כל הכבוד על הפוסט הזה. לפני כחודש נאלצתי לפעול ממוקד וחזק כדי להתרחק מסגירה של טכנאי "שגריר" שהגיע ברכב פרטי לתיקון המכונית שלי, והציע לי להכנס לרכבו עד שייפסק הגשם. למזלי האזעקות שלי פעלו מצויין ולא עשיתי זאת, אבל אני חייבת להודות שזה השאיר אותי בטראומה קלה.

יש כאן המון התנגדות לכך שתלמידי הקורס מתאמנים על בחורות מקריות בסנטר באופן שמטריד אותן. חברתי לשעבר התלוננה באופן דומה על בתי ספר למשחק – ספציפית על החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב – ששולחים את התלמידים ל"תרגיל" בקפיטריה: למשל לשכנע מישהו שרודפים אחריך ואתה זקוק לעזרה. זה איכשהו נחשב ללגיטימי למרות שהפגיעה קשה (כמו למשל לעזור לסטודנט למשחק במקום להתכונן לבחינה.)

אל תגזים. זו אכן תיאוריה ידועה ומקובלת, אבל לא קרובה במעמדה לתורת קופרניקוס.

אוקיי, אז נגמרו לי הרעיונות. אבל בהצלחה לכולם!

הפעלתי את כללי האצבע שציינת על מספר אנשים שאני מכיר (וגם עליי, וגם בתקופות פחות מוצלחות שלי בתחום הרומנטי) והם לא תאמו את הסטטוס ה"נואש".

ייתכן בהחלט. אבל אתה הצעת את תיאורית ה"שפיטות" מול… מה ההפך? לא יודע.
אני פשוט לא רואה איך התאוריה שלך מחזיקה מים.

אני לא צריך שום עזרה, תודה. יש לי בת זוג, ואחת מספיקה לי.
אני קורא את הכצעקתה מדי יום, ומבין למצוקת הנשים. אני רק לא מבין את השיח הזה שמטיח מצוקה במצוקה.
אני גם לא מבין מה הקשר בין הסיפור הזה על חבורת נערים שמתפרעים (דבר שגם כגבר אני סובל ממנו ברחוב, אם כי כמובן שבצורה אחרת – האלימות כלפי גברים היא שונה מזו כלפי נשים – אבל כמו שאמרתי לשלום: אני לא חושב שזה אומר שאני לא מבין איך אדם חש כאשר מתנהגים אליו באופן אלים, ולכן זה לא שאני לא רוצה לדמיין. אני לא צריך, כי אני פשוט יודע. זמן רב אני משתעשע שצריך לפתוח בלוג בסגנון הכצעקתה רק לכלל התופעות ברחוב, רק שאז הנופך ה"סקסי" של הדיון יורד וזה יהיה "סתם" בלוג על עצבים מאשר בלוג על הטרדות מיניות), לבין בחורים שמתחילים איתך בשאלות מטומטמות. הראשון מציק, השני הינו כבר אקט של אלימות. אני מבין שלא נעים לך לא מזה ולא מזה, אבל אם נחזור רגע לדוגמא של הקניון – נערים שמתנהגים באלימות בהחלט ראוי להרחיק משם.
המוני גברים שמתחילים איתך הם מטרד, אבל ברחוב הציבורי יש המון מטרדים.
אם אני צריך לבחור בין קריאה לזה שאנשים לא יתחילו זו עם זה ברחוב (אלא רק במתחמים שלכאורה מיועדים לכך, כמו פיק-אפ ברים) לבין זה שיתחילו כאוות נפשם – אני בוחר באופציה הראשונה.

הבראמס, בתור האישה ייצוגית פה – אין לי את הכלים להבחין בין שרמנטים, חנונים או אנסים בפוטנציה . 1000 גברים שניגשים אלי נשמע לי קצת מפחיד.
יש כתובות למי שמרגיש שהוא בבעיה. אנשים זרים זו רק דרך להסתבך עוד יותר (וזה מנסיון).
יש לי אמפתיה גדולה, לכן אני אומרת לך – לך קבל את העזרה שאתה צריך ממקום נכון.
תביע את אותה אמפתיה ותקרא פה:
http://attcoil.wordpress.com/2010/12/22/%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%94-%D7%95%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%AA/
זה מה שבחורה בת גילך מרגישה כשהיא הולכת ברחוב.

ואיך הם ילמדו מהי הרגישות הנכונה? צריך לתרגל ולהתכוונן קצת. הרי אם אלפי גברים שרמנטים היו פונים לבחורות בסנטר הן וודאי לא היו מתלוננות. בקיצור, אני מסכים שבאופן כללי לא צריך להציק, אבל לפעמים ההצקה היא הכרחית ואולי גם לא במתכוון (כאמור, הסנסורים שלהם עדיין אינם מכווננים). אנשים שנמצאים במצוקה – לפעמים צריכים להציק על מנת לצאת ממנה. גם אתה בתורך יכול לגלות כלפיהם רגישות ואמפטיה, אפילו והם בעצם מתנהלים אחרת.

הרבה אנשים שהם חסרי נסיון מיני מתנהגים עם מטחון עצמי ועמידה מכובדת ביחסים מקצועיים או חבריים, אבל עדיין יפגינו שפיטות מוחלטת עם בחורות. זה מאד מפתה, אני לא בדיוק מבין למה, אבל הייתי שם גם כן ואני יודע כמה קל להפוך להיות שפוט של כל מי שמביעה בך אניין מינימלי. אתה בטוח שזה לא מה שקורה אצל הבחורים שאתה מדבר עליהם? מה קרה כשבחור חסר נסיון מאלה שאתה מכיר התחיל לצאת עם כמה בחורות (נניח שהוא הצליח "במקרה")? האם הוא עבר לקבוצה השניה, או יצא מקבוצת המדגם?