התחרבשות

מזה שנתיים לפחות, רוב הח"כים של הליכוד מנהלים פוליטיקה של "אוקיאנוס אדום". כלומר, הם עסוקים בשיפור מקומם שלהם ברשימה, על חשבון הגודל של הרשימה עצמה. הח"כים של הליכוד יודעים שקבלני הקולות של הימין הדתי בהתנחלויות האידיאולוגיות לא יצביעו, ברובם, לליכוד. לא הם ולא הציבור שלהם. אבל אם ח"כ יכול לרצות אותם ובתמורה הוא יוקפץ, נניח, מהמקום השלושים הלא ריאלי אל המקום העשרים הריאלי, מה רע? הליכוד יהיה קטן יותר, אבל הפוליטיקאי המסוים הזה יהיה בכנסת הבאה, ישודרג מח"כ לשר או משר למועמד הבא לראשות הממשלה.

למה הרשימה הזאת תקטין את הליכוד? כי היא לא תגרום לאף אחד לזוז ימינה לכיוון הליכוד וסביר שדווקא כן תגרום לכמה ליכודניקים לזוז שמאלה על הציר. מה שאומר שלא רק הליכוד צפוי לקטון בגלל הסיפור, אלא גוש הימין כולו. גם התסריט של גנבת קולות ממפלגות הימין האחרות לא סביר. עם כל הכבוד לדנידנון ומירי רגב, הם לא יותר מחיקוי חובבני של אלדד ובן ארי. מי שחסרה לו קצת התלהמות בחיים יחמיא להם, יתפקד לליכוד ויצביע להם בפריימריז, אבל לא ייתן לליכוד את הפתק בקלפי. גם בגזרת הימני המעודכן והמלוקק, נפתלי בנט לוקח בהליכה את גדעון סער.

וזה לא הכול. יצא לי לדבר לא מזמן עם רוסי מבוגר שככל שזה לא נעים להגיד, מהווה אחד מהמקרים האלו שהסטריאוטיפ קורם עור וגידים מול עיניך. בכל אופן, הוא אמר לי שהפעם הוא מצביע מרצ. ליברמן, הוא אומר, התחיל לחשוב ת'צמו מדינאי דגול, שכח מי הביא אותו לשלטון ובשביל מה, ומתייחס למגזר דובר הרוסית כמונח אצלו בכיס. למה דווקא מרצ? ובכן, במילותיו, כדי שליברמן יקבל "את כל החוי".

עכשיו, אני לא מאמין שהוא מקרה מייצג ודוברי רוסית לא עומדים להצביע בהמוניהם למרצ. גם לא לעבודה אם כי מורגשת שם דינמיקה חיובית בגזרת דוברי הרוסית הצעירים. אבל כדאי לזכור שהיותו מפלגה מיגזרית הביא לליברמן חלק גדול, אם לא את רוב הקולות שלו ואני מהמר שחלקם לא יעקבו אחריו לליכוד אלא יתפזרו לכל עבר, ורובם כנראה יזוזו שמאלה על הציר ולו משום שהם לא רוצים להצביע לדתיים. ליברמן יודע את זה, אבל לא מזיז לו. כמו הח"כים של הליכוד, כמו אהוד ברח, כמו ציפי לבני ויאיר לפיד, המפלגה בשבילו היא פלטפורמה לקידום אישי. השתמש וזרוק. מקומו שלו ושל כמה מנאמניו בצמרת מובטח, אז מה אכפת לו מגודל הסיעה שלו?

נתניהו הצליח, בכישרון רב, לתמרן את עצמו לפינה מאוד לא נוחה. הוא הצליח לצאת חומוס פעמיים בשבוע אחד, קודם הפיאסקו בעזה ואחר כך כשהוכח שהמפלגה שלו לא שמה עליו ושדווקא אותם אנשים שהוא קידם בפריימריז נכנסו בעור שיניהם או שלא נכנסו בכלל.

למה זאת פינה? כי עם רשימה כזאת, מה שנתניהו כנראה היה רוצה לעשות זה להחביא אותה ולשים את עצמו במרכז הקמפיין על תקן מנהיג חזק ואחראי. אז את תדמית המנהיג החזק הוא יתקשה למכור אחרי עזה והפריימריז, על משבצת המנהיג האחראי הוא יצטרך לריב עם כל אנשי המרכז הצפוף והח"כים שלו גם לא יתנו לו להחביא אותם.

האם כל זה אומר שבוחרי ימין ינהרו בהמוניהם להצביע למפלגות מרכז ושמאל? כנראה שלא. רוב התנועה תהיה בתוך הגוש החוסם הימני, פחות מזה למרכז וקצת שמאלה לעבודה. זה כן אומר שהפער בין הגושים מצטמצם. רשימה אטרקטיבית בפריימריז של העבודה, בשילוב עם שיעורי הצבעה גבוהים במרכז ובשמאל ונמוכים בימין (הליכוד לא עושה חשק להצביע לו והמצביעים לא באמת חוששים מאבדן השלטון אז אולי יישארו בבית) עדיין יכולה להביא מהפך. אבל גם אם לא, מה שנקבל בכנסת הבאה יהיה ימין קטן יותר, אך גם מטורלל יותר כך שצפויה לנו תקופה מחורבנת להתפאר.

בפוסט שעלה פה בתאריך שאז לא ידעתי שיהיה סמלי, ה-14 ביולי 2011 כתבתי: "הימין הוא להקה של להיט אחד. "השמאלנים" קוראים לו. לא חינוך ולא בריאות, לא תרבות ולא רווחה, לא שלום ולא ביטחון, לא כלכלה, לא מגדר ולא איכות סביבה. לאנשים האלה אין כלום, הם לא יודעים לעשות כלום, הם בשלטון והם לא עושים כלום חוץ מאשר לנהל מסע נקמה מטורלל בשרידי מגזר שאתו יש להם חשבון היסטורי ישן. שמאלנים פה ושמאלנים שם, השמאלנים ככה והשמאלנים ככה, זה כל מה שיש להם."

זה היה הפוסט "האופטימי" שצפה שהימין יקרוס ממשקל הבולשיט של עצמו ובמעשיו יצמיח את האלטרנטיבה. ואני חושב שזה אכן קורה ורשימת הליכוד מייצגת את זה לא רע. הפוליטיקאים של הימין אוכלים אחד את השני במלחמה על מאגר מצביעים הולך וקטן, והאידיאולוגיה שלהם נעשית צעקנית, דלה ושטוחה יותר ויותר. במילים אחרות, הימין הולך בדרכו של השמאל האידיאולוגי שבמונחי הקול שלו בציבוריות הישראלית הלך והתמקד בססמאות על שורה מצומצמת של נושאים שקהל הליבה שלהם אוהב לשמוע עליהם. גם שם, פשה שיח נרקיסיסטי ויותר מדי אנשים בחרו לבנות את עצמם כמלכי ביצה הולכת וקטנה.

מה שכן, תהליך קריסתו של הימין לתוך עצמו לא מצמיח את האלטרנטיבה אלא רק מספק הזדמנות להצמיח אותה. בשלב זה, התוצאה היא מרכז מנופח שנמאס לו גם מהימין וגם מהשמאל, שמרגיש שהמערכת המפלגתית לא מייצגת אותו ושכל זמן שהימין בשלטון יתמוך בו, ברובו, כדיפולט כי אין לו את החיוניות הערכית לקרוא עליו תיגר. עוד לא ברור עד כמה זה יקרה בבחירות הקרובות, אבל המשחק עכשיו הוא פנייה למיינסטרים הישראלי. מי שייקח אותו, ייקח את הבחירות הבאות. והמיינסטרים הישראלי הוא לא "מעמד הביניים החילוני המשרת במילואים ומשלם המיסים הנושא על גבו את הפרזיטים" כמו שמספרים לנו בתקשורת.

המיינסרים הישראלי מגרד את מעמד הביניים מלמטה, משלם מעט מאוד מיסים, מסורתי יותר מאשר חילוני, אכפת לו מהצביון היהודי של המדינה אבל לא אוהב את הממסד הדתי ואת השעטנז בין דת ומדינה, בעד דמוקרטיה אבל יהיה מוכן לוותר עליה אם ירגיש מאוים מספיק, תומך במדיניות חברתית אבל לא מאמין ולא סומך על החברתיות של מפלגות השמאל (די בצדק), פטריוט וקשור לארץ ישראל אבל לא חם על ארץ ישראל השלמה, לא מתעניין במיוחד בהתנחלויות אבל לא נוח לו עם השיח האנטי-מתנחלי שהשמאל מריץ. יש במיינסטרים הזה כל מני מרכיבים, שלא מצטרפים לאידיאולוגיה קשיחה וקוהרנטית. זה מה שהופך אותו ל"מיינסטרים". אבל שום דבר במרכיבים האלה לא שם אותו אוטומטית בכיס של הימין, אלא בהעדר אפשרות משכנעת אחרת.

This entry was posted in כללי. Bookmark the permalink.

65 Responses to התחרבשות

  1. יהודה says:

    אפשר רק להתקנא בליכוד על שהדיח משורותיו חרצופים ואנמיים. הרשימה שנבחרה היא של אנשים שאפשר לא להסכים עם דעותיהם אבל הם : נאמנים, ישרים, חרוצים, משרתי ציבור רציניים, לא מטרידים אנסים גנבים כמו בהרבה מפלגות אחרות (קשה למנות את כל הפושעים שהתגלו במגוון מפלגות) לא – הליכוד אף פעם לא היתה מפלגת מרכז או שמאל, אבל זה ימין אידיאולוגי ועם זאת אחראי. ועוד משהו – אם נתניהו לא יסנדל את הנבחרים ברשימה הנוכחית עוד יכולה לבוא הרבה עדנה לנושאים החברתיים. לאנשים האלה איכפת מאזרחי ישראל, בדרכם.

    • דודו גבע says:

      יהודה, אם אפשר קצת מהחומר שאתה לוקח.

    • אוטו פוקוס says:

      *שיעול* *שיעול* (גדעון סער) *שיעול*

    • ע.ב. says:

      אורי פרג' מוסר ד"ש מהמציאות

    • מירי says:

      צודק!! קל לזלזל במי שלא חושב כמוך. להעריך אותו על זה שהוא לוחם את אמונותיו זה גדולה!

      • רועי says:

        בטח- מרידור, איתן, בגין, דיכטר, שלמה יונה, אנשים עצלנים, אנמיים, חסרי השגים ולא ישרים. רגב, אקוניס, דנון- ישרים, מעמיקים ומרובי השגים. ברור.
        עם פייגילין אני רחוק מלהסכים אבל הוא אכן ישר וחרוץ, אבל לא נראה לי שעליו מדובר.

        ואכן צריך להתקנא בליכוד שחבר כנסת מכהן, שהוא גם ראש ועד של חברה גדולה, מגייס בהסעות פעילים להצביע, ואומר להם בדיוק עבור מי בטפסים עם מספרים (ללא שמות), לכל האלפים, ככה שלא יבלבלו. חגיגה דמקורטית ממש.

  2. עדו says:

    יהודה. דני דנון בפנים או בחוץ? פשןט כי " לא אנמי" זה עדיין לא יכול להיות גם " לאומן מתלהם שטחי ודמגוגי" והייתי עדין פה.

    • BtVS says:

      התכוונתי להגיד, השר לבטחון פנים, דני דנון

      מחזיק אצבעות לתסריט של שלום, אבל נראה לי שהתסריט שלי יותר סביר

      • BtVS says:

        התכוונתי -> התכוונת
        ק#$%!#$ט עם שגיאות ההקלדה האלו שהורסות לך שנינה טובה

  3. אני חושב שהמיינסטרים הישראלי קיצוני בהרבה ממה שאתה מתאר. מה שמתרחש כאן בעשר השנים האחרונות איננו רק תוצר פנים מפלגתי או שיקולי פריימריס מימין, אלא תהליך התבהמות והתקרנפות של החברה הישראלית. לראיה, המלחמה האחרונה- המתקפות על אחמד טיבי והקונצנזוס התקשורתי סביב התמיכה האוטומטית בצה"ל, ההתלהמות הציבורית (איך זה שמגייסים אותנו ולא נותנים לנו להרוג עד הסוף) והאהדה העצומה שהחכ"ים הבורים והחשוכים ביותר זוכים לה בקרב קבוצות הולכות וגדלות באוכלוסייה. ועוד, ניתן היה לראות את התגייסותה והתרפסותה של מועמדת ה"שמאל" לכאורה, שאף אם היה לה סיכוי קלוש, גם כך היא אימצה לעצמה את אותן עמדות נבערות בלאו הכי.

    אני, כמובן, מקווה שהצדק עמך, אך לי נדמה כי ההצבעה בליכוד במקרה הטוב תעביר כמה מנדטים ליאיר לפיד, שלא יהיה אלא בובה חיוורת בממשלת נתניהו הבאה. הימין לא יתכווץ אלא ימשיך להתרחב, לפחות עד המלחמה הבאה שתגבה אסונות כבדים יותר בישראל.

    • אייל says:

      נוטה להסכים עם אור. אם להסתמך על תחושת הבטן שלי (ועל סקרים), הימין לא מצטמק כל כך מהר, ודווקא ההקצנה בטון (וההתיישרות ימינה של המרכז הפוליטי) גורמת לכל השיח להיות ימני יותר ויותר. ז"א הופעת הדני-דנון היא לא זניחה. היא מעין גורם משעתק של היימנה (כלומר תוצאה של ההיימנה, שהיא גם גורם התורם לה). אני לא חושב שזה (רק) מרחיק את הציבור המרכזי, זה (גם) מושך אותו באופן עמוק וארוך-טווח, בגלל שההנחות המוצא כל הזמן רק זזות ימינה, ולכן ההיעלמות של גורמי המיתון האחרונים בימין – לצד התחזקות גורמים קיצוניים יותר – תתרום לתהליך הזה, אלא אם יתרחשו דברים בלתי-צפויים. כך להערכתי.

    • אור, מה מקורות המידע שלך למה שאתה אומר?

      • למה אתה מתכוון? להתבהמות בזמן המלחמה? מספיק היה להתבונן במבזקים של Ynet, בחדשות ערוץ 2, ואפילו בכתבות העיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים, לשמוע את קול הענות החלושה מנגד, ולקרוא את הסטטוסים של שלי יחימוביץ'.

        לגבי תחזית המנדטים, מדובר כמובן בהשערה, אשר מתבססת בין השאר על מה שאייל ציין למעלה ועל תוצאות הסקרים. מר"צ אולי תגדל במנדט או שניים על חשבון חד"ש, יחימוביץ' אולי תגרוף מעט יותר מנדטים מן הכשלון הקולוסאלי של ברק, וביבי עדיין יהיה מלך ישראל. וודאי שהכל בגדר הערכות ולא תחזיות, אשר מבוססות בעיקר על תחושות בטן אישיות, ועל תהליכים הסטוריים שמדינות צעירות עם אורינטציה צבאית חזקה ופחדים קיומיים עברו. בוא נגיד שאני מקווה מאוד שזה יתפוצץ בפנים והציבור הישראלי יפתיע, אבל אני לא בונה על זה.

        • dervney says:

          אתה לא עושה הפרדה בין מה שאתה רואה בתקשורת לבין החברה הישראלית.
          מה שתיארת זה את ההתבהמות של ערוץ2 ושל ווינט לא של הישראלים.

          • איליה says:

            YNET וערוץ 2 הם הביטויים התקשורתיים הנאמנים ביותר של המיינסטרים הישראלי.

            • והימין בטוח שהנ"ל שמאלנים פחד אלוהים. תמונות המראה האלו בין הימין לשמאל ממש מגניבות. אני מבין (בין השאר) מזה שגם שם וגם שם חיים בסרט.

            • drevney says:

              התקשורת מספרת לנו הרבה מאד שקרים קטנים, ושקר אחד גדול.

              השקר הגדול הוא שהיא משקפת את מה ש"כולם" חושבים.

            • איליה says:

              מש"ל: אם הימין חושב ש-YNET שמאלנים והשמאל חושב שהם ימנים – סימן שהם במיינסטרים.

            • המיינסטרים של השיח הציבורי, שמוטה מאוד לכיוון של מעמד וזהות די מסוימים. אבל מפה ועד להגיד שהמיינסטרים הוא ימני במיוחד, המרחק גדול. המיינסטרים הישראלי הא תופעה מורכבת ומלאה במתחים וסתירות, לכן גם יכול ללכת לכל מני כיוונים.

            • עופר says:

              שלום, אני חושב שהפתרון לפרדוקס הזה פשוט יחסית. התקשורת אכן מוטה פוליטית למרכז\שמאל אבל עם זאת מאוד לאומית\לאומנית מה שגורם להטיה ימינה או למרכז שמאוד קרוב לימין בדעות. דוגמא טובה היא ידיעות אחרונות שבפירוש מוטה למרכז ומאוד נגד ביבי אבל מאוד לאומי ותמיד מיישר קו עם הצבא ותומך נלהבות בכל מבצע בהיבט של "שקט יורים" וכו'
              לכן בהיבט מסויים שני הצדדים צודקים.

            • אסףר says:

              אפשר לומר ש"פיצול אישיות" דומה יש גם בתחום הכלכלי. שמעתי פעם את האבחנה שרוב העיתונאים הם במעמד כלכלי די נמוך, עם כתיבה שמזדהה עם המעמד הגבוה.

              אם מסתכלים על העיתונות הפופולארית, הם מצד אחד כותבים סיפורים קורעי-לב על עניים עם מקרר ריק, ומצד שני מעלים על נס "מצליחנים" בשם התחרות ה"חופשית".

      • איליה says:

        הוא הביא כראיה את השיח התקשורתי סביב המבצע האחרון בעזה. לדעתי, יש הרבה צדק בדבריו.

    • איליה says:

      לצערי, אני מסכים עם שחר.
      כדי שהציבור הישראלי יתעשת ויבקש אורך חיים אזרחי ודמוקרטי, ישראל תאלץ כנראה לחוות את מה שגרמניה חוותה במלחמת העולם השניה – כשל סופני, טוטאלי והרה אסון של המיליטריזם.
      "המצב" בארץ הוא יותר מאשר מאבק מזויין על טריטוריה. מדובר במרכיב בסיסי בזהות הישראלית, בדנ"א שלה.
      שלום, אתה בטח לא תופתע לשמוע שכאשר התחילו האזעקות בת"א, אשכרה חזר לאנשים הצבע ללחיים. ואני כבר לא מדבר על כל היוקרה, הג'ובים ומקומות העבודה שהשיח הבטחוני מייצר – בימין, בשמאל ובמרכז כאחד. בקיצור, המלחמה היא לא משהו שמוותרים עליו כל כך מהר.

      • בבה says:

        כשל טוטאלי סופני של המיליטריזים בישראל ייגמר עם הרבה גינויים רופסים באו"ם והרבה יצירות אומנות על השואה השניה של העם היהודי עוד 50 שנה, אני מאמין שיהיה איזה במאי סורי גולה שיקח את האוסקר על הסרט הזר על מה שיקרה פה במצב הזה.
        אבל קצת ברצינות לא נראה לכם שההקצנה ימינה לא נובעת מ"התבהמות" או ממגפת טיפשות שקרתה מאז שרוחו של רבין נטשה אותנו, אלא גם מסיבות קצת פחות מטופשות-כמו האכזבה מהפלסטינים והאמונה הדי נפוצה שהם רוצים לקחת את ישראל בשלבים כאשר שטחי הגדה הם שלב בדרך לסילוק היהודים מא"י? אולי האכזבה מהרצחנות שלהם מול ההזדהות האוטומאטית של השמאל ב-12 האחרונות עם המניעים לרצחנות הזאת?
        אולי אם תשאלו אנשים אינטילגנטים מהימין תקבלו תשובות אינטיליגנטיות.

        אני לא תמיד מגיב למה שאני קורא כאן- אבל יש קו אחד ברור שאני חושב שעובר כחוט השני בתוך כל הפוסטים-השמאל צריך חשיבה מחדש. הוא צריך להבין למה הוא שוליים קיצוניים, למה הוא מצטייר כמותרות שיכולים להרשות לעצמם כל מיני שבעים אשכנזים תושבי מרכז הארץ, אבל לא מספיק אחראי להנהגה.
        התשובה שהציבור מטומטם היא אמנם טפיחה עצמית נחמדה על הכתף אבל היא לא עוזרת. הסטייה ימינה היא לא בYNET אלא בקלפי. את הציבור השמאל רוצה לשרת אבל הציבור לא רוצה שירות-ואני חושב שצריך להפסיק עם קלישאות הפאשיזים והמיליטריזים. את זה תשאירו לאנשי רוח.

  4. ניר says:

    כמצביע וחבר ליכוד, אני סופר מאוכזב מהרשימה, כץ ורגב ודנון הם גועל נפש מהלך על שתיים ויהיה לי קשה מאוד להצביע לרשימה שלהם

    כרגע מתלבט בין בנט לעלה ירוק ויש מחשבות כפירה גם לתת לשלי להרוס את הכלכלה הישראלית בתקווה שהימין יעבור רפורמה מחוץ לשלטון ויוכל להציל את המצב בעוד 4 שנים

    • מירי says:

      בנט. אין ספק. גם אם איני מסכימה עם כל דעותיו הוא אדם אידיאולוגי וערכי בעל עקרונות שהוא עומד עליהם. כאלה יש בקושי במדינה.

      • אורן says:

        לא כל ערך בהכרח ראוי להערכה. בבלוג השכן יש מגוון מעללים של בנט שעושים רושם מאוד לא ראוי להערכה.

  5. שלום, תודה. אתה כרגיל, הכי מדויק שאני קורא בזמנים כאלה.

    אני מסכים איתך שזה הזמן של השמאל להציע אלטרנטיבה אמיתית. להציע תוכניות לשיפור המציאות של אזרחי ישראל. השאלה היא איך גורמים לפוליטיקאים לעשות את זה.

    • יותם says:

      עזוב את הפוליטיקאים רגע. איך אפשר לשפר את המציאות של אזרחי ישראל?

  6. dervney says:

    עם התנהלות נכונה מרצ הייתה יכולה להיות על הסוס, בזמן שרבים ממורמרים על המלחמה ויחימוביץ חתכה לימין.

    אבל מרצ והתנהלות? הם לא היו מעוררים יותר אנטגוניזם עם קמפיין של "הומואים אשכנזים לשלטון"

    • שלי נמצאת איפה שהיא הייתה קודם, לא חתכה לשום מקום. בסופו של דבר, מרצ יכולה לגנוב עוד איזה מנדט מהעבודה ובזה היא מתעסקת ואני לא רואה משמעות מיוחדת בהצלחה או בכישלון לעשות את זה. למרצ כפי שהיא היום אין שום יכולת להביא קהלים מחוץ למאגר המצביעים המסורתי והיא גם לא מנסה.

    • יוסי says:

      מרצ היא מפלגה מופלאה בחוסר היכולת שלה לפרסם את עצמה. קהל המצביעים הפוטנציאלי שלה הם אנשים שאוהבים לחשוב, שאוהבים טיעונים, ששיקולי מוסר משפיעים עליהם, שעשייה משפיעה עליהם. ומה הקמפיינים שלה? בד"כ רק סיסמאות נבובות.
      בשלטי פרסומת, הם צריכים לכתוב משפטים מתוך המצע שלהם. הם צריכים לכתוב מה עשו ומה הם מתכוונים לעשות. בתשדירי הבחירות שלהם, הם צריכים להשתמש בטיעונים: להסביר מה לדעתם קורה במדינה, כלכלית ומדינית, להסביר למה לדעתם הימין טועה בשני המקרים, ולמה הם הבחירה ההגיונית ביותר. בלי סיסמאות נבובות, אלא בעזרת טיעונים. מי שיסכים איתם, יצביע בעדם. מי שלא, לפחות יוכל להעריך אותם. לכל הפחות, זו תהיה עשייה חיובית שתורמת לשיח הציבורי.

      אם הם שוב יעשו סרטוני פרסומת ושלטי פרסומת ריקניים, אז לא רק שזה יהיה מאכזב ומדאיג, אלא שזו תהיה עשייה שלילית, כי הם יתרמו להרדדת השיח הציבורי. אני בכל מקרה מצביע מרצ, כי העמדות שלהם הן העמדות שלי ואין אלטרנטיבה טובה מהם, אבל הייתי שמח פעם אחת לא להתבייש בהם.

      • איליה says:

        במקומך, לא הייתי ממהר לפזר סופרלטיבים כלפי קהל המצביעים של מרצ. קמפיין ה"שמאלנים הביתה" משחק על קטע ה-הפוך על הפוך, הציני, הפוסט-מודרני והמתוחכם. ככה מצביעי מרצ אוהבים לחשוב על עצמם והססמאות הנבובות של הקמפיין הנוכחי רק עוזרות להם.

        • גיל ב' says:

          זה מיטב המסורת של יוסי שריד שתמיד יעדיף שנינה טובה על אמירה חדה וברורה. תמיד חשבתי שעדיף היה לשריד לעבוד בתור קופיריטר ולא להנהיג מפלגה.

        • גלית says:

          לא, ככה הקופירייטרים של מרצ, או אנשי מרצ עצמם, אוהבים לחשוב שהבוחרים שלהם אוהבים לחשוב על עצמם. מבין מצביעי מרצ (המוצהרים או המתלבטים) שאני מכירה, יש קונצנזוס די מובהק שהקמפיין שלהם מביך ולא הולם את הפעילות הפרלמנטרית המוצלחת שלהם בכנסת האחרונה (בהתחשב בנסיבות)

  7. נועה says:

    פוסט מפואר וחשוב.
    אני חושבת רק שבנוסף לאבחנה שלך לגבי אופיו של המיינסטרים הישראלי – המיינסטרים הישראלי המסורתי שמתחת למעמד הביניים הוא גם כזה שמוכן להמשיך לחיות בזבל אם רק יבטיחו לו שהערבים יחיו עוד יותר בזבל. כלומר – הם השליכו ומשליכים וישליכו לעד את עתידם שלהם רק תמורת הידיעה הבטוחה, המנחמת והחמימה שהממשלה שהם בחרו תמשיך לזיין את הערבים. ולעזאזל העתיד, הילדים, החיים, העובדות, הסיכוי. העיקר שהערבים לא ירימו ת'ראש, אה? שלא ישכחו מה המקום שלהם.

    (דופקת את הראש במקלדת)

  8. איליה says:

    שלום, בזמנו למדתי קורס מעניין על תיאוריית המורכבות (complexity theory). במידה ולא נתקלת במושג עד היום, אני ממליץ לך מאוד לחפור עליו קצת בגוגל. אני, ספציפית, למדתי על מורכבות בהקשר האורבני והמטרופוליני.
    בכל מקרה, היה במסגרת הקורס דיון על כאוס ועל מערכות מורכבות שנמצאות "על סף הכאוס", משמע – במצב של אי-יציבות קיצונית, כך שכל שינוי מינורי יכול לזרוק אותן לכיוונים בלתי צפויים. אני מבין שכך, פחות או יותר, אתה רואה את החברה הישראלית – כמערכת נטולת סדר מרכזי מובהק ובעלת פוטנציאל למעברי פאזה פתאומיים ומרחיקי לכת.
    אם כך, אני לא בטוח שאני מסכים. לדעתי, בחברה הישראלית ישנו סדר רעיוני שליט ברור מאוד אשר מקובל על רוב רובו של הציבור היהודי – מדובר בתפיסה נאציונל-סוציאליסטית המבקשת שמאל במדיניות פנים וימין במדיניות חוץ, כאשר ה"חוץ" מוגדר עפ"י קריטריונים אתניים ודתיים. כמובן שישנם יוצאי דופן בדמות "סמולנים" מחד ודרוזים מאידך, אבל אם תשאל אותי, זהו ההארדקור של המיינסטרים הישראלי.

    • אז האנשים אשכרה מגלים סולידריות בתוך הקבוצה שלהם ועוינות\פחד\חשדנות לקבוצה שאתה יש להם מאה שנה של סכסוך? אני חושב שזה מה שחוקרים מסוימים מכנים "להיות אנושי".

      • איליה says:

        אני לא חושב שהישראלים אינם אנושיים. אני כן חושב שהמצב הפך לכרוני ושהמדינה בדרך לקטסטרופה מעשה ידיה.
        הרושם שלי הוא שהציבור הישראלי משליך את כל יהבו על צה"ל ואינו מסוגל יותר להיות ריאליסטי לגבי האפשרויות העומדות בפניו במרחב המזרח תיכוני. הפלסטינים, אם כבר, למדו להיות יותר פרגמטיים בגלל עמדת החולשה שלהם.
        נראה לי שהמיינסטרים הישראלי אינו רואה את הקיום לצד הפלסטינים כגזרה משמיים ומאמין ביכולתו של צה"ל "להיפתר" מהמטרד הזה ביום מן הימים. בכל מקרה, התשתית המוסרית לפעולה מעין זו כבר מוכנה. עכשיו רק נשאר לתת לצה"ל לנצח, ואם הוא לא ניצח עד היום – זה רק בגלל פוליטיקאים רופסים שמפחדים להפעיל את מלוא עוצמתו ובגלל הסמולנים שמגישים בג"צים.
        שוב, מדובר בפחדים ומאוויים אנושיים לגמרי. רק שהניתוק הזה מהמציאות עלול להסתיים בנכבה יהודית.

        • שלום בוגוסלבסקי says:

          בסדר, אבל אתה ואני אנשים דפוקים שנמצאים עמוק בשיח הפוליטי ושומעים בעיקר את העמדות הכי מובהקות ובעיקר כאלה שנמצאות בכל מני קצוות. צריך להיזהר מלגזור מסקנות גורפות מבועת המידע הזאת.

          • איליה says:

            אילו כלים אתה מציע להתבוננות ריאליסטית במציאות?
            אני, אישית, גוזר את מסקנותי מהתבוננות בתקשורת המייסטרים, קיראה בבלוגים והאזנה לדעותיהם של הסובבים אותי אשר מתחלקים, באופן גס ביותר, לרדיקלים ו-AVERAGE JOES.
            במידה והבבועות הזמינות לי אינן אמינות בעליל, כמה דרכים נוספות ישנן לבחינה וניתוח של הלך הרוח הלאומי?

            • שלום בוגוסלבסקי says:

              יש מה ללמוד גם מהבועות, אבל בזהירות. אני למדתי בעיקר מהעבודה שלי עם קבוצות והצלבתי עם כל מני מקורות אחרים, מה שאני עושה מעט מאוד בשנה האחרונה ולכן גם רואה את עצמי מעודכן פחות היום. דרך טובה ללמוד זה לעשות עבודה עם כל מני אוכלוסיות לאורך זמן. כמובן שלחיות בסביבה מגוונת עוזר. אפשר ללמוד גם מסקרים ומחקרים, אבל לרוב השאלות שנשאלות בעייתיות. יש עוד מעט כנס של מכון שחרית שעשה מיפוי של התפלגות הדעות בחברה. עוד אין לי את הסקר, אבל נראה שהם אומרים דברים דומים למה שאני אומר (אני גם קשור אליהם קצת, אבל לא היה לי שום קשר לסקר הנ"ל). תבדוק את זה.

  9. עדו says:

    היום כשרוצים להזריע פרות כבר לא מביאים פר שיעלה עליהן אלא יש איזו מכונה שמרססים עליה ריח של פרה מיוחמת, הפר עולה על המכונה ושואבים ממנו את הזרע ואותו מחדירים לפרות.
    יש פר אחד באיזה מושב שמסרב בעקשנות לעלות על המכונה. אמרו לאיכר שמגדל את הפר הזה שישחט אותו כי הפר לא ממלא את תפקידו אבל האיכר לא מוכן. הוא אומר שהפר הזה הוא הייצור האחרון במדינה הזאת שעוד נשארו לו פרנציפים.
    סתם נזכרתי בזה בגלל כל השבחים לאנשי העקרונות מהליכוד, לא יודע למה..

  10. עופר says:

    טור מצויין.
    כמה נקודות:
    1) מסכים לחלוטין עם הפיסקה על האחרונה על המיינסטרים אבל צריך לקחת בחשבון שזה ציבור עם תודעה לאומית\לאומנית (כזה שיאכל בשקיקה כל מה שצה"ל והממשלה יאכילו אותו) ולכן מסורתית במטוטלת הוא ייטה מעט לימין.
    2) גוש הימין כבר 20 שנה עומד על 60 מנדטים או יותר ואין סיבה שזה ישתנה (להיפך, דמוגרפיה וכו') לכן מראש הסיכוי של השמאל קטן. וילך ויקטן עם השנים.
    3) היה ואקום גדול של מצביעי מרכז שמאל שנרתעו משלי. ציפי ליבני סתמה היום חלק גדול מהואקום הזה מה שמשאיר סיכוי קלוש לשמאל. אם הואקום היה ממשיך חלק מהקולות היו זולגים ימינה. נדהמתי לגלות חילונים מצביעי מרכז מסורתיים ששקלו ברצינות להצביע לבנט שסימל עבורם ימין מתון ופוליטיקה נקייה וכו'.
    4) בהחלט יש סיכוי שחלק ממצביעי ליברמן יחזרו שמאלה אבל זה כנראה לא יהיה יותר מ5 מנדטים כלומר כנראה הבסט קייס של השמאל זה שלימין יהיה 60 מנדטים ולשמאל באזור ה50 + 10 ערביות. אז בהעדר מפלגת שמאל\מרכז גדולות רוב הסיכויים שביבי ירכיב את הממשלה הבאה.

    • שחר.ב says:

      הטענה של שלום היא שאין דבר כזה דמוגרפיה מהותית. אנשים יכולים לשנות את הצבעות שלהם ולעבור מגוש לגוש גם אם נולדו למעמד כלכלי, לזהות דתית ואתנית מסויימת. יש למשל לא מעט חברים מזרחים שמקלקלים את התזה הדמוגרפית ומצביעים למרצ ולא לש"ס או לליכוד.
      ובוא לא נשכח שעמיר פרץ לפני כמה שנים הצליח לקבל מעל ל6 מנדטים מעיירות הפיתוח ומשכונות המצוקה ממזרחים ממעמד בנוני-נמוך שלא חלמו להצביע למפלגת העבודה.

      • עופר says:

        1) אני מבין ומקבל שיש גמישות מסויימת אבל היציבות של גוש הימין על 60 מנדטים ב20 שנה האחרונות מראה שיש להם רוב מוצק שהוא לא מאוד גמיש.
        2) הדתיים באשר הם לא גמישים בלשון המעטה לכן הדמוגרפיה בהחלט משחקת תפקיד.
        3) כמו שכתבתי התודעה של רוב הישראלים לאומית\לאומנית, לדוגמא מעטים מאוד מאוד האנשים שהתנגדו למבצעים צבאיים באשר הם. ולכן כל עוד הסכסוך עם הערבים קיים הנטייה הטבעית היא מעט ימינה.

        • שלום בוגוסלבסקי says:

          ידעת ששליש מהחילונים בירושלים הם דתל"שים ושהדיבור במגזר הדתי מפוצץ בענייני "הכישלון החינוכי", חוסר היכולת להנחיל את האידיאולוגיה לצעירים?

          • איליה says:

            כמה חילונים יש בירושלים סה"כ?

            • ערן טרבלסי says:

              עד כמה שזכור לי, קצת יותר מ-40% מהאוכלוסיה היהודית מגדירים עצמם חילונים או מסורתיים-חילונים. (עוד כ-30% חרדים והשאר דתיים).

            • שלום בוגוסלבסקי says:

              שכחת פלסטינים. קרוב לארבעים אחוז.

            • שלום בוגוסלבסקי says:

              אגב, איליה, בירושלים התחילו להבין את החלוקה לאחרונה לא במונחים של חילונים מולד דתיים וחרדים אלא במונחים של ציבור פלורליסטי, שכולל חילונים, דתל"שים ודתיים ליברלים מול דתיים לא ליברלים וחרדים. זה משקף את המציאות הרבה יותר. גם במונחים תכנון עירוני. יש שכונות חרדיות ויש שכונות פלורליסטיות שכולם חיים בהן, אין שכונות חילוניות.

          • עופר says:

            מעניין. לא הכרתי. יש נתונים מספריים על חזרה בשאלה? כתבתי שהדתיים לא גמישים כי לתחושתי אחוז עצום מהם מצביעים למפלגות ימין. לא לקחתי בחשבון חזרה בשאלה אם כי אין לי מושג עד כמה זה משפיע.

            • עוזיה says:

              מקובל לומר שדתלשים נשארים ימניים. להתרשמותי הדבר בסך הכל נכון, והוא קשור למהות התופעה הסוציולוגית המעניינת של התדתלשות שכבר נכתב עליה, אבל לטעמי לא מספיק.

            • שלום בוגוסלבסקי says:

              אני לא מכיר את המספרים ולא בטוח שהם קיימים. הסטטיסטיקות מתבססות בעיקר על הלומדים במסגרות החינוך השונות ורוב החזרה בשאלה מגיעה אחרי גיל 18. אכן, רוב הדתיים מצביעים למפלגות ימין. הצבעה בישראל זה עניין שבטי, לא רק אצל הדתיים ולא רק בימין.

            • שלום בוגוסלבסקי says:

              עוזיה, לא יודע כמה ומה, אבל לא רק שאני מכיר המון דתל"שים שמאלנים, אלא שלא מעט מהשמאלנים הבולטים יותר (ושאני אישית מעריך) לפחות בדור הצעיר הם כאלה.

  11. מריק says:

    תמיד היינו מילטריסטיים. תמיד היינו קצת גזענים (אבל לא יותר מהאירופאים). תמיד היינו אקסטרה פטריוטים. אני לא מבין את הקשקוש הזה של העם הקצין העם נהיה פשיסטי. הרי זה תמיד היה כך, ותוצר ישיר של הסביבה העויינת שאנחנו נמצאים בה, מצב מלחמה מתמיד, ואתוסים שנבנו סביב זה שקשה מאוד להרפות מהם. היה צריך גנרל בדימוס כמו "רבין" בשביל להשחיל אכשהו את אוסלו פה. וגם זה קרס ונרצח ונשדד.

  12. Assaf says:

    Shalom hi,

    As an expatriate I thank you personally for introducing me to the trendy slang

    "Came out Hummus"

    Only one naive question: how does "came out Hummus" is different from "came out Freier?"

    Or is it part of our integration into the Middle East? Did we decide to replace the Yiddish word with an Arabic one?
    Instead of, say, actually listen to the Arabs and respect their rights? But I digress

    Otherwise, enjoy the partisan swamp. I am afraid that despite what you and other write, Likud's hard-right candidate list will not hurt them nearly as much as it should. But anyone predicting the super-volatile Israeli electorate risks falling flat

    We've heard about "strategic voting" and "identity voting".
    But Israel's silent majority can claim the copyright for
    "Creative Voting"

    So how will the voters' creative genius express itself this time? Who knows?!?

    Again, enjoy

  13. אורן says:

    לפי איפיון המיינסטרים שלך, התנועה הירוקה-מימ"ד ועם שלם אמורות לקטוף את המיינסטרים כמו פרי בשל. כל מה שהן צריכות זה מימון מפלגות בשביל פרסום חוצות וזמן מסך.

    אבל דא עקא, כל עוד התקשורת לא מספרת למיינסטרים האמיתי את האמת על מי שהוא, איזו משמעות יש למהות המיינסטרים – כל עוד מבחינתו הוא ממשיך להצביע למיינסטרים תקשורתי כמו יאיר לפיד?

  14. AP says:

    "אבל שום דבר במרכיבים האלה לא שם אותו אוטומטית בכיס של הימין, אלא בהעדר אפשרות משכנעת אחרת."
    מרכיב חשוב מאוד לדעתי שלא ציינת, הוא קמפיין ההסתה שמתקיים כבר הרבה שנים נגד השמאל הישראלי, הסתה שהפכה את עצם המילה "שמאל" לקללה. אמנם כתבת לא פעם על מובילי ומנהיגי הקמפיין הזה ומאפייניו, אבל לטעמי אתה לא מייחס לו חשיבות מספקת בתיאור הפוליטיקה הישראלית. האם המרכיב הזה, ההסתה הזו, שמה את המיינסטרים הישראלי אוטומטית בכיס של הימין? אני לא חושב. לא אוטומטית, בכל אופן. אבל במציאות שבה זיהוי או הזדהות עם השמאל נחשבים כעלבון אם לא כבגידה של ממש, זה בטח עוזר לימין. לדו שיח פוליטי נורמלי זה לא תורם, בכל מקרה.