למיטב זכרוני, הכנסיה תבעה לקבל לידיה מבנה שנקרא "חדר הסעודה האחרונה".
ישראל סירבה, מפני שהמבנה שייך לוואקף.

זהו בדיוק שהכל חשוב לך חוץ מהאמת.

כתיבה מצוינת, הנושא גם הוא – ארכיאולוגיה ולאום…

"האם אנחנו אמורים לצפות למשלחת איטלקית שתבוא לתבוע את העיר? בוותיקן כבר שיחקו עם הרעיון בזמנו והכנסייה הקתולית היא המשכה של האימפריה הרומית לא פחות, בלשון המעטה הייתי אומר, מהיותה של מדינת ישראל המשכה של ממלכת ישראל. והאימפריה הרומית שלטה בירושלים כ-700 שנה ברציפות, כפליים מזמן השלטון היהודי העצמאי – במצטבר. ואולי ברלוסקוני ידרוש לקבל את הרובע היהודי ומגדל דוד על תקן מקום משכנו של הלגיון העשירי פרטנסיס.."

אני שוקל להתחיל עצומה בעניין, נראה לי רעיון מצויין.

סלבה שלום,

בטאו יש אימרה יפה: 'מי שיודע לא מדבר – מי שמדבר לא יודע'

12 שנה אני רוצה לדבר על רוחניות ומיסטיקה אבל מאוד מאוד חושש שאם שאני יתחיל לדבר יתברר שבעצם אני לא יודע.

בעבר עבדתי על ניידת לטיפול נמרץ ומה שאתה לומד במד"א זה שלפני שאתה מטפל חשוב גם לוודא קודם כל שאתה לא גורם נזק.

אני מאוד רוצה לפתוח בלוג אבל זאת גם אחריות כבדה, כי רוחניות ומיסטיקה מכוונים לנפש של הבן אדם ונזק שם יכול להיות בלתי הפיך.

אז בינתיים אני לומד.

מהבלוג הזה של שלום אני מחבר בין רעיונות רוחניים ומיסטיקה יהודית לבין התכל'ס של הפרשנות הפוליטית של שלום וכבונוס יש לו גם ראייה מקורית ללא אותו 'טייס אוטומטי' שאתה מדבר עליו שגורם לנו להטיח אחד בשני את אותם סיסמאות שחוקות

(ברוחניות זה נקרא 'אופי' שהוא אוסף ההרגלים הקבועים שרכשנו כתוצאה מניסיון העבר והתקוות/חששות מהעתיד הלא ידוע ואז באופן לא ממש מפתיע הרוחניות אומרת שטייס אוטומטי לא נותן לך להנות מהרגע כי שליטה אמיתית במטוס והנאה מחוויית הטיסה לא מושגים בטייס אוטומטי – ותודה מעומק הלב על המטפורה היפה של טייס אוטומטי' שלא חשבתי עליו מקודם)

היות ורוב מה שכתבת הוא לגבי אותו 'טייס אוטומטי', הפיתרון שאני יכול להציע כדי 'באמת להטיס את המטוס' מגיע כולו מתחום הרוחניות והמיסטיקה ועל כך בבלוג, שאולי נפתח בעתיד

אגב, מה שכתבת הוא דוגמא מצויינת למה שכתבתי קודם לסלבה

הטחת הסיסמאות לא עוזרת כי כל צד מפרש את אותם מילים בסיסמאות בצורה אחרת, אבל כשאתה מדבר על 'הטייס האוטומטי' אתה עובד למישור האנושי וכאן אנחנו יכולים לדבר בלי קשר לימין ושמאל.

אילן היקר שלום,

צריך לדבר עם כל אחד, בלי קשר לדיעות שלו, קיצוניות ככל שיהיו מסיבה נורא נורא פשוטה – גם הוא וגם אני תקועים באותה סירה וכדאי להגיע להסכמות.

זה מזכיר את הסיפור על שניים בסירה ואחד קודח חור איפה שהוא יושב בטענה שזה 'יביא את הגאולה' ואומר לנוסע השני 'זאת לא בעיה שלך, אני קודח רק מתחת לכיסא שלי'

אז להגיד לו ללכת להזדיין יוביל לטביעת הסירה ואז מה הרווחנו?

לכן מי שמהרהר באפשרות של השמדת עם יש עלי (ולדעתי על כל אחד) חובה מיוחדת למנוע את האסון הנורא הזה.

ואיך אני אמנע הירהורים מטורפים כאלה על השמדת עם? בזה שאני יגיד לו ללכת להזדיין או על ידי שזה שננהל שיח?

גזענות ושנאת האחר נובעים כמו שכולנו יודעים מפחד.

הדינימקה מאוד ידועה: אתה לא מכיר מישהו – אתה פוחד מהלא מוכר – אתה רוצה להעלים את המפחיד והלא מוכר

לכן ה-'הסכמה' שלי עם רעיונות קיצוניים נועד בראש ובראשונה לתת לצד השני לפרוק את הפחד שלו. תן לו לדבר. תן לו להוציא. תן לו להקיא הכל החוצה.

אז, אולי, תתחיל שיחה כי באופן לא ממש מפתיע, גם בני אדם קיצוניים הם קודם כל בני אדם וכמו לכולנו יש להם פחדים, תקוות וחלומות.

לכן המטרה שלי בשיחה עם כל אדם היא להביא את השיחה לאותו מישור של שיח ואין כמו המישור האנושי כדי להביא להחלפת מילים ששני הצדדים מבינים, כי אני טוען שכשימני דתי ושמאלני חילוני מתווכחים, למרות שהם מדברים באותם מילים, המשמעות שלהם מאוד שונה לכל אחד מהם וזאת הבעיה העיקרית בשיח בין קיצונים (ואני מאמין שהשליחות שלי היא 'לפרשן' לכל צד למה הוא באמת מתכוון כי אני מבין את שני הצדדים בגלל הרקע שלי)

זוכר את ה-'בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם'?

אז לדעתי עדיף להיות חכם ו-'לא צודק' מאשר להיות צודק וטיפש.

להיות חכם פירושו לקדם את האינטרס שלך – להיות צודק זה טיפוח התחושה המזוייפת של 'אני חזק'

בספרי משלי נאמר 'חכם יוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה'

תחבולה היא המילה העברית היפה למניפולציה.

הסכמה, או יותר נכון הנכונות באמת להקשיב ללא שיפוט תוך כדי שאני נותן לצד השני את ההרגשה שאני באמת מנסה להבין את נקודת המבט שלו (ובלי להתחיל לצעוק לימני פשיסט) היא מניפולציה יפיפיה כדי ליצור דיאלוג.

אז עדיף להיות חכם וללמוד לקח בדרך הקשה או להיות נבון?

דיאלוג אין פירושו הסכמה. דיאלוג, לדעתי, הוא החלפת דיעות – אני לוקח את הדיעה שלו והוא לוקח את הדיעה שלי (וזאת המשמעות של 'החלפה') ובסיום השיחה יכול להיות שנחליף בחזרה את הדיעות, אולי הוא ישאיר אצלו את הדיעה שלי או אולי הוא ישאיר את הדיעה שלו אצלי ובמקרים מאוד נדירים (אבל נפוצים אצל זוגות נשואים….) כל צד יאמץ את הדיעה של הצד השני וכל הדיאלוג ייפתח מחדש.

לדבר עם מי שמסכים לך זה קל.

להתווכח עם מי שלא מסכים לך זה קשה.

לנהל דיאלוג מתוך אהבה עם מי שלא מסכים לך זה כיף

אני מכיר את ה-'שיפוט האוטומטי' שיש לכל אחד מאיתנו אבל זה בדיוק בדיוק הדבר שמונע מאיתנו לנהל דיאלוג אמיתי.

אני אגלה לך סוד.

כשאתה מנהל דיאלוג עם מי שלא מסכים לך אתה מעשיר את החיים שלך.

קודם היתה לך רק זווית ראייה אחת על משהו ועכשיו יש לך 2 זוויוות ראייה על אותו דבר.

מקודם לא היה לך חופש לבחור כי הייתה לך רק זווית אחת מה שאומר שאתה חווה את המצב בצורה מאוד דלה אבל אחרי דיאלוג יש לך אתה יוצר לעצמך את החופש לבחור בין כמה זוויות.

לדעתי לחוות את החיים רק מתוך זווית אחת זה דל ומשעמם ובכלל מטרת היהדות הוא 'לצאת מעבדות לחירות' כלומר להיות חופשיים.

זה נשמע נורא עמוק ומיסטי וכל זה אבל כולנו מכירים את זה בתכל'ס

יש לנו אישיות אחת (או צד אחר באישיות) לפייסבוק, אישיות אחרת לעבודה, אישיות אחרת עם חברים, אישיות אחרת למשחק המחשב וכן הלאה וזה נראה לנו ברור מאליו (אבל ממש ממש לא מובן לדור ההורים שלנו שנטו להציג רק אישיות אחת בכל תחומי החיים)

עכשיו הרעיון הכיפי הזה של 'המון צדדים באישיות' או 'אני מבטא את עצמי בצורות שונות' אפשרי לא רק עם עצמך אלא גם עם אחרים.

אני אתן דוגמא קיצונית

יש בי צד של השמדת עם (לכולנו יש) ואני אשתמש בו למשל אם איראן תשגר לישראל טילים גרעיניים ותהרוג מליוני ישראלים ואז הצד של 'השמדת עם' בתוכי יסכים שיש לשגר טילים גרעיינים על אירן בתגובה.

כשיש בך הרבה צדדים, וצדדים נוספים אתה מקבל מאחרים, אתה לא חייב לבטא את הצד שקיבלת מהם כל הזמן אלא לבטא אותו בסיטואציות שיכולות לעזור לך.

אני רואה שאני קצת נסחף לרוחניות אז נעצור כאן

בקיצור – להגיד למישהו 'לך תזדיין' זה לא חכם ולא מועיל.

אני לא מבין מה אתה טוען.

כוונתי היא שגם אם אני מתעב את ההתנהלות של החפירות בעיר דוד אין ספק שהעדויות היחסית אוביקטיביות שלפעמים מוציאים משם (ראה ערך בולת בן שפן) תורמת לדיון שרמת הטענות שאינם מבוססות על ממצאים שואפת ל0.

אכן, זה אחד הדברים שאפשר ללמוד מכל מני גויים (טפו). אפשר להיות קשור במסורת שלך גם בלי להתנהג כמו אבות אבותיך מתקופת הברונזה או אפילו לחשוב שמדובר בהתנהגות ראויה. איכשהו, ליהודים בישראל הרעיון הזה לא ממש נקלט.

כנראה לא הבנתי נכון. האם אתה פסיכולוג שמעוניין בפרסונה שלי מבחינה מקצועית? או שמא אתה טוען טענה פוליטית כלשהי?