נכון. נכתב בטעות ליאור במקום שפירא. ככה זה שיש לך עשרים תגיות פתוחות עם איזה רב מטורלל אחר על כל אחת בזמן שאתה כותב. תודה על הההערה, יתוקן.

בהפגנה שנערכה היום בפרדס חנה, שקראה לרב צדקה להסיר את שמו מהמכתב הנ"ל, השתתף גם ראש המועצה המקומית חיים געש. אם הבנתי נכון מה שסיפרו לי, הוא טען שאינו יכול לבצע שום פעולה ממשית בנדון, אבל חימם את הלב לראות אותו צועד יחד עם המפגינים. לגבי הרב עצמו, נראה כאילו הוא חתם על המכתב יותר בגלל ה"מי" ופחות בגלל ה"מה", ויש סיכוי כי ימשוך את שמו לנוכח התגובה של הרב אלישיב.

"רמז לעומדים מאחורי המהלך ומטרותיו אפשר למצוא בזמן הפולמוס סביב הספר "תורת המלך". תלמידי המחבר, הרב ליאור…"

לא ליאור חיבר את הספר, אלא שפירא. ליאור כתב הסכמה.

"אותם רבני חב"ד, גינזבורג ותלמידו ליאור הם המוכרים שבהם, חברו גם לפליטי הארגונים הכהניסטים למיניהם."

למיטב ידיעתי, ליאור אינו חב"דניק ואינו תלמידו של גינזבורג.

איך סרבנות מכרסמת את הלגיטימיות של המדינה בדיוק?

אבל לא זו הטענה שלי.
אני לא טוען שאין ערעור על הלגיטימיות של המדינה מהכיוון הזה.
אני טוען שהתפיסה לפיה למדינה אין מה לעשות מול ערעור כזה היא שגויה – המדינה היא גוף חזק מאוד, וכשהיא רוצה היא פועלת ביעילות.

עברנו עכשיו תקופה ארוכה של הקפאת בנייה, ובכל התקופה הזו לא שמעת על סרבנות של ביינישים. זה לא במקרה. התופעה הזו נגדעה באיבה.

אם תתחיל עכשיו בדיקה מעמיקה של נציב שירות המדינה על המינויים הפוליטיים ברבנויות הערים, תוך הבהרה שקטה, אוף-דה-רקורד, אך תקיפה מצד הממשל שהחקירה תעמיק עד שתמצא סיבה להכניס את הרב לכלא – אלא אם כן ימשוך את חתימתו, תאמין לי שלא תשמע יותר על עצומות רבנים. וזו סתם דוגמא אחת ממוחי הקודח.

למעשה ישנה צדיקה אחת לפחות בנושא הזה: ראש העיר של הרצליה הודיעה שהיא בוחנת האם היא יכולה להביא לפיטורי רב העיר שלה(שחתום על המכתב) מבחינה חוקית, ושבכל מקרה הוא לא יוזמן יותר לאירועים רשמיים של העירייה ורגלה לא תדרוך באירועים אליהם הוא מוזמן.

אני מוכרח לציין שזה שאף ראש עיר מאותם ערים מבהם מכהנים הרבנים הללו לא יצא כנגדם. לא טרח להוציא הודעה על ניתוק בין העירייה לרבנות המקומית ועוד אפשרויות רבות שיש להם אלא המשיכו להדליק עימם נרות מראה עד כמה זו אינה קבוצה שולית ועד כמה ראשי הערים מפחדים מהם ומשר הפנים.

נדב, אתה מבין שפעם תופעה של סרבנות בכלל לא הייתה עולה על הדעת? אז נגיד לצורך הוויכוח שבסיבוב האחרון הממלכתיות ניצחה, עדיין יש עליה קריאת תיגר שפעם הייתה הופכת אותך מיד לאאוטסיידר רדיקלי שלא שייך לשום מחנה מוכר במדינה, היום זה לגיטימי לערער על הריבונות של המדינה מתוך המחנה הדתי לאומי, תיכשל פעם אחת, תיכשל פעמיים ועשר פעמים, לאט לאט אתה מתקדם יותר ויותר ומכרסם את הלגיטימיות של המדינה.

נדמה לי שאתה ממעיט בכוחה של המדינה. למדינה יש הרבה מאוד מנופים שהיא יכולה להפעיל בלי להיכנס ראש בראש.
ראה, למשל, את סיפור הסרבנות. כשלאהוד ברק נמאס מגלי הסרבנות, הוא בעט את ישיבת הר ברכה מההסדר. היו מאבקי כוחות, היו מחאות, אבל בסופו של דבר – תופעת הסרבנות נפסקה.
גם כאן, יש מספיק מקומות שבהם הריבון יכול להכאיב מאוד לכל רב שיקרא עליו תיגר. הבעיה היא, כמובן, שהריבון קודם כל צריך לרצות לעשות את זה.

לגבי היהדות הספרדית
אני לא חושב שההבדל הוא במדינת ישראל.
אלא פשוט שהתאוריה הזו (שנוצרה מסיבות פוליטיות- כדי לנסות להציג 'אלטרנטיבה' לרבנות האשכנזית) פשוט שטוחה ומכלילה.
ראו לדוג' את המאמר של אריאל פיקאר בדעות האחרון.