יכולים לבצע משימות מסוימות. מטוסים לא יכולים, למשל, לתפוס מבוקשים, לאסוף מודיעין ולחשוף מחסני נשק ומעבדות נפץ. ואלה, בדיוק, היו המטרות המוצהרות של המבצע כפי שהחליט עליהן הדרג המדיני. חיל האוויר לא נשלח להפציץ את המחנה בחזרה לתקופת האבן מפני שהוא היה הורס את הבתים העלובים והורג את יושביהם, אבל לא מביא מבוקשים לחדרי החקירות. אלה היו יוצאים מהמקומות בהם התחפרו, מחלצים את כלי הנשק מהסליקים שלא נחשפו, ושורדים כדי להילחם יום נוסף. שימוש בהפצצת שטיח היה מחסל אזרחים רבים, אבל לא מקרב אותנו למשימה: פגיעה בתשתית הטרור.
מאז שנהגה לראשונה בשנות העשרים ע"י קצין בחיל האוויר האיטלקי בשם מארה, הרעיון שאפשר להשיג הכרעה צבאית באמצעות הפצצות מן האוויר נוסה ונכשל פעם אחר פעם, וזאת למרות שעוצמת הנשק הוכפלה במאות מונים. עובדה, אף צבא בעולם לא ביטל את חיל הרגלים שלו. להיפך, חשיבותו וההשקעה בו דווקא עולים לאחרונה.
כשהשגת הניצחון או מילוי המשימה מוחלפים ברצון כללי לפגיעה מרבית באויב תוך חזרתם של החיילים הביתה ללא פגע, אנחנו יודעים שהפסדנו במלחמה. האמריקאים קראו לזה "בודי קאונט". זמן קצר לפני שנסוגו מווייטנאם בבושת פנים, הצבא עוד ניסה לשכנע את האזרחים שהוא מנצח בנימוק שיחס ההרוגים הוא 22-1 לטובת האמריקאים. ה"בודי קאונט" חזר מהמתים בישראל 2006 עם האמירה ש"ניצחנו בנקודות". ואכן, יחס ההרוגים בלבנון2 היה בערך 10-1 לטובתנו, אבל חיזבאללה הוא זה שהשיג את מטרותיו המדיניות, הפך ממפלגת אופוזיציה למפלגת שלטון וחיבר את לבנון מחדש לציר סוריה איראן.
אבל מבחינת הרב שפירא וכנופייתו, טיעון "חיי חיילינו" הוא מניפולציה בלבד. האם מישהו מעלה בדעתו שהוא ושכמותו היו חוסכים בחיי חיילים ואזרחים יהודים כשרים אילו היה מדובר במלחמת המצווה המשיחית שאותה היו רוצים לנהל? הרי ברור שלא רק שהתשובה היא שלילי בזנ"טי, אלא שהם היו מתגוללים בשמחה על חוסר מוכנותם של שותי האספרסו להקריב את חייהם למען המטרה. עבור מחבר "תורת המלך", החיילים נדרשים לחסוך בחייהם רק כשמדובר במלחמה עליה הורה השלטון הזר הישראלי החילוני, ובמעין עסקת שניים במחיר אחד, לנהל במקומה את המלחמה המטורללת של הרב שפירא.
או במילים שלו: "כל מה שאתם עושים כדי שהמלחמה תהיה תקיפה, הוא מותר וחובה עפ"י התורה". בתרגום לעברית: הממשלה הנבחרת אולי מעלה בדעתה לנהל מערכה בעצימות נמוכה ולהחליט שפגיעה ביעדים צבאיים משרתת את מטרותיה המדיניות ופגיעה במטרות אזרחיות לא משרתת, ואף פוגעת בהן. אבל אתם, חיילים יקרים, לא נמצאים שם כנציגי הזרוע הצבאית של המדינה, שמקבלת הוראות מהדרג האזרחי הנבחר. אתם נמצאים שם כנציגים של העם היהודי.
והעם היהודי הוא לא קבוצת האנשים שמרכיבם אותו, אלא ישות מיסטית שכוללת, בדומה להגותו של מוסוליני, גם את כל היהודים שמתו מאברהם אבינו ועד ימינו, ואת כל היהודים שייוולדו בעתיד עד לקץ העולם. היות שהנ"ל לא נמצאים כאן כדי להצביע בבחירות ולומר את דעתם, שלח החבר הדמיוני ברחמיו הרבים את הרב שפירא כדי להגיד לנו איזו מלחמה העם הזה מעוניין לנהל.
והמלחמה הזאת היא לא איזו הפעלת כוחות כזו או אחרת כדי להשיג מטרה ביטחונית או מדינית כלשהי אלא מלחמה טוטאלית של העם היהודי נגד העם הישמעאלי. וכמו שלימד אותנו ב"תורת המלך", המלחמה היא בין קולקטיבים, וכל מי שמשתייך לקולקטיב האויב הוא בן מוות שכן מעצם השתייכותו לאותו עם, הוא מהווה סיכון פוטנציאלי ליהודים.
את הנקודה הזאת חייבים להבין כי זאת הנקודה שאת משמעותה הם עמלים לטשטש מסיבות יחצ"ניות. כששפירא ודומיו אומרים שחיילים לא צריכים לסכן את עצמם כדי להימנע מפגיעה באזרח ש"מסייע לאויב", הם לא מדברים על תצפיתן, מישהו שמחביא לוחמים בבית וכיו"ב. כל ערבי מסייע לאויב בהגדרה, מעצם היותו ערבי. גם, כמו שראינו בכרוז הזה, ילד בן 11 מהבית השכן.
מנהלי: היום התקבלה תרומה לתחזוקת הבלוג והכותב. אני מודה לתורם ומאחל לו לא לראות את הפרצוף של הרב שפירא לעולם.
ושוב – אחרי שנים של חלוקת עלוני הסתה של חב"ד בבסיסי צה"ל כל יום שישי קצת קשה להתפלא שהם עלו מדרגה.
לא יודע, כל העולם ואשתו מחלקים חומרים בבסיסי צה"ל, גם שמאלנים, והעניין הזה ממוסד חלקית. יש מגע ממוסד בין חיילי צה"ל לאנשי חב"ד, אבל גם עם מחסום ווטש. אם כי, כמותית אין שום סימטריה. לימין נותנים יותר, הימין מרשה לעצמו להידחף לאן שהשמאל לא מעז וכמובן, יש כל מני שמאלנים שלא מוכנים להתקרב לצה"ל כי "צבא זה איכסה".
אני עוד זוכר איך היינו חייבים ללכת בפקודה ל"מסע התעוררות" לפני ראש השנה. זה היה בסוף שנות השמונים. אני לא יודע מה קורה היום.
פוסט מעולה.