אוקי, מקובל עלי.

אני מסכים, אבל את הטיעון שהבאת טוחנים מספיק ואני לא מוצא עניין מיוחד בלכתוב עוד מאותו הדבר, גם אם הוא יותר עקרוני או מרכזי.

שלום, למרות שאני מסכים עם רוח הדברים – נראה לי שהפעם פספסת. הבעיה עם החקיקה הפופוליסטית על הרעת תנאי האסירים היא שבניגוד לחמאס אנחנו לא רוצים להיות חברה שמתאכזרת לאסירים שלה. האופן שבו חברה מתייחסת לאסיריה אומר הרבה עלינו ועל המחויבות שלנו לזכויות אדם ולדמוקרטיה. למרות שיתכן שאתה צודק שהחקיקה הזו לא יעילה מבחינת ניהול בתי הכלא – אני חושב שזה לא העיקר ושגם לו הייתה זו חקיקה יעילה – עדיין עלינו להתנגד לה.

צריך לזכור שלמרות כל מיני שטויות שמשרד רוה"מ הפיץ בתקשורת השבוע התנאים של האסירים הם ממש לא דבש. ביקורי המשפחה מוגבלים לקרובי משפחה מדרגה ראשונה בלבד, ורבים מבני המשפחות מדרגה ראשונה אינם מבקרים כלל, בשל מניעה ביטחונית או קשיים אחרים בהגעה ובכניסה לישראל. אסירים ביטחוניים אינם יוצאים לחופשות; אינם זכאים לשיחות טלפון; אינם מקבלים התייחדות; ביקורי המשפחה מתקיימים מבעד לזכוכית מפרידה דרך מתקן דיבור; ואינם זוכים לטיפול סוציאלי או לשיקום מכל סוג שהוא במסגרת בתי הכלא. קיימים מאפיינים ייחודיים נוספים לקבוצת האסירים הביטחוניים שאף להם יש השלכה על בחינת תנאי מאסרם – מדובר באסירים שנדונים בדרך כלל לעונשי מאסר ארוכים ביותר. רובם המכריע נדון על פי תחיקת הביטחון הצבאית בשטחים, הקובעת עונשים חמורים באופן משמעותי מאלו הקבועים בחקיקה הישראלית. על פי חקיקה זו הגדרת גיל קטינות היא מתחת לגיל 16 בלבד, ואף לפני גיל זה בהעדר כל מערכת שיקום ומבחן נדונים קטינים צעירים הרבה יותר לעונשי מאסר משמעותיים בהרבה מהמקובל בישראל. כמו כן, עונשי מאסר עולם של אסירים ביטחוניים נקצבים באופן נדיר בלבד, ושחרורם לאחר ריצוי שני שליש אף הוא נדיר ביותר עקב התנגדות עקבית של גורמי הביטחון. כל אלו מובילים לכך כי עונשי המאסר בפועל של אסירים אלו ככלל ארוכים הרבה יותר מאלו של אסירים פליליים.

השופט ברק אמר פעם (אני יודע שהוא לא פופולארי אבל בעיני הוא דמות חשובה ביותר, וכל מקרה יש התבטאויות דומות בכל פסק דין של שופטים שונים שנוגע לאסירים): "אכן, המאסר מחייב שלילת חופש, אך אין בו כדי להצדיק, מעצם מהותו, פגיעה בכבוד האדם. ניתן לקיים מאסר שישמור על כבוד האדם של האסיר. חומות הכלא אינן צריכות להפריד בין האסיר לבין צלם האנוש… בית סוהר אסור לו שייהפך למכלאה, וחדר האסיר אסור לו שייהפך לכלוב. עם כל הקשיים הכרוכים בדבר, חברה מתורבתת חייבת לשמור על רמה אנושית מינימאלית של תנאי מאסר. לא נהיה אנושיים אם לא נבטיח רמה אנושית לאסירים שבחברתנו". (השופט ברק בבג"צ 540/84 יוסף נ' מנהל בית הסוהר המרכזי ביהודה ושומרון, פ"ד מ(1) 567, 573).

ועוד דבר, אני חושב שלמרות התסריטים המלבבים של סלבה, צריך לזכור שהדרישה לשחרור אסירים היא בין הדרישות הראשונות שמעמידים הפלסטינים בכל משא ומתן. ההון הפוליטי של דמויות שונות ברשות נבנה על דאגתם לאסירים ועל הצלחתם בהבאתם לשחרור. חלק ניכר מהפרופגנדה של החמאס נגד הפתח לפני ההפיכה בעזה הייתה שהם אינם עושים די כדי לדאוג לאסירים. היום, ברשות, יש שר לענייני אסירים. להגיד שלפלסטינים בכלל לא אכפת מהאסירים, או שהשליטה של החמאס בשטח אינה מאפשרת בכלל לקול של המשפחות להישמע היא חסרת כל ביסוס. דעת הקהל הפלסטינית חשובה מאוד לחמאס – והאסירים הם בראש מעייניו של הרחוב הפלסטיני. במיוחד מפני שמבחינה סטטיסטית אין משפחה בעזה שאחד מחבריה לא היה בשלב מסוים בכלא הישראלי – בחוכמתנו הרבה הפכנו את זה למעין "טירונות" פלסטינית ושם אנחנו לוקחים ילדים בני 16 ומלמדים אותנו על פלאי הדמוקרטיה הישראלית. כל מי שבילה בצבא קצת במחנה עופר יודע שלהגיד שהם יושבים ושותים שם קולות זה פשוט בורות – במקרה הטוב, ולעג לרש – במקרה הרע.

אני מכיר עד כמה עמים.
לפי החשבון שלי, 90 אחוז מבני האדם מוציאים שם רע לכל השאר.

גאוני. צריך להפיק את זה מתישהו.

לפי חיפוש מהיר בגוגל הגעתי לבלוג שאומר שזה היה שמיר.

די בטוח שזה לא היה הוא, אבל בתור שר ביטחון פלוס מינוס באותו זמן, הוא בהחלט היה אחראי לעניין.

לא יודע מי הדגנרל הספציפי שאמר את הציטוט הנ"ל, אבל בכל מקרה אני שם את טיפוח החמאס תחת הקטגוריה מורשת רבין.

תראה את ג'ון סטיוארט מהלילה, הוא עשה קטע על המנטליות של פוקס ניוז. מאוד מזכיר את הכתיבה שלך.

מה, זה הכול?! איפה "שנאה עצמית"? איפה "קאפו", איפה "אוטו-אנטישמיות"? מה זאת אומרת "לא אוהב ישראלים", הזדקנת או מה?