"……תודה למי שנשארה"

עד כאן !
אם את לא מוכנה לתת לי (כיצור אנושי וכגבר) את הכבוד הבסיסי של התיחסות, אני לא מעונין להמשיך ולקרוא את דבריך, למרות שהנושא חשוב מאד לדעתי. את(ן) רוצה ללעוג "עד כמה האגו שלי חשוב לי יותר מהחיים"- בבקשה ! אני לא מוכן לקרוא לזה גשם.
אם את מעונינת בשיתוף פעולה, לימדי להתיחס בכבוד לשותפייך הפוטנציאליים.

המטאפורה הזו נהדרת. ואני בהחלט מאמינה שגברים יכולים להרוויח הרבה מפמיניזם, אחרת לא הייתי עושה את מה שאני עושה (את התפיסה הפמיניסטית למדתי בעצמי, בהתחלה, מגברים). גם הלינק שהבאת בתגובה למטה לא רע, תודה.

אגב, למען הסדר הטוב – הכצעקתה אינו הבלוג שלי. בפועל, הוא מתחוזק ותוחזק על-ידי כ-15 נשים בעבר ובהווה, ודעתי אינה הקובעת או השלטת שם -אני רק קול אחד כשזה נוגע להתווית מדיניות. בעיניי, הוא הבלוג של כולם וכולן: כולם יכולים לשלוח דיווח, כולם יכולים לקרוא, וכן, יש לנו מדיניות תגובות מסוימת שנוצרה כדי לאפשר את קיום האתר. בשורה התחתונה, אם לא היו שולחים אלינו דיווחים, לא היה אתר. זה עד כדי כך פשוט, ולכן הוא של כולם. המשימה היחידה של העורכות היא לשמור עליו ועל המדווחים והמדווחות בעשרים עיניים, כדי שהוא ישאר מקום בטוח ברשת.

(ולמען הסדר הטוב 2, הדעה שכתבתי בטור מעלה, כמובן, אינה מייצגת את האתר, אלא רק את דעתי. לא רק שהיו על האתר הזה כ-15 עורכות בזמנים שונים, כולנו עם דעות שונות מאוד אחת מהשנייה, אבל כולנו מסכימות עם זה שלבני אדם מותר לצעוד ברחוב בשקט ללא הטרדות מיניות).

אני מסכימה עם חלק מדברייך, אם כי בניסוח קצת אחר ומזווית ראייה שונה. אני בהחלט מסכימה עם כך שמפלגת נשים אינה הדרך הפרקטית היחידה להבטיח זכויות ונוכחות שווה של נשים, אבל אני תולה את הסיבה לכך במבנה הפוליטי ובתפיסה של מעשה פוליטי מהו. אני גם חושבת שזכויות נשים הן נושאים הקשורים לכלל הציבור. נשים עובדות, משלמות מסים, אמהות – ומרבית המשפחות מורכבות גם מנשים, נערות וילדות. מעבר לכך, מרבית הציבור מורכב מנשים. אפילו חוק כמו הפללת הלקוח, שלכאורה אמור להשפיע רק על מתי-מעט של לקוחות זנות ואת מי שנתפסות (ונתפסים) כ"שולי החברה" – כלומר, לא מספר משכנע במיוחד של בוחרים ובוחרות – עורר רעש רב. אני לא בטוחה לגמרי שהסיבה שהוא עורר כל-כך הרבה רעש היא רק בגלל שזנות נחשבת נושא "סקסי" להתעסק בו, כמו שהחוק הזה נגע בעצב רגיש. ושוב, זו רק דוגמא אחת, שלמראית עין לא היתה אמורה לעשות כל-כך הרבה רעש ולא לשנות דבר במצבם, לכאורה, של הרוב המכריע של הציבור, גברים כנשים.

ולכן, אני חושבת, צריך גם לשנות את התפיסה של מהו מעשה פוליטי דרך עדשות מגדריות. החל מועד ההורים, דרך קיפול הכביסה, תחבורה ציבורית, וכלה בקצבאות ובבטחון. אבל ללא שינוי התפיסה אין ולא יהיה ערך רב לכך שיש בועדה או בכנסת אחוז מסוים של נשים. אני לא רוצה להגיד שהכל פוליטי, כי זה יהיה כמו להגיד ששום דבר אינו פוליטי. אבל אני רוצה להגיד שאפשר וכדאי להתחיל לחשוב על הדברים קצת אחרת, לפעמים, ומזוויות שונות, וזה לא הולך לקרות עם השיטה והתפיסה הנוכחית של פוליטיקה מהי, ומה זה אישה ומה זה גבר ומה מותר או אסור לכל אחד מהם.

בבחירות 1992 רצה בוודאות מפלגת נשים, בראשותה של רות רזניק, ולדעתי היו עוד ניסיונות. כל המפלגות הללו לא עברו את אחוז החסימה.

משמע- רובן המוחלט של הנשים אינן מעוניינות להתאגד על בסיס מגדרי, ומעניינים אותן, יותר מכך, נושאים הקשורים לכלל הציבור.

מעבר לכך, נשים רבות מצביעות למפלגות דתיות ומסורתיות, שענייני מעמד האישה, איך נאמר בעדינות, אינם בראש מעייניהן.

"כל תגובה שנראתה בעייתית ולו ב-5% נדונה בפורום לפני שהועלתה, ולפעמים ההתכתבויות עליה התפרשו על יותר משישים דוא"לים שונים. אבל אם אני חושבת על זה במונחים של רווח והפסד – זה היה קל להדהים. קל עד כדי כך שאני לא מבינה מדוע ממשיכים לתת לטוקבקיסטים ואנשים שמתחמים בסתימת פיות את זכות הדיבור שוב ושוב"

כאשר את הדיקטטור ואת הקובעת מה הוא ה-"טוב" ומה הוא ה-"רע" הכל הוא "קל להדהים". זו אינה התמודדות של שווה מול שווה. השאלה בעולם השווים, שאת שואפת אליו בעצם המאמר עצמו, היא איך ומי הוא הקובע, מה הוא "טוב" ומה הוא "רע", והתשובה המשמחת היא שאין אחד שקובע זאת. זכות הבעת הדיעה, פוגענית לדעתך ככל שתהייה, היא גם זאת שלמעשה מאפשרת לך להביע את דעתך (ובמובנים מסוימים, עצם העובדה שאת מאפשרת לאחר להביע את דעתו היא המאפשרת לך להביע את דעתך). אמנם לכל דבר יש גבול, ולרוב המשטר יתערב, או ירצה להתערב, באמירות המועדדות אלימות פיזית, אך דיעה (לא מקובלת עליך ועלי ככל שתהייה) כמו "נשים למטבח" איננה עילה לסתימת פיות, וזכות הדיבור תעמוד למביע הדיעה שוב ושוב.
מה שאת מסוגלת למשטר פנימית בתוך פורום אינטרנטי, אל לו, בתכלית האיסור, להשפיע בתווך החברתי המציאותי, והוא בצורה פרדוקסלית משעבד חמור.

והנה גבר אחד שמנסה להסביר חלק מהיחס שלנו לנשים
(חסרה h אחת בהתחלה)
ttp://www.cracked.com/article_19785_5-ways-modern-men-are-trained-to-hate-women.html

כל הפיסקה של המוס שמה בסוף זה מילה במילה מה שאני חושב ומרגיש.

אני חושב שמתוך העשר פעמים בערך שניסיתי לקרוא את מה שאת כותבת פה או בבלוג שלך, התגובה הזאת היית הפעם הראשונה שהבנתי בדיוק על מה את מדברת, וגם זה בזכות הקונטקסט שקיבלתי מהביקורים בבלוג שלך.
עכשיו אני יכול להסכים עם אמירה שלך בלב שלם ולא רק להסתובב עם תחושה של "כן בגדול אני מסכים איתה אבל באמת שאני לא יודע מה היא רוצה מהחיים שלי."
לא שאת, כמובן, באמת רוצה משהו ממני ספציפית. אבל זאת התחושה שאני כל פעם מקבל כשאני מבקר בבלוג שלך.

פתחת את העיניים שלי לקשיים יומיומיים של נשים שלא ראיתי קודם לכן. כמו הרבה דברים אחרים מרוב שאתה רגיל למצב הדפוק אתה בכלל לא שם לב לזה שהוא דפוק. כמו לגדול בבית בלי ידיות ואז יום אחד להבין שיש אנשים שיש להם ידיות בבית וזה בעצם הרבה יותר נוח מאך שאתה גדלת.

[…] לפוסט מצויין של פעילה בנושא הטרדות מיניות […]

סיפור אישי קצר.
לפני מספר שנים ערכתי ניסוי שעיקרו היה להגיב כאישה בפורומים, למשך כמה חודשים ולתחזק דמות נשית בעקביות(מומלץ לכל אחד ובהחלט מאיר עניים).
מה שהפתיע אותי יותר מכל לא היה השוביניזם, ההתעלמות לעתים או דוק הדידקטיות שליווה תגובות ממגיבים זכרים בעיקר משכילים, אכלתי כאלו גם בתור זכר. הפתיע אותי מה שקרה לי, כל סגנון הכתיבה שלי הפך אחר כאשר הייתי ח. הנקבה. דיברתי בעדינות רבה יותר, הייתי סבלני יותר לדעות אחרות וניסיתי להסביר ולא לעקוץ. חשבתי אחר כך די הרבה על הסיבות לכך, הרי ברור ששיחקתי אשה כפי שאני מדמיין שאשה אמורה להתנהג ויצא לי שהיא הייתה הרבה יותר נחמדה ממני. בהתחלה חשבתי שזה מגניב שהדעות הקדומות שלי כלכך סימפטיות לנשים, אלא כשסיפרתי את זה לאשתי לעתיד, היא טענה שאני חזיר שוביניסט כמו כולם, כי אשה יכולה להיות ארסית ומרושעת וצינית לפחות כמוני אם לא יותר. מה שיצא מכל הניסוי הזה בסוף היום הוא שאיבדתי את כל ה"קרדיט" שהיה לי לנשים, אני חושב שזה טוב יותר ככה. איכשהוא הפוסט הזה הזכיר לי את זה.