או כפי שציינה בפניי אישה חכמה: גלעד שליט חזר ביום שבו נכנסה לתוקף התפטרות המתמחים. כמה כתבות באותו יום היו על סוג השניצל שסבתא תכין לגלעד, וכמה על מצב הרפואה הציבורית לאחר התפטרות המתמחים?
ולא שאני מזלזלת בחשיבות המוראלית, החברתית והמשפחתית של החזרת השבוי הביתה. אני פשוט חושבת שלא די בכך כדי להעלים את בעיית מחירי הדיור, בעיית המתמחים, בעיית מחירי מוצרי היסוד, בעיית הרפתנים, בעיית האמהות, בעיית העובדים הסוציאליים, בעיית החינוך (כולל השכלה גבוהה), בעיית מחוסרי השיכון, בעיית התחבורה הציבורית, בעיית מחירי הדלק…. שכחתי משהו?

קראתי את הדיבורים שלכם על סטטיסטיקה, ואני חושב שאתם מלומדים טיפשים. כלומר, שאתם משתמשים בהבנה שלכם על מוגבלות הסטטיסטיקה כמנבה את העתיד, כדי לטעון טענות חסרות היגיון. מה לא עושים כדי להצדיק עיוותים מוסריים כמו העיסקה הגרוטסקית הזאת.
אני אנסה בצורה פשוטה להדוף את מכלול הטענות הילדותיות שהעלתם פה כמין קומונה אחוזת קיבעון לגבי התזה הדתית- המשיחית המופרכת שהעלתם לגבי אמיתות 'הסטטיסטיקה' של משוחררי עיסקאות :
סטטיסטית, אדם מאירגון חמאס שעסק בפעילות אלימה, אשר שוחרר מהכלא בעקבות עיסקה- יותר מ60 אחוז מהפעמים חוזר ומשתתף בפעילות אלימה.
בכך הוא שונה מרוצחים פלילים או – כן תחזיקו את עצמכם, מסתם ערבי שמסתובב ברחובות שכם. סטטיסטית, הסיכויים שסתם אדם ברחובות שכם ישתתף בפעילות אלימה נגד אזרחים, הוא פחות מאחוז.
סטטיסטית זה טיעון שאי אפשר להפריך אותו.
זה שאתם רוצים לטעון ש"גל אלימות" זה מין אנרגיה קוסמית שמסתובבת והיא נטולת קשר ל"מעשים אלימים" שמבצע אדם מסויים, בעל מנבאים סטטיסטים ברורים להיותו אלים, היא פשוט מיסטיקה אידאולוגית מכוערת.
זה כמו לטעון ששיחרור של פדופיל מורשע בשכונת מגורים ( כמו שקורה תמיד במסגרות שיקומיות ), אין לו קשר בהכרח ל'גל הפדופיליה' ששטף את השכונה, ואשר הוא במקרה – היה מעורב בו שוב.
הפדופיליה הקוסמית כמו התלבשה עליו ואם לא היית משחרר אותו- היא הייתה מתלבשת על מישהו אחר.
תצטרפו לסמינר תיאולוגי של נוצרים משיחיים. נראה לי שם יאהבו את הטיעונים שלכם.

אין ספק שנתניהו עשה כאן מהלך גאוני מבחינתו. אם לא יהיו פיגועים, הוא השיב את הילד. אם יהיו פיגועים, זה יהיה במסגרת גל אלימות חדש שיכול להועיל לו. ממש ווין-ווין סיטיואיישן. שלא נדבר על ההתגייסות של התקשורת לטובתו שלא ברור אם תקנה לו קדנציה נוספת, אבל היא כבר הקנתה לו עוד כמה שבועות של חסד.

אגב, בעקבות דבריו אמש של אהוד ברק: "אני שמח שעשינו עסקה, מעכשיו צריך כללים חדשים", מגיעה לשלום מילה טובה על האבחנות המדויקות שהוא עשה בפוסט.

מה שבאמת מופרך בעיני הוא התגובות הזועמות למים נתניהו החדש. בכל אתר שדיווח על התופעה, גדול כקטן, מיד הופיעו טוקבקים זועמים של "איך אתם מעיזים? נתניהו הוא גיבור ישראל שהציל את גלעד שליט בעשר אצבעותיו החשופות בזמן שאתם גלשתם בפייסבוק!".
עכשיו, מילא שמאז שחרורו של שליט אסור להגיד מילה רעה על ביבי, שלא לדבר על להתנגד לביבי פוליטית, לטעון שעסקת שליט גרועה, לומר שראש הממשלה שלנו דופק אותנו כלכלית וחברתית או שהוא עשה מהלך יחצ"ני מיני ומנוכר כשהסכים לעסקה (הרי הוא שחרר את גלעד! הוא ולא מלאך! הוא ולא שרף! הוא ולא אולמרט!*). אבל רבאק, גם לספר בדיחות כבר אי אפשר?

* וידוע הרי שלשחרר חייל אחד באיחור משמעותי של כמה שנים ובמחיר גבוה מאוד מחפה על כל העוולות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות של שתי קדנציות, לא?

לא ראית איזה קמפיין "מנהיג נולד" הריצו ב"הארץ" בשביל נתניהו?

מסכים איתך לחלוטין.
אותן מחשבות בדיוק מלוות אותי מהיום בו נודע על חזרתו הצפויה של שליט. נראה שקל יותר לשחרר 1000 אסירים – חלקם רוצחים צמאי דם, ולהעניק ניצחון לטרוריסטים של החמאס על חשבון המדינאים של הפתח, מאשר לפרק את הפירמידות הפיננסיות, למשל.

אמנם שחרורו של גלעד שליט נגע בהרבה לבבות דואבים (כולל זה שלי), אבל בפועל, המהלך אינו מהותי לחיינו כאן – במציאות הגיאופוליטית והכלכלית הרעה הזו שביבי מתעקש לשמר.
האימפקט התדמיתי והתקשורתי של העסקה גדול לאין שיעור ממשמעותה החברתית.

בכל מקרה, אני תולה את האשמה במי שהתעקש להעמיס את גלעד שליט על עגלת המחאה החברתית של הקיץ האחרון. מי שאיפשר לנועם שליט לנאום בעצרות (עם כל האמפטיה שאני רוחש למשפחת שליט), הוא האחראי למצב בו שחרורו של גלעד נתפס כמענה ראוי לדרישות המחאה.

כן ולא. יש לי תחושה שאחרי כל המחאות המוצדקות שפרחו הקיץ, שפגעו בפופולריות של ביבי בקרב מצביעי הימין המסורתיים (לפחות בקרב כמה וכמה ימניים בקרב מכריי), ושהציגו אותו כמנהיג שמנותק מרחשי ליבו של העם, הוא היה צריך לעשות משהו שיציג אותו כמנהיג המתחשב שמקשיב לרצון הבוחרים. כמובן שמהלך משמעותי של שינוי כלכלי חברתי לא בא בחשבון, מכיוון שהברית עם הטייקונים היא מקודשת. אז במקום לדאוג לדיור בר השגה, להטיל פיקוח על יצרני המזון או לאפשר לרופאים תנאי העסקה סבירים, ביבי הלך על הפיתרון הקל – עסקת שחרור שבויים שהוצעה שוב ושוב כבר לפני כמה שנים, ובכל פעם נדחתה על הסף. עסקת שליט היא קצת כמו לתת מוצץ לתינוק מורעב: הציבור רוצה את גלעד בבית – הציבור יקבל את גלעד בבית, בתקווה שישתוק ויירגע לכמה שנים עם כל הדרישות בענייני דיור, מוצרי מזון בסיסיים, שכר הוגן ותנאים סוציאליים. בבחינת "קיבלתם אצבע, עכשיו תסתמו". לפי מצב האופוריה הנוכחי (שלטים חדשים עם אותה כחלחלה תמונה שחוקה וכיתובי "כמה טוב שבאת הביתה", סיקור חדשותי של סוג השניצל שסבתא הכינה לגלעד וכולי), יש סיכוי שהמניפולציה הזו אכן תפעל על חלק מהציבור.
בעיני מדובר במהלך יחצ"ני ותעמולתי מובהק, שאין דבר בינו לבין הזדהות עם כאבה של משפחת שליט או החשיבות של החזרת הלוחם חי משדה הקרב. אם מה שביבי באמת היה רוצה תמורת שחרור האסירים הפלסטינים הוא השבתו של גלעד שליט, הוא היה חותם על העסקה הזו כבר לפני שנתיים-שלוש (משום מה זה לא היה נראה לו כמו מחיר סביר בזמנו). אבל אז, כמובן, לא היה לו עם מה לנסות ולהרדים את המעמד הבינוני ההולך ומתפרק אחרי קיץ של מחאה. למעשה, ביבי מנסה לקנות שקט תעשייתי וקדנציה נוספת במחיר של מעל אלף אסירים מסוכנים, על חשבוננו כמובן. אה, וכמובן שעכשיו, כשכל כך הרבה פעילי חמאס עם דם על הידיים מסתובבים חופשי ברצועת עזה, הרי שהמדינה נמצאת תחת איום בטחוני חמור. וכשיש איום בטחוני חמור, אנשים נוטים לשכוח מקוטג', מצדק חברתי וממדינת רווחה, ולהצביע למועמד הביטחוניסט. בשחרור האסירים ביבי בעצם מוביל במודע למצב שבו הוא יוכל לומר לכולנו בראש מורם לפני הבחירות הבאות שבימים כאלו העם חייב מנהיג חזק, גבר-גבר, ושאם בטחוננו האישי חשוב לנו, אל לנו להצביע למועמדים עם מצע חברתי כמו שלי יחימוביץ הנקבה או אלי ישי הדוס, אלא רק לאיש הימין שיודע לנהל מלחמה. המשוואה היא פשוטה: יותר מחבלים מחוץ לכלא = יותר קולות לגנרלים, פחות קיצוץ בתקציב הביטחון ופחות נושאים חברתיים על הפרק.

אני בספק אם זה ישפיע איכשהו על היבחרותו או אי היבחרותו של ביבי לקדנציה נוספת. מי שאוהד את ביבי והיה בעד העסקה יהיה עוד יותר בעדו. מי שאוהד אותו והתנגד לעסקה ימשיך לתמוך בו ומי שנגדו והיה בעד העסקה לא יצביע בשבילו בזכותה.

את הלכידה של שליט ניתן לראות כלגיטימית.

את הפעולות של חלק נכבד מהאנשים ששוחררו, רצח מכוון של אזרחים כאסטרטגיה, אי אפשר.

מהיכן מגיעה ההנחה שלא התעללו ועינו אותו בזמן שהייתו בשבי? לפי מיטב הבנתי, בתחילת תקופת השבי הוא סבל מיחס קשה מאד. יתרה מזאת, גופו הכחוש ועורו החיוור שניראו בעת יציאתו מהשבי לא ממש מעידים על תנאי כליאה הומניים במיוחד…

"בית דין לא יעזור, הפלסטינים הרבה יותר הומניים ביחסם אל השבויים הישראלים מהיחס להם זוכים שבויים אלו במדינות ערב". לא הייתי קופץ למסקנה כ"כ נחרצת, מבט חטוף על האסירים המשוחררים מוכיח דווקא את ההיפך. לא שאנחנו דוגמא למדינה הנותנת יחס מופתי לשבויים, אך ההשוואה ממש לא במקומה.