החילוניות אינננה התעלמות מתחושת פליאה, ולתחושתי בוודאי מנעד הרגשות האנושיים איננו יכול או צריך לנוע סביב מקסימום פייסבוק או ספר מעניין.
החילנויות לא סותרת תחושת פליאה או מיסתורין ולצורך העניין חלק גדול מאותן תחשות פליאה ומסתורין הן הן אלו שמהוות את התענוג שבקריאה בספר או אפילו ההזדהות שמזדהים עם דמות ממשחק מחשב.
אז למה אני חילוני?
פשוט כי אין אלוהים:
כלומר כמובן שיתכן שיש אלוהים כמו שיתכן שיש ענקים ורודים בלתי נראים אבל זה פשוט לא הגיוני לא סביר סותר את הדעת והתבונה, סותר את תחושת הפליאה.
וכאן אולי אפשר להכנס למהי לדעתי הוא שורש העניין:
הדת בסופו של דבר היא שיטה מדעית גרועה, היא לא מספקת איזשהו מסתורין אלא ברמה הסברתית מספקת הסבר גרוע.
לכן בכל גרגר מגרגר ראשו של חילוני יש אם תרצו איכויותשלא ניתן למצוא בדת, כי בסופו של דבר אחרי הדת כהסבר ממוסד באה החילוניות כהסבר ממוסד והיופי של החילוניות טהור הוא וגדול הוא בדיוק בשל העובדה שהוא לא מנסה לתאר איזשהו מנגנון לוקה בחסר של המציאות שלא יכול להתקיים במציאות באופן סביר.
ונסיים בציטוט של דגלאס אדמס (מהזיכרון אז בהחלט יתכן שהוא מעוות
האין הגן יפה מספיק בלי שנצטרך לדמיין פיות בפינותיו?

אני חושב שזה אחד הפרוייקטים הכי מעניינים , מסקרנים וחשובים שייצא לי להתקל בהם . יש לי חשק עז לשמור כל אחד ואחד מהמניפסטים הקטנים והאישיים האלה ולהגות בהם יומם ולילה.

נראה לי שאיליה וסמדר הצליחו לגעת בשורש הכל כך פשוט ובסיסי של העניין – וליאור פ. הצליח להציג את זה בצורה שריגשה אותי במיוחד

הפוסט של ט.פ ריגש אותי!

יופי של תשובה, ליאור פ.