החלק הראשון מבריק, והקטע על בן גוריון מקורי ומצחיק.

פוסט משובח, חד וחשוב. הוא נכנס לשורה של כתבים שמתחילים ליצור פה שמאל רפלקסיבי, א-שבטי. במיוחד חשובה לטעמי המובאה:
"אבל כשהזעם הנרקיסיסטי ממלא את תפקידו ההגנתי ויוצר את המרחב הפוליטי האוטונומי, ההיצמדות אליו הופכת לפתולוגיה. השמאלנות הופכת אז מעמדה פוליטית לזהות שבטית ומאמצעי למטרה, שכן ההתרסה כלפי הקונסנזוס הדביק לא משמשת ככלי לשינוי המציאות אלא כפרקטיקה של אישוש זהות "שמאלנית" כלשהי."
ממש בסמוך, במקרה, העלתי פוסט שועוסק בזווית דומה` במיסגור הרווח של סוגיות חברתיות כ"התמודדות עם אויב". זהו מיסגור שעוזר לתפישת העולם הימנית (הוא מחזק את הלך הרוח הכללי של היות-מוקף-אויבים), אך רווח בשמאל לא פחות מבימין. הפוסט נמצא פה:
http://yarivmohar.wordpress.com/2011/05/19/%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%90%D7%95%D7%99%D7%91/

בכל אופן, אני מקווה שכל הכתיבה הזאת אצלך וגם בארץ האמורי תתגבש למאסה קריטית של חשיבה פוליטית חדשה.

אמרת את זה לאנשי הימין? כי משום מה זה תיאור לא רע של המדינה בהנהגת הימין בשנים האחרונות.

אין מה להצטער על ביקורת. אבל על סמך מה אתה טוען שהשאלה נועדה "סתם לקנטר" לא ברור לי.

שלום, מצטער על הביקורת אבל בעיני זה אחד הפוסטים הפחות טובים וקוהרנטיים שלך. ״איזה עם זכה בעצמאות?״ זו שאלה שסתם נועדה לקנטר (בניגוד לקנטור למען מטרה טובה). לגבי הדוגמא הספרדית כבר העירו לך והסיפור עם בן גוריון – טוב, זה כבר עניין של טעם.

תודה רבה.

אכן, יש תפיסה לפיה עצם העיסוק והדיאלוגי, גם הביקורתי, עם היהדות או הישראליות הוא צורת חיבור כשלעצמה. בכל זאת, אתה מתעסק בשאלות האלו ולא בשאלות של אוסטרליות או קתוליות אז כנראה זה אומר משהו. לא בטוח שזה יכול להסתכם רק בזה, אבל אני מתחבר לרעיון.

פשוט זהות שמתבססת על החיים הקונקרטיים במקום שאתה חי בו. זה הנוף הפיזי, האנושי והתרבותי. זה לא אומר שלא יכולות להיות באותו מקום יותר מתרבות וזהות אחת. מן הסתם חפיפה מסויימת תהיה (גם היום יש), יהיו מסגרות וזהויות משותפות ויהיו כאלה שאינן משותפות. גם הקבוצה דוברת העברית וגם הקבוצה דוברת הערבית בארץ הזאת רוצות להגדיר את עצמן במונחים לאומיים ולטפח כל אחת זהות פרטיקולרית משלה, ואני לא רואה שום סיבה להיות נגד זה.

נכון, אבל אני לא מתכוונת לנחם אותך. ולגבי השאלה למה אנשים לא יורדים מהארץ (ו/או מתאבדים) – אנשים לא חיים על סמך מסקנות פילוסופיות, תודה לאל. מצד שני, אנשים גם מעשנים סיגריות.

מה, אם כן, היא משמעותה של זהות מבוססת מקום, אם לא זהות משותפת לכלל תושבי הארץ על סמך שותפות גיאוגרפית?

אוקי, לא קראתי את ׳קהילות מדומינות׳, מודה באשמה. אבל לכל הפחות כהלך מחשבה נאיבי, ברור שיש קהילות מבוססות מקום, ואני חושד שהן מורגשות יותר ככל שהמעמד הכלכלי נמוך יותר, בממוצע.
לא מזמן הייתי בהודו. המדינה הדמוקרטית הזו הזיזה, כמסתבר, מעל חמישים מליון מתושביה כחלק מפרוייקט הפיכתה למדינה בעלת המספר הגבוה ביותר של סכרים גדולים. ״פיתוח״ קוראים לזה בהודו, הסכרים מספקים חשמל. ׳הזיזה׳ זה תיאור יבש למדי. כפרים שלמים פשוט הוצפו ביום מסויים, ותושביהם נזרקו על מטלטליהם ועם פיצוי זעום למקום אחר. הנסיבות אחרות, אבל זה לא שונה לגמרי מדברים שקרו בארץ ישראל. אני לא אפרט, אפשר לקרוא על הנושא אצל ארונדטי רוי, ועוד המון באינטרנט, אבל אפשר לומר בוודאות שרבות מן הקהילות שהוזזו נחרבו. אלו היו חקלאים אנשי המקום למשך שנים רבות, וחיו חיים לא עירוניים. חלקם חיו חיים שבטיים. המקום היה בדמם. אנשי הנהר לא הצליחו להמשיך את קיום תרבותם במישור סחוף רוחות בצד השני של היבשת. אנשי יערות לא הצליחו להתקיים בהרים. תמה דומה עולה מספר שאני קורא בימים אלו על ההיסטוריה של (האנשים ב)אמריקה  . כאשר שבטי האינדיאנים גורשו אל מעבר לנהר המיסיסיפי תרבותם השתנתה לבלי הכר. התרבות שלהם עד אז נגזרה מהמקום בו חיו, במובן הפיזי ביותר של המילה.

כך שההטיה האנושית לייצר תרבות תלוית מקום איננה נראית לי מדומיינת כלל. כיום אנו חיים בערים, ולא במסגרות שבטיות, ובכל זאת. יש אנשים ׳ניידים׳ היום, כאלו שבשבילם באמת העולם נראה בערך אותו הדבר בכל מקום, ויש אנשים שהם הרבה יותר תלויי-מקום. מישהו אמר דרכון זר?