תגובה נפוחה ועצלנית שזורקת מלים באוויר בלי נסיון מינימאלי להסביר את הביקורת לאנשים שנמצאים מחוץ לראשה של הכותבת.

אם יורשה לי להוסיף אספקט קצת שונה לדיון, מעבר לטקטיקות כאלה ואחרות, מה שאני רואה, שמתבטא בכיבוש כל הטריטוריות והמאחזים הקלאסיים של השמאל הציוני הישן כפי שתארת יפה שלום נובע ויונק את השראתו קודם כל מנטישת האתוס הציוני מהפכני כפי שהתבטא במהפכה המושגית שביצעה הציונות בקרב התרבות היהודית בקהילה המסורתית-אורתודוכסית. כל מה שאנחנו עדים לו כרגע הוא ניכוס תוך היפוך משמעות של המושגים שחידשה התנועה הציונית ע"י הימין/מרכז ובפועל ראקציה וחזרה למושגים ולחשיבה יהודית-גלותית, תהליך שנובע לדעתי מהעדר הפנמה אמיתית לרוחב החברה הישראלית של האתוס הציוני המקורי, האמיתי (זה שמבסס את התקומה היהודית והמסר והשליחות היהודית *בהכרח* על יסודות אוניברסליים שלידתם ביהדות (שזוהי כל תמציתה), שמצביע על הכשלים שהובילו לשכול ולאסון של השואה, האתוס הציוני שמשחרר את כח הרוח והיצירה היהודית לטובת האנושות כולה, שהופך את הפירמידה המעמדית, שחותר להקמת חברת מופת וכו' וכו'…). חזרה לרולוונטיות פוליטית מתחילה קודם כל מחידוש המסר הרוחני וכיבוש השיח הציוני והתרבותי (אחרי שמבהירים לעצמנו במה בעצם מדובר)

מאמר נפוח חסר תוכן ואמת, כנ"ל רוב התגובות היחיד שמדבר לעניין ולפחות ובעברית
פשוטה זה AP ולא מצאתי אף תגובה של כותב המאמר שמתאמתת עם העובדות שהוא מעלה.
עושה רושם שמר בוגלובסקי מתנהל בתוך התגובות בדיוק לפי הפרדיגמה שהוא מבקר.

[…] נוספת מזווית אחרת לאותה הנקודה, תקראו את הפוסט "פול גז בניוטרל" של שלום […]

[…] הבלוגוספירה הישראלית, כתב פוסט חשוב במיוחד תחת הכותרת פול גז בניוטרל. בוגוסלבסקי טען שם, בין היתר, כי הרבה דברים שהשמאל […]

בשביל "ביטחון"? אם אני מתרגם את זה לזכות שלי לחיות בכלל (כלומר בלי איזה "זריקונת לים" נוסח הצהרות 1948) אז הרבה ערכים.
הקיום של המדינה מבטיח לדעתי את ההיטלרים הבאים במצב פחות מאיים עלי ועל ילדי, אז למעשה ביטחון זה מבחינתי ביטון החיבור של ראש לגוף.

ועל הערת מערכת החינוך, בתור "שמאלן" אם התוצאה תהיה טובה (נניח, היפוטתית) אתה חושב שתהיה מספיק כנה להודות בזה?

הדוגמה שנתת בהתחלה על הגבר והאישה לא טובה.
אתה חוטא במה שאתה מתנגד לו. אתה מנתח את התנהגות הגבר כהתנהגות דומיננטיות גברית. זה בדיוק כמו להגיד שאישה טובה למטבח.
כל אדם הוא אישיות בפני עצמה עם אופי שלו. ואם הוא לא נותן לשני לדבר זה אולי לא נחמד, אבל זה לא בהכרח דומיננטיות גברית, או שוביניזם. יכול להיות שהוא כך עם כולם. זה אופי שלו…

הגיע זמן, דני, שנבסס את החיים שלנו כאן על עוד משהו חוץ מהקטע של למות על הרגליים כי אם זה יהיה הדבר היחיד שאנחנו יודעים לעשות, זה בדיוק מה שנעשה.

זה מצוין. גם הפוסט מצוין, אבל אם הדברים האלה היו כתובים בתוכו בצורה ברורה הוא היה יותר טוב.

יש הבדל גדול בין סכנה לחייך כאשר אתה יהודי חסר אונים באוקראינה, ומחכה לחרב הפריץ, לבין סכנה לחייך כאשר אתה חמוש ומסוגל להגן על עצמך. במקרה השני, לפחות אתה אדון לגורלך – וזה הלקח האמיתי של המאורעות באירופה בשנות הארבעים.