אבל הדרך בעיני להתמודד עם קרנבלים לאומיים זה לא להגיד שהמקום לא חשוב, או רוב הזמן לא היה חשוב, או שלא באמת קבורים בו "רחל" או "יוסף" וכולי. כי זה לא משנה. להפך צריך לטעמי להילחם על המקומות האלה (ועל המשמעות שלהם) כי הם חלק מהמורשת שלנו, של כולנו בארץ, יהודים ופלסטינים. ולהילחם בדיוק עם הלאומנים שרוצים לעשות מהם בונקרים עם דגלים.

לא ידועים היטב, אבל ידועים מספיק כדי לקבוע שלא עברו מדרום לירושלים. אני, לפחות, לא נתקלתי מעולם במישהו שטוען כך.

גבול שבט בינימין ידוע היטב? האמנם?

בנוסף, האם אנו יודעים שבית לחם של היום היא בית לחם של התקופה הרומית? יש שם עתיקות?

לא, הוא עדיין היה מזוהה עם בית לחם כפי שהיה מאות שנים קודם לכן.

שכנעת אותי, בספר בראשית בחטא העיקרי הוא האונס ולא ההומוסקסואליות.

בקשר למאמע רוחל, אני לא מכיר הרבה מקרים בתנ"ך של ציון מקומות קבר כנקודת ייחוס. מערת המכפלה, קבר רחל, זהו בערך. קבר רחל כמקום ידוע מוזכר בכמה מקומות – "היא מצבת קבורת רחל עד היום", "עם קבר רחל". אני מניח שהיתה מקום ידוע מפני שנהגו לפקוד אותו.
גם בתקופה ה"מודרנית" יותר יש עדויות רבות על המנהג לבקר בקבר, הרבה לפני סוף המאה ה-19 (עוד במאה ה-13 ביקר שם הרמב"ן).

מאה 13 אם אני לא טועה. הוא הסתמך על המסורת הקיימת בתקופתו. אלא אם כן אתה מכיא איזו דרך שהייתה לו למצוא את הקבר האמיתי, אם יש כזה.

מצאתי שבמאה ה-19 תלמידי חכמים מירושלים היו נוהגים להתפלל בקבר. המנהג גדל, כך אני מניח, אחרי שמונטיפיורי שיפץ והרחיב אותו במחצית השניה של המאה.

אני לא מזלזל בהיסטוריה משום סוג, בקרנבלים לאומניים כן. והאופן שבו התפתח פולחן הקדושים והקשר הרופף שלו למציאות היסטורית הוא די עובדתי. אם להגיד את זה זה "זילזול" שיהיה זילזול. אני, אישית, חושב שלמיתוסים יש מקום משלהם ולא מאמין שהצגת מיתוסים כאמת מהווה כבוד למשהו.

אני חושב שאתה לא הוגן כלפי קבר רחל. האזכור הראשון שאני מכיר הוא אצל בנימין מטודלה, שמתאר מקום בין ירושלים לבית לחם. זו המאה ה-12. זה נשמע די קרוב למקום הנוכחי.
מה שברור זה שבמאה ה-19 זה ממש לא מסורת אזוטרית, אלא מקום של עלייה לרגל המונית. גם ספרדים וגם אשכנזים. וכמובן סגולה לעקרות ללפף חוטים אדומים מסביב למצבה.
אגב גם מוסלמים החשיבו את המקום קדוש, אבל הם התפללו בחוץ ולא בפנים.

לא צריך לזלזל במקומות כאלה, כמו קבר רחל וקבר שמעון הצדיק בשיח' ג'ראח. הם חלק מההיסטוריה של הארץ, וגם מעידים על מידה רבה של סובלנות בין דתית שהייתה עד תחילת המאה העשרים. מה שאני לא אוהב זה שעשו מקבר רחל בונקר מגעיל ובשמעון הצדיק משתמשים לחינגות גזעניות ולגירוש אנשים מביתם.

כי כתוב שהוא היה בגבול נחלת שבט בנימין ועל הדרך לבית לחם. שניהם ידועים פחות או יותר. היות שנחלת בנימין נמצאת מצפון לבית לחם, מדובר מן הסתם על הדרך שיורדת דרומה, כך שהקבר נמצא על הדרך בגבול הצפוני או הדרומי של הנחלה, ושתיהם נמצאים מצפון לירושלים. אז מיקום מדוייק ממש אין שם, אבל זה שמדובר על מקום מצפון לירושלים ולא מדרום לירושלים זה ברור.

כמובן שהתנך הלביש את רחל על איזשהיא אלילה מקומית, שכנראה סגדו לקברה הרבה לפני כתיבת התנך, זה סביר פשוט כי התנך מציין מיקום. וכתבת שעורכי התנך היו מודעים אך לא אהבו את הסגידה הזו.

אבל איך מהטקסט אפשר להסיק איפה אותו קבר מיתולוגי היה?

כל המחנות הפוליטיים בציבור היהוד הם גלותיים. ההבדל הוא שכל אחד מהם לוקח מוטיב אחר של גלותיות והופך אותו לדגל. "להיות כמו הגויים" בשמאל, "לרמות את הגויים" במרכז, ופנטזיות של "גאולה" ו"נקמה בגויים" בימין.